הלו הלו אמא?

מא: הלו.

מאור: אה, אמא?

אמא: הלו?

מאור: אמא.

אמא: אני לא שומעת כלום.

מאור: אמא. לחצת בטעות על "השתק".

אמא: קיבינימט הטלפון הזה.

מאור: נו, אמא תנתקי ותחייגי שוב.

אמא: מאור, אתה שומע?

מאור: כן אמא.

אמא: אני מנתקת ומחייגת שוב!

מאור: זה מה שאמרתי הרגע.

(ניתוק)

אמא: הלו?

מאור: כן אמא.

אמא: לא שמעתי אותך מקודם.

מאור: כן, שמתי לב.

אמא: זה מאצלך או מאצלי?

מאור: לא משנה, עכשיו שומעים.

אמא: עכשיו אני שומעת.

מאור: יופי. מה רצית? אני בעבודה.

אמא: תקשיב מה רציתי להגיד לך...

(שתיקה)

מאור: הלו?

(היא פגשה חברה)

אמא: חג שמח!!!

מאור: אמא.

אמא: מה שלום אמא שלךְ? איך היא מרגישה? ראיתי אותה בחג בבית הכנסת.

מאור: אמא...

אמא: אני בדיוק עם הבן שלי בטלפון.

מאור: אמא דברי איתי יותר מאוח...

אמא: כן זה הבן שלי. מהטלוויזיה. נכון. תודה רבה. תודה רבה. נכון. מגיל קטן הוא היה מוכשר. כן, אני אמסור לו. את רוצה לדבר איתו? מאור?

מאור: אם את נותנת לי לדבר איתה עכשיו אני מנתק לך בפרצוף.

אמא: תקשיב קטע, פגשתי פה חברה, היא רוצה לדבר איתך.

מאור: אמא אני לא רוצה לדבר עם חברה שלך!

החברה: הלו?

מאור: אהלן. נעים מאוד.

החברה: נו, נראה אם אתה זוכר אותי.

מאור: אה... לא יודע... אני בדיוק צריך ל...

החברה: ראינו את הסדרה שלך כל המשפחה. איזה יופי.

מאור: תודה רבה.

אמא: יש לו גם טור בעיתון "ידיעות".

החברה: ראיתי. למה אתה לא כותב כל שבת?

מאור: אני משתדל לכתוב רק כשיש לי משהו חשוב ל...

החברה: אחותי הייתה במחזמר שלך עם אייל גולן. אמרה שמדהים.

מאור: המחזמר לא עם אייל גולן, הוא בשילוב השירים שלו.

החברה: מתי זה מגיע לבאר־שבע?

מאור: עוד כמה חודשים, בעזרת השם.

החברה: אז תשמור לי זוג כרטיסים. ואם אפשר גם זוג לאחותי, היא ובעלה בתקופה קשה ואני רוצה לשמח אותה.

מאור: זו הצגה של התיאטרון, לא שלי.

החברה: תגיד להם שאני חברה של אמא שלך.

מאור: טוב, תני לי בבקשה את אמא שלי.

החברה: אז תבדוק אולי יש בהנחה. קחי הוא רוצה אותך. חמוד. בטלוויזיה הוא נשמע אחרת.

אמא: מאור?

מאור: אני הורג אותך.

אמא: כזאת חמודה. אמא שלה חולה מסכנה.

מאור: וואלה.

אמא: כן, היא לא מרגישה טוב.

מאור: זה מה שקורה כשחולים.

אמא: מאור, זה לא צחוק.

מאור: לא צחקתי.

אמא: נהיית ממש ציני בזמן האחרון.

מאור: אני לא ציני. את מתקשרת אליי כשאני בעבודה, נותנת לי לדבר עם איזה חברה שלך שלא ראיתי בחיים, שעוד מבקשת ממני כרטיסים! ועוד לא אמרת עדיין למה התקשרת!

אמא: אז מה אם תקדיש כמה דקות ביום לאמא שלך?

מאור: אני מקדיש, אבל את מבזבזת אותן על שטויות!

אמא: אתה מקציב לי זמן?

מאור: אנשים מתקשרים כדי להגיד משהו ספציפי, לא סתם.

אמא: רציתי לשמוע את הקול שלך.

מאור: הנה הקול שלי. יפה?

אמא: מה שלום הילדה?

מאור: בסדר גמור.

אמא: צלם לי סרטון שלה.

מאור: אני לא בבית. כשאני אגיע הביתה אני אצלם.

אמא: תקשיב, מאור, תכסו אותה טוב בלילה. שלא תצטנן מהמזגנים.

מאור: וואלה? אני דווקא בעד שיהיה לה קר. שתתחשל.

אמא: תגיד לחן שתיתן לה קצת מים עם נענע. זה מקל על הבטן.

מאור: זה מה שרצית להגיד לי?

אמא: לא. התקשרתי בשביל משהו אחר.

מאור: הו, ברוך השם: פואנטה.

אמא: מה רציתי להגיד לך...

מאור: דברי כבר!

אמא: אל תצעק עליי.

מאור: מה את רוצהההה?

אמא: איך אני מעבירה את השלט של המזגן מקיץ לחורף?

מאור: זה מה שרצית?

אמא: כן. אני לא מסתדרת איתו.

מאור: את מול השלט?

אמא: חכה, בדיוק אני עולה הביתה.

מאור: תתקשרי אליי כשתגיעי ואני אסביר לך.

אמא: תלווה אותי במדרגות, אני מפחדת. לפעמים נכבה לי האור באמצע.

מאור: מה יש לך לפחד?

אמא: לא יודעת, שיקפוץ עליי מישהו.

מאור: ומה אני אמור לעשות במקרה כזה?

אמא: להתקשר למשטרה.

מאור: מה עם השכנים?

אמא: מה איתם?

מאור: תצרחי והם ייצאו לעזרתך.

אמא: הם לא ייצאו.

מאור: למה לא, את לא היית יוצאת לעזור אם היית שומעת צעקות במדרגות?

אמא: לא.

מאור: טוב, הגעת?

אמא: (צורחת) אמאאאא!!!!

מאור: מה קרה?!?!? אמא!

אמא: נכבה האור.

מאור: הפחדת אותי. נו, נכנסת?

אמא: רגע. לאחרונה יש איזו לטאה שתמיד מחכה לי מעל הדלת. גועל נפש.

מאור: תהרגי אותה עם מטאטא.

אמא: מה פתאום. לטאה זו נשמה.

מאור: נו, נכנסת?

אמא: הנה יש לי את השלט ביד.

מאור: יופי. את רואה כפתור שכתוב עליו Mode?

אמא: באנגלית?

מאור: כן. Mode. מתחיל ב־M, כמו Maor.

אמא: הנה, מצאתי.

מאור: יופי. תלחצי עליו עד שיופיע לך פתית שלג.

אמא: פתית מה?

מאור: שלג.

אמא: מה זה פתית שלג?

מאור: פתית שלג. סמל כזה. בחיים שלך לא ראית שלג?

אמא: רק בטלוויזיה.

מאור: פתית שלג, נו... מין עיגול כזה עם קווים שיוצאים מתוכו כמו שמש.

אמא: אה, הנה שמש.

מאור: לא שמש. שמש זה לקיץ.

אמא: אבל אני צריכה לחורף.

מאור: אז צריך פתית שלג.

אמא: אני לא בטוחה שאתה צודק.

מאור: רגע, בילבלת אותי. בחורף שמים שמש ובקיץ שלג?

אמא: לא יודעת, בשביל זה התקשרתי.

מאור: שנייה. אני מבולבל לגמרי עכשיו.

אמא: אתם באים בשבת?

מאור: רגע, הבנתי! הציור מסמל את מה שאנחנו רוצים שייצא מהמזגן, לא את מזג האוויר שבחוץ.

אמא: אז מה לשים? שלג?

מאור: כן. לא. שיט.

אמא: בחורף רוצים שייצא חום.

מאור: כן. אז זה הפוך: שמש בחורף ושלג בקיץ.

אמא: בסדר.

מאור: הסתדר?

אמא: כן.

מאור: יופי, יאללה.

אמא: מה יאללה. תקשיב רגע.

מאור: מה עכשיו?

אמא: אוהבת אותך.

מאור: גם אני.

אמא: מה?

מאור: גם אני.

אמא: נו, אני לא שומעת אותך. טלפון דפוק. מה אמרת?

מאור: שגם אני אוהב אותך! (צועק) אוהב אותך!

אמא: מאור, אתה צועק ואני לא מבינה כלום ממה שאתה אומר.

מאור: (צורח) אמרתי שאני אוהב אותך!!!

אמא: חכה, אני מתקשרת שוב.

מאור: אמא!