יצירת האמנות שמרגיזה את הבריטים

מרחוק, זו נראית כמו עוד מזרקה תיירותית, מסוג המזרקות שמעטרות ערים נבחרות באירופה. פסל גדול של אלה כלשהי, שממנו זורמים מים בפכפוך תמים, ניצב בטבורו של המזרקה, בכניסה לאולם התצוגה המרכזי במוזיאון הטייט מודרן בלונדון. באותה מידה ניתן היה להעתיק את הפסל לכיכר הומה בעיר איטלקית. אבל כשמתקרבים למזרקה, מגלים שהיא הכל, מלבד יצירה קלאסית.

"פונס אמריקנוס", יצירתה של האמנית האמריקאית קארה ווקר, הצליחה לייצר שיח אמנותי הומה ולעצבן לא מעט אנשים. המיצג, 13 מטר גובהו, נראה כאילו נוצק משיש יוקרתי, אבל למעשה עשוי מחומרים מתכלים. כשניצבים מול הפסל, מבינים כי בניגוד למאות פסלים קלאסיים דומים באירופה, הפסל "פונס אמריקנוס" לא מסמל ניצחון גדול בקרב הירואי, אלא חושף את ערוותה של אירופה הקלאסית, הלבנה והגזענית.

מבקרים חדי עין מבחינים כי היצירה דומה מאוד ליצירה בריטית מפורסמת: מזרקת הזיכרון למלכה ויקטוריה, הניצבת מול ארמון בקינגהאם. היצירה המקורית נועדה להאדיר את ימיה של המלכה הבריטית הידועה, שבימי מלכותה בריטניה הפכה לאימפריה קולוניאליסטית חובקת עולם. אלא שאת מקומם של העיטורים המפוארים והגאים של פסל המלכה ויקטוריה, מחליפות ב"טייט" דמויות נלעגות.

האלה ונוס מופיעה ביצירה של ווקר כאישה שחורה ממוצא קריבי, שגופה נלכד בתנועת ריקוד. רוצה לומר האמנית: ונוס אינה האלה הלבנה שחשבתם, אבל תנועות הריקוד שלה מגלמות את הלך המחשבה הלבן והקולוניאליסטי, המתבונן על ילידים שחורים כאוריינטליים. בתחתית הפסל משייטת אוניית עבדים בים טרוף, ולצידה שוחה כריש רעב. הכריש גם הוא דמות אמנותית אייקונית שהופקעה מהיצירה המקורית שלה — "חוסר היתכנותו הגשמית של המוות במוחו של אדם חי", של דמיאן הירסט. לידו ניצב גזע עץ ועליו קבוע חבל תלייה, רמז לאופן שבו הוצאו להורג עבדים שחורים לאורך ההיסטוריה.

המסרים של ווקר אינם מרומזים: היא כמעט מטיחה בעיני המתבונן את המציאות המפוכחת, המנוגדת לזו שניבטת מבעד לאותם פסלים קלאסיים, הניצבים בטבורי מדינות עם עבר קולוניאליסטי, ומנציחים רק את הצד של המנצחים, בלי לערוך דיון על המחירים שנגבו בדרך לניצחונות. היצירה של ווקר האמריקאית לועגת לפסל המלכה ויקטוריה, בועטת בקודש הקודשים הבריטי ואף מציבה לקהל המקומי מראה שחורה מול העיניים. היא גם טוענת שהגזענות נגד שחורים אינה נחלת העבר. היא עדיין חיה, נושמת ובועטת.

הצבת הפסל השנוי במחלוקת עורר עניין, תדהמה וגם כעס. בריטים רבים כעסו על ההתכתבות הישירה של הפסל עם פסל המלכה ויקטוריה, שנראה כמו פגיעה בקודש הקודשים. אחרים התרעמו על הביקורת שהוטחה בפניה של בריטניה. אירוני למדי, הפסל הוצב דווקא בעת שבה בריטניה מצויה במשבר הפוליטי הגדול ביותר שלה מזה עשורים ארוכים, הברקזיט. השסע והקרע בעם הבריטי גדולים מאוד, ההנהגה הפוליטית רופסת ולא מסוגלת לקבל החלטות וגל חדש של גזענות מרים את ראשו בחסות הלאומנות הממלאת כל פינה. האם זה העיתוי המתאים לחבוט עוד באגו הלאומי החבול של הבריטים? מבקרי האמנות חלוקים בדעתם. "הגרדיאן" התמוגג מהיצירה וקבע כי היא "מעוררת מחשבה ומטרידה". "הטיימס" קבע כי מדובר ביצירה "דרמטית" אך החמיא לה.

ווקר (50) היא אמנית אפרו־אמריקאית, שמרבה להתעסק ביצירותיה בנושאים כמו גזע, מגדר ומיניות. מבקרי אמנות רבים קבעו כי יצירתה ממסמרת את מעמדה כאחת הפסלות החשובות ביותר בעולם כיום. אולם בניגוד למזרקות הקלאסיות שלהן לועגת ווקר, המוצבות במרכזי הערים לעיני כל, היצירה שלה מזדקרת בתוככי אולם בוהק בניקיונו, בחלל תרבותי גדול, שנחשב לזירה למביני אמנות. אולי בכך גם מתפספס המסר החשוב שלה: "פונס אמריקנוס" היא יצירה נחרצת עם מסר מהדהד, אבל הוא נותר כלוא בתוך האולם במגדל השן האמנותי.