הרומן של אהרון כהן (43), לשעבר מסתערב ביחידת דובדבן, עם הוליווד, התחיל עם שיחת טלפון מהבמאי והמפיק הנודע סטיבן סודרברג — השם מאחורי סרטים כמו "ארין ברוקוביץ" ו"אושן 13". סודרברג ביקש מכהן שישמש כיועץ טכני ומאמן בשימוש בנשק עבור השחקנים בסרטו "בגידה כפולה" מ־2011.
כהן, בעל חברה לאימון יחידות לוחמה בטרור בארה"ב, קפץ על ההזדמנות ובמשך שלושה חודשים אימן את כוכבי הסרט צ'נינג טייטום, איאן מק'גרגור, מייקל פסבנדר ואנטוניו בנדרס. "לימדתי אותם איך להשתמש בכלי נשק וסייעתי בעיצוב הפעולות בסרט כך שייראו אמיתיות" נזכר כהן, "ואז סטיבן נתן לי גם תפקיד קטן עם כמה סצנות בסרט, וזה תפס אותי. נזכרתי כמה שאהבתי לשחק בתיכון וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
מאז הוסיף כהן לרזומה שלו עוד שני סרטי קולנוע — "קוד 211" בכיכובו של של ניקולס קייג', שם גם שימש כיועץ טכני, ו"רמבו 5 — המשחק האחרון" עם סילבסטר סטאלון, שיצא לאחרונה לאקרנים. "גדלתי עם הסרטים של סליי, מרמבו ועד רוקי, ותמיד אהבתי אותו", מספר כהן. "כשהתקשרו אליי ואמרו לי שיש להם תפקיד בשבילי מאוד שמחתי. טסתי לבולגריה והייתה לי סצנה נהדרת עם סליי וגם אימנתי את הפעלולנים איך להשתמש בנשקים. זו הייתה חוויה נהדרת, נהניתי מכל רגע על הסט".
כהן, למרות השם הישראלי שלו והעברית הקולחת והחפה ממבטא זר, נולד בכלל בקנדה להורים יהודים. לאחר גירושי הוריו, אמו התחתנה עם התסריטאי אייבי מאן (שכתב את התסריט לסרט "משפט נירנברג" עליו זכה באוסקר), והמשפחה עברה ללוס־אנג'לס. "אבי החורג היה ציוני והאמין מאוד במדינה היהודית. כשהייתי בן 16 לערך, הוא עבד על סרט על משה דיין, אליו היה מאוד קרוב, והזמין קצין ישראלי אלינו הביתה. הקצין נשאר אצלנו בבית שבועיים וייעץ לי לנסוע לישראל ולראות על מה מדובר מקרוב, ואולי יתאים לי להתגייס. האמת היא שלי כבר נמאס מהבולשיט ההוליוודי ובאמת רציתי לשנות אווירה ומקום. שנה לאחר מכן, טסתי לארץ והגעתי לשני קיבוצים, מעיין צבי והזורע. העברתי שם ארבעה חודשים בלימודי עברית והתאהבתי בישראל. כשהגיע הזמן שלי להתגייס, התגייסתי לצה"ל ליחידת דובדבן והפכתי למסתערב. השתתפתי בלמעלה מ־200 פעולות במסגרת השירות הצבאי שלי".
לאחר שלוש שנות שירות, כהן מצא עצמו לבד בארץ, ללא משפחה וללא המסגרת הצבאית. באותם זמנים, המושג חייל בודד היה פחות מוכר, ולא היו מסגרות תומכות רבות בחיילים בודדים משוחררים. למרות אהבתו לארץ, כהן לא מצא את עצמו והחליט לשוב לארה"ב. "השירות הצבאי די עיצב אותי ואת מה שעשיתי בהמשך חיי. התחלתי לעבוד כמאבטח במשך שנה. עבדתי בשביל חברת אבטחה והייתי המאבטח של בראד פיט במשך שנה וחצי כמעט. אחרי שסיימתי את העבודה הזאת החלטתי שאני יכול לעשות את זה לבד ופתחתי את חברת האבטחה שלי, צ'ריס. איבטחתי סלבס רבים כמו פינק, קייטי פרי, צ'ארלי שין".
זמן קצר אחרי אסון התאומים, קיבל כהן פניות לאמן יחידות למלחמה בטרור. "אימנתי יחידות משטרה וחילות צבא וגיליתי שהם לא יודעים שום דבר על איך להתמודד מול מחבל. ברגע שאתה עושה עבודה טובה ושומעים עליך, אתה מקבל עוד ועוד פניות וזה מה שקרה". בין אימון שוטרים וחיילים, התחיל כהן גם לאמן שחקנים כיצד להשתמש בנשק.
מה יותר מכניס, להיות מאמן יחידות לוחמה בטרור או שחקן?
"אין ספק שלאמן יחידות צבא ומשטרה משתלם יותר כלכלית, אבל משחק הוא התשוקה בחיי, יש לי כבר סוכן ואני הולך לאודישנים. אני לא מנסה להיות השחקן המוביל בסרט, הבראד פיט הבא, אבל תמיד יש צורך בשחקנים לתפקידי משנה טובים. זהו משהו שאני מרגיש צורך לעשות".
מה החברים שלך חושבים על זה שבאמצע החיים הפכת לשחקן?
"כולם חושבים שזה מגוחך לחלוטין, אבל תומכים בי בגלל שהם מכירים אותי ויודעים שזה עוזר לי להתגבר על העבר הצבאי שלי. בזמן השירות הצבאי, הייתי חשוף לצד השחור שבטבע האדם, על כל כיעורו. כשאתה משרת ביחידה כדובדבן וממשיך לאמן יחידות ללוחמה בטרור בעולם, קשה מאוד להתנער מהחלק הזה בחייך. השירות הצבאי אמנם עיצב אותי, תרם לביטחון העצמי ודחף אותי קדימה, אבל הייתה לו גם השפעה שלילית. המשחק הפך לתרפיה שלי. אני שמח להחליף את הכדורים החיים בכדורי סרק, הרבה יותר בטוח".
אתה בקשר עם החברים מהיחידה שלך? הם ראו אותך ברמבו?
"אני בקשר עם חלק מהם. כל החברים שלי שנשארו בצבא, מחזיקים במשרות בולטות, חלקם עדיין משרתים בתפקידים בכירים. וכן, הם ראו אותי ברמבו ומתים על זה".
יצא לך לראות את "פאודה"? זה הזכיר לך את השירות הצבאי?
"כשראיתי את הפרק הראשון חשבתי שזה בולשיט והעלילה לא נראתה לי הגיונית, אז לא ראיתי אותה כשרק יצאה. רק יותר מאוחר התחלתי לצפות בכל העונה הראשונה ומאוד אהבתי אותה. למעשה, אחד הבמאים הישראלים שהייתי מאוד שמח לעבוד איתם הוא במאי העונה הראשונה אסף ברנשטיין".
אתה מדבר ערבית היטב כמו עברית?
"אני יודע מספיק בשביל להיכנס לשטחים, לעצור מחבל ולצאת משם תוך חמש דקות. אחרי זה כבר יזהו אותי. גם עברית אני די מזייף. אני נשמע לך אולי ישראלי, אבל אם תראייני אותי קצת יותר בעברית, תראי שהעברית שלי היא כמו של ילד בכיתה ג'".
