כשהציץ ראש השב"כ נדב ארגמן בפעם האחרונה בתמונות המל"ט שזרמו לחמ"ל המבצעים המיוחדים של השב"כ והשווה אותן לנתונים שהופיעו על צג המחשב הוא ידע שאין דרך חזרה. כל הכוכבים, כפי שיגדיר זאת מאוחר יותר, הסתדרו כמתוכנן. הטרף במלכודת. היה ברור לו — כפי שהיה ברור לראש הממשלה, לרמטכ"ל ולשאר בכירי המטכ"ל — שברגע שהוא ייתן את האור הירוק לחיסולו של בהא אבו אל־עטא והשרביט יעבור לידי חיל האוויר, תיכנס מדינה ישראל, כולל גוש דן, לעימות צבאי שיכול להימשך בין ימים אחדים עד כשבוע, וגם זאת בעירבון מוגבל.

הכל תלוי בכמות הנפגעים בכל צד ובמידת מעורבותו של חמאס. לחמאס אין היום עניין בלחימה שכן הוא עלול לאבד את התמיכה המצרית ואת הכסף הקטארי. אבל ככל שהעימות יתארך הלחץ הציבורי, מתוך עזה, עלול להוביל אותו לשם.

מה שהונח על שולחנותיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון והובא לאישור הקבינט לפני יותר משבוע היה מידע מודיעיני מובהק על פעילות טרור מורכבת, הכוללת ירי רקטי, בימים הקרובים. הצבא והשב"כ המליצו לחסל את המנוע העומד מאחורי הפיגוע המתוכנן, כמו גם מאחורי עשרות פיגועים קודמים: אל־עטא. אלא שהמלצת השב"כ והצבא הייתה לא רק לפגוע באיש — אלא למנף את האירוע למכת הלם שתנחת על הג'יהאד האיסלאמי. שהרי כל נסיון לחסל את האיש יתקל, ממילא, בתגובה סוערת של הארגון נגד ישראל.

ברגע שיעד החיסול סומן, צריך היה להיערך לעימות הצבאי שיבוא לאחריו מבלי לאבד את אלמנט ההפתעה. אל־עטא עצמו התנהג כמו מבוקש והחליף דירה לעיתים קרובות, אבל סביבתו שידרה שגרה. אם ישראל הייתה משדרת מצב חירום של ערב תקיפה ברצועה, הוא היה יורד מזמן למסתור, מתחת לבית חולים או גן ילדים.

אתמול ב־04:00 תקפו מטוסי חיל האוויר בניין בן שלוש קומות בעזה. השב"כ סיפק לטייסים את מיקום הדירה, וגם סימן להם לאיזה קיר צמודה המיטה בה ישן אבו־עטא. ב־04:15, לטענתו של דובר רשמי בסוריה, תקפה ישראל את ביתו של אכרם ע'ג'ור בדמשק, סמוך לשגרירות הלבנונית בעוד מעוז של חיזבאללה. ע'ג'ורי ואל־עטא היו מכרים, הקשורים מבצעית ופוליטית. ע'ג'ורי לא רק איש הקשר של הג'יהאד לאיראן אלא גם ראש המחלקה הצבאית בארגון ומי שמנהל את כספיו.

איראן רואה בג'יהאד האיסלאמי אחת משלוחותיה, ומפעילה את הארגון בעזה באמצעות המפקדה בדמשק. אל־עטא, שעמד באופן לא רשמי בראש השלוחה המבצעית ברצועה, היה שחקן עצמאי אבל הכתרים שקשרו לראשו בישראל כ"פרחח נטול רסן העושה כאוות נפשו" לא מדויקים: אם האיראנים היו רוצים — והג'יהאד בדמשק היה מתעקש — אפשר היה לרסן אותו. יתרה מזאת, אם לחמאס היה אינטרס חיוני לבלום את ה"פרחח", זה היה אפשרי. איראן נהנתה מההשתוללות שלו: הוא היחיד, בינתיים, מכל בני בריתה שהצליח להעניש את ישראל עבור הפגיעה באינטרסים האיראניים בסוריה.

התגובה הצפויה של הארגון על החיסול סיפקה לישראל הזדמנות להשמיד תשתיות שלו ברצועה. אך החלטת ראשי מערכת הביטחון לחזור ולבצע סיכול ממוקד בעזה הייתה כרוכה בסיכון מחושב: הפעולה אמורה לייצר הלם, להוציא מהמשחק שחקני מפתח ולפגוע בתפקוד הארגון שאיים להשתלט על האג'נדה הביטחונית ברצועה ולטרפד כל מהלך שיוביל לרגיעה בין ישראל לחמאס. תגובות הג'יהאד האיסלאמי לאורך היום העידו: הארגון אכן נקלע לבלבול. יש בארסנל שלו רקטות בהיקף העולה על זה של חמאס, ובכל זאת: ירי התגובה שלו היה דליל יחסית ומפוזר.

ידו של אל־עטא הייתה חסרה, אבל ההערכה בישראל היא שהתמונה הזו תשתנה ועוד נחזה במטחים גדולים יותר לטווחים ארוכים יותר. השאלה היא איפה זה ייעצר והאם הסיכון שלקחה כאן ישראל אכן הצדיק את עצמו. בינתיים, זוקף הג'יהאד האיסלאמי לזכותו הישג: הוא הצליח לשתק חלקית את החיים בישראל. ספק אם זה יספק אותו ואת פטרוניו בדמשק ובטהרן.