יאללה אביגיל

אין עולמות רחוקים יותר מאשר כיכר הבימה ואביגיל שרעבי. בהתחלה היא הרגישה לא שייכת לשם, סוג של תיירת. אוהדת בית"ר שרופה במעוז של "השמאלנים מהפועל", כפי שהיא מגדירה זאת. "אני פעם ראשונה פה בחיים שלי", הודתה בפניי בביישנות מפתיעה. אבל תחושת הזרות נמשכה בדיוק חצי דקה. כי משום מקום התנפל עלינו נחיל של עוברי אורח, שקלטו את שרעבי, ולא הסכימו לוותר על סלפי. ואני מדבר על עשרות אנשים, בלי להגזים.

"אביגיל", צועק לה רוכב קורקינט רגע לפני שאכל אותה עם 250 שקל קנס, "מה את עושה פה?"

צילום: מיקי אלון

"באתי לפגישת עסקים", היא עונה בנונשלאנט ומדליקה עוד סיגריית פרלמנט. "תמיד כשהאווירה מתחממת בטדי, אני אומרת: 'הלו, כאן זה לא הבימה ולא הקאמרי, זה כדורגל, לא מתאים לכם תלכו לתיאטרון'. והנה עכשיו אני כאן".

"את יודעת כמה מפורסמים באים לפה? כל הכוכבים של הבימה יושבים פה קבוע", אמר לה הברמן של בית הקפה שבו נערך הראיון. "אבל רק ממך ביקשתי היום סלפי".

אין אוהד כדורגל שלא מכיר את שרעבי, האוהדת המיתולוגית של בית"ר והמלכה הקולנית של טדי — זאת שיושבת כבר 30 שנה מאחורי הספסל של הקבוצה היריבה ועושה להם את המוות, זאת שתגיד לשופט בדיוק מה היא חושבת עליו, תקלל את שחקני הפועל, ותעמוד בראש המתנגדים לצירוף שחקן ערבי לבית"ר. עכשיו, בזכות תוכנית הריאליטי "גולסטאריות" (שמשודרת ב־HOT וזמינה ב־VOD), היא כבר סלב של ממש, לא האוהדת של בית"ר שכל האוהדים של הקבוצות היריבות נהנים ללעוג לה. כבר לא הקריקטורה של הבית"ריסטית שבתוכניות הסאטירה נהנים להתלבש עליה ("חולה עליך, יצפאן"), וההיא שמראיינים בשש עם עודד בן עמי כששוב עולה על הפרק סוגיית השחקן הערבי בבית"ר. היום שרעבי כבר חזק בתעשיית הריאליטי. כוכבת בזכות עצמה. מועמדת לגיטימית לאח הגדול. "אני אומרת לאנשים שאומרים לי שאני סלב, שאני לא יעל בר זוהר ולא מיכל ינאי, אני אביגיל שרעבי. אני עם הרגליים על הקרקע אפילו שמבקשים ממני מאה סלפי ביום".

"רצו אותי מלא גברים"

לא רבים מכירים את הסיפור האמיתי של חייה. הסיפור הלא־פשוט שמסתתר מאחורי שרעבי. סיפור שמצייר אותה באור אחר לגמרי מהדמות הקולנית והוולגרית משהו. סיפור שמוציא ממנה את כל האנושיות, הרגישות והחום. בת 54, היא נשואה בשנית ליורם שרעבי, נכה צה"ל, שמתנייע בעזרת כיסא גלגלים. היא המשענת של חייו, מסורה לו בכל רגע משעות היממה. מלווה אותו לבתי החולים, נלחמת על זכויותיו מול המדינה. הכי רחוק מהאוהדת ההיא עם הצעיף הצהוב. מהנישואים הראשונים שלה, שהסתיימו עוד לפני שמלאו לה 22, יש לה תאומות — הודיה ורעיה, ומהנישואים ליורם יש לה בן בשם עדן ואת שתי בנותיו של יורם מנישואיו הראשונים.

"עזבתי את בעלי הראשון כשהייתי בהיריון, עם שתיים בבטן", היא מספרת. "אפשר לספור על עשר אצבעות כמה פעמים הוא ראה אותן עד עכשיו. לא שזה חסר להן. יש לי היום בעל מקסים שהן קוראות לו אבא ומכבדות אותו. הוא הכל בשבילן".

לשידוך עם בעלה השני אחראי יוסי סיאס, שנהג להעלות אותה בקביעות לשידור בתוכנית הרדיו המיתולוגית שלו. "יורם שמע אותי בתוכנית, התקשר להפקה, ביקש את המספר שלי, וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון", היא אומרת. "אני לא באה להשתחצן, רצו אותי מלא, אבל כשנפגשתי עם יורם, פה זה נגמר". ויש לה גם סקופ: "אני לא תימנייה כמו שכולם חושבים, וגם לא מרוקאית. אני חצי כורדייה חצי בוכרית שנשואה לתימני ומכאן השם".

יורם שרעבי נפצע קשה במלחמת לבנון. "הוא היה בגדוד 13 בגולני, ונכנסו לו רסיסים לראש. הוא עבר ניתוחים והיה הרבה זמן בבית לוינשטיין", מספרת שרעבי. "משנת 96' הוא על כיסא גלגלים. הוא משותק בפלג הגוף השמאלי וחולה אפילפסיה. איש מדהים. גרתי בהתחלה בדירה של עמידר, 38 מטר, והיינו מעלים ומורידים אותו כל יום 40 מדרגות בלי מעלית. לקחתי עליי פרויקט. אמרתי, לא סתם אלוהים נתן לי את יורם ביד. היו לי מאבקים מאוד קשים עם משרד הביטחון כדי שיקבל את מה שמגיע לו, והוא עוד לא קיבל הכל".

נשמע מדכא.

"לאיזה שר ביטחון לא הגעתי. בסוף אהוד ברק עזר לנו. למרות שאנחנו משפחה ימנית, בעלי שם את הפתק שלו בקלפי שהוא התמודד נגד ביבי. אני לא בחרתי בו, אני לא אשקר לך. פעם נפגשתי עם רן כהן, ואמרתי לו, 'אתה רוצה לעזור לי, יבושם לך, אבל אני אשרף ולא אשים פתק של מרצ בחיים'. ורן כהן איש מדהים, קצין מעוטר בצבא. המצב שלנו לא הכי בשמיים — אנחנו עם הרבה תיקים בהוצאה לפועל בגלל חובות ישנים — אבל זה מה יש. אני אלופה בלשרוד. אני גם לא אתאבד ואזרוק את עצמי מאיזה בניין בגלל החובות שלי".

אז מי עוזר לכם?

"אלוהים שבשמיים. המצב במדינה על הפנים, אבל גם עם הקושי הזה אני בוחרת בנתניהו. אני שרופה על ביבי. ביבי גנב, שקרן, נוכל, ואני בוחרת בו. אני לא רואה היום מישהו שיכול להיכנס לנעליים שלו. בני גנץ לא יודע לנאום — מצטערת להגיד לך".

שרעבי ביציע בטדי | צילום: חיים צח

"יצפאן יחגוג עליי"

הפנייה מ"גולסטאריות" נחתה עליה משום מקום. בדיוק ברגע שהייתה הכי זקוקה לעזרה. "אמרתי, אני אעשה סוף־סוף משהו לנפש שלי", היא מספרת. "למדתי הרבה מהתוכנית. בשבוע הראשון הייתי בחדר עם לי לוי עד שהיא נפצעה. היה לי מאוד קשה איתה, כי אני לא מבינה אנגלית. אמרתי לה 'איי נוט ספיש אינגליש'. ואז הגיעה דניאל, בת הזוג של אייל גולן. היא מדהימה, אני שרופה עליה. העברנו חוויות, צחוקים, בכינו ביחד, שרנו ביחד. יצפאן חיקה אותי במשך שתי עונות ב'בובה של לילה', עכשיו, אחרי התוכנית, יהיה לו הרבה חומר. הוא יחגוג עליי".

עם החברה הטובה, דניאל גרינברג | צילום: אוהד קב

בהשקת התוכנית סינגרת על אייל גולן ודניאל גרינברג בסכסוך המתוקשר עם אופירה אסייג.

"אמרתי שכל מי שלא יכול לראות אותם יחד, שיתפוצץ. אני לא נכנסת לכל מה שקורה ביניהם, זה לא העניין שלי, אבל נראה לי הזוי לריב בגלל עוקב באינסטגרם. בשביל זה לעשות רעש?! הכל מושלם במדינה חוץ מזה?! יש עבודה לכולם? הרווחה בסדר? אתה יודע מה החלום שלי?"

מה?

"לרוץ לכנסת. הייתי מתה להיות חברת כנסת, אם הייתה לי אפשרות כלכלית. פעם שאלו אותי, 'מה החלום שלך — לקנות קבוצה? שחקן?' אמרתי: 'לזכות בכסף ולפתוח בית תמחוי. אני רוצה שההלוויה שלי תצא מטדי, ומצידי שיעשו לי גם מצבה בשחור צהוב. ושלא ישכחו לשים את הסיגריות פרלמנט על המצבה. אני גם חולמת לעשות קמפיין לגרעיני חממה. תמיד רואים אותי ביציע מפצחת גרעינים וצועקת 'שיישרף הפועל'. זה רעיון טוב בשביל לסגור את החובות".

אני אוהד שרוף של הפועל. אני צריך להיזהר?

"נשמה, יש לי המון חברים מהפועל, הכל בסדר", היא מרגיעה אותי. "יש לי שלושה נכדים שיהיו בריאים. אתמול אחד מהם אומר לי, 'סבתא, אני לא לובש אדום. אדום לא יפה'. אני הכנסתי לו לראש שלא לובשים אדום ולא יעזור בית דין של אלף רבנים. לא תמצא אצלי בבית שום דבר אדום. אני גם לא קונה לבעלי שום דבר אדום. חסר צבעים אחרים נורמליים? כשהכרתי את בעלי, שאלתי אותו אם הוא אוהב כדורגל ואיזה קבוצה הוא אוהד. אני עם הפועל תל־אביב לא הייתי יוצאת. אני הכי אמיתית איתך".

ואם הבת שלך הייתה מביאה הביתה חתן אוהד הפועל?

"אם היה לי חתן אוהד הפועל, הייתה לנו יריבות של כיף, של אהבה. פעם אני הייתי מקללת אותו ופעם הוא היה מקלל אותי. ברור שלבית שלי הוא לא היה נכנס באדום".

הג'וק של שרעבי על בית"ר התחיל כבר בגיל שבע. "אבא שלי חולה כדורגל, וכבר כילדה קטנה הוא היה לוקח אותי לימק"א וככה נשרפתי. אחלה שריפה שבעולם. היינו הולכים ברגל לימק"א — מרחק של חצי שעה הליכה. היום הוא כבר בן 80 ולפעמים הוא כועס עליי, אומר לי, 'די, מספיק, אני רואה שאת לוקחת ללב יותר מדי את בית"ר, זה יהרוג אותך בסוף'. אני אומרת לו, 'נשמה, זה מה שהכנסת בי, וככה זה יהיה עד המוות'".

יש עוד אוהדים מיתולוגיים וצבעוניים שמזוהים עם בית"ר כמו נומה ועוזי גופייה. אתם מסתדרים ביניכם או שרבים על ראיונות והזמנות לתוכניות אירוח?

"אנחנו ממש בסדר. כולנו בית"ר. נומה הוא האוהד מספר אחד של הקבוצה, לא אני. בשבילו בית"ר זה הכל בחיים — המשפחה, האישה, הילדים. מה יש לו בחיים חוץ מכדורגל?"

שרעבי עם נומה, האוהד השרוף | צילום: טל שחר

השנה מככב אצלכם עלי מוחמד. את מסוגלת לעודד אותו ולהוציא מהפה שלך את השם מוחמד.

"אני לא אשקר שזה לא היה לי קשה בהתחלה, אבל הנה הוא הכניס גול לפני שבוע וקיבלו אותו באהבה. אמא שלו נוצרייה, רק אבא שלו מוסלמי, וזה גם משהו שנתן קצת שקט. זה כאילו חצי קלאץ'. בהתחלה אמרנו שנקרא לו עלי אקספרס, כמו השליחויות", היא צוחקת. "אף אחד לא יגיד מוחמד, אז קוראים לו עלי, והוא מקבל את זה באהבה. השם מוחמד עושה לאוהדי בית"ר ג'ננה במוח".

את מבינה שעם כל הסימפטיה אלייך ולסיפור האישי המרגש שלך, זה משהו שקשה לעכל. גזענות טהורה. למה אתם מתנגדים כל כך לשחקן ערבי בבית"ר?

"בכל קבוצה יש אוהדים ממשפחות שכולות, ואפשר להבין את ההתנגדות לערבים. זה אצלנו בדם. קשה לי כשבעלי מתאשפז ורופא ערבי מטפל בו. אבל מה לעשות? תאמין לי שהרופאים והאחיות הערבים מטפלים בו חבל על הזמן. היום אני כבר אומרת, חלאס, צריך לעשות סוף לכל הסאגות האלה. צריך לקבל כל אדם באשר הוא, וזהו. דרוזי, צ'רקסי, ערבי, מוסלמי, נוצרי".