חוק הפיקוח על מעונות היום לגיל הרך, שנכנס לתוקפו בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, הוא חוק מבורך לדעת מרבית העוסקים בתחום: אחרי מאבק ממושך, שהתעצם בשנה וחצי האחרונות על רקע חשיפה של כמה מקרי התעללות בפעוטונים פרטיים, המדינה החליטה לקחת אחריות על מה שמתחולל בגנים, לקבוע קריטריונים להפעלתם ולהשית עליהם מנגנון פיקוח.
הגברת הפיקוח על הגנים היא התפתחות חיובית, אבל היא העמידה רבות מהגננות בפני בעיה קשה. לפי החוק החדש, על הגננות להירשם במשרד העבודה והרווחה, והוא מעביר את המידע לרשויות המקומיות. אבל גננות רבות העידו כי חלק מהרשויות מנצלות את המצב כדי להערים עליהן מסכת של קשיים ביורוקרטיים, מלווים בדרישה לתשלומי עתק. התוצאה: מאז החלת חוק הפיקוח נסגרו עשרות פעוטונים פרטיים ואחרים עומדים בפני פשיטת רגל.
בכל המקרים השיטה דומה: הגננות נדרשות לשלם סכומים גבוהים, שמגיעים למאות־אלפי שקלים, כדי לקבל "היתר לשימוש חורג" להפעלת מעונות יום במבנים למגורים. וכך, בעוד קופות העיריות מתמלאות, מעונות פרטיים שלא יכולים לעמוד בנטל נאלצים להעלות מחירים או להיסגר. אפשרות נוספת שעומדת בפניהם היא לשלוח חלק מהילדים הביתה ולהפעיל משפחתונים קטנים יותר, וזאת מאחר שהחוק וחובת הרישום כפעוטון פעיל חלים רק על מסגרות שבהן נמצאים יותר משבעה פעוטות.
אלפי גנים בדירות מגורים
הרשויות מנצלות את חוק התכנון והבנייה שקובע כי מי שעושה שימוש בנכס שלא למטרה שהוגדרה בתוכנית בניין עיר (כמו מעון בבית מגורים) חייב בהיתר לשימוש חורג. בפועל, בשל מיעוט מבני הציבור שמוצעים למפעילי המעונות, רבים מהם פועלים בתוך מבנה מגורים פרטי. לפי ההערכה מדובר באלפי מעונות פרטיים, שבהם מתחנכים כ־140 אלף ילדים (כ־30 אחוז מכל הילדים עד גיל 3).
מנכ"ל התאחדות מעונות היום הפרטיים יניב בר־אור הסביר: "עד להחלת חוק הפיקוח, רוב המעונות פעלו ללא היתר לשימוש חורג, אך כעת, משנרשמו במשרד העבודה והרווחה, המידע על קיומם עובר לרשויות המקומיות. אלה החלו לדרוש הוצאת היתר שכזה ואף תשלום היטלי השבחה וארנונה עסקית, בהתייחסותן אליהם כעסקים פרטיים ולא כמוסדות חינוך".
הדרך להוצאת ההיתר יקרה, ארוכה ומפרכת. היא כוללת בין היתר תשלומים לאדריכל, עורך דין, מודד, יועץ בטיחות, יועץ אקוסטי, יועץ תברואה ויועץ תחבורה, ודורשת בין היתר קבלת אישורים מהרשות המקומית, הכבאות, משרד הבריאות, פיקוד העורף והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. בשורה התחתונה, העלות לקבלת היתר עבור מעון בגודל של כ־100 מ"ר נעה בין 150 ל־250 אלף שקלים וההליך נמשך שלוש שנים. זה מותיר לגננות רק שנתיים של שקט, מכיוון שאחרי חמש שנים פג תוקף ההיתר ויש לעבור את כל התהליך מחדש.
יוליה פלוטקין (40) פתחה בשנה שעברה את "גן ויטה" בראשון־לציון והחלה בהליך להוצאת היתר שימוש חורג, אך בעקבות התנגדות של שלוש משפחות העניין נמצא בהליכים משפטיים. "בעירייה טענו שכל עוד אין היתר לשימוש חורג אסור לפתוח את המעון", היא מספרת. "זה תהליך שלוקח לכל הפחות כשנתיים בראשון־לציון. מה אני אמורה לעשות בינתיים? לשכור מעון ולא להשתמש בו שנתיים עד לקבלת ההיתר, שניתן במקרה הטוב לחמש שנים?".
בדרך להיתר הוציאה פלוטקין כ־110 אלף שקלים, בין היתר על יועצי רישוי שמקובלים על העירייה כגון קצין נגישות, קצין כיבוי אש ויועץ בטיחות. "אני הולכת להילחם עד הסוף", היא מבטיחה. "אני לא יכולה לאכזב את ההורים והילדים ולסגור גן מהרגע להרגע".
מעיריית ראשון־לציון נמסר בתגובה: "הנכס ממוקם ברחוב צר המשלב תנועת כלי רכב והולכי רגל. על פי ההנחיות המרחביות, לא יאושרו ברחובות אלו שימושים חורגים המהווים הפרעה, סיכון הולכי רגל ושיבוש חיי התושבים ברחוב".
אביבה לוי (48) פתחה ב־2013 את המעון "מותק של גן" בבאר יעקב, שבו מתחנכים 17 פעוטות. "כשהחלו לדון על חוק הפיקוח שמעתי לראשונה על חובת הרישום ועל הצורך בהיתר לשימוש חורג", היא מספרת. "שכרתי יועצים, פירסמתי בעיתונים ואז התחיל שלב האגרות. אגרת בנייה, אגרת פיקדון ומי יודע מה עוד ישיתו עליי בהמשך. סך הכל השקעתי בגן כבר 150 אלף שקלים, לפניי עומדים תשלומים נוספים של עשרות־אלפי שקלים ועדיין לא ברור אם אקבל את ההיתר הנכסף. כל זה חוץ מהארנונה העסקית בסך 3,000 שקלים בחודש שהתחלתי לשלם".
"אני לא מתנגדת לחוק הפיקוח", מוסיפה אביבה. "חשוב גם לנו שהתחום שלנו יהיה מוסדר ושייווצרו סטנדרטים, אך לא ייתכן שבמקביל לא ישחררו אותי מהצורך בהוצאת היתר לשימוש חורג. אני לא כספומט. מעון זה מוסד חינוכי ששולי הרווח שלו קטנים. מהיכן אני אמורה להביא את הכספים הללו?".
מהמועצה המקומית באר יעקב נמסר בתגובה: "מכיוון שגני ילדים פרטיים מופעלים במבנים ששימשו למגורים, ברור שיש להוציא היתר שימוש חורג ושתשלומי הארנונה יהיו שונים מאשר למשפחה. מדובר בעסק פרטי ויש לעמוד בקריטריונים הבטיחותיים כשמדובר בבטיחות ילדים".
תרצה בן־יהודה (36) הגשימה ב־2015 חלום ופתחה את "גן נונס" בתל־אביב, שבו התחנכו 40 פעוטות. עוד לפני חוק הפיקוח, היא פעלה לשפץ את הנכס ולהשיג את הרישיונות המתאימים. "לקראת קבלת כלל האישורים, הוזמנתי לדיון בוועדת הערר המחוזית, שקיבלה את התנגדות השכנים, מאחר שלדלתות הכניסה אין היתר בנייה", היא מספרת. "הפסדתי 250 אלף שקל בשלושה ניסיונות לרשיין את המעון שלי, בלי שמישהו התריע שיש בעיה עם דלתות הכניסה, אבל בסוף נאלצתי לסגור אותו ולשלוח 40 ילדים הביתה".
מעיריית תל־אביב נמסר בתגובה כי "לנוכח ערר שהגישו בעלי הזכויות בבניין, עלה כי ההיתכנות הקניינית למימוש התוכנית ולהקמת הגן נמוכה ונבצר מהוועדה לאשר את הבקשה להיתר".
גננות טובות נאלצות לפרוש
סגנית ראש עיריית תל־אביב־יפו ציפי ברנד מתייצבת לצידן של הגננות. "לצערי התהליך הסיזיפי והיקר שהן עוברות בדרך להוצאת היתר לשימוש חורג גורם לרבות וטובות לפרוש בדרך או לבחור להיות עברייניות ולקיים גן ילדים ללא היתר ומתחת לרדאר", היא אומרת. "התוצאה בשטח בהרבה מקרים היא מחסני ילדים בתנאים גרועים. גני הילדים צריכים להיות מוכרים לפי חוק כשירות חיוני לציבור וליהנות מהקלות בהתאם. לפני שלושה חודשים התחלנו לקדם מול מינהל התכנון במשרד האוצר תקנות שיאפשרו פטור של גני ילדים מהצורך בהיתר לשימוש חורג ובהיטל השבחה ואני מקווה שבקרוב תהיה לנו בשורה".
ואילו יניב בר־אור סיכם: "חוק הפיקוח נותן לרשויות המקומיות הכשר חוקי לגבות מאות־אלפי שקלים מגננות מפעילות מעונות יום בתואנת שווא. יש לבטל ולהחליף את הליך שימוש חורג בהוספת שימוש אוטומטית בעת קבלת אישור הפעלה לפי החוק הפיקוח בלבד ולתת למעונות הפרטיים שיוויון זכויות למול המעונות המתוקצבים בכל הנוגע לארנונה עסקית, מע"מ ומיסים, שאותם משלמים רק המעונות הפרטיים".
