הנינג'ה הישראלי

אומרים שקל יותר לרדת מן הגבעה מאשר לטפס עליה. אמירה שנכונה לכל האנשים שאינם ספיידרמן ויובל שמלא - המתמודד המסעיר ביותר של 'נינג'ה ישראל' והגיבור הטרגי שלה. הגיק הלוהט שטיפס את דרכו למקום הראשון, ואז, בטוויסט אכזרי, החליק משם בבת אחת. זה היה רגע נוגע ללב של ניצחון והחמצה, שתמצת את המהירות האסטרונומית שבה אפשר להפוך מהזוכה הגדול של העונה הראשונה למפסיד המפתיע של השנייה.

אבל שמלא התגבר על הפאדיחה די מהר. הוא חייך אל המצלמה, מיהר לחבק את המשפחה והחברים והמשיך הלאה. הגמר צולם בקיץ האחרון, מספיק זמן כדי להתאושש, אבל השידור שלו השבוע איפשר לשמלא לצפות בפעם הראשונה בנפילה של עצמו, ולהרהר מה בדיוק קרה שם. "ברור שהיה לי מבאס לראות את זה. זה ישר זרק אותי ללילה המטורף הזה. זאת תוצאה שאני בסדר איתה, אבל ברור שרציתי יותר".

אז מה השתבש? היית לחוץ?

"ספורטאים מאוד טובים בתורת הבדיעבד. זה מאוד קל להגיד אחרי מה היית יכול לעשות טוב יותר. אני לא חושב שהייתי לחוץ. ברוב התחרויות, במוקדמות ובחצי הגמר, הייתי די לחוץ מהמעמד ומהתחרות והבאתי את הגוף שלי לעשות את הכי טוב שהוא יכול. גם בגמר, כשרק הגעתי למתחם, הייתי קצת לחוץ, אבל אז אמרתי לעצמי, 'אני לא צריך להילחץ'. אני בגמר. הכל טוב. איזה כיף. עשיתי דרך ארוכה. ברור שאני רוצה לסיים את המסלול, אבל בוא רגע ניהנה מהמעמד.

יצאתי מהריכוז. שמלא ב'נינג'ה ישראל'

"איכשהו אולי שיכנעתי את עצמי בזה יותר מדי, כך שהגעתי למסלול נלהב, מפזר נשיקות למשפחה שלי. שנייה לפני הנפילה חשבתי לעצמי, 'איזה כיף, אני הולך לסיים את המסלול הזה'. טיפה יצאתי מריכוז. הייתי עסוק בלחשוב שאני הולך לסיים עוד רגע את המסלול במקום להיות ברגע עצמו. נפלתי בשנייה כי לא שמתי לב לאיפה אני מכניס את המוט".

אז זאת הייתה יהירות של מנצחים?

"לא חושב. להיות פייבוריט זה משהו שמכניס בך הרבה לחץ. ראיתי שהמסלול הזה לא קל להרבה חבר'ה לפניי, מאוד ארוך ומעייף, וכשהגעתי לקראת הסוף פשוט התלהבתי שאני הולך לסיים את זה. כשהמחשבות האלה חילחלו עמוק מדי, יצאתי מריכוז. זה אחד הדברים הקשים בטיפוס. צריכים להבין איך לשמור על ריכוז לאורך כל המסלול - בין אם אתה בצעד הראשון או רגע לפני הצעד האחרון. חוסר הריכוז שלי עלה לי ביוקר".

אתה לא עושה לי רושם של מישהו שיתפרק מכישלון או ישקע בדיכאון. יש בך משהו מאוד שכלתני.

"כל אחד מתמודד עם כישלון אחרת. אני דווקא זוכר שבתחרויות הראשונות כנער, באליפויות אירופה, בפעמים הראשונות שלא עליתי לגמר, הייתי מתבאס בטירוף. הייתי חוזר לחדר במלון, בוכה ולא מבין איך זה קרה לי. זאת קלישאה, אבל אתה לומד שההפסדים הם חלק מהדרך".

בעונה הקודמת, על אף שהגעת למקום הראשון, הפסדת רבע מיליון בגלל שתי שניות. גם עם זה לומדים להתמודד?

"הייתי כל כך מרוכז בתחרות וכל כך שמחתי שהצלחתי להגיע לשלב האחרון שבאותו רגע לא ממש היה אכפת לי שהפסדתי רבע מיליון שקל. הייתי מוטרד יותר שלא הצלחתי ללחוץ על הבאזר מאשר שהפסדתי את הפרס".

× × ×

אפשר להבין איך הפך שמלא, חנון שוויצר עם מאה אחוז מסת שריר, לאחד המתחרים האהובים ביותר בנינג'ה. הוא מספר שהתלבט ארוכות לפני שהחליט לחזור לסיבוב שני אחרי שניצח את הסיבוב הקודם, אבל היצר התחרותי גבר על הפחד מאכזבה. זאת גם הסיבה שהוא די בטוח שישמח לבלות על המסלול גם בעונה הבאה. בשבוע האחרון, כצפוי, הוא בעיקר עונה להודעות תמיכה ועידוד, וגם ניחומים. "לפעמים יצא שניחמתי את המנחמים", הוא צוחק. "ניסיתי להסביר להם שזאת בסך הכל עוד תחרות, וזה שהיא משודרת בטלוויזיה לא הופך אותה לתחרות הכי חשובה בשבילי. אני רגיל להתחרות בהרבה תחרויות מסביב לעולם. הרבה פעמים לא הולך, ואז אף אחד לא יודע, ואני ממשיך הלאה. כאן, גם לא הצלחתי וגם כל מי שאני מכיר ראה את זה".

איך אתה מסביר שאף אחד לא סיים את המסלול בישראל?

"התחרות הזאת נהיית קשה יותר ויותר מעונה לעונה. זה ממש לא מובן מאליו שאנשים יסיימו את מסלול הגמר. בארה"ב לקח להם שש עונות להגיע לחבל. הלילה של הגמר הוא מאוד קשה. לא רק כי המסלולים קשים מאוד פיזית, אלא כי מנטלית קשה מאוד להישאר מרוכז וחד לאורך כל הלילה".

הוא בן 20, נולד וגדל בירושלים, הבן הצעיר מבין ארבעה ילדים, וכנראה האדם היחיד שלא נעלב כשאומרים לו שהוא קופיף. לטפס ולקפץ בין עצים הוא עושה בערך מאז שלמד ללכת. בזמן שהחברים שלו שיחקו בכדור, הוא טרח להחביא אותו על הגג, כדי שתהיה לו סיבה לטפס ולחלץ אותו משם. די מהר הפך את התחביב למקצוע. הוא החל להתחרות בארץ ובעולם וביסס לעצמו מעמד מרשים כשבגיל 16 הוכרז כאלוף הארץ בטיפוס. במידה רבה המשיכה של שמלא לתחום החלה לתפוס תאוצה חודשים ספורים אחרי מות אביו מדום לב.

"לא חשבתי שדבר כזה בכלל יכול לקרות", הוא אומר. "באותה תקופה, כילד בכיתה ו', חשבתי שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי זה שהפלאפון שלי ילך לאיבוד. ואז דבר כזה קורה, מטלטל אותך, ומכניס לך פרופורציות לחיים. זה גורם לך להבין ששום דבר בחיים לא מובן מאליו.

"במשך שנים אבא שלי הוא זה שקיבל את פנינו מבית הספר ובילה איתנו, ופתאום, אחרי המוות שלו, חזרתי הביתה והוא לא היה שם. היה לי קשה לחשוב מה אני עושה עם עצמי בתקופה הזאת. חודשיים אחרי, הגעתי לקיר טיפוס די במקרה. ותוך רגע התאהבתי בו מיד. באתי כל יום לטפס. משלוש בצהריים ועד שבע בערב. זה לא שאני מאמין בכוחות גדולים, אבל לפעמים כשהיקום לוקח ממך משהו, הוא גם מביא משהו אחר. לקחו ממני את הדבר הכי גדול בחיים שלי וקיבלתי משהו אחר".

עד כמה קשה לך שהוא לא שותף להצלחה שלך עכשיו?

"שאלו אותי בעונה הראשונה, אחרי שניצחתי, אם היית רוצה שהוא יידע לאן הגעתי. אבל האמת היא שאני רוצה אותו איתי תמיד, לא משנה אם זה ברגעים הגדולים, הקטנים או ברגעי היום־יום. זה לא שכשמשהו גדול ורציני קורה אני רוצה אותו יותר. להפך. דווקא בתור ילד, כשדברים לא הלכו טוב, אלה היו הרגעים שרציתי שיהיה לידי יותר".

בהרצאות שהוא מעביר בבתי ספר, מול תלמידים, הוא מגולל את סיפורו האישי כילד בעייתי, עם הפרעות קשב וריכוז, ומסביר כיצד תירגם את ההצלחה הספורטיבית שלו להצלחה בלימודים. "במשך תקופה היה לי מאוד קשה למצוא את עצמי בבית הספר", הוא מספר. "הייתי מציק, מקטין וצוחק על ילדים אחרים בשכבה. חשבתי שאעלה את הביטחון העצמי שלי על ידי הקטנת ילדים אחרים. זה בא מהקושי שלי להתרכז בשיעורים ולשבת בשקט. היה לי מאוד קשה עם שיעורי הבית ובגדול לא מצאתי את עצמי בבית הספר. במובן הזה הספורט עזר לי מאוד. הוא לימד אותי ונתן לי את הכלים להתמודד עם הקשיים שלי".

× × ×

'נינג'ה ישראל' אולי הפכה את שמלא לסלפי מבוקש, אבל קשה להגיד שהתהילה הזיזה משהו בשגרת חייו: אימונים, אימונים ואז עוד קצת אימונים. הדבר הטוב שהביא הפרסום הוא שמאז התוכנית אף אחד כבר לא מרים גבה כשהוא מתחיל לספר לאנשים מה הוא עושה למחייתו. "לפני שנתיים, לפני הנינג’ה, כשהייתי מספר לאנשים שאני מטפס ומתחרה בזה, אף אחד לא היה מבין על מה אני מדבר. כשעשיתי טירונות של ספורטאים מצטיינים, וסיפרתי שאני מתאמן בטיפוס, אנשים הסתכלו עליי במבט של, מה זה הקומבינה הזאת. איך בדיוק הגעת להיות ספורטאי מצטיין. מה זה הספורט הזה? זה סנפלינג? זה חארטה. הם לא בדיוק הבינו, וזה תמיד צבט לי בלב כי בשבילי הטיפוס הוא הספורט הכי טבעי ומדהים שיכול להיות. החשיפה שהספורט הזה קיבל הוא אחד הדברים הכי מרגשים שקרו בזכות התוכנית, אפילו יותר מהזכייה שלי בעונה הקודמת. לראות ילדים מטפסים על קירות ומדברים על זה, זה סיפוק אדיר מבחינתי".

את השירות הצבאי הוא מעביר בימים אלה כמדריך חדר כושר בחיל הים - על תקן ספורטאי מצטיין. אבל עיקר תשומת הלב שלו מופנית לאולימפיאדת טוקיו הקרובה, לאחר שענף הטיפוס ישתלב לראשונה במשחקים האולימפיים. הוא ואלכס חזנוב, חברו לנינג'ה, מתחרים על כרטיס לטוקיו. "בגלל שזאת השנה הראשונה שהטיפוס נכנס, אז עושים שילוב של שלושת המקצים שקיימים בענף. אלה אימונים מאוד קשים. היו כבר שתי תחרויות שבהן אף אחד מישראל לא הצליח. יש עוד תחרות אחת באפריל. אליפות אירופה. זאת תהיה תחרות קריטריון מאוד קשה, ואם אגיע לזה, אפתיע את עצמי מאוד. אבל אם לא, אני אמשיך לחלום על אולימפיאדת 2024. להגיע לשם זה חלום שהיה לי מאז שאני ילד, עוד לפני שהטיפוס היה חלק מהאולימפיאדה. ואני אעשה הכל כדי שזה יקרה".

בשלב הראשון תצטרך לנצח את חזנוב.

"כשאנחנו מתחרים בתחרויות בעולם, אני לא מרגיש שאני מתחרה נגד אלכס. אם כבר, אני ואלכס מתחרים מול כל העולם. גם אם הוא יזכה באליפות העולם במקום ראשון ואני בשני, אני בטוח שאהיה מאוד שמח. זה לא מפריע לחברות בינינו. להפך. זה מאוד עוזר. אם לא הייתי עם כל החברים שלי בנינג'ה היה לי הרבה יותר קשה. אנחנו עוזרים אחד לשני. חושבים איך לעבור את המסלול. מעודדים ומחזקים אחד את השני שם. כשאחד עוקף את השני, אנחנו לא מתבאסים, אלא אומרים: איזה מטורף שהוא הגיע רחוק".

עם כל האימונים והתחרויות, יש לך זמן לדייטים?

"יש לי חברה".

עדיין, אפשר להניח שמתחילות איתך יותר?

"אין לי מושג מהדברים האלה".

מה זאת אומרת? אתה לא קולט אם בנות מתחילות איתך?

"אולי אני לא מבחין, אולי אני לא נותן לזה תשומת לב, אולי זה לא קורה בכלל. אין לי מושג".

7nights@yedioth.co.il