ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    דור מבולבל
    7 ימים • 06.11.2019
    דור מבולבל
    הם מתנשקים עם בני מינם במסיבות, מתאהבים יום אחד באישה ויום אחרי בגבר ומשחקים 'גיי צ'יקן' בטיולים השנתיים. יותר ויותר בני נוער כבר לא מרגישים צורך לצאת משום ארון או להיצמד להגדרות כמו 'הומו' או 'סטרייטית'. במקום זה, הם מעדיפים שתקראו להם פאנסקסואלים או נזילים מינית, שתיתנו להם להתנסות בשקט, ושתפסיקו לעשות מכל זה עניין. כי כמו שאומרת בר בת ה–17: אם לא תנסו, איך תדעו?
    גילית קוזבה

    כשהייתי בתיכון לפני עשר שנים החלוקה הייתה ברורה: בנות אהבו בנים, בנים אהבו בנות, וכולם אהבו את ריהאנה. לצד הסטרייטים היו הומואים ולסביות, קהילה ברורה ומובחנת שהחלה לקבל לגיטימציה משמעותית מבני נוער. אבל בין הקבוצות הללו היה גבול מאוד מסומן. היו כמה בנות שהתנשקו עם חברה כדי לראות איך זה, אבל שם זה בערך הסתיים. כל אחת ואחד ידעו לאיזו משבצת הם שייכים – או שאתה סטרייט או שאתה להט"ב, אין כזה דבר באמצע – ככה לפחות חשבנו. ואם כבר החלטת לעבור בין שתי הקבוצות הללו, היית יוצא למסע ארוך ומורכב שבשיאו דלת של ארון שממנה אתה אמור לצאת, לפזר נצנצים ולשאוג בקול גדול לעיני כולם.

     

     

    אבל השבוע, כשדיברתי עם מירב (חלק מהשמות בכתבה בדויים) בת ה־19 ממזכרת בתיה, הבנתי שהרבה מאוד השתנה בעשור הזה. "אתמול חשבתי שאני לסבית. היום עשיתי חושבים עם עצמי והבנתי שאני ביסקסואלית או סטרייטית וזה בסדר", היא מכניסה אותי לעולם החדש והנזיל של בני הנוער, שכבר לא אוהבים שיגדירו את המיניות שלהם בצורה ברורה. "כיום בני נוער רוצים לברוח מהגדרות, מלהרגיש משויכים וכבולים לדברים. הם רוצים להרגיש המון חופש ושהם חווים את העולם ולא כובלים את עצמם לשום דבר ולשום מקום. לחקור את הזהות המינית שלהם בלי לומר, 'אני להט"ב' אלא להגיד, 'אני מתנסה'".

     

    “לפני עשר שנים מתבגרים לא ידעו שיש דבר כזה מיניות פלואידית": מתוך הסדרה 'חינוך מיני'
    “לפני עשר שנים מתבגרים לא ידעו שיש דבר כזה מיניות פלואידית": מתוך הסדרה 'חינוך מיני'

     

    "בשנתיים האחרונות בכל מסיבה היה לפחות אדם אחד ממעגל החברים הקרובים שלי - שלא מגדיר את עצמו כהומו או לסבית - שהייתה לו חוויה של התנסות עם בן מינו", מוסיפה מיכאלה בת ה־18 מירושלים, "שם או במפגש חברתי אחר. ולאף אחד אין בעיה עם זה".

     

    × × ×

     

    ההתנסות הזו לא באה דווקא כצעד ראשון לפני שעוברים צד, אלא פשוט כגישוש האפשרויות המיניות האחרות, בלי להתחייב, פשוט לזרום למקומות חדשים ולנסות ליהנות מכל העולמות. אם מתאים – נישאר, אם לא – נמשיך לזרום. "אם לא תתנסי לא תדעי", מציעה לי בר מבאר־שבע, "וזה לא רק אצל בנות, גם בנים מתנסים. כל הקטע הזה של גבריות־נשיות מתרסק. בנים נהיים הרבה יותר נשיים בלי לשבור את ההגדרה של 'אני בן ואני סטרייט'". גם רון בן ה־16 מרעננה מסביר: "תחשבי שאין שום דבר שמגביל אותך, את יכולה להתאהב במי שאת מתאהבת. זה הרבה יותר נפוץ ממה שחושבים. בכיתה שלי יש עוד מישהי שהיא ביסקסואלית ועוד אחת פאנסקסואלית". 

     

    וזו עוד הגדרה שלא הכרתי בתיכון וששמעתי המון השבוע: פאנסקסואליות, שבעצם אומרת: משיכה מינית לכל המינים. אתה יכול לנהל יחסים עם גבר או עם אישה בלי לסנדל את עצמך להגדרה. היום אתה אוהב גבר, מחר אתה אוהב אישה, אתה לא בדיוק סטרייט, גם לא ממש גיי. ויותר מזה, אתה אפילו לא ביסקסואל - אתה פשוט מוחק את ההגדרות ונמשך לנשמות ששטות באוקיינוס האנושי, ללא כל התחשבות במגדר. כמובן שגם את ההגדרה הסופר־חופשית הזו בני נוער לא מרגישים שהם צריכים.

     

    "אף אחד לא קם בבוקר ואומר, 'אני נזיל מינית, אני פאנסקסואל, אני אוהב גם בנים, גם בנות וגם עצים וסוסים", מסביר הראל בן ה־17 ממרכז הארץ, "אנשים גם לא מרגישים צורך לקום בבוקר ולהגיד, 'אני פלואידי'" (עוד הגדרה דומה שמעידה על נזילות ההעדפה המינית). "הם חושבים – 'מה שיבוא יבוא. היום אני אוהב בנים, מחר יש מצב שזה יהיה אחרת'. זה כמו העדפה של אוכל, היום אני אוהב פיצה, מחר אני אוהב המבורגר וביום שלישי אני ממש רוצה לאכול מרק כי יורד גשם בחוץ. למה לי להגדיר מראש איזה אוכל אני אוהב? מה שיבוא לי לאכול. תעזבו אותנו מהגדרות, וואלה אני פאן. מה זה פאן? אני אוהב מה שאני אוהב, שחררו! זה גם לא משהו רציני. התחממות גלובלית זה רציני, אנשים רעבים בעולם זה רציני, את מי אני אוהב? זה לא רציני".

     

    גם נועה בת ה־17 מגדירה את עצמה כפאנסקסואלית. "בכיתה ז' הבנתי שיש לי משיכה כלשהי לבנות. בהתחלה אמרתי שאני ביסקסואלית ואז קראתי פוסט באינסטגרם שמסביר מה זה פאנסקסואליות והבנתי שאני מאוד מזדהה עם ההגדרה הזו. יש לי עוד שני פאנסקסואלים בכיתה".

     

    "לאנשים כבר אין בעיה להגיד, 'היום התנסיתי עם זה ומחר עם זה', זה יותר בשיח היום", מסביר אמיר ממודיעין, שסיים השנה תיכון. "כשהייתי בכיתה ז', נפגשתי עם  חבר שלי מהכיתה, ויצא שאנחנו עושים דברים על יבש קצת (מענגים אחד את השני – ג"ק). אני אפילו לא יודע איך זה קרה. היינו מדברים פעם בשלושה חודשים ושנינו יודעים למה. בסוף כיתה ט' אחד מאיתנו הפסיק לעשות את זה. גם אם באותו רגע נהניתי, בערך, זה לא התקרב לרמת ההנאה שלי עם בנות. אז אני יצאתי מהחוויה הזאת סטרייט והוא יצא הומו. אני לא באמת חשבתי שאני הומו, יותר חשבתי שאני בי (ביסקסואל — ג"ק), אבל הייתי בטוח בזה שאני נמשך לנשים".

     

    הבנתם? אמיר הוא סטרייט בעיני עצמו שחווה חוויות מיניות עם בחור הומו אבל ברור לו שהוא נמשך לנשים. מבולבלים? אתם במקום הנכון. מותר לכולם להתבלבל, זה הרעיון. "אני לא יכולה לענות לך עכשיו בדיוק מה אני. גם אין לי מאיפה לצאת, זה לא ארון", אומרת הדר בת ה־17 ממרכז הארץ. "המונח 'לצאת מהארון' אומר שיש לי סוד גדול ואני צריך לספר אותו לעולם. אבל אז זה אומר שכל פעם שמישהו יגיד שהוא זורם אז הוא יצטרך לצאת מהארון? יש בני נוער שלא רוצים שזה יהיה כזה דרמטי, וזה נורמלי לחלוטין כי הם נמשכים למי שהם אוהבים, לאדם, לנשמה".

     

    × × ×

     

    המשיכה הזו לאדם היא חלק מרכזי בכל מה שקשור לפאנסקסואליות. המגדר לא מעניין, רק הנשמה, לא משנה אם היא מתגלחת בבוקר או לא. ואם לפני כמה שנים זה היה תחום ששייך לבני ה־20 וה־30, כיום בני נוער מרגישים חופשיים להיות שם.

     

    "מה שעולה ממתבגרים וילדים היום זה שהם לא רוצים לבחור במשבצת אחת, הם רוצים לשחק עם המון הגדרות", מסבירה המטפלת המינית לי ראובני בר דוד, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבית חולים מאיר. "אם אנחנו גדלנו במין תפיסה כזאת שברור מה תפקידי המגדר והציפיות החברתיות מגבר ומאישה, היום אנחנו אומרים, 'אני יכול להיות גבר באופן מסוים ואני יכולה להיות אישה באופן מסוים', והדבר הזה גם מחלחל למערכות יחסים אינטימיות ומיניות. מבחינת התנסויות מיניות אני לא רואה מולי גבר או אישה בצורה נקייה, אני רואה מולי אדם שמסקרן אותי או מדליק אותי בגלל ההומור שלו, בגלל הכריזמה שלו, בגלל תחומי העניין שלו - והחיבור קורה מתוך מה שבני הנוער קוראים לו 'הנשמה'. מתבגרים היום אומרים, 'אנחנו חיים בעולם שבו הכל אפשרי'. ניסיתי פעם, פעמיים, שלוש, ועכשיו אני מגלה שאני נורא אוהב את זה. העולם הוא כפר גלובלי קטן אז כמובן שאנחנו גם מושפעים ממה שקורה בזירה הבינלאומית, ושם רואים שיש גברים ונשים שמתנסים וחווים".

     

    השגרירה הבינלאומית של הפאנסקסואליות היא מיילי סיירוס. בשנה שעברה "פאנסקסואליות" הייתה המילה הנפוצה ביותר בחיפוש במילון וובסטר המקוון ביום אחרי שהזמרת ג'אנל מונה הגדירה את עצמה כפאנסקסואלית. במקביל הזמרת דמי לובאטו – שגם היא מגדירה עצמה כפאנסקסואלית – הוסיפה לסל המושגים גם את "פלואידית" ו"בעלת נטייה מינית משתנה". בארץ אלו רן דנקר והזמר ובוגר ‘כוכב נולד’ חן אהרוני. "אף פעם לא הזדהיתי עם אלה שנמשכו רק לגברים, וגם לא הזדהיתי עם אלה שנמשכו רק לנשים", סיפר דנקר לאיתי סגל בראיון ל־'7 ימים' ב־2018. "מבחינת לשכב, אני יכול עם זה ועם זו, ולדעתי זה לא ישתנה לעולם. הרי זה כל כך ברור שברווח בין סטרייט לגיי יהיה גם משהו באמצע".

     

    “זה כל כך ברור שברווח בין סטרייט לגיי יהיה גם משהו באמצע". רן דנקר
    “זה כל כך ברור שברווח בין סטרייט לגיי יהיה גם משהו באמצע". רן דנקר

     

    גם אהרוני ניסה להסביר את המיקום שלו על הסקאלה: "אני מרגיש שתמיד ידעתי שאני פאנסקסואל אבל לא ידעתי לקרוא לזה בשם, כי בטלוויזיה שמעתי רק על הומואים ולסביות", הוא כתב בפוסט שפירסם השנה, "אהבתי ב־28 שנות חיי גם נשים וגם גברים והחברה ראתה את זה כבלבול/ הכחשה. אז חשבתי שבסוף אהיה חייב להחליט. והנה - החלטתי, אני נמשך ומתאהב באישיות, בקול, בעיניים, בלב, בנשמה, בבנאדם!"

     

    ומן הצד השני, יוצאת ‘האח הגדול’ שני גולדשטיין ניסתה להסביר את עצמה בראיון לאופירה וברקוביץ' ביולי השנה, כשהתייחסה לזוגיות שלה עם מתמודדת ‘המירוץ למיליון’ עדי כרמלי, אחרי שהייתה בזוגיות ארוכה עם מתמודד האח עומר גורדון. "מעולם לא הייתי סטרייטית לגמרי. אני לא שקרנית, אנשים שאני יוצאת איתם יודעים. זה פלואידי, אנחנו בני אדם, אנחנו נמצאים על ספקטרום". כשאופירה שאלה אותה אם היא דו־מינית, ענתה, "אני לא יודעת לשים על זה את האצבע".

     

    “אנחנו בני אדם, אנחנו נמצאים על ספקטרום", שני גולדשטיין
    “אנחנו בני אדם, אנחנו נמצאים על ספקטרום", שני גולדשטיין

     

    וכשהמודלים התרבותיים שבני נוער מזדהים איתם מסירים מעצמם כל הגדרה להעדפה מינית, אין פלא שהם רוצים גם. מה חושבת על זה הסביבה? "הניסיון להגדיר ולשים משבצות מאוד מלחיץ מתבגרים", מסבירה ראובני בר דוד, "יועצים, מורים והורים אומרים להם, 'תבחר, אם אתה הומו תהיה הומו, אם את לסבית תהיי לסבית, אל תהיה יום אחד ככה יום אחד ככה, אתה מבלבל אותי'. במובן הזה אנחנו מלבישים עליהם תפיסה מאוד ארכאית ומנותקת. צריך לשחרר אותם מהמקום הזה".

     

    ואם בני נוער מבולבלים, מה יגידו המורים שלהם שכבר התרגלו לעובדה שיש הומואים ולסביות בכיתה, אבל עכשיו צריכים להתמודד עם תחום חדש ופחות ברור?

     

    "כשאני הייתי נער אני לא זוכר שזה היה ככה", מספר ניר, מחנך בתיכון במרכז הארץ. "תמיד כשמתחילים לדבר על נטיות מיניות עם נערים ונערות עולה התנגדות להגדרות, לאם אתה סטרייט או הומוסקסואל. הם אומרים שזה לא דיכוטומי, זה משהו שמשתנה ואהבה זו אהבה ומתאהבים באדם ולאו דווקא במגדר. הם מרגישים הרבה יותר חופש לשחק בזירה הזו והרבה פחות מחויבות להיצמד להגדרות". לדבריו, מדובר בשינוי של השנים האחרונות. "גם בנים וגם בנות מרגישים בנוח במעברים האלה. גם בנים מדברים על זה שלא חייבים להתחייב למגדר אחד ואומרים שיש חופש משחק". 

     

    גם דניאל, מחנך בתיכון בצפון הארץ, מכיר היטב את מה שניר מספר. "אני שומע יותר ויותר משפטים כמו 'עד שאתה לא מנסה אתה לא באמת יודע מה אתה אוהב'. זה הפך להיות טרנד, אני לא אגיד מגניב, אבל אני שומע בנות שאומרות על בן שנמשך לגברים, 'איזה פספוס, איזה חתיך'. זה נותן יותר לגיטימציה לבנים לבוא ולהגיד, 'אני לא יכול להגיד לך שבחיים אני לא אתנסה עם גבר'. יש לי הרגשה שהבנים שמו לב שזה מאוד מדליק בנות שהם ליברלים ופתוחים".

     

    איפה זה בא לידי ביטוי ככיתה או כקבוצה גדולה?

     

    "יש את המשחקים הנוראיים שהם משחקים. 'סיימון'. הם מתחלקים לקבוצות ומתחרים מי עושה משימות מהר יותר והם גם צריכים לתעד את עצמם עושים אותן. נהיה טרנד כזה בקרב בני נוער לשחק את הסיימון הזה בכל הזדמנות. אם זה בטיולים שנתיים, אם זה בכל המחנות למיניהם, והשיא הוא סיימון שעושים בסיום בית הספר בכיתה י"ב. משימות מיניות, כמעט כולן. את מבינה שהגבולות של מי עושה מה עם מי היטשטשו, גם אם זה במסגרת משחק".

     

    "יש גם משחק שקוראים לו גיי צ'יקן", מספרת בר, בת 17 מבאר־שבע, "משחק גם של בנים וגם של בנות שחייבים לעשות אקטים ביחד עד שאחד מהם מפסיק את זה כי הוא חושש להמשיך, ממשיכים עד להכי קיצון שיש".

     

    איך זה עובד?

     

    "מתחילים מפעולות קטנות כמו להחזיק ידיים, להתחבק, לשבת בתוך ארון כמה דקות, נשיקות צרפתיות. המטרה של המשחק היא לראות מי משתפן ראשון. בדרך כלל זה בנים עם בנים או בנות עם בנות. אני מכירה הרבה סטרייטים ששיחקו בזה. את יכולה לראות ככה מי יותר פתוח לעשות דברים, וממשיכים עד שאחד אומר שהוא לא מסוגל יותר".

     

    גם את המשחק הזה דניאל מכיר. "קבוצה של בנים עומדת בשורה ובן אחד אמור לעבור ולנשק את כולם נשיקה כמה שיותר עסיסית, ומי שזז אחורה או מפסיק באמצע הוא הצ'יקן. יש גם גיי צ'יקן מתקדם עם נגיעות. אמורים לגעת בכל איבר שאפשר לתפוס, למשל החזה אצל בנות, למשש ולמעוך עד שצד אחד משני הצדדים נרתע. אצל הבנים את יכולה לנחש מה ממששים. כל הרעיון הוא להיות כמה שיותר יצירתי כדי שהצד השני יתקפל".

     

    בתיכון של מיכאלה, היא מסבירה, כששני בנים סטרייטים מתנשקים זה אפילו כבר לא מעורר את התלמידים. "זה כמו כל שני אנשים שמתנשקים", היא אומרת. וכשאני שואלת אותה למה בכלל שני בנים סטרייטים מתנשקים, היא גורמת לי להרגיש כמו סבתא. "הם עושים את זה כי כיף להם! כי זה מה שזרם להם באותו רגע, כי באותו רגע הם פחות התעסקו בלהגדיר את הסיבות למה, זה פשוט הרגיש להם נכון".

     

     

    × × ×

     

    אז מה יש בתקופה הזאת שמעורר אצל בני נוער את הסקרנות והיצר לחקור את המיניות שלהם יותר מתמיד? לפרופ' ליסה דיאמונד מאוניברסיטת יוטה יש את התשובות. "אני לא חושבת שיש שינוי בסיסי בין מה שקורה עכשיו לבין מה שהיה בעבר. זה לא שהילדים שונים, הם פשוט מגלים את הכל מוקדם יותר. פלואידיות מינית תמיד הייתה קיימת", היא מסבירה, "אבל יש היום הרבה יותר מידע על מיניות שנגיש לבני נוער על אוריינטציה מינית ופלואידיות מינית. לפני עשר שנים מתבגרים לא ידעו בכלל שיש דבר כזה, ועכשיו אפשר למצוא את כל המידע באינטרנט ובטלוויזיה".

     

    בתקופתנו כל הדברים הללו היו מגיעים מהמסך. לפני עשור סדרות הנוער היו בבואה שטחית של המציאות, הציגו דילמות שבני נוער מתמודדים איתן, דרך פילטר של מה שיכול לעבור בטלוויזיה: בלי עירום, בלי קללות ובלי מיניות מורכבת. היום הכל נשפך מהמסכים, מכל המסכים ובכמויות – הטלוויזיה, האינטרנט וערוצי הסטרימינג.

     

    "את מכירה את הסדרות 'חינוך מיני' ו'פה גדול'? שואל אותי ניר המחנך. "אלה סדרות שהם צופים בהן בנטפליקס, שיש בהן באמת הרבה דברים בוטים ובשתיהן יש ייצוג לפלואידיות הזו. עשר השנים שעברו מאז שאת היית בתיכון הן מאוד משמעותיות, כי כשאת היית בתיכון לא היה את הסדרות האלה. הם מתייחסים לאפשרויות שמציגים להם שם כלגיטימיות".

     

    "בתוך זה נכנס גם העניין של רשתות חברתיות שנתנו לילדים כל מיני כלים ואפשרויות שהטלוויזיה לא כל כך ידעה איך לאכול אותם", מסביר עינב שיף, מבקר הטלוויזיה של 'ידיעות אחרונות'. "כשרוצים לדעת מה קורה עם בני נוער, הטלוויזיה היא יותר מקור שמשקף מה שכבר קרה ולא מה שכבר יקרה, וזה נכון במיוחד בהקשר של פלואידיות מינית. הרשתות נתנו לבני נוער את התחושה שאפשר להעז יותר ולנסות לעשות כל מיני דברים שאני לא יודע איפה הם ראו קודם. 

     

    "בשנתיים־שלוש האחרונות אני רואה גל של סדרות נוער ששמו לעצמן למטרה לסגור את הפער מהרשתות החברתיות. הדוגמה הכי בולטת בזמן האחרון היא 'אופוריה'. ומובן שיש הבדל ביחס בין פלואידיות מינית של גברים לעומת נשים בתרבות. תשימי לב שבסדרות אישה תגיד, 'כן, לכל אחד היה קטע בקולג' שהיא השתכרה והתמזמזה עם אישה אחרת', על גברים לא היית שומעת את זה".

     

    מתוך הסדרה 'אופוריה'
    מתוך הסדרה 'אופוריה'

     

    "טלוויזיה ובמיוחד נטפליקס זה משהו שאנחנו מבזבזים עליו הרבה שעות, וכן זה משהו שאנחנו מושפעים ממנו", מסבירה נועה בת ה־16 מכפר־סבא. "באחת הסדרות שאני צופה בהן בנטפליקס, 'Sense8', יש דמות שממש ריגשה אותי ואהבתי את מה שהיא. יש עליה שמועות שהיא לסבית והיא אומרת, 'כן, פעם התאהבתי באישה אבל אני לא לסבית, אני מתאהבת באופי של האדם ולא במה שיש לו במכנסיים'. זה שימח אותי לדעת שיש מישהי כזאת על המסך".

     

    מתוך הסדרה 'Sense8'
    מתוך הסדרה 'Sense8'

     

    "צריך לזכור שהיום לחלק מהילדים בכיתה יש אמא ואמא והילדה מהכיתה המקבילה בדיוק יצאה כלסבית וחברה שלי יצאה כביסית (ביסקסואלית — ג"ק), ויש את ההומו שאני עוקבת אחריו באינסטגרם", אומרת מירב, "ואז הרבה יותר קל לחשוב על עצמי בהקשר הזה. זה משהו שקיים בסביבה שלי ואולי הוא קיים גם בתוכי".

     

    "בני נוער חשופים היום למסרים מיניים מגיל מאוד צעיר ומכל עבר", מוסיפה שרון אורשלימי, מחנכת למיניות. "בכל תוכנית ריאליטי יש שיח גובר על משיכה מינית ונטייה מינית. גם הפורנו מראה מגוון רחב של מיניות אנושית, פורנו קווירי, לסבי, כל מיני סוגים של אנשים ולא רק מודל משיכה אחד. זה עושה נרמול לכל מיני תחושות שיכול להיות שקיימות אצל אנשים, ואז יש להם יותר לגיטימציה לבטא את המיניות איך שהם רוצים. כשאני נערה, הרבה דברים מדליקים אותי כי זה גיל כזה, ואז מסקרנות אני ארצה לנסות ולממש את זה או יכול להיות שמראש זה היה שם וזה רק נתן לי לגיטימציה ללכת ולממש את זה".

     

    כמה נפוצה הפכה להיות הפאנסקסואליות אצל בני נוער? תלוי את מי שואלים. יותר נכון – תלוי איפה הוא גר. "במרכז הארץ יש יותר משפחות להט”ביות, יש רופאים גייז ומורים גייז, אז זה מחלחל לכל הסביבה", מסבירה ראובני בר דוד. "במקומות שבהם משמרים את המסורת ויש תפיסה שמרנית ומה שהוא יותר כמו פעם ופוחדים לזוז ממנו, ככה יש פחות שוני. במרכז תל־אביב יש יותר פאנסקסואלים בחוץ כי אם הם יגידו שהם פאנסקסואלים לא יהרגו אותם במכות. כשגרתי בגליל נתקלתי במקרים של בני נוער שרצו לצאת מהארון בצפת או בכל מיני יישובים באזור ורצו לאשפז אותם, או לתת להם כדורים פסיכיאטריים כי זה מה שהמשפחה והחברה שלהם חשבו שצריך לעשות כדי להתמודד עם הדבר הזה. אלה דברים שרוב האוכלוסייה עדיין לא רוצה שייכנסו לה למרחב הביתי. רואים את המתבגרים הללו במקומות יותר בטוחים וליברליים שיכולים לבטא את עצמם ובאמת להיות מה שהם רוצים. אנחנו מדינה שחיה מאוד־מאוד בקצוות, יש לנו את נטע ברזילי ואסי עזר אבל מצד שני אנחנו גם עושים אירועים של הדרת נשים ומאוימים מחיילות בצה"ל".

     

    "יצאתי עכשיו משיעור שנקרא שער ללימודים להט"ביים במכללת עמק יזרעאל", משתף ד"ר עמית קמה, יושב ראש הוועדה למגדר ומיניות ומרצה במכללת עמק יזרעאל. "בכיתה ישבו כמה סטודנטים ערבים וכמה בנות דתיות. סטודנט ערבי יצא באמצע השיעור וטרק את הדלת, ועוד סטודנטית יצאה די בהפגנתיות. סטודנטית לפסיכולוגיה ניגשה אליי בסוף השיעור ואמרה שהיא לא תמשיך יותר בקורס הזה כי היא דתייה. אמרתי, 'זה שנת 2019?!' ניסיתי להסביר מושגי יסוד, מה זה נטייה מינית ומה זה מגדר, זה הבסיס. באמצע השיעור אחת התלמידות שאלה אותי מה דעתי על פאנסקסואליות. אמרתי לה, תשמעי, את דיברת איתי ברמה של כיתה ג' ופה אני ברמה של טרום־חובה. אז יכול להיות שהחבר של הבחור שיצא בהפגנתיות יושב כעת באוניברסיטת תל־אביב, הוא בן 22 ואומר שהוא פאנסקסואל, אבל זה יגיע לעמק יזרעאל אולי עוד 20 שנה".

     


    פרסום ראשון: 06.11.19 , 22:34