משהו רקוב בממלכת דנמרק

אינני יודע איך אתם, הקוראים, מתמודדים עם מבול הפרוטוקולים מחדרי החקירות של יחידה 433. לי קשה. אני מתלבט בין הרצון לדעת יותר על מעשיהם של הנחקרים, על מניעיהם, לבין הרתיעה מלראות אותם בערוותם. את האמת צריך לומר: לא רק את החתירה הבלתי מתפשרת לאמת משרתת הדלפת הפרוטוקולים ופרסומם אלא גם, ואולי בעיקר, את יצר המציצנות. יש בפסטיבל הזה יותר מקורט של פורנוגרפיה משפטית.

אולי הגיע הזמן לומר די: הבנו. הבנו שסביבתו של ראש הממשלה נגועה עד צוואר בתככים, בשחיתות, בשקרים, בבגידות הדדיות. כל מקורב הוא עד מדינה בדרך. הבנו שהחוקרים חודרים באכזריות לתוך חייהם הפרטיים של הנחקרים, אבל צבועים מהם העיתונאים שבונים על הפרטים האלה קריירה; הבנו שהתקשורת ממלאת את חייו של ראש הממשלה: עם איראן הוא יכול לחיות איכשהו, אבל לא עם אמירת הכנף האחרונה מפיו של אמנון אברמוביץ'. הבנו שהשואה (הם הזכירו את השואה, לא אני) הייתה טיול בפארק בהשוואה לסבל שעובר יום־יום על שלושת הדיירים ברחוב בלפור. רק דבר אחד לא הבנו: אם רע להם כל כך, מדוע הם מתעקשים להישאר שם בכל מחיר.

הנקודה ברורה: בלי קשר למה שיחליט היועץ המשפטי לממשלה, די במה שהתגלה עד היום על נתניהו, בני משפחתו והמקורבים שמינה כדי להציב סימן שאלה גדול לגבי כשירותו לתפקיד. כן, משהו רקוב בממלכת דנמרק, רקוב עד היסוד.

העיתון "כלכליסט" פירסם אתמול קטעים מחקירה נוספת, זו של דוד שמרון, עורך־דינו, קרוב משפחתו ונאמנו האישי של נתניהו. הפרוטוקול הזה מחדש לנו כמה דברים; טוב שפורסם. שמרון מתאר את הצד שלו בהכשרת הכהונה של נתניהו במשרד התקשורת. כזכור, במהלך הקמת ממשלתו הרביעית, ב־2015, הציב נתניהו תנאי: הוא, רק הוא, יתמנה לשר התקשורת. המטרה הייתה לחולל מהפכה בתקשורת הדיגיטלית והאלקטרונית, להכפיף אותה, הלכה למעשה, לנתניהו. אלוביץ' היה רק מהלך הפתיחה.

בתחילת 2016 עלתה השאלה האם אין ניגוד עניינים בין אלוביץ', הבעלים של המונופול התקשורתי "בזק", לבין נתניהו. "אני לא מבין מה עושים ממני חבר קרוב של אלוביץ'", אמר נתניהו לשמרון. הוא שלח את שמרון אל שלומית פרגו־ברנע, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. פרגו־ברנע אמרה לו, לדבריו, שנתניהו אמר לה שהוא חבר של אלוביץ'. "בעקבות זאת ביררתי עם ראש הממשלה פעם נוספת", העיד שמרון. "הבנתי ממנו שהוא לא חבר שלו, ואם כתוב דבר כזה אז הוא כתוב בטעות".

החוקר שאל את שמרון אם נתניהו סיפר לו שאלוביץ' ורעייתו מתארחים בבית ראש הממשלה, מעורבים בסיקור בוואלה, ועוד. "אילו ראש הממשלה היה מתאר לי מערכת עובדות כמו שאתה אומר, לא הייתי נותן חוות דעת שאין ניגוד עניינים", השיב שמרון.

אבל חוות הדעת ניתנה, וההטבות המפליגות לאלוביץ' יצאו לדרך. חצי שנה אחר כך חתם שמרון על תצהיר שהוגש לבית המשפט מטעם נתניהו. בתצהיר מבקש נתניהו לפטור אותו מלמסור את תאריכי פגישותיו עם הזוג אלוביץ'. הנימוק: "יש חברות ארוכת שנים בין השניים ובנות זוגם. אלוביץ' הוא חברו האישי (של נתניהו) מזה כעשרים שנה".

מה אתה חש היום? שאל החוקר.

"סתירה, סתירה חזיתית", הודה שמרון, "אין כאן שאלה".

איך חשת כשכתבת את זה? שאל החוקר.

"אני לא זוכר", אמר שמרון. חצי שנה הפרידה בין המסמכים. על הנושא הופיעו ידיעות בכלי תקשורת. אני עסקתי בו לא מעט בטורים שלי בעיתון, אבל שמרון לא זוכר. הוא לא זוכר למרות, ואולי בגלל, שחתימה על תצהיר כוזב היא עבירה פלילית.

החוקר שואל ברפרוף על המעורבות של שמרון ושותפו למשרד, עורך־הדין יצחק מולכו, שליחו של נתניהו וקרוב משפחה, בעסקי "בזק", עם נתניהו ובלעדיו. החוקר לא מבין, או לא רוצה להבין, שבעיית ניגוד העניינים מתחילה לא באלוביץ' אלא בשמרון ובמולכו. התחושה מקריאת הפרוטוקול היא ששמרון קיבל מהמשטרה הנחת סלב. במה הוא טוב מניר חפץ, מארי הארו? לא ברור.

זאת גם התחושה מהתנהלות המשטרה והפרקליטות בתיק כלי השיט. התיקים הנוכחיים מביכים: תיק 3000 מזעזע. כן, משהו רקוב בממלכת דנמרק, אבל אנחנו לא נדע אף פעם עד כמה. √