עדכון חדשות

תאגיד השידור הציבורי הודיע השבוע על הגבלת אורך המהדורה המרכזית לשעה בלבד. "שמים קץ למרוץ החימוש", נכתב בחשבון הטוויטר — המדושן, החכמולוג ובקיצור הבלתי נסבל — של 'כאן'. למי שלא הבין, הכוונה ב"מרוץ החימוש" היא לתחרות הלא־סמויה בין הערוצים המרכזיים, מי מצליח לנפח יותר את המהדורה — ולאו דווקא בידיעות קריטיות — על מנת לסחוב את הצופים להמשך הפריים־טיים. יש להסביר כי בכל זאת, דור שלם לא ידע את תקופת הברונזה, אז היה נהוג שמהדורה נמשכת חצי שעה.

החלטת התאגיד בריאה מבחינה אזרחית, אבל היא לא בהכרח נובעת מדאגה אותנטית למינוני צריכת האקטואליה שלנו. בניגוד לקשת ורשת, בכאן אין פרסומות ולמלא 70 דקות נטו מדי יום זו כריית פחם טלוויזיונית. התכנסות לשעה, מבלי לוותר על פינות מגזיניות (והתאגיד אוחז בכמה מוספים מוצלחים), היא מהלך שהיה צריך להתבצע מזמן.

אולי כך, 'חדשות הערב' תצליח להדגיש יותר את היתרונות שלה לעומת אימפריות מבחני הקלאבים, רדיפת הנוכלים ופינוקי הסלבס של השידור המסחרי. כמו כן, הלוח של כאן 11 מציג מספיק תוכן מושקע שראוי לפנות לו את הבמה עשר דקות קודם. ואם כבר כנות, בתאגיד יכולים להרהר אם יש סיבה טובה יותר להחזיק מהדורת שישי מאשר כדי להגיד ש"יש לנו מהדורת שישי".

הבעיה הייתה ונותרה, שנתוני הצפייה מדברים בשפה אחרת. המספרים של ימי הלחימה האחרונים בעזה הוכיחו, שוב, עד כמה החדשות הן כלי עוצמתי במשחקי הכס של המסך הקטן. בהינתן האות של מעבר משגרה לחירום — סליחה, "שגרת חירום" — מתרחשת תנועה כמעט אוטומטית ובהחלט המונית לעבר מי שנותן חדשות, וכמה שיותר. הדבר נכון במיוחד עבור קשת, שמתקבעת בתור היורשת של ערוץ 2 בתפקיד קולה של הממלכה.

לכן, הצעד של כאן 11 הוא אמנם שילוב פרדוקסלי בין אמיץ ומתבקש, אבל למרבה הצער ספק אם זה יסייע במקום הכי כואב — הרייטינג (עם כל הכבוד להתפארות המוגזמת במערך הדיגיטל), אלמנט שגם שידור ציבורי צריך להתחשב בו במידה. ישראל מצביעה בשלט שוב ושוב לטובת "חדשות" — גם אם זה יותר התואר מאשר המהות. "מרוץ החימוש" שהוזכר לעיל יצר סיטואציה מתסכלת של ביצה ותרנגולת. מתי היא תיגמר? כשישראל תעבור ניתוח לשינוי אומה ותיוולד מחדש בתור פינלנד.