yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    חדשות • 09.11.2019
    או בנט או בלפור
    סימה קדמון

    אפשר היה לסמוך על ליברמן שהוא לא ישאיר את כל הבמה לבנט. הופעתו אתמול בחברת החדשות, הייתה קצרה ומדויקת והצליחה לטרוף שוב את הקלפים שרק יום קודם חילק נתניהו. לא לבחירות, לא לתרגילי חסינות ולא לבחירה ישירה. לא הסיבוב הזה.

     

    לקינוח הציג ליברמן את המתווה שלו, גם הוא על דרך השלילה: מי שלא יקבל את התנאים שהוא, ליברמן מציב, מפלגתו תתמוך במועמד השני. והתנאים על פי ליברמן הם קלי קלות: גנץ נדרש לקבל את מתווה הנשיא ולהסכים להיות בממשלה תחת נתניהו, ואילו נתניהו יצטרך לוותר על הבלוק, או לפחות על החלק ה”חרדי משיחי” שלו, כדבריו.

     

    וכך, אחרי שבועות ארוכים של בירבורים ללא שום הישגים, הגיע ליברמן ופישט את הדילמה לכמה עקרונות, שבימים שנותרו עד שיפקע המנדט של גנץ והתגלגלות לעוד מערכת בחירות תהיה בלתי נמנעת — יצטרכו נתניהו וגנץ להחליט לאן הם הולכים. ליברמן מצידו הציג גם ויתור משלו: הוא יוותר על ההתחייבות שלו להיכנס רק לממשלת אחדות לאומית וליברלית אם אחד מהמתמודדים לא יקבל את תנאיו, ויקים ממשלה עם השני. או במילים אחרות: יצטרף לממשלת ימין־חרדים, או לממשלת מיעוט בתמיכת הערבים. אם בעקבות זה תקום ממשלת אחדות, או אחת משתי הממשלות תצא לדרך - זו עשויה להיות הקדנציה הקצרה ביותר של שר ביטחון אי פעם.

     

    השאלה מאחורי מינויו של בנט היא מה גבר על מה: נתניהו והחשדנות האובססיבית שלו, או בנט, עם "קוצר רוחו של הלב", כמאמר הסופר שטפן צווייג. במקרה זה נראה ששניהם ניצחו. או הפסידו. תלוי בעיני המתבונן.

     

    נתניהו לא הצליח לעמוד בקרוסלה הרגשית שהעביר אותו בנט, כשהשאיר את האפשרות של הצטרפות לממשלתו של גנץ כאופציה פתוחה. הוא היה צריך לדעת יותר טוב: האפשרות שבנט ושקד היו מצטרפים לממשלת מיעוט של גנץ והעבודה, עם תמיכה מבחוץ של הערבים או לפחות חלק מהם והימנעות של ליברמן — הייתה קרובה לאפס. הכוח של האופציה הזאת היה רק בעצם קיומה ובהשפעתה המאגית על נתניהו. מצד שני, התכופפותו של בנט עוד ועוד אל מתחת לאלונקה, כדבריו בפוסט שרמז על תחילת זחילתו לליכוד, אולי הגשימה את חלום חייו, משאת נפשו, ונתנה לו את תיק הביטחון - אבל זה ניצחון זמני, קצר מועד, קצר ראות. כזה שמותיר טעם רע ושהשפעתו על עתידו של בנט עדיין לא ברורה.

     

    מעניין לעשות דמיון מודרך בראשו של נתניהו כדי לראות מה הסתובב שם כשהחליט להפקיד את תיק הביטחון בתקופה ביטחונית כל כך מורכבת ומסוכנת, כפי שהוא בעצמו העיד, בידיו של אדם לא רציני, לא אחראי וילדותי — ועוד תארים דומים שנאמרו מפיו במהלך השנים על בנט. וכל זה חודשים ספורים אחרי שפיטר אותו ואת שקד מהממשלה, כי לא יכול היה לראות אותם יום נוסף בקבינט.

     

    דבר אחד ברור: לא טובת המדינה עמדה שם לעיני השניים האלה. מדובר במהלך פוליטי ציני וקר, מצידו של נתניהו, שלא בטוח שיביא את הפירות שהוא מבקש. אולי המהלך הזה חיזק את נתניהו בדרכו לבחירות, אבל ספק אם בבחירות שר הביטחון החדש יוסיף מנדטים לליכוד, כשממול המועמדים לתפקיד הם אשכנזי ויעלון. שלא לדבר על תחושת הבגידה שחשים בליכוד אנשים כמו גלנט, ארדן ודיכטר, שרואים עצמם מועמדים טובים פי כמה. שנים של ליקוק וחנופה, והגנה טוטאלית על משפחת נתניהו הלכו לטמיון בגלל האיש עם שלושת המנדטים, שתפס את התפקיד הכי נחשק בממשלה.

     

    אבל מה אנחנו מתפלאים על הציניות של המהלך: הרי נתניהו כבר נתן פעם את תיק הביטחון לאדם שעליו אמר זמן קצר קודם לכן, שהכדור היחידי ששרק אי פעם ליד אוזנו זה כדור טניס.

     

    התחנה האחרונה בדמיון המודרך הזה היא בבית בבלפור, כשנתניהו מדווח לשרה רעייתו שלא תהיה ברירה אלא לתת את תיק הביטחון לבנט, אויבה משכבר הימים ושותפה של שנואת נפשה, איילת שקד. שרה הגיבה מן הסתם כמו שהגיבה כשגילתה שבמקרר יש חלב בשקית ולא בקרטון. בשביל השלב הבא, שבו שיתף את הגברת בכך שהימין החדש מצטרף לליכוד, הזדקק נתניהו כבר לנשק יום הדין. זה או בנט או בלפור. אמר לה. זה או את ואני במטוס החדש — או בני ורויטל.

     

    זה כנראה עשה את העבודה, בדיוק כמו שב־2015 אותו איום איפשר לו לתת את תיק המשפטים לשקד ואת תיק החינוך לבנט. האיום בוויתור על בלפור זה כמו האיום האיראני. בלפור לא תוחזר. בלפור לנצח נצחים. את ההחלטה הכואבת הזאת המתיק בטח נתניהו עם הבטחות מקיר לקיר: זה מינוי זמני, בנט לא יהיה שר ביטחון אחרי הבחירות, יכול להיות שאפילו לא תהיה לו מפלגה לחזור אליה. תראי איך השפלנו את שקד. איילת המושפלת. איך הצלחנו להפריד ביניהם. אל תדאגי — הם לא יהיו בליכוד. אני אדאג שמרכז הליכוד לא יאשר את השריון שלהם. את רואה את ישראל כץ, ארדן וסער נותנים לשניים האלה מקום בליכוד? מה, הם מחפשים עוד מתחרים על הירושה שלא תהיה? המהלך הזה זה הסוף שלהם. אז יהיו לבנט כמה חודשים שהוא ישחק בנדמה לי. ביג שוט. תסמכי עליי. אלה יהיו החודשים האחרונים שהוא יראה את הממשלה או את הקבינט.

     

    דמיוני? לא ממש. נתניהו לא השיג יותר ממה שממילא היה לו, בלוק של 55 מנדטים, אותו בלוק שהיה לו מיום אחרי הבחירות. אבל הוא השיג מרגוע מסיוטי הלילה שלו, שבהם בנט חותם עם גנץ על הליכה לממשלה משותפת. הסיוט הזה היה כל כך מוחשי, שנתניהו אפילו לא התאפק וחיכה עד לסוף ימי המנדט של גנץ, אלא עשה את זה מיד.

     

    לעומת זאת, בהחלט יכול להיות שהמהלך הזה יגרום לבנט נזק פוליטי בלתי הפיך. אחרי הבחירות, כשיתחוור לו שבליכוד לא מתכוונים לקבל אותו, הוא עשוי לגלות שגם אין לו לאן לחזור. על אף ששקד ממשיכה לדבר על קבלת החלטות משותפת בינה לבין בנט, ועל הסכמה ביניהם לקחת את תיק הביטחון במקום שני תיקים "פחותים" — נראה כמה זמן זה יחזיק.

     

    צריך באמת להיות עם אגו קטן ואמביציות צנועות — מה שלא מדובר במקרה זה — כדי לראות את שותפך יוצא ונכנס מקבינטים ביטחוניים ויושב במליאה בשולחן הממשלה, כשאת, שעד לפני רגע היית ראש המפלגה וראית את עצמך בעתיד הלא־רחוק כראשת ממשלה — יושבת בכיסאות האחוריים.

     


    פרסום ראשון: 09.11.19 , 23:57
    yed660100