חייבים לדבר על קווין
לקווין רובין, מלך היוטיוברים הישראלי, יש משפט מחץ שכל ילד שני מכיר: שתאכל אותך כרישה. יש לו גם קעקוע של כרישה כי זה סימן להצלחה, 200 אלף עוקבים, מלא כסף, קמפיין לבנק, מקום בפסטיגל, והוא המנחה של 'נינג'ה ישראל ילדים'. לא רע בשביל מישהו שהסרטונים שלו מורכבים מזחל של פרפר על העיניים וקפיצה על טרמפולינה עם סיר של מים רותחים
יש סיכוי מסויים שלא שמעתם עדיין על קווין רובין. וזה בסדר גמור, כי רוב הסיכויים שגם הוא לא שמע עליכם. כי אתם מבוגרים מדי או כי הוא היה עסוק מדי, ככל הנראה במשחק כלשהו עם נמלי אש. רובין הוא מלך היוטיוברים הישראלי.
בערוץ שנושא את שמו ביוטיוב, משהו כמו 200 אלף עוקבים, הוא מעלה סרטונים שנראים כמו הכלאה בין סרטי קולג' לקומדיות מתיחות של יהודה ברקן. למשל, רשמיו הכנים על חוויות כמו אמבטיית קרח בחורף שגרמה לו לכוויות קור, אכילת פלפלים חריפים שניפחו לו את השפה ו־150 נמלי אש שעקצו אותו וגרמו לו לכווייה ביד. "אם היית אומרת לילד, 'מעניין מה היה קורה אם נמלי אש היו עוקצות אותך', הוא היה מנסה את זה", הוא מנמק, "אבל אם הוא רואה שעקצו את קווין רובין הוא כבר לא ישים את הנמלה על היד. שמתי אחרי זה אלוורה. זה כואב מאוד למשך חמש דקות, אבל אחרי עשר דקות זה עובר כאילו לא היה".
רובין מרוויח עשרות אלפי שקלים מפרסומות ומתוכן שיווקי. למשל, פרסומת לבנק הפועלים, שכבר רשמה יותר משני מיליון צפיות. "האנשים בבנק חיפשו לחבר את עולם הקריאייטיב של הנוער לעולם שלהם", הוא מספר על המפגש. "אמרתי להם באיזה דרך אני רואה את הפרסומת והם אימצו את הקונספט. מגיע להם שאפו כי הם עשו את זה אחד לאחד. אפילו הביאו את אמא שלי לסט כי זה היה חלק מהתסריט. הם פנו לשלושה כוכבי רשת לקמפיין ביוטיוב ורק את הפרסומת שלי הם לקחו לטלוויזיה".
הוא מחזיק צוות שכולל חמישה אנשים שעובדים אצלו במשרה מלאה: החברה שלו, כוכבת הרשת דניאלה קריסטיה, כוכב הרשת אוראל צברי, אחראי תוכן, מפיקה והצלם יועד דץ, בנם של אורנה ומשה. "חיפשנו צלם, הוא הגיע לפגישה. אני גדלתי על 'טיף וטף'. אמרתי לו, דץ זה אבא שלך? אחי התקבלת".
אז אתם ומשה דץ מתחרים על אותו קהל.
"צילמתי איתו ולוג ועוד אחד עם 'הכבשה שושנה'. הפתענו ילדים בקולנוע עם התחפושת. אני אוהב שאנחנו חבורה. אני לא משחק אותה בוס. כל אחד יכול לבוא לידי ביטוי ככה".
הבוס הזה כבר בן 26, ואין דבר שהוא אוהב בעולם יותר מאשר את אמא שלו. מה זה אוהב, מעריץ. "אני בקשר יומיומי איתה", הוא מאשר, "יש לי צלצול מיוחד בטלפון כשהיא מתקשרת אליי. אני מאוהב בה, היא בן־אדם שתמיד מחייך, מאוד יפה. כשהתקבלתי ל'נינג'ה ילדים' ופתאום הייתה לי אוזנייה באוזן, והתחילו ללחוש לי דברים, מיד התקשרתי לספר לה. אמרתי לה, 'אמא תראי איך גדלתי! יש מישהו באוזן שאומר לי מה לעשות!'"
כשרובין משתעמם הוא נפגש עם חברים ויחד הם מפוצצים פצצות סירחון או נותנים אחד לשני מכות בשוקר חשמלי, ואם מישהו מתלבט אם להקיא באתגר של אוכל דוחה, רובין מעודד אותו לא להסס כי "זה טוב לוולוג". אבל חלק מההתבגרות זה גם להביט למציאות בעיניים ולהבין שלא הכל יכול להצליח. כמו נניח לעוף באוויר כשאתה מחובר למיליון בלוני הליום. "רציתי להעיף את עצמי בבלונים ולנתק את עצמי מהרצפה. בדקתי כמה עולה להרים מישהו ששוקל 80 קילו כמוני וגיליתי שזה 85 אלף שקלים למיליון בלונים".
נשמע כמו מחיר זעום לשלם בשביל הווידיאו המדהים שיכול לצאת לך.
"אני חושב שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. תוכן לא צריך לעלות טונה של כסף. צריך להביא את הדיוק הנכון ואת הגישה הנכונה. רוב הוולוגים שהתפוצצו לי ברשת מצפיות היו בכלל בלי השקעה של כסף".
אפשר לעשות כסף מעבודה ביוטיוב?
"אפשר לחיות מעולה, ברמת עשרות אלפי שקלים בחודש. בשביל סכומים כאלה אתה נקרע. אבל אני וורקהוליק. מה שכן, אני לא אוהב לבזבז. אני אוהב לראות סרטים וללכת לחדרי בריחה".
× × ×
הוא התחיל באינסטגרם, פרץ דרך היוטיוב אבל לא הפסיק ללכת לאודישנים ושיחק קצת בסדרות נוער כמו 'שוברי גלים' ו'ירח בבית 12'. היום הוא כבר במקום אחר. בנוסף להשתתפות בפסטיגל בחנוכה הקרוב, הוא מנחה כעת את הגרסה הצעירה של 'נינג'ה ישראל' שמשודר בפרטנר TV ובסלקום TV ביחד עם אליאנה תדהר ועודד פז ומשחק בסדרה חדשה למבוגרים, 'משפחה בהנפקה', עם דביר בנדק. במקביל הוא מופיע בסרט, 'פול גז', דרמת התבגרות שיצר קובי מחט, מריץ סדרת רשת עם לי בירן, ובעיקר מעלה ביוטיוב סרטונים על כאב, יזע ודמעות לילדים.
"יש הרבה דברים שאנחנו לא עושים", הוא אומר. "אין אלכוהול באינסטגרם, ביוטיוב ובסטורי שלי. אני גם לא שותה בעצמי בכלל. יש לי אחות קטנה. ראיתי כמה כוכבי רשת משפיעים על הנוער אז אמרתי שאני רוצה לעשות ההפך. אם הייתי שותה אלכוהול עדיין היו צופים בי, כי אומרים, וואו, זה אסור לגיל שלנו, איזה כיף. אבל אמרתי הפוך, שיצפו בי בלי זה".
אוקיי, אז מה הגבולות?
"יש דברים שאני לא מוכן. בסרטונים אני פונה לקהל עם משפט שהמצאתי, 'שתאכל אותך כרישה'. התחלתי להגיד את זה סתם ופתאום צעקו לי את זה ברחוב. עכשיו, אני מפחד מכרישים פחד מוות מאז שראיתי את 'מלתעות' בגיל תשע. אז לא חשבתי שזה משחק, חשבתי שכריש באמת אכל מישהו. רציתי לעשות ולוג ולצלול יחד עם כרישים אבל לא הייתי מסוגל. הרגשתי שאני אשתין במכנסיים".
מה עם קעקועים?
"קעקועים עשינו וצילמנו לוולוג. מה, ילד עובר ברחוב, הוא לא רואה קעקוע? אני אמרתי מראש שאני עושה קעקוע במקום צנוע כי אמא שלי לא מרשה לי. היא אמרה לי, 'תעשה מה שאתה רוצה, אבל תזכור שלא תרצה להתבאס כשתהיה בן 80 או כשתלך לפגישות חשובות'. אז עשיתי במקומות שלא רואים. גם רואים את המחשבה מאחורי כל קעקוע".
מה למשל?
"יש לי קעקוע של כרישה. זה סמל להצלחה. יש לי גם גל על כף הרגל כי גלשתי מלא, סירה וצב ים על הרגל השנייה, ויש לי גם טיל כי אני אומר מלא פעמים את המילה 'טיל'. קעקוע אפשר להוריד, אבל אם הייתי שותה אלכוהול זה יכול היה לגרום לפגיעה נפשית שאותה אי־אפשר להוריד".
פגיעות זה נושא מעניין אצל רובין. הצוות שאיתו חווה על בסיס קבוע כאבים פיזיים באתגרים. צברי, למשל, נאלץ לקפוץ על טרמפולינה עם סיר מים רותחים. בהזדמנות אחרת הוא נקע את האצבע אחרי שהוטחו לעברו כדורי טניס במהירות של 150 קמ"ש. אחרים אולצו לשים זחל של פרפר על העיניים במסגרת משימה או להתמודד עם פוביות מנחשים או חרקים. רובין רואה באתגרים האלה סוג של פאן לא מזיק. "אנחנו לא פוגעים באף אחד פיזית, לא פוגעים באף אחד נפשית, ואנחנו לא עוברים את הגבול", הוא אומר. "לא קרה שמישהו אמר שהוא לא רוצה שיעלה משהו. תמיד שמרנו על צלם אנוש. במיוחד אני, כי אמא שלי תמיד אמרה לי, 'קווין זו עבודה, זה כיף, אבל חשוב להיות בן־אדם'".
ודברים שקשורים לחיים הפרטיים שלך, יש משהו שלא תעלה, נניח כשתתחתן?
"את מכירה סלב שלא יביא תקשורת לחתונה שלו? מה, אין רחפן מלמעלה שמצלם את זה? אז אני לא אביא תקשורת, אני אצלם את זה כי זה מה שאני עושה. מצלם את החיים שלי. אם אפרד מחברה שלי, למרות שזה לא הולך לקרות, זה גם ייכנס. גם אם אני אהיה חולה ממש בבית חולים זה ייכנס, כי אני בן־אדם וכולם עוברים את זה".
ואם מישהו קרוב לך ימות?
"זה גבול. כי זה יכול לפגוע באחרים. גם לנערים שצופים בי יש אנשים קרובים אליהם. אם נער רואה אותי נשבר מזה אז הוא יכול להגיד, גם אני אשבר מזה. אני רוצה להראות עולם טוב יותר. אם אני אמות אז הייתי רוצה שיסבירו מה קרה בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, אבל הבקשה שלי היא שימשיכו עם הערוץ. באופן חד־משמעי. שיידעו שהחיים ממשיכים".
× × ×
הוא התחיל את קריירת הרשת שלו אחרי הצבא. רצף של יותר מדי 'לא' שקיבל באודישנים כשחקן גרם לו להבין שבמקום שיחכה שתגיע ההזדמנות כדאי לו ליצור אחת בעצמו. הוא העלה סרטונים מתוסרטים לאינסטגרם, למד איך לערוך ביוטיוב והמשיך להתפרנס מחנות החיות שבה עבד עד שהגיעה השיחה עם אמא. "אמרתי לה, 'אמא אני עוזב את העבודה בחנות. אני רוצה לעשות סרטונים'. היא אמרה, 'אין לך ילדים או משפחה. אם אתה רוצה - זה הזמן, אחר כך יהיה לך יותר קשה'. עשיתי את זה. ישבתי עם הבוס שלי בחנות חיות ואמרתי לו שאני עוזב. הוא היה בהלם. אמר לי, אתה עובד פה הרבה זמן, יש לך דלקן ומשכורת גבוהה. אמרתי לו שאני רוצה לעשות סרטונים באינסטגרם. הוא לא הבין בכלל מה זה".
איזה דברים העלית לשם?
"דברים מתוסרטים, כמו נניח שאני מזמין חברים לחגוג לי. הם חושבים שזו יום הולדת ומביאים לי עוגה ובלונים אבל אז אני סופר לאחור ובאפס אני אומר, 'מזל טוב, יש לי חבילת גלישה חדשה לאינטרנט'. זו הייתה בשבילי הזדמנות להראות לקהל יכולות משחק. בכלל לא חשבתי אז שאפשר להתפרנס מזה".
מתי הבנת שזה מצליח?
"הלכתי ברחוב לקחת את הצ'ק האחרון שלי מהחנות חיות ופתאום בא אליי איזה ילד ואומר לי, 'קווין רובין'. שאלתי אותו אם אנחנו מכירים מרוב שלא הבנתי מה הוא רוצה. הוא שאל אם אפשר תמונה. הייתי בהלם. היו לי עוד היתקלויות כאלה ברחוב. התחילה להיות מסה של עוקבים והתחלתי להעלות סטורי שלוש־ארבע פעמים בשבוע. החלטתי שאני פותח ערוץ יוטיוב. לא האמנתי שזה יעבוד. אבל אז ראיתי שיש שם חשיפה ושאני יכול להראות סרטונים של 20 דקות ולא רק דקה כמו באינסטגרם".
במה הנוער הכי אוהב לצפות לדעתך?
"הנוער אוהב גיוון, לא אוהב לראות את אותם אנשים כל הזמן. עשיתי סרטונים עם חברים, עם אמא שלי. אוהבים גם שאתה לוקח סיטואציות יומיומיות. למשל כשאתה מצחצח שיניים ונופלת משחה. בדרך כלל אתה שם משחה חדשה, אבל אם אתה עושה על זה סרטון אתה בוכה ומלטף את המשחה שעזבה אותך. עם מוזיקה נכונה ועריכה נכונה זה עובד".
רובין החליט ללכת על הז'אנר היוטיובי בגדול. יחד עם חבר שהכיר, רז ספני, הם פתחו ערוץ שנקרא 'חיים בחארטא'. הקונספט: לגור בווילה עם כוכבי רשת נוספים ולהעלות משם סרטונים בז'אנר דומה למה שהוא עושה עכשיו: אתגרים כואבים, מתיחות, צחוקים של חבר'ה. "אמרנו, בוא נעשה סרטונים שיהיו חזקים וטובים".
איך מממנים את זה?
"אמרתי לאמא שלי שאני מפחד להפסיד אם לא יהיו מפרסמים. היא אמרה, 'קווין אתה ילד. תנסה חודש־חודשיים ואם לא יצליח יש לך פה חדר בבית והכל בסדר'. עשיתי חשבון וראיתי שאם אכנס לגירעון של 30 אלף שקלים בתחילת הפרויקט זה לא יהרוס לי את החיים. שאני יכול לחזור לחנות חיות ולהצטמצם ביציאות בחוץ".
וזה עבד?
"התחלנו והגיע מפרסם ראשון. היו גם הצעות שאמרנו להן לא. משקאות אנרגיה? לא על המצפון שלי. סיגריות גם לא. כל דבר שהגיע, שאלתי את אמא שלי מה היא חושבת. יש דברים שמכוונים לנוער אבל בכלל לא מתאימים לו. אנשים ששותים אלכוהול, מדברים בשפה שלא מתאימה לבני נוער. הנוער אוהב לזלוג לעולמות של אסור ורציתי לעשות דברים גם עבור החברה. למשל הפתעתי כיתה שלמה כשהתחפשתי למורה לשל"ח. דברים כאלה. לעשות טוב בחינם".
ואיך החלטתם איזה תוכן נוסף יהיה אצלכם?
"בוולוגים מתחילים עם סיטואציה שחושבים עליה, אבל מעבר לזה הכל פתוח ולא מתוסרט. אנחנו הולכים לצניחה חופשית, אבל אני לא אגיד לך מה להגיד. את מפחדת בצניחה חופשית? יופי, אז ייצא מזה תוכן אותנטי. אם אני מביא עכשיו נניח נחש לדניאלה, והיא מאוד מפחדת מנחשים, אז לא משנה מה, היא תפחד באמת".
× × ×
דניאלה קריסטיה בת ה־23, שספני הכיר מהצבא, הייתה הראשונה שהצטרפה לבית. רובין פגש אותה פה ושם, אבל רק כשחלקו יחד מצלמה, הוא הבין שיש פה בחורה להביא הביתה לאמא. "התאהבתי בה קשות כבר אז. היא הייתה ליהוק מושלם. הקהל של הבנות שרואה אותה מסתכל עליה כעל אחות גדולה".
ואז העליתם ולוג שבו אתם מספרים שאתם יחד. התלבטתם אם זה מתאים לקהל צעיר?
"אני אתן לך סקופ, אני ודניאלה היינו יחד שמונה חודשים עד שהוצאנו את זה לתקשורת. רצינו שזה יהיה אמיתי, לא רציתי שזה ייראה שאנחנו יחד רק כי אנחנו פאוור־קאפל. הקהל שם לב, הם לא פראיירים. הם ראו שאני מחבק אותה קצת ושהיא יותר נשענת עליי, אבל לא היה להם אישור של קווין שאומר שהם יחד. לא ידענו מההתחלה אם זה רציני, רצינו קודם ליהנות כמו ילדים. הודענו על זה בוולוג, כשאנחנו שוכבים אחד ליד השני במיטה, ואני אומר, 'חברים, אני רוצה לספר לכם משהו', ואז אני נותן לה נשיקה ואומר, 'כל מה שאמרתם, צדקתם'".
למה במיטה?
"הילדים יודעים שאני לא בגילם ושאני בוגר. זה נראה לי נורמטיבי. היא הייתה עם בגדים ארוכים ושמיכה שכיסתה אותה ממש. גם רואים אותנו יוצאים מהמיטה עם בגדים והולכים ומספרים לחברים בבית שהרגע סיפרנו לקהל שאנחנו יחד. מיטה זה מקום אינטימי כי אני חושף את האהבה האינטימית שלי. אני לא יושב בבריכה ואומר, 'אהלן, אני יוצא עם דניאלה'. זה נראה עשוי ולא אמיתי ואני רוצה לתת אותנטיות".
לקח זמן עד שחבורת החארטא התחילה להצליח. הם הופיעו בקניונים ונהנו מההצלחה עד שהחליטו לפני תשעה חודשים להתפצל וללכת לכיוונים אחרים. "כל אחד רצה להתקדם לעולם שלו וברגע שאתה סגור בבית 24/7 מאוד קשה להתפתח לעוד דברים", הוא מסביר. "זה לא שלא פחדתי לפתוח ערוץ חדש ולא חשבתי שאני מלך העולם. נפרדנו באווירה טובה. תוך 24 שעות היו לי בערוץ החדש 55 אלף עוקבים".
היו פרסומים על כך שהם תבעו אותך.
"לא קיבלתי מכתב תביעה בחיים שלי. שמעתי את השמועה הזו. אולי זה אומר שאני מצליח".
בשיר של רז ספני עם רון נשר יש שורה כמו "אם לא אני... אתה לא קיים במסכים אחי".
"יש המון שמועות. גם הסוכנות וגם אמא שלי אומרים לי אותו דבר, 'קווין, תתרכז בעשייה, אל תגיב, ואם אומרים עליך משהו רע תמשיך ואתה תצליח ותגיע הכי רחוק'. אם השיר עליי זה לא מעניין אותי ואם הוא חושב שאני בריב איתו או שהוא בריב איתי זה לא מעניין אותי. אני אגיד לו שלום ברחוב. מלחמות יכולות לפגוע לי ביצירה. אני לא רוצה לעשות דברים מרוע".
× × ×
רובין גדל בכפר־סבא. הוריו התגרשו כשהיה בן שלוש אבל זה לא השאיר אצלו, הוא אומר, טראומה מיוחדת. כתלמיד סבל מבעיות קשב וריכוז שהביאו לתוצאות נמוכות במבחנים. "גם כשישבתי והשקעתי זה לא עבד. ההורים שלי הבינו את התסכול ולא דחפו אותי להמשיך ללמוד. אמא שלי הייתה אומרת, 'קווין, 50 זה חצי ממאה. תסתכל על חצי כוס המלאה'. מפה אתה יכול רק לעלות".
אז מה כן עושים כדי לסיים את בית הספר?
"לא התקבלתי לתיכון רגיל בגלל ציונים נמוכים. הייתה ועדה שעשתה פרויקט שבו מעבירים לתיכון רגיל ילדים חברתיים כמוני, ומשתמשים בחברתיות שלהם כדי לעזור לחלש. הצמידו לי שני אוטיסטים לשלוש שנים והייתי צריך לשבת איתם בכיתה, ואם מישהו מהם צריך לצאת לשירותים, ללוות אותו שלא יהיה בחרדה".
ההצלחה שינתה לך את הדימוי העצמי?
"היא נתנה לי ביטחון שאני יכול להצליח באופן כללי. האם זה שינה אותי? אמא שלי יושבת לי על הצוואר ושומרת שחס וחלילה לא יעלה לי. שאשאר עם רגליים על הקרקע. אני לא שוכח את החברים מהבית, לא שופך כסף על שטויות ולא מרגיש מלך העולם".
אתה יודע כמה אתה מרוויח על כל דבר?
"כן, אני רואה חוזים, חושב על מחירים יחד עם הסוכנות שלי. אני אוהב שזה ביגר אותי. זה היה חסר לי מהילדות. תמיד הייתי עושה שטויות. פה אני עושה שטויות אבל גם צריך לשבת בפגישה ולדבר כמו שצריך. אני יושב ותופסים מהמילה שלי. אני חושב לעצמי, מה אתם רוצים ממני? אני רוצה לעשות את הוולוג שלי ואת הכיף שלי".
לפנייה לכתב/ת 
