אהובתו של לאונרד

האי היווני הידרה היה המקום להיות בו בשנות ה־60. בסמטאותיו אמנם הסתובבו חמורים ועיזים, אבל הטברנות השמחות, סירות הדייגים הקטנות, הבתים הלבנים, הים הכחול, השמש מאירת הפנים והיין הזול, משכו אליו לא מעט טיפוסים אמנותיים שחיפשו השראה. אחד מהם היה לאונרד כהן, אז סופר לא מצליח במיוחד. השנייה הייתה מריאן אילן, יפהפייה נורווגית שחיה באי עם בנה. הם נפגשו והתאהבו. כהן חיפש את דרכו ככותב, ואילן תיפקדה כמוזה שלו בשירים כמו So Long Marianne ו־Bird On The Wire. עכשיו, במלאות שלוש שנים למותו של כהן, יוקרן ב־8 בנובמבר בפסטיבל דוקאביב גליל במעלות־תרשיחא, הסרט התיעודי "מריאן ולאונרד: מילים של אהבה" שביים ניק ברומפילד. לאחר ההקרנה תתקיים הופעה של רונה קינן שתבצע שירים של כהן. הסרט גם יוקרן במהלך החודש בסינמטקים ברחבי הארץ.

ברומפילד, 71, לא רק יצר את הסרט על הזוג המיתולוגי, אלא גם הכיר אותם מקרוב. הוא אף היה בן זוגה של אילן בשלהי העשור ההוא, כשקריירת השירה של כהן החלה לצבור תאוצה והוא עזב את האי. למרות הריחוק המתבקש מיוצר המבקש לספר סיפור ביוגרפי, ברומפילד חושב שדווקא קרבתו למריאן הופכת את הסרט למעמיק ולמעניין יותר. "זאת הייתה חוויה מאתגרת מאוד ליצור סרט כל כך אישי, אבל דווקא בגלל זה הוא מצליח לגעת בהרבה אנשים. רוב האנשים לא מנהלים רומנים שנראים כמו קופסאות שוקולד. יש להם מערכות יחסים מורכבות וסוערות כמו שהייתה ללאונרד ולמריאן, והסרט מוקיר את העובדה הזאת".

ימי הידרה הם הבסיס לסרט, אבל ברומפילד מציג, בעזרת ראיונות רבים וקטעי ארכיון מסיבובי ההופעות של כהן, את תחנות חייהם במהשך. אחת הסצנות היפות כאן מתרחשת באוסלו כששניהם כבר מבוגרים. הוא על הבמה והיא בשורה הראשונה באולם, שרה בעיניים בורקות את המילים של שיר הפרידה ממנה, שהתניע את הקריירה שלו.

כשכהן הפך לכוכב הוא השאיר את מריאן מאחור. היא כעסה עליו לדעתך?

כהן עם מריאן, צילום מתוך הסרט

"ממש לא. מעולם לא שמעתי ממנה מילה אחת רעה עליו, למרות שהיו תקופות שהחיים במחיצתו הכאיבו לה, כמו למשל כשהוא היה בניו־יורק והיה בקשר עם ג'ניס ג'ופלין וניקו. מריאן העריצה אותו והרבתה לצטט דברים שאמר. היא ראתה בו מין מנהיג רוחני שעזר לה למצוא את דרכה בחיים. למרות שהדברים לא תמיד התנהלו כפי שהיא תיכננה, הייתה שם אהבה גדולה, אבל היא לא הייתה קונבנציונלית".

בניגוד למיתוס האהבה החופשית של הסיקסטיז, בסרט נחשף גם הרבה עצב – דיכאונות, ילדים שהוזנחו והתמכרויות שונות. "זו הייתה תקופה שהיה בה הרבה פתיחות וחופש אינטלקטואלי, ושאיפה למצוא חיים טובים יותר, בניגוד לעולם הפרנואידי שבו אנחנו חיים היום", מסביר ברומפילד, "אבל היה מחיר לחופש הזה. אנשים התנסו בדברים שהם לא תמיד הבינו מה יהיה המחיר שלהם. ילדים זקוקים למשענת ובזמנו ציפו מהם להתבגר מהר יותר. ההורים היו עסוקים מדי בעצמם ולא היו מספיק פנויים אליהם".

כשנפגשת עם כהן, האם היו רגעים קצת מביכים? בכל זאת, שניכם יצאתם עם אותה אישה.

"נפגשנו בלוס־אנג'לס והשיחה בינינו הייתה נעימה מאוד. דיברנו בעיקר על אקסל (הבן של מריאן), לאונרד המשיך להתעניין בשלומו ולדאוג לו גם אחרי שהוא כבר לא היה עם מריאן".

גם אם חשבתם שאתם מכירים את שיריו של כהן לעומק, הסרט התיעודי הזה עומד להפתיע אתכם. המשורר הצעיר של ימי הידרה נראה כהכלאה בין דסטין הופמן לחיים טופול, והוא בעיקר אדם צעיר שמחפש את דרכו בעולם. הוא נטל ספידים וטריפים בכמויות, הרבה לשתות יין ולא אכל הרבה. אולי כניסיון לקבל השראה ככותב, אולי כדי להתמודד עם הדיכאון שבו היה שרוי. "לחיים של כהן בהידרה עם מריאן הייתה השפעה עצומה על הקריירה שלו בהמשך", מסביר ברומפילד. "אבל גם ליהדות שלו היה חלק עצום בכך. הוא הגיע ממשפחה מסורתית והיה מחובר ללימודי התלמוד עם אביו ולמשמעת הכרוכה בכך. הייתה לזה השפעה גדולה עליו ועל הכתיבה שלו. ובגלל זה הוא גם שרד כל כך הרבה שנים".