אולי בגלל המקום הפטריוטי שבו גדלתי, ואולי בגלל איזה דפק נפשי אחר, כל חיי אני מקנא, קנאה עמוקה ממש, באנשי ביטחון שחייהם מוקדשים למען ישראל. האלוף במיל' עמוס גלעד הוא אדם כזה. אין כמעט צומת ביטחוני דרמטי בעשרות השנים האחרונות שהוא לא היה מעורב בו. תמיד שקול, תמיד נבון, ולא אחת הולך נגד הזרם ומוכן לשלם מחיר. הערכתי אותו תמיד דרך מה שראיתי בכלי התקשורת, אבל אחרי שקראתי את 'המתריע', הספר החדש והמרתק בהגזמה שבו הוא משוחח עם העיתונאי שמעון שיפר, ההערכה שלי אליו הפכה לקנאה, אותה קנאה עמוקה שיש לי בכל מי שתרמו בעשייה שלהם לעצם קיום המדינה הזאת והמקום שבו אנו חיים. 

אני ממליץ בחום לאנשי השמאל לקרוא בספר את התיאור הנוקב והביקורת החריפה מאוד, המצמררת ממש, של גלעד על הסכם אוסלו. גלעד מתאר את ליקוי המאורות המטורלל שהיה פה, כששיכנענו את עצמנו, בלי שום הצדקה רצינית, שערפאת, אשר טבל בטרור עד יומו האחרון על פני האדמה, יהיה פרטנר לשלום. גלעד מספר איך לא הקשיבו לאזהרותיו, איך מדינאים פשוט לא רצו לראות את המציאות נכוחה, ואיך שילמנו באלף הרוגים, נשים, גברים וטף, על משהו שלא היה בו שום היגיון מלכתחילה. גלעד רומז כי גם שילם מחיר לא פשוט מכמה עיתונאים, כאשר בזמן אמת אמר שערפאת לא יחדל מלרצוח בנו לעולם, וכוונתו האמיתית היא להעלים את ישראל. אני ממליץ גם ספציפית לפלג הקטן שעודנו ממעריצי אהוד ברק לקרוא בספר, איך ברק ניפנף ביהירות את הקביעה של אנשי המקצוע כי ניסיונות מופרכים להסכם קבע עם ערפאת יביאו למרחץ דמים. אפילו את התאריך, ספטמבר 2000, אמרו לו מראש, והוא בחר להתעלם (לא, האינתיפאדה השנייה לא פרצה בגלל ששרון עלה להר הבית, לפי גלעד; וכן, לדרך החפוזה שבה נעשתה הנסיגה מלבנון יש חלק בה).

מצד שני, אני ממליץ בחום גם לאנשי הימין לשים לב למה שגלעד אומר על אבו־מאזן, שלתפיסתו הוא באמת לא רוצה טרור (לא כי הוא אוהב אותנו, אלא כי הוא לא חושב שזה טוב לפלסטינים). גלעד סבור שמי שיבוא אחרי אבו־מאזן יהיה גרוע בהרבה, ואנשי ימין חייבים להתמודד עם הדברים הללו נכוחה ולהכיר בהם. גלעד סבור שהפלסטינים ישמחו שהמצב הנוכחי לא ישתנה, ונהיה בדרך למדינה אחת בלי רוב יהודי.  

ואם אתם תוהים כרגע אז מה גלעד כן מציע, אני ממליץ בחום לכולם, מימין ומשמאל, לשים לב לגישה של גלעד לגבי השאלה הנצחית: אז מה הפתרון שלך; מה הפתרון לבעיית עזה, מה הפתרון לבעיה הפלסטינית? ובכן, גלעד גורס שזה ילדותי. הוא מסביר שבחיים האמיתיים השאלה הנכונה איננה מה הפתרון לבעיה, אלא מה מבין האפשרויות שיש כרגע היא הברירה הטובה ביותר. או במקרה של המזרח התיכון, הפחות גרועה. זה מבאס, אבל אלה החיים, ומי שחושב למשל שלעזה יש "פתרון", חי בסרט. 

ובגלל שהארץ מחולקת לשבט "רק ביבי" ושבט "רק לא ביבי", אומר גם את זאת: אני ממליץ בחום לשונאי ביבי לשים לב לעדותו של גלעד, שעבד לא מעט עם נתניהו במסגרת תפקידיו השונים, להקשיב לעדותו לגבי איראן. גלעד אומר שהנושא הזה נמצא באמת ובתמים במרכז ההוויה של ראש הממשלה, שמאמין ופועל נגד מה שהוא תופס בכל מאודו כאיום ממשי על ישראל. גלעד אומר שנתניהו פועל מול איראן בתחושת שליחות עמוקה ואותנטית. זה לא ספין ולא יחסי ציבור, זו מנהיגות. עם זאת, אני ממליץ בחום לאוהבי ביבי לשים לב למעט שגלעד אומר לגבי הצוללות שניתנו למצרים. דברים נוקבים במיוחד: גלעד סירב תחילה להאמין שנתניהו אישר לגרמנים למכור למצרים את הצוללות הללו, פשוט לא רצה לחשוב שראש ממשלה ישראלי יאפשר דבר כזה. וברגע שנתניהו בעצמו הודה שעשה זאת, דאגה אמיתית אפפה אותו. אסטרטגית, וגלעד מקמץ במילים, יש פה אובדן עשתונות אסטרטגי שחייב להיבדק. 

אגב, אני ממליץ גם לכל מי שסבור שכל ביקורת נגד ח"כ אחמד טיבי היא באופן אוטומטי גזענית, לקרוא כמה הזוי היה לגלעד להגיע לשליחויות אצל ערפאת, כשהוא יודע שהאיש רגע לפני הפגישה עוד הוציא פיגוע דמים אכזרי ביותר, ולמצוא בחדר את אחמד טיבי כנציגם של הפלסטינים.

ויש דבר מה נוסף בספר המרתק הזה, שבלעתי בשקיקה בשבת אחת: סולידיות. חוסר התלהמות. זו תכונה שיש לגלעד, וחסרה כל כך בשיח הישראלי. אצלנו הכל בזעקות. אם יש הפגנה בכיכר גורן, אז ארז תדמור יעלה ויטנף שם את כל מי שחושב אחרת ממנו, יאשים את השמאל כולו בכך שהוא חולב את המדינה, ויגרום לאנשים כמוני לתהות אם הם בכלל מסוגלים להחשיב עצמם חלק ממחנה פוליטי שאדם כמותו נמצא בעמדה כה משפיעה בו. גם ההפגנות משמאל בכיכר גורן איכלסו הסתה כוללת נגד הימין וקביעה כי ביבי אשם כל עוד לא הוכחה חפותו. אבל גלעד מתנסח אחרת. בכל נושא. אתה ממש מרגיש כיצד גם כשהנושאים בדם ליבו, הוא מקפיד לכבד את אלה שחושבים אחרת ממנו. ואגב, הוא מקפיד לכבד גם את הרעים שבאויבינו. אחת הטעויות שהיוהרה גורמת לנו לעשות, לפי גלעד, היא שבמקום להיכנס לנעלי אויבינו, אנו מחליטים בשבילם מה הם רוצים ומתפתים לכל מיני הרפתקאות מדיניות מופרכות וחסרות סיכוי. 

אז תודה לך עמוס גלעד, על עשרות שנים שכיתת רגליך בכל פינה נידחת בעולם, כולל המדינות העוינות ביותר, ונפגשת עם כל אדם, לא משנה כמה נואל הוא, אם חשבת שתוכל להשיג מזה עוד מעט שקט לבני העם שלך. עשית זאת במחשכים וסיכנת את נפשך, כדי שחנטרישים כמוני יוכלו לספר בדיחות ולבלבל את המוח בטלוויזיה.  

שבת שלום.