לא עוצרת בשטיח האדום

עברו שנתיים מאז הפעם הראשונה שייצגתי את ישראל בטקס פרסי MTV בלונדון. ידעתי שאני צריכה למשוך תשומת לב בצורה כלשהי, הרי לטקס הזה מגיעים כוכבי פופ ענקיים מהעולם, ובכל זאת אני נועה מישראל הקטנה. אז בחרתי את הבגד הכי מוגזם שראיתי: שמלה עם שני דובים על הכתפיים. למדתי שתמיד צריך להעז, וזה עבד. אני לא סתם עוברת אורח על השטיח האדום הזה. אני מסתכלת אחורה על השנתיים שעברו מאז וזה נראה לי מטורף. שעות, ימים וחודשים של עבודה בסטודיו, הקלטות, הופעות, פסטיגלים, קליפים, דרמה יומית, אירוחים בטלוויזיה, ברדיו, בפייס טיים, בווטסאפ, בהודעה קולית. מה לא. אנשים יכולים להסתכל מהצד ולחשוב שהחיים שלי זה ללכת על שטיח אדום. אבל בשביל שטיח אדום צריך לעבוד קשה מאוד ולרצות את זה בכל תא בגוף שלך. כל צעד שלי על השטיח מזכיר לי את כל מה שעבדתי עליו כדי להגיע אליו. זה אולי נשמע מצחיק מבחורה בת 18, אבל אני מרגישה שהתבגרתי. אלה היו שנתיים שהן עולם. כשנבחרתי לייצג השנה את ישראל בטקס, חיפשתי את האאוטפיט הנכון. ביחד עם אלון ליבנה הגענו לבגד המושלם. אני כבר לא צריכה דובונים על הכתפיים כדי שידעו שהגעתי. גם השנה היה לי חשוב לתת במה למעצבים ישראלים בתחילת הדרך, ולכן הלוק השני שבחרתי הוא של בוגרת שנקר ליה פתאל, שעושה בגדים לגמרי בסגנון שלי — סטריט, צבעוני ואוברסייז.

הרגע הכי מרגש השנה היה כשעליתי על השטיח והקהל התחיל לצרוח לכיווני. בהתחלה חשבתי שהם צועקים למישהי אחרת בשם "לולה", אבל אז קלטתי. הם צעקו "נועה", ובשביל רגעים כאלה כל העבודה הקשה שווה. אני לא מתכוונת לעצור כאן. להסתכל על המופע הכי גדול בעולם מקרוב רק חיזק אצלי את התחושה שזה מה שאני רוצה לעשות כל החיים. אני אמשיך לעבוד קשה ויודעת שאגיע גם לבמה הזאת. עד אז אני אמשיך לצעוד.