רצות עם נמרים

חמש נשים צעירות יוצאות למסע בטבע פראי בשמורת אמפולוזי שבדרום־אפריקה. הן עוברות אותו בהליכה רגלית, כאשר אריות, פילים, נמרים ותנינים מסביבן, ללא שום מחיצה, וחבורת הבנות הופכת להיות חלק מהטבע, ממש כפי שהיו בני שבט הזולו שחיו במקום מאות שנים קודם לכן. יוצרת הסרט, הישראלית רונית שפירו, המתגוררת בלונדון, מחוברת בנשמתה לאפריקה כבר שנים, וזנחה קריירה בשיווק כדי לקיים מעגלי נשים בשמורת הטבע העתיקה בעולם.

התוצאה היא "אחיות לטבע", סרט דוקומנטרי שעוקב אחרי חמש הנשים מעיירות העוני באפריקה שיוצאות יחד לשמורת אמפולוזי, ומספר בעזרתן גם את סיפורו של הטבע הפראי הנמצא בסכנה. את הסרט יצרה גם לאחר פגישה עם לוחם הסביבה הדרום־אפריקאי, ד"ר איאן פלייר, שהפכה לחברות אמיצה.

שפירו

"יש הקבלה בין מה שנשים עוברות, לבין מה שהטבע עובר מבחינת ניצול, קיפוח והשפלה. זה מורגש בעיקר במדינות מתפתחות, אבל לא רק", אומרת שפירו בראיון מביתה באנגליה. "וישנו גם הפן הרוחני של חוסר האיזון בעולם בין אנרגיה גברית ונשית, כשהעולם ברובו מונע עדיין באמצעות אנרגיה גברית. אם תהיה העצמה של האנרגיה הנשית ונוכל להגיע לאיזון טוב יותר – תהיה יותר הרמוניה בעולם", היא מאמינה.

אז יש כאן השוואה בין מלחמת ההישרדות של נשים וזאת של בעלי החיים?

"כן. למרות שבסרט זה לא מקבל ביטוי דרמטי במיוחד. באופן שתואם את הקצב האיטי של הסרט, אנחנו חושפים מעט מהעבר האישי שלהן, אבל ממש במרומז, כי לא רצינו להעמיד אותן בסכנה כשהן חוזרות לקהילה".

איך בחרתם את הבנות שיצאו למסע?

"חיפשתי בנות שבאות מרקע קשה, שעברו דברים בחיים. כאלה שלא חוו בעבר טבע מקרוב, אבל יש להן עניין בטבע וניצוץ של מנהיגות. פניתי להמון ארגוני נשים, ארגונים חינוכיים, שמירת טבע, העצמה נשית כי ידעתי שזו תהיה חוויה משנת חיים שתימשך גם מעבר לצילומים. היה לי ברור שהשינוי שהן יחוו יסייע להן להשפיע על נשים אחרות.

"זאת תהיה חוויה משנה חיים, והרעיון היה שאם הן משתנות בעקבות הפרויקט הזה – הן יכולות לחזור לבתים ולמשפחות שלהן ולהשפיע על נשים אחרות. ולכן זה לא סרט טבע שמציג רק את הבעיות שיש בטבע, ואיזה דברים אנחנו צריכים לשנות בהתנהגות שלנו כדי שהטבע לא ייכחד, וכדי שאנחנו לא ניכחד. הוא גם מציג את האופן שבו השהות בטבע בתולי, כמו שהיה פעם, כשאין שום מחיצה בינינו לבין הטבע, גורמת לנשים צעירות להאמין בעצמן. זאת לא חוויה פשוטה. לעבור בנהר כשאתה רואה את התנינים בצד – זה מפחיד. אין מישהו שלא מפחד. גם המדריכים מפחדים. אם הם לא היו מפחדים – הם לא היו שורדים. אבל אתה צריך להתמודד עם הפחד הזה, ואתה צריך גם לסמוך על אחרים. זה חלק מהתהליך שקורה. ולכל בן אדם נורמלי זאת חוויה משנת חיים, כמו שאמרה לי אחת הנשים: 'אני יודעת שהגעתי למקום הנכון. זה המקום שירפא אותי'".

איך זה קורה בחמישה ימים בטבע?

"בגלל הכורח להתמודד עם הפחדים, כשאתה יושב לבד שעתיים ליד המדורה, כשכולם סביבך ישנים, ואתה אחראי על כולם. אלה הרגעים שאתה גם מהרהר ומסתכל פנימה. החוויה הזאת בטבע הפראי היא מסע פנימי וחיצוני בו־זמנית", אומרת שפירו ומספרת על אמנדה, אחת מבנות הקבוצה, שכתבה לה: "המסע שלנו הגיע לי כמו סימן מהיקום. אתה צריך לאבד את עצמך כדי למצוא את עצמך מחדש, כי הטבע הפראי הוא הבית הראשון שלך והוא מפת דרכים לגילוי עצמי. ואני אפילו לא ידעתי שהלכתי לאיבוד".

עכשיו שפירו מפיצה את הסרט בפסטיבלים בעולם, בהקרנות סולאריות באזורים כפריים נידחים ברחבי דרום־אפריקה, מקומות שאין בהם חשמל ושלאנשים אין כסף וגישה להקרנות בעיר.

• הסרט מוקרן החל מהיום ועד מוצאי שבת במסגרת פסטיבל SPIRIT הבינלאומי ה־13 לקולנוע מעורר השראה בסינמטק תל־אביב.