חמישי 13 באוגוסט 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    מרב בטיטו
    חדשות • 05.11.2019
    בחירה בלתי אפשרית
    בפני עשרות אלפי הנשים שסובלות מאלימות בישראל עומדות שתי אפשרויות: לרצוח או להירצח
    מרב בטיטו

    שלוש נשים הוצאו להורג בחודש האחרון על ידי בני זוגן - מיכל סלה, מריה טל ואסתי אהרונוביץ' זכרן לברכה. השופט והתליין כמו בעשרות מקרים אחרים היה בן זוגן, גבר מכור לאלימות שלא יכול היה לשאת את המחשבה שלאישה שלו יש רצונות משלה, והרגיש מספיק צודק כדי לבצע את גזר הדין. מריה, מיכל ואסתי - שמות שהאוזן הישראלית לא תשכח בקלות, לפחות לא כמו את השמות של נשים ערביות, או יוצאות אתיופיה ומדינות ברית־המועצות - יכולות היו לחיות היום בינינו. להתגרש בכבוד, לקבל סיוע, להתאהב מחדש, ללדת שוב. זה יכול היה לקרות בקלות.

     

    דלאל דאוד, סימונה מורי ואריקה פרישקין, שלוש נשים שהצליחו להימלט מהגרדום ולהרוג את הסוהר, שילמו על כך בשנים רבות של ישיבה בכלא. שנים של התעללות, כניסה ויציאה ממקלט לנשים מוכות, תלונות חוזרות במשטרה, צווי הרחקה, ניסיונות התאבדות, אשפוזים, ולבוש שכולל שרוולים ארוכים ומשקפי שמש כהים להסתרת סימנים כחולים, התנקזו לרגע אחד שבו הפסיקו לנצח את הסבל. כמו אחותן הוותיקה לטרגדיה, כרמלה בוחבוט שסבלה 24 שנים של התעללות, ירתה למוות בבעלה וריצתה שלוש שנות מאסר, גם הן העדיפו ללכת לכלא מאשר להמשיך לחיות בגיהינום. גם הן מצאו עצמן שוב מבודדות, מנודות, נרדפות - הפעם על ידי החוק.

     

    אם את חיה בישראל וסובלת מאלימות מילולית, פיזית, מינית, כלכלית או רגשית, עלייך להחליט: סכין או כלא? אקדח או הרחקה? שבר בקבוק או ניתוק מחייך, ילדייך, עבודתך? מדינת ישראל לא רק שאינה מושיטה יד, היא גם מאלצת את האישה לבחור בין שני מודלים אומללים: או שתהיי עבריינית פורעת חוק או שילדייך יגדלו יתומים.

     

    במדינה שדאגה להקמת מטה לביטחון לאומי על פי חוק מיוחד כבר בשנת 1999, קשה להבין כיצד לא הוקם מזמן גוף מקביל לטיפול באלימות כלפי נשים. אלו שהגיעו לכותרות חוו תקופות ארוכות מאוד של התעללות טרם שמעתם עליהן, אירועי הרצח הם רק קצה קצהו של קרחון שמשקלו כ־200 אלף נשים שזעקתן לא נשמעת. אין להן שום רצון שתכירו אותן, אבל יש להן צורך בהול שהמדינה תכיר בסבלן.

     

    תוכניות חינוכיות, הקצאה מיוחדת למשרד הרווחה, הכפלת מספר המקלטים והתאמתם לקליטת ילדים, תוספת תקציב מיוחדת למערך שיקום וליווי תעסוקתי לנשים, הוספת תקנים ותקציבים לאנשי מקצוע וטיפול בילדים, הכשרה מקצועית דחופה לצוותי משטרה - כל אלו הם בבחינת מצילי חיים. גם ממשלה קפואה יכולה להתנער לרגע ולהתאחד סביב חוק שיסדיר את כל אלה - 120 אצבעות שעשויות להציל את הנשים הבאות.

     


    פרסום ראשון: 05.11.19 , 00:20