כלבים, שמות, דימויים, ביטויים

לפני כשבועיים, אחרי חיסולו של ראש דאעש, אבו בכר אל־בגדאדי, הודיע הנשיא טראמפ: He died like a dog.

כמה ימים אחר כך, אחרי פרישתו של המועמד הדמוקרטי בטו או'רורק מהמרוץ לנשיאות, הודיע הנשיא טראמפ: He quit like a dog.

חיטטתי מעט ברשת כדי להבין את היצמדותו של טראמפ לדימויים כלביים, ובין היתר הגעתי למאמר של פרנק ברוני ב"ניו יורק טיימס", שהקדים אותי ביומיים וכתב על עניין זה ממש. לדעתו, טראמפ השתמש בכלבים כדימויים שליליים כי הם צייתנים, והצייתנות איננה תכונה שאהובה עליו. הוא גם ציטט פסיכיאטר שקבע שטראמפ ירא מחיידקים ולדעתו כלבים מפיצים אותם.

אני, ברשותכם, אעסוק בצד הלשוני של בחירת הנשיא האמריקאי בכלבים להבהרת עמדותיו. ובכן, הביטוי "died like a dog" קיים בשפה האנגלית ואינו המצאה שלו. הוא משמש גם בצרפתית וגם בה הוא מתאר מוות עלוב במיוחד. אשר לתיאורו של בטו או'רורק כמי ש"פרש כמו כלב" - זאת כנראה המצאה של טראמפ, שאף היא מתארת עליבות, כי הפרישה הזאת נגרמה ממחסור במימון למסע הבחירות, ובעולמו של טראמפ מי שאינו מיליארדר הוא אדם עלוב מאוד.

"הכלב אנוכי?"

באנגלית ידוע הכלב כידידו הטוב של האדם. בלשונות האזור שלנו, בעברית ובערבית, אין הדבר כך. בשתי השפות "כלב" היא מילת גנאי, שמתארת אדם רע ושפל. למרבה הצער, אין במקורותינו כלב טוב ונאמן, ששומר על בעליו, זוכר אותו ועוזר לו, כמו כלבו של אודיסאוס, למשל. כלבי התנ"ך מתוארים כחיות בזויות שניזונו מאשפה ומפגרים, גם של בני אדם. כלבים ליקקו את דמם של המלך אחאב ושל נבות היזרעאלי ואכלו את גוויית איזבל. גוליית שאל את דוד: "הכלב אנוכי כי אתה בא אליי במקלות?" ודוד, בדברו עם שאול, תיאר את עצמו כ"כלב מת" - כלומר, חסר כל חשיבות.

מקרה מיוחד ומעניין הוא מילת התואר "כלבה", שהיא מילת גנאי לנשים. אני מניח שמי שטבע אותה היה גבר, שביקש לתאר אישה מרושעת ושתלטנית. אני תמה: מה בין זה לבין החיה שזה שמה? אבל עובדה שהיא משמשת באותה משמעות בכמה שפות: bitch, באנגלית, chienne בצרפתית, והמילה הארמית "כלבתא" נהגית ביידיש כ"קלאפטע" באותה משמעות עצמה. מעניין: יש נשים שמכנות זו את זו "bitch" - ובישראל הן אומרות במקרה כזה "ביץ'" באנגלית - אך לא כמילת גנאי, אלא כמילה שמציינת את הצדדים הטובים של הביצ'יות: אסרטיביות ועצמאות.

הכלבים של היום אהובים ומוערכים יותר מכלבי התנ"ך. הם חיים בבתינו, משרתים בצבא, בהצלה ובמשטרה, שומרים עלינו, מנחים אותנו, מעניקים לנו חברה וחיבה - ועל אף כל זאת המילה "כלב" עודנה קללה. דומה שהשפה משמרת חוויות, זיכרונות ומסורות מטפוריות עתיקות מאוד, וכך אנחנו אומרים "אדם לאדם זאב" אף שאין לנו מושג על זאבים ואנחנו רואים אותם רק בגני חיות. ואנחנו מקללים במילה "חמור" אף שאיננו מכירים את הבהמה החכמה והנחמדה הזאת, אבל אבות אבותינו, שרכבו עליו והטעינו עליו משאות, פירשו את עקשנותו כטיפשות והנחילו לנו את התפיסה הזאת. וכך - כל תל־אביבי שני הולך עם כלב ברחוב, ועדיין אנחנו מתיזים "כלב" כמו מארה תנ"כית קדמונית.

איור: ירמי פינקוס

"נפל בסטפר"

ביטויים וכינויים נוצרים מתוך מציאויות שהיו מוכרות ליוצריהם. מקצתם, כמו "מלחמת חורמה" ו"ברחל בתך הקטנה", משמשים גם היום והם כבר בני אלפי שנים. אבל רבים אבדו, וזה גם עתידם של כמה וכמה ביטויים שיצרה המציאות הנוכחית. אנחנו אומרים "מחשב מסלול מחדש", למשל, גם לא בנוגע לנסיעות על פי ווייז, אבל אינני בטוח שהביטוי הזה ישרוד.

השבוע סיפר לי חבר על כישלון שנכשל בתחילתו של תהליך, ואת כישלונו תיאר בביטוי שלא הכרתי: "נפלתי בסטפר". לא כל כך הבנתי על מה הוא מדבר, והוא הסביר לי שהסטפר הוא המכשול הראשון, הקל יחסית, של התוכנית "נינג'ה ישראל", ושהוא לא המציא את הביטוי הזה, אלא שמע אותו מאחרים. זה נחמד. אבל אני לא בטוח ש"נפלתי בסטפר" יאריך ימים כמו הביטויים והדימויים שתרמו לנו הכלבים התנ"כיים. לעומת זאת, אין ספק שתחרויות הנינג'ה תיזכרנה לדורות כהוכחה לתיאוריה של דרווין בדבר מוצאו של המין האנושי.

"כנף ציון"

גם שם חדש נוסף השבוע לאוצר הלשון העברית, והוא שם המטוס של ראשי המדינה. כך הוא מכונה אף שהנשיא ריבלין כבר הודיע שאין בכוונתו לטוס בו, וברור לכל שנועד להיות המטוס הפרטי של משפחת נתניהו. השבוע המריא המטוס הזה לטיסת מבחן, ובהזדמנות חגיגית זו הודיעו לציבור שיש לו גם שם, והוא "כנף ציון". כיוון שמדובר במטוס ייצוגי, שמייצג את המדינה ואת אזרחיה, אני תוהה: מי נתן לו ומי אישר לו את השם העבש והמגושם הזה, שנשמע אנכרוניסטי גם לו ניתן לכדור הפורח של האחים מונגולפייה? שמעתי סברה שהשם "כנף ציון" נקבע כי ראש הממשלה ביקש להנציח בו את אביו, בנציון נתניהו. אני מאוד מקווה שזה לא נכון, כי אם זה כן נכון, עוד נמצא את עצמנו יום אחד עם "חיל האוויר מס' 1" ששמו "כנף טומי".

אם כך ואם כך, אין ספק שמלמעלה הכל יותר נוח, וראש הממשלה יוכל לטוס ב"כנף ציון" הרחק ומעל לכל מה שהוא מעולל אצלנו למטה: מעל לבתי החולים המתמוטטים, מעל לנאומיו הבזויים של השר אוחנה, מעל לפקקי התנועה, מעל לקיצוצים בחינוך וברווחה, מעל לאישום ולשימוע, מעל לחיילי צה"ל, שמתעללים בפלסטינים בחברון, מעל למשטרת ישראל, שבשדרות היא עוצרת ואוזקת מוזיקאים ותוקפת אותם בטייזר, וביצהר היא בורחת מטרוריסטים יהודים שרוגמים ומכים ומקללים את שוטריה. טיסה נעימה, מר נתניהו, ולגברת נתניהו גם.