מאון לאון
און רפאלי, האח הקטן של בר, עזב את הסוכנת שלו, כלומר אמא ציפי, ויצא לדרך עצמאית באל–איי. עכשיו הוא מגיב לראשונה על השמועות שהמהלך הוביל לפיצוץ בתא המשפחתי, מתקומם על היחס הלא־הוגן שהמשפחה מקבלת בתקשורת, נבהל מהישירות של הנשים בהוליווד ומציף את הטראומה שחווה כשהואשם בשוחד בצבא
זה היה עוד יום בשירות הצבאי של און רפאלי. הזמן זחל, הדקרון גירד. אבל מה שהתחיל כמו הסרט 'אפס ביחסי אנוש' הפך ברגע ל'אפוקליפסה עכשיו': "פתאום התפרצו לחדר שוטרים צבאיים על אזרחי" הוא משחזר. "והם התחילו לצעוק, 'פנים לקיר! תוציאו חוגרים!' כאילו אנחנו שוהים בלתי חוקיים. לקחו אותי למעצר. ומשם התחיל סרט רע מאוד", הוא מתאר לראשונה את התקרית ששמה דווקא אותו - הבן הצעיר והמופנם של שושלת רפאלי - בלב הכותרות. "הייתי בחקירות משמונה בבוקר עד שתיים בלילה במשך שנה. חוזר הביתה אחרי 15 שעות חקירה ובוכה להורים שלי על הברכיים. זאת הייתה כאפה. תקופה חשוכה. וזה השפיע עליי לאורך המון זמן".
החטטנות התקשורתית שליוותה את החקירה, ההתענגות על עוד בן רפאלי שהסתבך לכאורה, עדיין הייתה שולית ביותר ביחס לחוויה הקשה עצמה. החשדות עסקו בחיילים מבוססים ששיחדו רס"ר בבסיס כדי לקבל הטבות מפליגות בשירות, ורפאלי היה אחד מהם. מאז ההאשמות בוטלו והתיק נסגר, אבל אבל גם בשיחת טלפון מביתו בלוס אנג'לס, נשמע שבשביל רפאלי הפצע עדיין פתוח.
מה בעצם קרה שם?
"מה שהיה שם זה שבאמת זכיתי ליחס 'מועדף' - אבל לצד השלילי, עקב היותי אח של בר רפאלי. רצו להאשים אותי בשוחד בצבא, כי מסתבר שאחד החיילים ראה אותי נכנס למשרד של המפקד שלי, הרס"ר, ולטענתם הייתי עם פיתה של שווארמה או שתיים, ומה שהם הסיקו מזה זה שאני אוכל עם הרס"ר שלי פיתה ויותר מזה, שאני קניתי לו את הפיתה".
זה השוחד? פיתה עם שווארמה?
"כן. אז יום בהיר אחד הגיעו לבניין שלי בצבא כמה שוטרים צבאיים על אזרחי ועצרו אותי. אני לא אופתע אם נחקרתי לא פחות מאלאור אזריה. זה גם היה באותה תקופה. זה הטריף אותי. מה שיותר ביאס אותי זה שאני לא הייתי חייל מועדף מעולם. זה גם משהו שלקחתי בחשבון כשהתגייסתי. ידעתי שלא יעשו לי חיים קלים אחרי מה שהיה עם אחותי ושיצפו ממני להיות חייל מושלם. פה הייתה כנראה הבעיה".
אז כל מה שכתבו - שלא היית מגיע לבסיס, שלא שמרת, נכנסת לבסיס עם רכב פרטי, קיבלת פטורים - זה לא נכון?
"עובדה שההאשמות בוטלו אחרי שנה ומשהו של חקירות. תקופה ממש של שבי. לא שבי, סליחה. סרט רע מאוד שנמשך יותר מדי זמן והשפיע עליי קשה מאוד. כל מה שרציתי זה לקום בבוקר, להיות בבסיס ולחזור אחר הצהריים הביתה".
מה היה הכי קשה?
"החקירות. אני לא מאחל לאף אחד להיחקר 15 שעות ביום. צועקים עליך, מקללים אותך, השאירו אותי בחדר לפעמים שבע שעות לבד אם לא עניתי על שאלה, או אם לא עניתי את מה שרצו לשמוע. אתה יושב שם לבד בחדר, מחכה. זה היה נורא. חיטטו לי בטלפון. אני לא חיפשתי בצבא להיות בולט. אני אדם מופנם. רק רציתי לעשות אותו כמו כולם. זה פגע בי בצורה מטורפת. בהתחלה מאוד כעסתי. עבר הרבה מאוד זמן מאז, וזה לא ששכחתי את זה אבל התגברתי על זה".
מה אתה חושב שיש במשפחה שלכם שמושך אש? אחרי פרשת הצבא ופרשת מס ההכנסה שלה, אומרים שאתם עושים מה שבא לכם.
(שותק) "אני מגחך כרגע".
אוקיי.
"אני חושב שזה ההפך הגמור והמוחלט. ואני אתן את הדוגמה של הצבא: התגייסתי לצבא כחייל רגיל. מעולם לא היו לי דרישות. מעולם לא אמרתי שאני אמן ושאני צריך תנאים יותר טובים משל מישהו אחר. ותמיד הסתכלו עליי. כל החברים צחקו עליי איך זה הגיוני שאתה, און רפאלי, עם מאות אלפי עוקבים, בא לבסיס כל יום? לכן זה מצחיק אותי. כמה שאתה לא בסדר - זה לא מספיק! הסטטוס תמיד דרש ממני, ומאיתנו כמשפחה, כשמסתכלים עלינו ככה, להראות שאנחנו הכי בסדר, בדברים הכי קטנים. מספיק שאני לא אגיד שלום למישהו זה ישר יהפוך אותי ל'סנוב'. תמיד הייתי צריך להיות הכי בסדר, הכי נחמד, הכי טוב, ותמיד יגידו שאני סנוב. זה נכון לגבי כל המשפחה שלנו.
"פתאום הזדהיתי מאוד עם אחותי. אני זוכר שהיא אמרה לי 'אתה חזק ואתה תעבור את זה ופיתחת עור של פיל בכל השנים האלה כמו כל המשפחה....'"
אתה כל הזמן אומר את זה, אבל זה לא נכון. לא פיתחת עור של פיל.
"אני לא גיבור על. ואולי אין לי עור של פיל, אבל זה טוב לפחות לנסות לשכנע את עצמך בזה. זה גם משהו לא?"
× × ×
לא גיבור־על, אבל בגיל 23, און רפאלי בהחלט נראה כמו אחד כזה. הרבה כבר נכתב על בריכת הגנים של משפחת רפאלי, פס ייצור לבני־אדם ללא פגם. בישראל, מדינה שתמיד אהבה שושלות, הרפאליז מזמן מותגו כמשפחה הראשונה של הדוגמנות המקומית. האחראית למעמד היא כמובן בר רפאלי. מי שהפכה לאובססיה לאומית הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות, נחשבת כיום - גם אחרי פרשת אי־גיוסה לצה"ל וההסתבכות עם מס הכנסה - למותג ישראלי חסר תאריך תפוגה, ולפחות כלפי חוץ גם חסר רגשות אל מול האנטגוניזם הציבורי שהיא לא פעם מעוררת.
לעומת הקרירות של האחות הגדולה, אחיה הצעיר הוא יצור היברידי: המראה המצודד רשום על המשפחה בטאבו - בכל זאת, הרווק הנחשק של פנאי פלוס לשנת 2017 - אבל הפנימיות רגישה יותר. על הדרך, הוא גם חמוד ונוח למשתמשת. גמלוני וסטלני כמו שרק ילד בן 23 יכול להיות. אבל הוא לא לוקח את החיים בקלות. מי שכבר בגיל צעיר ראה את המשפחה שלו נקלעת לסערות תקשורתיות - ותסבוכות חוקיות - לא ממש יכול לחיות באיזי.
מה אתה זוכר כהכי קשה?
"הבלגן הרציני התחיל עם סיפור הצבא של בר".
ההשתמטות.
"זה לא מה שהיה. אני זוכר כילד קטן שהיא הייתה חולה וביקשה דחיית שירות ולא הסכימו לדחות לה את השירות. היא הייתה מאושפזת בבית חולים. היא באמת הייתה חולה! לא יודע לתת לך מה היה לה בזמנו וממה היא סבלה אבל היה אפשר למנוע את כל הבלגן התקשורתי הזה בקלות. כי מאחורי זה עומדת סיבה טיפשית. ואז התחילו כל הכתבות. אני זוכר שהייתי מקבל על זה תגובות מכוערות בבית ספר. וגם אם לא דיברו אפשר היה להרגיש את הווייבים השיפוטיים האלו. הרגשתי שעושים לה עוול".
לא הבנתי. איזה מחלה? היא הרי התחתנה עם מישהו מבוגר כדי לא להתגייס.
"אני מכיר את הסיפור האמיתי. אני מאמין שהקהל בבית לא זכה לשמוע אותו. אני לא רוצה יותר מדי לפרט על הנושא אבל כמו תמיד, אולי לא עניין את התקשורת מה קרה לפני שהיא התחתנה. הייתי מאוד צעיר באותה תקופה, אבל היא הייתה חולה. אני מניח שזה היה הפתרון היחיד. להתחתן. אבל הייתי בן שמונה אז".
ומה לגבי הטענות של העלמות המס?
"אני לא מעורב בפרשת המס ואין לי מושג מה היה שם. איטס טו מאץ' טו הנדל. והאמת היא שאני גם לא רוצה. גדול עליי".
אמרו שגם הזוגיות עם דיקפריו לא הייתה אמיתית.
"באסה לי שאנשים חושבים ככה. ובעיקר באסה לי בשביל אחותי. מבאס לראות מהצד את היחס אליה. אם העדות שלי הייתה תופסת בבית משפט הייתי הולך ואומר שהם באמת היו יחד. אולי הם מצאו שעיר לעזאזל הכי טוב שיכלו למצוא ולצערי זו אחותי האהובה, שעבדה כל כך קשה ועדיין צריכה לעבור את כל הדבר הזה. עצוב לי לראות שזו האש שהיא מקבלת ובטח על טענות כאלה שמפריכות זוגיות".
תוך כדי פרשת המס הייתה גם תקרית בבית שלכם, שבמהלכה אבא שלך נעצר. מה קרה שם?
"היינו אני, אבא שלי, וכמה חברים. בבית שלנו בבריכה. סוף שבוע. שומעים מוזיקה בחוץ, חלש. כולם ישנים. אבא שלי ישן על הבטן על מזרון בבריכה. יום רגוע. הפכו את זה למסיבה כמובן, ו'עשו רעש' ו'ים אנשים'. כלום. מפה לשם נכנסים לבית - שטח פרטי, כן? - בחור ובחורה בגילאי ה־20 ומתחילים להתקדם לבית. אנחנו קולטים אותם. הם לא במדים כך שככל הידוע לנו הם לא שוטרים. אחר כך התברר שהם ממוקד עירוני. אבא שלי מתקדם אליהם ואומר להם, 'מי אתם? צאו מהבית, אנחנו נדבר בחוץ'. וכשאנחנו בחוץ, הבחורה מוציאה את המכשיר קשר ואומרת, 'אנחנו בבית של בר רפאלי ומתקיימת פה מסיבה ויש המון רעש ובאנו לעצור את זה'. אנחנו מסתכלים מהצד בהלם. כמה דקות אחרי זה כאילו אנחנו בסרט הוליוודי - מגיעות עוד ארבע ניידות בחרקות. יצאה שוטרת רוסייה בלונדינית והתחילה לצרוח ובאה לאבא שלי ואמרה לו, 'אתה עצור'. ואבא שלי עומד שם עם תחתונים, עם ספידו, מסתכל עליה ולא מבין".
תפסו אותו עם המכנסיים למטה.
"לגמרי. אמרה לו משהו על המוזיקה והפרעה לחוק ולסדר. אני לא בקיא בחוקים. הוא אומר לה, אוקיי, אני אכנס הביתה, אתלבש, אני לא איעצר עם תחתונים. כשהוא עשה את הצעד הראשון שלו - ואני לא אשכח את זה בחיים כי הייתי בפאניקה של החיים - איך שהוא עשה את הצעד הראשון קפצו עליו השוטרים והתחילו לחנוק אותו".
מה עשית?
"פשוט קפאתי. קודם כל מההלם של כמות השוטרים. מה קרה? שמעו ירייה? יש כאן פצצה? ומה שחרה לי זה ששמעתי את השוטרת אומרת, 'אנחנו בבית של בר רפאלי, תגיעו'. מה זה משנה בבית של מי? ואז כשראיתי את האקדח טייזר כמעט התעלפתי. זו סכנת חיים. הוא בן 64, בגילו אפשר לחטוף התקף לב מזה. אני זוכר שצרחתי לו, 'אבאל'ה עזוב! תשכב על הבטן שלא יחשמלו אותך. אני אביא לך את הבגדים, הכל טוב, תן להם שיעצרו אותך, אל תילחם'. ולא היה שם שום מאבק. הוא גם לא יכול היה להילחם. הלכנו לתחנת המשטרה, אני ודור אחי הגדול, והגעתי לתחנת משטרה ואני רואה את אבא שלי יושב עם שב"חים אזוק בידיים וברגליים. צחנה, ריח של פיפי. זה היה נורא. הוא היה במעצר מהבוקר ועד הלילה".
איך השפיע כל הסיפור הזה על המשפחה?
"זה בעיקר בא בטיימינג לא כיפי במקביל למס הכנסה. אני חושב שזה מזל שזה קרה לאבא שלי ולא לי או למישהו אחר, עם כל הצער, כי הוא מספיק חזק ויכול להתמודד עם זה. אני לא הייתי מסוגל להתמודד עם דבר כזה. גם לא עם רוב הדברים שעברו על אחותי".
× × ×
אולי העול המשפחתי הזה הוא הסיבה שרפאלי יצא לאחרונה למלחמת עצמאות שהיא בגדר שבירת טאבו. לפני מספר חודשים הוא עזב את הניהול של אמו, ציפי רפאלי, המנוע המקצועי שבנה את הקריירה של אחותו, ועבר לניהול חלקי או מלא - תלוי את מי שואלים - של עומרי יערי, בעל סוכנות itmodels, שמטפל בין היתר בדוגמניות כמו עדן פינס ויעל שלביה. רפאלי היא הדוגמה המקומית למודל הניהולי שמאפיין בארצות־הברית מעצמות כמו קריס ג'נר, הבוסית והאם לבית קרדשיאן. ומה שעבד יפה עבור קים וקנדל, הצליח לא רע גם במקרה של בר. אבל עם הבן הצעיר הדברים התגלגלו קצת אחרת. "היא האמא הכי טובה בעולם וחמה ומחבקת ואוהבת", רפאלי מתפתל במבוכה דרך הטלפון. הדבר האחרון שהוא רוצה זה לפגוע באמא. "ואחרי שנים של ניסיון עם אחותי היא גם הייתה מאוד מקצועית. לא יכולתי לקבל מורת דרך יותר טובה וסוכנת".
אז מה קרה?
"פשוט מאוד רציתי לחדש. להוסיף עוד קמ"ש לנסיעה. זה לא יכול להזיק, זה יכול רק להועיל. וזה לפעמים הרגיש שאני צריך גם 'לחשבן', במירכאות, לאמא שלי, כי היא גם הסוכנת והבוסית ודואגת לי להכל וזה יכול להיות מלחיץ".
קצת? מלחיץ. מחניק. קשה. אמא שהיא גם הסוכנת ואתה גם גר איתה באותו בית. זו סיטואציה מתוחה.
"אני מבין שככה זה נראה מהצד. אבל ככה גדלתי. היה לי מאוד נוח להיות בתוך המשפחה ולעבוד עם אמא. כן, לפעמים זה גם יכול ליצור ריבים וזה טבעי לגמרי. היו לי כל מיני סיטואציות עם אמא שלי לאורך השנים שאני מניח שהיו קורות גם עם סוכן אחר, שלא היה אמא שלי. מבחינתי ללכת לעבוד עם עמרי זה היה לצאת מהקומפורט־זון שלי. הוא הציע לי פרויקט בשיתוף פעולה ומאז התחלנו לעבוד יחד".
אמרת בעבר שאמא היא המחליטה הבלעדית על הקריירה. אולי זה מה שהיה לך קשה לקבל? אולי רצית קצת יותר השפעה?
"וואו", הוא מכחכח ולוקח עוד שאכטה מהסיגריה. "מצד אחד היא הבוסית והיא יודעת הכי טוב, ומי אני שאני בכלל אערער. מצד שני תמיד היה לי סיי. אבל אני חושב שרציתי לטעות אולי. רציתי לראות איך זה לעבוד עם מישהו שהוא לא מהמשפחה ואני אוכל להביע את עצמי איתו ולהתעצבן ולריב ולא לחשבן. כן, רציתי לטעות! אולי מבלי לדעת אפילו זה מה שרציתי לעשות".
ואיך זה לעבוד עם מישהו שהוא לא מהמשפחה?
"זה כיף. זה פתאום התחלה חדשה. אבל זה גם היה מאוד מוזר, כי תמיד היינו המשפחה נגד כל העולם. על מי סומכים? עלינו. ופתאום לצרף מישהו ולסמוך עליו בקטע של קריירה ועבודה, זה היה קשה. והיה קשה גם לפתוח ולהגיד את זה לאמא. אני לא אשקר: חששתי מהתגובה שלה. אמרתי לה, 'אמאל'ה, הוא חבר שלי והוא יתחיל לעבוד איתי בנוסף וזו עוד הכוונה מקצועית'. אבל זה לא היה דרמטי".
מה זה לא דרמטי? זה לא משהו רציונלי. היא אמא שלך, ואתה מודיע לה שאתה מעדיף לעבוד עם מישהו אחר. כאמא אני יכולה להגיד לך שהיא תיפגע ממקום רגשי לגמרי.
"אני לא אתייחס לזה כאל משהו דרמטי כי לא עזבתי אותה, אבל זה כן משהו חדש. ולפני הכל היא אמא שלי. והדבר המחייב זה לקבל ולתמוך ולעודד כל דבר שהילדים שלך עושים. וזה היא תמיד ידעה לעשות. אני חושב שאמא שלי עשתה המון. אני יכול להגיד שאם היא תיפגע בתור אמא, זה לא נכון. זו טעות בדרך. ואני מאמין שהיא מפרידה בין עבודה למשפחה. אם היא הייתה רבה איתי על זה, זה היה סימן לא טוב".
אני הבנתי שהיא לקחה את זה קשה. שהיא נעלבה. וזה בסדר גם להגיד שהיה קשה.
"אמא שלי הייתה לגמרי שלמה עם זה. מי שהיה מובך והיה לו קשה זה בעיקר אני. התרגלתי שמי שצריך אותי מדבר עם ציפי - אם רוצים את און, את בר או את דור. זה היה מהלך שהיה לי מוזר, איך זה הגיוני בכלל שלא יפנו לאמא שלי ולא ידברו איתה עליי? אבל לשמחתי אפשר לשלב, ושוב - מי שהיה לו קשה זה בעיקר לי. היה לי קשה לדבר איתה על זה. היא תמיד תהיה אמא שלי האהובה. תמיד ידענו להפריד משפחה ועבודה. היינו מאוחדים מול כל מה שקרה לנו מבחוץ. תמיד רצינו לשמור את חיי המשפחה שלנו לעצמנו".
מקורבים למשפחה סיפרו שאתה ואמא שלך לא דיברתם תקופה. שהיא ממש לא נתנה לך את ברכת הדרך.
"וואי־וואי. זה טוב לדעת. פעם זה היה מפריע לי וחורה לי. כיום זה מצחיק אותי. להפך. אם דבר כזה היה קורה, אני על המטוס הבא לישראל לתת לה נשיקה וחיבוק".
אגב, היא התחילה לייצג דוגמנית בשם רומי פרנקל, שלפני זה הייתה מיוצגת אצל עומרי יערי, שעכשיו מייצג אותך. לראשונה שהיא מייצגת מישהו לא מהמשפחה. יכול להיות שהיא לקחה את רומי מעמרי כדי להכניס לו על זה שהוא עובד איתך עכשיו?
"אני מבין איך זה יכול להתפרש ככה. אבל אני מכיר את אמא שלי והיא לא אדם שפועל מאגו. כל שיתוף הפעולה שלי עם עמרי לא פגע מעולם בשום צורה וגם לא פגע בעבודה שלי עם אמא שלי. אני חושב שרומי זכתה, מעבר לזה שהיא אמא שלי האהובה היא גם סוכנת נפלאה. אני לא כל כך מכיר את רומי ואת מה שהיה שם, אני חושב שהיא מהממת ויש לה עתיד מזהיר ושאמא שלי תוכל להביא אותה לגמרי רחוק".
× × ×
בינתיים מי שנסע רחוק זה רפאלי עצמו, שכחלק מהמסע המתמשך שלו לעצמאות ארז את כל מה שנתן לו הטבע ונחת בלוס־אנג'לס. בינתיים מדובר בגיחה לכמה חודשים, למטרות קרחנה ומישוש דופק מקצועי. רפאלי הוא דוגמן ותיק שמתנסה בשנים האחרונות גם במשחק. הוא הספיק להשתתף בסדרה 'פולמון' ובסרטי הנוער 'ג'סטה' ו'עד הקצה - ג'סטה 2', ועכשיו זומם גם על קריירה בהוליווד. הוא מתעקש שלא עבר לגור שם, אבל הוא בהחלט מתכוון לבחון מה הוא שווה במים העמוקים. כל מה שהוא צריך עכשיו זה שתגיע ויזת העבודה שלו. ועד שהיא תגיע הוא מבלה, ובעיקר מתרגל אנונימיות בפעם הראשונה בחייו, בעיר שבה הוא לא אח של או בן של. והוא נהנה מכל רגע.
"אתה הולך לבית קפה ואתה קולט את הקרדשיאניות מסתובבות שם, מחכות שיסתכלו עליהן", הוא מספר. "שותה קפה ליד לברון ג'יימס. הייתי כאן במסיבות של התעשייה שאני מגיע אליהן רנדומלית, ואני קולט שהשמות הכי גדולים בעולם שם, כמו קארה דלווין ורוברט פטינסון. הם מאוד משועממים, ממה שאני רואה. הם מתמידים לצאת. יראו את עצמם כל הזמן ובכל מסיבה. אני רגיל לשואוביז של ישראל הקטנה שלנו. פתאום קיבלתי כאפה. הכל כאן הרבה יותר גדול. פה כוכב גדול זה ג'יפים מטורפים ואבטחה מטורפת ומסתובבים פה כמו בסרטים. למשל ג'סטין ביבר שיורד מאוטו ברודיאו־דרייב ודוהרים אחריו מאות אנשים, ומצד שני בסוף אתה מוצא אותם אוכלים פיצה".
זה שאתה אנונימי שם - זה מגניב? זה מוזר? זו הקלה?
"זה הדבר הכי מגניב שקרה לי בחיים. לא הייתי הרבה פעמים בחיי מחוץ לבית לתקופה ממושכת. כיף לי להסתובב בלי שיודעים מי אני וכל העיניים עליי, למרות שלוס־אנג'לס מלאה בישראלים. שבוע שעבר עבר אוטובוס צהוב מולי וילדים התחילו לצרוח לי, 'און רפאלי!' באמצע בברלי הילס! לא הבנתי. אמרתי, אני הוזה?! מתברר שזו משלחת של בית ספר יהודי. לחמש דקות הייתי חזרה בתל־אביב. מעבר לזה אני נהנה מאוד מהאנונימיות. זה לא קרה לי הרבה פעמים".
נשמע משחרר.
"לא יודע אם לקרוא לזה שחרור. אחרי שכל השנים מילדות אני מול מצלמות ותקשורת התרגלתי לזה, אבל זה מאוד מגניב. זה נחמד לא לחשוב שמי שמתקרב אליך עושה את זה כי יש לו אינטרס. לפני כמה חודשים באתי לבקר בארץ, ותוך שבועיים חזרתי לארצות־הברית. לא מצאתי את עצמי בארץ. אתה מרגיש כל הזמן את המבטים עליך. אני זוכר שהלכתי לצהריים עם חבר ומצלמים אותי כשנוזלת לי טחינה מהצד של הפה. אבל שם קלטתי שאולי הגיע הזמן לחזור לאמריקה".
הוא בן הזקונים במשפחה, אח לדור ולבר. האגדה מספרת שכשאמו הייתה בהיריון, היא החליטה שאם תיוולד לה בת היא תיקרא ליב, ואם בן הוא ייקרא און. מה שקרה בסוף כולם יודעים: און נולד, והשם ליב עבר לנכדתה של רפאלי, בתה הבכורה של בר ועדי עזרא. "אני יודע מגיל עשר שבר תקרא לבת שלה ליב", הוא צוחק. "זה היה החלום של אמא שלי. בלי קשר בר חברה של ליב טיילר, אז אולי זה הוסיף".
הוא גדל באחוזה המשפחתית של הרפאלי'ז בהוד־השרון, שבימים אלו מוצעת למכירה. "אני כאן כבר מספיק חודשים כדי שאני לא אהיה מעורב במכירה", הוא אומר בעגמומיות. "זה הכי מוזר לי אבל זה גם מובן לי, כי כמו כל משפחה, כשהילדים עוזבים הם לא צריכים את כל הבית הגדול הזה. אני בטוח שעובר עליהם איזשהו תהליך".
מקורבים למשפחה מספרים על נסיבות שונות לחלוטין. "יש בעיות עם פרשת המס של בר", סיפרה מקורבת. "בר עובדת מגיל 16 ולקטין אסור שתהיה חברה. החברה נפתחה על שם ציפי, כלומר מי שהיה חייב לשלם כשהפרשה התפוצצה זו ציפי. בר לא הסכימה לשאת באחריות. מבחינתה הייתה לה סוכנת והיא אחראית לזה. אז מה עושים? מוכרים את הבית" (ציפי רפאלי סירבה להגיב).
בגיל 11 כבר רשם רפאלי הופעת בכורה בקמפיין לסריגמיש, בדיוק בשנים שבהן בר הפכה למוצר צריכה ישראלי מוביל. התגובה של אחיה הקטן לפרסום הדורסני ההוא הייתה אנטגוניזם מוחלט לכל מה שמריח משואוביז. "כשאחותי התפרסמה הייתי ממש ילד. זה הגיע לסדר גודל מטורף ונהיה מלחיץ מאוד מהר - ללכת עם אחותך יד ביד בקניון בשישי בצהריים ופתאום כל הקניון רודף אחריכם, זה קצת מלחיץ בתור ילד שאנשים דוהרים אחריכם ורק רוצים לגעת. הייתי שם לב להכל. שיטות של אנשים איך הם מסווים את זה שהם מצלמים. ואז אחרי שראיתי שזה קורה לאחותי זה קרה אצלי. ולא הבנתי את זה. היה לי מוזר. פתאום מישהו מבקש תמונה. וזה התגבר והתגבר. וזה לפני שבכלל עשיתי משהו! זה רק בגלל שאני אח של בר. שם קיבלתי את הכאפה".
מה הכאפה בדיוק?
"שאני לא מעניין אנשים בגלל מי שאני אלא בגלל שאני אח של בר. ושזה שאחותי מאוד־מאוד מפורסמת משפיע על המשפחה בכזו עוצמה. קמנו כל בוקר למלחמה".
כאמור, רפאלי הזעיר הגיב בהתאם. "הייתי ילד מאוד ביישן, וכשהייתי צעיר הייתי הפוך ממה שציפו ממני. אם חשבו שאני אמשיך אותה ככוכב ילדים וכוכב סדרות, כל ההצעות האלו שהייתי אמור לראות כחלום, ראיתי אותן כסיוט. ואני בטוח שההצלחה של אחותי תרמה לזה לא מעט. אמרתי, אני לא אוהב את זה שאני יוצא לרחוב ומצלמים אותי, אז איך אני אעמוד מול מצלמה ואהיה שחקן או דוגמן?"
כשיש לך אחות כל כך מפורסמת זה טבעי שזה ייצור אצלך רתיעה. זה לא הפך אותך לחשדן?
כן. אני עובד על עצמי עם השנים ואני מאוד רוצה לא להיות חשדן אלא לתת הזדמנות, אבל לצערי אני כן חשדן. זו מיומנות שיש לי ואולי זה יתרון בלהיות אח של בר רפאלי - אני מזהה את האינטרסים של כל מי שניסה להתקרב אליי, בגיל ההתבגרות. היה לי אישיו רציני עם זה בילדות, שהתחיל להיעלם בגיל מאוחר יותר. אבל כשאחותי הייתה בבית הייתי ממעט להזמין חברים. אני זוכר תגובות של חברים שגרמו לי לא להזמין הביתה".
אז איך נכנסת לאותו מקצוע כמו של אחותך עם כל הטראומה שאתה מתאר?
"המשפחה שלי עזרה לי במהלך השנים לא להתרגש מכל הכתבות והעיניים ותשומת הלב. ומעבר לזה, אני חושב שבאיזשהו שלב הבנתי שאני לא יכול לברוח מזה".
זה קצת עצוב. מה שנקרא, אם אתה לא יכול להביס אותם תצטרף אליהם.
"אפשר לקרוא לזה ככה. לגמרי. הבנתי שאני לא יכול להתחמק. אם אני אצא החוצה יצלמו אותי, וזה לא קשור למה אני עושה. כשכן בחרתי לעשות את זה, כשהתבגרתי וצברתי ביטחון והבנתי שבכל מקרה אם אני ארצה או לא אני בפנים, אמא שלי ואחותי אמרו לי שאני צריך לאהוב את מה שאני עושה. אולי גם בגלל שהמחיר כל כך גבוה אז כדאי שתאהב את זה. ברגע שהגעתי לתובנה שאני חלק מאחת המשפחות הכי מפורסמות בישראל ושאני בתוך הסיטואציה, התחלתי גם לאהוב את זה באיזושהי דרך. והתרגלתי לזה".
ומה למדת מאחותך? בפן המקצועי, האישי, הזוגי, כל דבר.
"אני מתייעץ עם אחותי על הכל. אם זה על הזוגיות הראשונה שלי, ששנים הייתי חשדן ולא נתתי לבחורות להתקרב ורציתי להיות עם בת זוג שאני באמת אוכל לסמוך עליה. והיה לי מאוד קשה להגיע למקום כזה עד שעומר (ברבי, האקסית - גב"ח) הגיעה. והן הפכו לחברות טובות. אחותי, שיש לה עיניים והיא יודעת לבחון אינטרסים של אנשים, הייתה בעד עומר ובכלל היא תמיד מעלה לי וגורמת לי להרגיש הכי בנוח. בפן המקצועי לא יכולתי לקבל מורה יותר טובה מבר רפאלי. קודם כל לעבוד איתה בשיתוף פעולה זו מתנה. עבדנו על הודיס בשנים האחרונות וזה הדבר הכי מגניב שיכולתי לקבל בעולם".
ומה למדת מבר מקצועית?
"למדתי ממנה שכדי להיות דוגמן לא מספיק להיות יפה. צריך להביא איתך עוד משהו. שלעמוד מול מצלמה זה הרבה יותר מ'תגידו תודה שאתם יפים'. היא הסבירה לי שלדגמן זה לא רק לחייך".
אז מה הערך המוסף שאתה מביא איתך?
"אני לא יודע אם אני מביא ערך מוסף, אבל אני כל הזמן מנסה. אני מקווה שאני נחמד לכולם ואני באווירה טובה".
ראיתי את הפרסומת ההיא של הודיס, שאתה מתפשט והיא מחפצנת אותך ובסוף מגלה שאתה אח שלה. זה קצת קינקי. אתה מבין את אלה שאמרו שזה קצת מריח מגילוי עריות?
"לא. חד וחלק. ואני לא יודע איך לפרט כי זו אחת הפעמים שאמרתי וואו, באמת פה הגזימו. אנשים לא מבינים חוש הומור. היה בזה המון תוכן מעבר לדבר השולי שאנשים מצאו בזה. כשמסתכלים על הפרסומת הזו אפשר לחייך".
× × ×
ללוס־אנג'לס הוא הגיע אחרי טיול קצר בפיליפינים ובתאילנד, ועם כמה שיכול להיות בודד מעבר לים דווקא שם הקריירה הענפה של אחותו התגלתה כיתרון. "למזלי אחותי גרה פה המון שנים בצעירותה, אז נוצרו המון חברים משותפים של המשפחה. חברים של אחי הגדול. עשיתי בדק בית לפני שהגעתי".
לליאו דיקפריו צילצלת כשהגעת ללוס־אנג'לס?
"עכשיו בלוס־אנג'לס הרמתי אליו טלפון. אנחנו לא החברים הכי טובים אבל אנחנו שומרים על קשר. הייתי כמו אח קטן שלו, היה לוקח אותי למשחקי כדורסל. ביקרנו אותו כמה פעמים בארצות־הברית כל המשפחה. הוא אחלה בן־אדם. בחור מדהים. חם ואוהב. המשפחות מאוד התחברו. ההורים שלי ושלו. אני זוכר שהתבאסתי כשהם נפרדו. אבל האמת שפחות התייעצתי איתו על קריירה. היה לי לא נעים אולי".
ומה עם זוגיות? היו פה דיווחים שאתה והשחקנית היילי סטיינפלד ('אומץ אמיתי', 'פיץ' פרפקט') יחד.
"אנחנו לא יוצאים. היה לי מצחיק לראות את האייטמים האלה. אולי מישהו עושה יח"צ על הגב שלי. ואין לי בעיה עם זה, אני כבר רגיל לזה. והיא נראית מדהים. אבל אני רק חצי שנה אחרי הפרידה מהאקסית שלי עומר. זו הייתה מערכת היחסים הראשונה שלי והיא הייתה מאוד קשה".
למה זה נגמר?
"אני, כשנהיה לא טוב אני חושב שעדיף לסיים עם זה ולא להישאר במקום. אבל אחרי שנפרדנו הייתי על הקרשים".
ועכשיו מה?
"אני יוצא עם מישהי כמה חודשים. היא לא ישראלית, ככה שזה חדש. הכרתי אותה דרך חברים משותפים במסעדה. היה חיבור מהרגע הראשון שראיתי אותה, ישר נדלקתי. אבל אני לוקח הכל לאט. גם לא רוצה להיפגע".
אמרת בעבר שבארץ בחורות לא מתחילות איתך. מה קורה באל־איי?
"הרבה יותר כיף. לא מזהים אותי ומסתכלים עליי בתור בן־אדם רגיל - שזה כמובן מה שאני. אבל מה שגיליתי באל־איי זה שלצערי מסתכלים על כל בן־אדם פה כמספר עוקבים. עוקבים שווים פה יותר מלהיות מיליארדר. ופה יש דוקטורים שעובדים 24 שעות על הבנות האלה. ומה זה ניתוחים, זה מטורף. אתה רואה פה בנות שעושות תחת וירכיים ובטן - רק איברים שממש אי־אפשר לנתח הן לא מנתחות".
כמה זה טרן־אוף?
"וואו. אני באופן אישי לא מסוגל להיות עם בחורה שהיא לא טבעית. לא מסוגל להרגיש סיליקון בתוך הגוף".
בחורות שם יותר פושי?
"לגמרי. אין להן גבולות. בארץ מתחילות יותר דרך המסך. בלוס־אנג'לס הבחורות הן הכי חסרות ביטחון שראיתי בחיי, ומצד שני אני הולך למסיבות ואין להן אלוהים! משתכרות ונוגעות ומתחילות. זה אבסורד. לפני שבוע הלכתי למסיבה ושתי בנות התחילו לצרוח עליי, 'אנחנו רוצות אותך, בוא נעשה שלישייה".
אתה צריך להתלונן על מי־טו. הותקפת מינית.
"הותקפתי מינית כמה וכמה פעמים בחיים שלי. אני המאמין הכי גדול שיש גברים שמותקפים על ידי בחורות יום־יום. זה קרה לי המון פעמים. ברור. אבל אני בן 23 ואני יודע לדאוג לעצמי. אני לא כזה ואם אני אעשה משהו אני עושה אותו בחדרי חדרים. קרה לי המון פעמים שנגעו לי בתחת וצביטות ולחישות וצעקות - ואני לא אשקר, לפעמים זה כיף. בטח ובטח ההרגשה שזה קורה כשאתה אנונימי".
סקס סמים ורוקנרול?
"אני אספר לך משהו על עצמי: מעולם לא ניסיתי סמים קשים. זה לא מעניין אותי ולא מושך אותי לשמחתי. אין לי בעיה עם גראס. אבל סמים קשים לא עניינו אותי. למזלי שמחתי לגלות שגם בלוס־אנג'לס שהכל גדול והטירוף והכל, לא עושים פה סמים".
לא באמת.
"אז או שאני יותר מדי ילד טוב, או שלא שמתי לב. או שלא מזמינים אותי".
לפנייה לכתב/ת 
