yed300250
הכי מטוקבקות
    |
    חדשות • 01.11.2019
    אובד במשרה מלאה
    "יס מן", yes וי־או־די
    עינב שיף

    קותי סבג הוא הדמות הכי נוגעת ללב ב"יס מן", שעלתה השבוע. המנצח בעונה הרביעית של "האח הגדול" מצטייר כמי שנכנס למעבדה של יורם זק כאדם אבוד ומבולבל ויצא ממנה אבוד ומבולבל אפילו יותר. שום דבר מהאירועים הדרמטיים שהתרחשו בחייו - הפרסום, הכסף, ההגירה לתל־אביב וגם הזוגיות עם מגי אזרזר - לא הצליחו להעניק לו את תחושת המשמעות שחיפש מלכתחילה.

     

    דווקא המסגרת המתעתעת של דוקו־ריאליטי, שמשלבת תיעוד אותנטי עם מהלכים מתוסרטים ברמת גסות כזו או אחרת, מגלה עד כמה סבג מתקשה לפענח מה הוא רוצה מעצמו. להבדיל מהמשתתפים והמשתתפות האחרים בסדרה, ניכר שבאמת אין לו חשק לזרום עם הצעדים שנטווים עבורו על מנת לחלץ אותו מהלימבו של הסתגרות וציפייה שמשהו יקרה.

     

    שפת הגוף שלו מסגירה מיאוס מהצגת התיאטרון של "מסע" ו"דרך", הכרוכים באקטים כגון חזרה לבית הוריו או פתיחה של בר (למרות שלדבריו הוא לא אוהב בירה וגם מתנגד לשתיית אלכוהול). הכל נראה לו מאולץ וחסר תוחלת. סבג מבין שזכייה ב־750 אלף שקל ואהדת הקהל קנו לו תדמית ומעמד, אבל לא ערך ממשי - קודם כל בעיני עצמו. בדיבור עייף, חכם וסרקסטי הוא מתאר את הבוז העמוק שלו כלפי הפרסונה שמזוהה איתו, ואת הכישלון הבלתי נמנע בלנהל אותה.

     

    בכך, סבג מנטרל את הפרדוקס, של כוכב הריאליטי שמתגלגל מפרויקט לפרויקט מבלי ליהנות ואפילו להפך. הוא לא היחיד בתוכנית שעושה פרצופים וקולות של "מה אני צריך את זה", אבל קל להשתכנע שמדובר בשילוב של פרנסה ומאבק נגד עצמו. ואם זה רק משחק מול מצלמה, אזי תעשיית הבידור צריכה להוציא את הראש מהחול הטובעני של הטייפקאסט ולקלוט את הפוטנציאל.

     

    סבג הוא נקודת אור בסדרה מאוד לא אחידה באיכותה. בתור המוצר החדש של "קודה תקשורת", עמדת המוצא של "יס מן" בעייתית בעקבות שתי סדרות קודמות של אותה חברה: מחד, עליה להוכיח שהיא משוכללת כמעט כמו "מחוברים" ומאידך ראויה לאמון אחרי הפיאסקו של "מחוז ירושלים". הפתרון אמור להיות חנוך דאום, בתור המאמן שהגיבורים מתחייבים להיענות לכל הצעותיו, כמעין תחליף גלוי (ומצחיק) להפקה דומיננטית. רעיון לא רע על הנייר, שבפועל נותר לא מפוצח, לפחות לאורך ששת הפרקים הראשונים.

     

    ניתן היה, למשל, לנצל את השנינות, החדות וההזדהות של דאום כדי שיספק אבחנות עצמאיות על הגיבורים (לא בנוכחותם), ולאפשר לצופים ללוות את התהליך שבו הוא מפתח את היוזמות שהגיבורים לא יכולים לסרב להן. מנגד, מוטב היה לוותר על גימיק הצילום העצמאי, שחושף את "יס מן" כ"מחוברים" בתחפושת. במילים אחרות, נדמה ש"יס מן" קצת זקוקה בעצמה לכמה סשנים של קואצ'ינג.

     

    yed660100