לאמיר אוחנה יש רק אלוהים אחד. קוראים לו בנימין נתניהו. והשבועות האחרונים הוכיחו שאין מלאכה, בזויה ככל שתהיה, שהוא לא יעשה למענו. זה נלעג, זה עלוב, זה מגוחך – אבל מאתמול זה גם פלילי. אוחנה, בנאומו במליאת הכנסת, לא היסס לפתוח את מה שעמית סגל פירסם במשורה, תחת צו איסור פרסום, ופיצח את החידה: מי הוא אותו אדם שהחוקרים הפגישו במסדרון עם ניר חפץ, כאמצעי לחץ להפוך אותו לעד המדינה.

רק הציוץ של יאיר נתניהו, שמיהר להבהיר את דבריו של אוחנה "למי שלא הבין", משתווה ברמת גועל הנפש למעשה של אוחנה: לעקוף צו איסור פרסום תוך ניצול החסינות שלו. אלא שיש, או לפחות צריך להיות, הבדל בין ציוציו של נתניהו הבן, שאין צורך להכביר מילים עליו, לנאום במליאה של שר המשפטים, שאין לאף אחד שום ספק שהקול הוא קול אדוניו.

עולם הפוך. אלה שמגינים כביכול על טוהר החקירה עושים עוול גדול פי כמה למי שהם כביכול מגינים עליו, תוך חשיפת פרט אינטימי עליו. וכל זה במטרה אחת - להמשיך ולהגן על נתניהו, לקומם את דעת הקהל על המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי, והכל כדי להפוך את החלטת היועץ ללא לגיטימית. להפעיל לחץ על המחליטים ולהסיח את הדעת עם כל מיני פרשות שנועדו לעכב את פרסום ההחלטה.

מצד שני, נראה שאין מוקש שגורמי אכיפת החוק לא דרכו עליו. יציאתה לחופשה של הפרקליטה של ליאת בן־ארי בדיוק בזמן השימוע, הדרך שבה נבדקו הטלפונים של עוזרי ראש הממשלה, חשיפת האיומים על עד המדינה, איך לומר: בתיק עם כל כך הרבה עוצמה ופוטנציאל להתלקחות, כמות הנפילות היא בלתי נסבלת.

* * *

כשהמערכת הפוליטית מתגלגלת למערכת בחירות שלישית, בלי שום תקווה שמישהו יצליח לפצח את המשוואה הזאת ולפרוץ את המחסום - קמות יוזמות חדשות.

אחת מהן מתהווה ממש בימים אלה ומתפרסמת כאן לראשונה. מדובר ברעיון של חבר הכנסת לשעבר דורון שמואלי ופיני בדש, גם הוא ח"כ לשעבר והיום ראש מועצת עומר. בימים האחרונים עורכים שניהם מפגשים ושיחות עם אישים בימין, בין היתר עם אביגדור ליברמן, איילת שקד, יועז הנדל, צבי האוזר, אביב בושינסקי ועם הליכודניקים החדשים, בניסיון להביא להקמת גוש ימין חדש ורחב, שיהווה כבר בבחירות הקרובות אלטרנטיבה לליכוד.

הם יוצאים מהנחה שנתגלגל לבחירות, אמר לי אחד הפוליטיקאים שהיוזמה הובאה בפניו. לא מדובר בפנייה למפלגות, אלא לאישים שמזוהים עם הימין בתקשורת, בהתיישבות, באקדמיה, בכלכלה, בשלטון המקומי. יכולה להיות לזה היענות גדולה מאוד, אמר אותו פוליטיקאי.

אין לי פרטנזיות פוליטיות, אמר לי השבוע שמואלי. אני בכלל איש תעשייה וטוב לי במה שאני עושה, אבל המדינה בוערת לי. ומכיוון שעידן נתניהו יגיע לסופו בקרוב, צריך להקים גוף ימני חלופי. ימין אמיתי. ימין אחר. גוף כזה ייתן אופציה לכל מי שמרגיש שאין לו למי להצביע.

ההיענות הייתה מדהימה, אומר שמואלי. גוף כזה יכול להביא 15־20 מנדטים, אנשים שנמצאים בתוך המערכת וצמאים לזה. מדיבורים זה הופך לפגישות. אנשים נזהרים, אבל אף אחד לא זרק אותי מהמדרגות. הם מבינים שככה אי אפשר יותר. לליברמן אמרתי לצאת מהמסגרת הזאת של הרוסים. תביא חבר'ה ישראלים שורשיים, אמרתי לו, בוא נחזור להיות מדינה שפויה.

שאלתי את שמואלי האם הוא לא חושב שאנשים מנצלים את היוזמה הזאת כעוד אמצעי איום על נתניהו. אני יודע דבר אחד, הוא ענה, וזה שאם הולכים לעוד בחירות המערכת הפוליטית כפי שהיא היום לא תהיה יותר. יקום גוף ימני אחר. שפוי. טובי החבר'ה שלנו שיתגייסו למילואים כדי להציל את המדינה. אז אני לא אומר שמי שיעמוד בראש הגוף הזה יהיה ראש ממשלה, אבל קבוצה כזאת תרסק את הליכוד הקיים ובלעדיה לא תהיה ממשלה.