ישנם אירועים שמספקים תמונות שנצרבות כניצחונות תודעתיים, אפילו גאווה לאומית לערב אחד, בטח כשהן עוד מגיעות מספר ימים בלבד אחרי שמאות טילים שוגרו לעבר ישראל. אין ספק שכשהשחקן הטוב בעולם, לאו מסי, מגיע עם ארגנטינה למשחק מול אורוגוואי בבלומפילד, מעבר לשידור נורמליזציה לעולם כולו זה בדיוק מסוג התמונות שישראל זקוקה להן.
אין עוד מקומות בעולם, וישראל היא המדינה ה־33 בה נוחת מסי במהלך הקריירה שלו, שבדרכו מהמלון הוא יראה חסידי נחמן מאומן מקפצים על טנדר, דוכני פלאפל ושווארמה מפוצצים משעות הצהריים המוקדמות באוהדי ארגנטינה ואורוגוואי, טירוף אחרי שחקן אחד שלא דמה לביקור שלו בסוף השבוע החולף בריאד, כולל העברת נחיתת ארגנטינה בשידור ישיר, כאילו מדובר בהגעת אנואר סאדאת.
30 אלף ישראלים שילמו ממיטב כספם, כולל כרטיסים בשוק השחור שהגיעו גם ל־5,000 שקלים.
תל־אביב הפכה למיני דרום אמריקה החל משעות הצהריים. מתקני אסאדו זמניים, צ'וריסוס בכל עבר, דוכנים עם דגלי הלאום החדשים לערב אחד, הרבה ספרדית ברחובות יפו, תהלוכות ססגוניות מהדולפינריום, קרנבל עם תופים ורקדני סלסה, הגעה לבתי המלון בניסיון לדוג איזה סלפי עם אחד הכוכבים, הפעלות אוהדים מיוחדות כמה שעות לפני שריקת הפתיחה, חגיגה אמיתית. אפילו ביציעי התקשורת הגדושים חילקו אמפנדס או אלפחורס, ממש לא אצטדיון בליבה של יפו וריחות העל אש שמסביב.
הדציבלים בין העלייה הראשונה לחימום על כר הדשא של שתי הנבחרות הבהירו לאורוגוואי שהיא הגיעה למשחק חוץ מול ארגנטינה. כשמסי עלה, הפלשים יצרו מכת ברקים של ממש. "אל קלאסיקו דה ריו דל פלטה", הכריז הכרוז שי סידי עם עליית הנבחרות למשחק, וכרז בשמות הכוכבים.
שווי השחקנים אמש בבלומפילד נאמד בכמיליארד יורו, לא פחות. רק לטובת הפרופורציות, שווי שחקני נבחרת ישראל נאמד בכ־43 מיליון יורו בלבד.
הארגנטינאים, על שלל 45 מיליוני תושביהם, מכנים את השכנה עם 3.5 מיליון תושביה בלבד כפרובינציה, אבל עדיין בכל מה שקשור למלחמת הכדורגל ביניהן, בדרבי הנחשב לעתיק ביותר בדרום אמריקה, הלה סלסטה (התכולה) והאלביסלסטה (הלבן ותכול השמיים) הגיעו אמש לנצח. היה פה קרב על כבוד לאומי.
לתייג את המפגש אמש כעוד משחק ידידות על הדרך לא הייתה הגדרה מדויקת לגמרי. את הטמפרמנט אי אפשר להרגיע, ולכן קיבלנו משחק של ממש ואפילו עימות במנהרת השחקנים עם תום המחצית הראשונה. רק הפרדה בין השחקנים מנעה עימות פיזי בין הנבחרות. היו גם צהובים ותיקולים חזקים, ומי שחשב שנקבל משחק סתמי קיבל דרום אמריקה של ממש, כולל ויכוחים לא פוסקים של הכוכבים עם השופט הישראלי רועי רינשרייבר.
המאמן הארגנטינאי סקלוני החליט לפנק את הישראלים ולהעלות הרכב אטרקטיבי במיוחד, ממש עם כל הקליברים ההתקפיים, מסי כמובן יחד עם דיאבלה ואגוארו. המאסטרו האורוגוואי ממול, אגדה אורוגוואית לכל דבר, אוסקר טבארס, העלה כוכבי־על כמו סוארס, קבאני או גודין, לא בכדי הרקע שנבחר ללוח התוצאות היה של כוכבים.
כל נגיעה של מסי לוותה בהתפעלות, והוא ניסה להציג קצת שואו טיים. מסי רגיל לזה בכל נגיעה שלו. זה קורה לו בכל שבוע בברצלונה והיציעים המתוירים שלה. זה נגמר בערב חלומי עבור מרבית הצופים בבלומפילד, שער שוויון של מסי, שחגג כמו גדול. הוא סיים את המופע בישראל עם בישול לאגוארו ושער בפנדל בתוספת הזמן. 30 אלף ישראלים ראו שערים של ענקים כמו קבאני וסוארז, אגוארו ומסי.
זה היה אירוע שהופק בשלמות על ידי דני בנעים, כולל גל מקסיקני ביציעים. למעט ניסיונות פריצה בזמן החימום ועם השריקה לסיום שסוכלו עוד לפני ההגעה לדשא, כשבסיום אפילו נמתח חבל בין המאבטחים, הישראלים כיבדו הפעם את אירוע הספורט הענק שיובא אליהם.
