"אשתו של אבא שלי הייתה מתעללת בי וזה הגיע גם לאלימות פיזית. כשאתה חי עם אדם שנוהג בך באופן כל כך רע זה גומר אותך"

אלברט אסקולה־בנט, ארכיטקט ומעצב פנים, נשוי לאסי עזר ואזרח ישראלי טרי. נולד בשנת 1982 בברצלונה, קטלאני־ספרדי. למד בבית ספר תיכון פרטי במגמת מדעים והתלבט אם ללמוד בהמשך באוניברסיטה ביולוגיה או אדריכלות. לבסוף הלך בדרכו של בעלה השני של אמו, רמון (שעסק בהנדסת בניין), ובחר באדריכלות. בין הפרויקטים הגדולים שלו ניתן למצוא את עיצוב מוזיאון קבוצת הכדורגל של ברצלונה שנשמר עד היום, ואת מתחם הספא עטור הפרסים במלון אל פאלאס (מבית ריץ) בברצלונה. בימים אלה משתתף בסדרה 'יס מן' של yes.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"אני זוכר אותי בגיל ארבע הולך מתחת לחצאית של סבתא שלי מצד אבא, מרסה. אהבתי להתחבא מתחת לחצאית שלה מבלי להבין כמה מוזר זה. היא נפטרה לפני חודש וחצי בשיבה טובה. השיחה האחרונה שלי איתה התקיימה מול המצלמות בסדרה 'יס מן', לצערי היא לא הספיקה לראות את זה, אבל החבר'ה בסדרה היו חמודים והקדישו את הפרק לזכרה. אני מתגעגע אליה מאוד. עוד מעט מגיע חג המולד וזו פעם ראשונה שאני לא אתקשר אליה לאחל לה חג שמח, זה עושה לי עצוב מאוד".

איזו עצה היית נותן לעצמך בן ה־16?

"וואו, גיל 16. זו הייתה התקופה הכי מבולבלת שלי בחיים. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן עשר ובגיל 16 עברתי לגור עם אבא שלי בברצלונה. בבית של אבא שלי היה לי מאוד קשה. אשתו השנייה, גלוריה, הייתה רעה אליי. אבא שלי לא הגן עליי מולה ורק קיווה שנלמד להסתדר. הוא היה ממש מאוהב בה והאהבה הזאת עיוורה אותו. אהבתי את אבא שלי מאוד, אז שמרתי המון בבטן, שלא יכעס עליי שאני לא מסתדר איתה. כשאתה בן 16 אתה מאוד פגיע. אתה אולי נראה כבר כמו גבר, אבל מבפנים אתה עוד ילד, וכשאתה חי עם אדם שנוהג בך באופן כל כך רע - זה גומר אותך. הסתובבתי כל הזמן בהרגשה שאני לא טוב מספיק, של מה לא בסדר בי שגורם לה כל כך לכעוס עליי? אז אם הייתי צריך לדבר עם אלברט בן ה־16 הייתי אומר לו, 'תהיה חזק, אתה בסדר גמור, היחס שאתה מקבל עכשיו הוא לא המציאות, אתה ראוי לאהבה ובעתיד אתה תבין מהי אהבה אמיתית'".

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"כמו שאמרתי, גלוריה. אשתו השנייה של אבא שלי. היא לא אהבה אותנו, הילדים של אבא. אנחנו שלושה אחים אבל רק אני עברתי לגור איתם. היא לא אהבה שנכנסתי לה לטריטוריה. היא הייתה מתעללת בי מילולית ופעמיים אפילו זה הגיע לאלימות פיזית מצידה. אחרי שאבי נפטר היא יצאה מהחיים שלנו לתמיד. היא אפילו החליפה מנעולים בבית של אבא כדי שלא נוכל להיכנס ולקחת דברים שלו שאהבנו.

"18 שנה לא ראיתי אותה. לפני כמה חודשים נסעתי לברצלונה יחד עם צוות הסדרה 'יס מן' והחלטתי להיפגש איתה ולראות אם אחרי כל כך הרבה זמן היא תרצה להתנצל על האופן שבו נהגה בי. פגשתי אישה בודדה, עצובה, שעדיין חיה בהכחשה מוחלטת. כל הכעס שלי עליה והרצון להתעמת איתה התחלף ברחמים. מה יש לי לכעוס עליה עכשיו? מה זה ייתן לי? כל מה שאני יכול וצריך לעשות עכשיו זה לדעת שאני לעולם לא אנהג באף אחד כמו שהיא נהגה בי, וזהו. אז סליחה עדיין לא קיבלתי ממנה, וכנראה שלעולם כבר לא אקבל, אבל לא נורא".

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

"מאחי הקטן, ארנאו. אני הייתי בן 14 והוא היה בן 12, היינו בחופשה עם אבא שלי בכפר, בקיץ. הוא השאיר אותנו לבד והלך למכולת עם אשתו ואחי לקח עוגיות לאכול. אני רציתי את העוגיות שלו והוא לא רצה לתת לי אז התחלתי לרוץ אחריו, רצנו בבית, השתוללנו ואז ארנאו החליט לרוץ למרפסת בלי לשים לב שיש שם דלת זכוכית. הוא נכנס בה חזק, הדלת התנפצה וכל הזכוכיות נפלו על אחי, אחת מהן חתכה לו את עקב אכילס ואחת עשתה לו ממש חור בכתף.

"היה פתאום שקט מוחלט, אני קפאתי במקום. אחי קם מהרצפה ונעמד מולי. לא האמנתי למה שאני רואה, הוא נראה כמו דמות מסרט אימה. צרחתי כמו מטורף ולמזלי, אבא שלי נכנס אחרי שתי דקות ורץ איתו לבית החולים. נכנסתי להלם, את העוגיות כבר לא רציתי. אבא שלי השאיר אותי עם כוס ויסקי, כדי שאצא מהשוק. שתיתי את כוס הוויסקי הראשונה שלי בגיל 14, אבל עם סיבה טובה. זה עזר. אגב, מי שתפר את החתכים של אחי בבית החולים המקומי בכפר היה אבא שלי. הוא לא הסכים שאף אחד אחר יגע לו בילד. אני אוהב לציין את זה, כי זה מזכיר לי שהוא אהב אותנו מאוד וגם אני אהבתי אותו מאוד. מאוד מתגעגע אליו".

מתי היית הכי מאושר?

"שבע השנים האחרונות הן השנים הכי יפות שלי. מאז שהכרתי את אסי. אלה השנים שבהן צחקתי הכי הרבה, השנים שחיבקו ונישקו אותי הכי הרבה ואלה השנים שאיתגרתי את עצמי עד הקצה. עברתי לישראל בגלל אהבה, מדינה שלא הכרתי בכלל, שבחדשות בספרד אתה שומע כל הזמן שיש בה מלחמה, ועברתי אליה בלי לחשוב פעמיים, כי התאהבתי. ואיזה כיף שעשיתי את זה. עכשיו אני רואה את עצמי כסופר־ציוני וכשגריר של המדינה. ואם צריך לבחור רגע אחד - אני לא יכול. כי יש את הנשיקה הראשונה, הצעת הנישואים, הרגע בחתונה שעמדנו זה מול זה כשהמשפחות שלנו שם. בכל הרגעים האלה ריחפתי באוויר מאושר".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"לא הרגל, אלא לחץ. רוצה להיות רגוע יותר. אבא שלי נפטר בגיל 48 מדום לב. נכנס לים ונפל לאחור. הוא תמיד היה נתון תחת המון לחץ מהעבודה שלו כרופא אורתופד ידוע בספרד. המחשבה הזאת כל הזמן יושבת לי בראש - לשמור על אורח חיים בריא, כי אבא שלי לא עשה ספורט, לעבוד קשה, אבל לא להתיש את עצמך - כי אבא שלי עבד כמו מטורף בבית החולים — ולזכור שהדבר הכי חשוב בחיים זה בריאות. להיות מסור לעבודה זה חשוב, אבל להיות מסור לעצמך ולבית שלך - זה יותר חשוב".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"זה קל - לאבד את אסי. פעמיים בחיים נלקחו ממני דברים ללא שליטה שלי - הגירושים של ההורים שלי ריסקו אותי כילד והמוות של אבא שלי ריסק אותי בפעם השנייה. שני האירועים האלה גרמו לי להרגיש תמיד שכל דבר טוב שיש לי יכול להיעלם ברגע, ולצערי זה מפעיל אותי עד היום".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

"שהמשפחה שלי תחיה איתי פה בישראל. הם כולם גרים בברצלונה ואמא שלי גרה אפילו שעה וחצי נסיעה מברצלונה, בכפר. אני כל כך אוהב את אמא שלי, עושה איתה סקייפ פעם ביומיים. אני חוזר בערב מהעבודה במשרד, מתיישב במרפסת ומתקשר אליה. היא ביקרה בישראל לראשונה רק השנה. שש שנים אני חי פה והיא לא באה לבקר, כל פעם היה לה תירוץ אחר, אבל לדעתי היא פשוט פחדה לבוא. השנה היא כבר באה פעמיים והתאהבה במדינה. היא טיילה פה עשרה ימים - הייתה בים המלח, ירושלים, אילת, בית לחם. היא אפילו אמרה שכשיהיה לנו ילד היא תשקול לעבור לגור פה כי היא חולה על ילדים".

מה באמת קורה עם ילדים?

"תקשיב, קודם כל העובדה שאנחנו שני גברים גאים ושאנחנו יכולים להחליט מתי להתחיל את התהליך הופכת את הכל מצד אחד לנורא מחושב וגם נורא קליל - אנחנו יכולים לחכות עוד שנה או חצי שנה או שנתיים, אין לנו ביציות (צוחק, ר"ש). מצד שני, אין אף פעם זמן נכון מתי לעשות את זה ואנחנו לא רוצים להגיע לגיל 50 ולגלות שעדיין לא הרחבנו את המשפחה. אז כרגע החלטנו שנעשה ילד אחרי שנעבור לבית החדש שלנו שאני מעצב ממש עכשיו. זה ייקח לפחות ארבעה חודשים לפני שנעבור, והחדר של הילד כבר כמעט גמור. ברגע שנעבור, נתחיל לדבר על זה שוב. מה שבטוח זה שיהיה לנו ילד. אני רוצה להיות אבא, וגם אסי, ושנינו רוצים שרותם סלע, השכנה העתידית שלנו, תעשה לו בייביסיטר".

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?

"מבחינה מקצועית, זה שעיצבתי את המוזיאון של קבוצת ברצלונה ב־2010. עבדתי אז כארכיטקט צעיר במשרד אדריכלות ידוע, והבוס במשרד אהב אותי מאוד ושם אותי בראש הצוות של הפרויקט. הנה אני, בקושי בן 26, מעצב משהו כל כך מפלצתי שיבקרו בו מאות מיליוני אנשים מכל העולם. וואו, כמה נהניתי מהפרויקט הזה. בכל פעם שהמאמן פפ גווארדיולה בא לראות את ההתקדמות של המקום, שלחו אותי להסתובב איתו, להסביר לו ולענות לו על שאלות. איש מקסים, מאוד רציני, וגם קטלאני. אז אני מאוד בעדו".

מה הנשיקה הכי טובה שהייתה לך?

"תאר לך מה יקרה אם אני לא אגיד עכשיו 'אסי'. הוא

יתקשר למשטרת ההגירה, וייקחו לי את האזרחות. בקיצור - ברור שאסי. ואם אני צריך לבחור נשיקה אחת ספציפית - אז זו הנשיקה מיד אחרי טקס החופה שעשינו בברצלונה. שברנו יחד את הכוס, התנשקנו והוא לחש לי באוזן, 'זהו, אכלת אותה, אתה תקוע איתי לנצח'"

מה הריח האהוב עליך?

"הריח של הבושם שאני משתמש בו, ריח חזק של עץ ואלכוהול, שמזכיר לי את החיים בכפר של אמא. אסי ממש שונא את הבושם הזה, אבל הוא כבר ויתר. הוא מבין שאני לא אחליף".

צילום: מתוך האינסטגרם

מה מדאיג אותך לפני השינה?

"אני ארכיטקט, ולא סתם ארכיטקט — ארכיטקט ספרדי שמדבר עברית ככה-ככה במדינת ישראל, ועובד עם פועלים וקבלנים שרובם מדברים איתי רק עברית. זה הופך את החיים שלי למאוד מורכבים. למזלי יש לי שותף ישראלי מדהים בשם תום שקד וצוות מעולה במשרד שלנו ESAI שחלקו דובר גם ספרדית וביחד הכל נעשה פשוט יותר, אבל אין לילה שאני לא הולך לישון מבלי לחשוב על העבודה. אני פרפקציוניסט, עד הפרט האחרון, ובישראל המון פעמים מנסים לשכנע אותי לעגל פינות, לא רוצה. רוצה שהלקוחות שלי ירגישו שאני שלהם במאה אחוז, גם כשזה מאוד מורכב. עכשיו, למשל, אני מעצב את המקום החדש של מימי לוזון, שהוא צמוד למכון כושר חדש שגם אותו אני מעצב. זו עבודה מאוד מורכבת. מצד אחד צריך שאצל מימי יהיה אווירה של שקט ושלווה, מצד שני במכון כושר יש עמדת די-ג'יי. עכשיו, לך לישון בשקט עם האינפורמציה הזאת".

באיזו מילה אתה משתמש יותר מדי?

"זה מצחיק שאתה שואל את זה, כי המילה שאני משתמש בה הכי הרבה היא 'משתמש'. למדתי אותה לא מזמן באולפן ומאז אני משתמש בה לכל דבר. גם אם זה לא קשור אליה. נגיד, אנחנו הולכים לחנות בגדים ואני רוצה לנסות את הבגד עליי - בוא נשתמש. אני רעב ובא לי לאכול צהריים, 'בוא נשתמש'. אני רוצה לקבוע פגישה עם לקוח, 'בוא נשתמש!'"

מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

"עבדתי עם סבא שלי זכרונו לברכה בקטיפת תפוחים. לאורך ארבע שנים, בגילאי 18-14, הייתי בא בכל ספטמבר למשך שבועיים לקטוף איתו תפוחים מ-8 בבוקר עד 8 בערב. איך שרדתי את זה? על כל תפוח שהייתי קוטף קיבלתי ממנו 5 סנט. אז במשך כל 12 שעות העבודה הייתי סופר לעצמי כמה כסף אני מרוויח ומפנטז מה אני קונה בתום השבועיים הקשים האלה".

איזה סדרה כולם צריכים לראות כרגע?

"אני רוצה להמליץ לכולם לראות את 'סליחה על השאלה' שמשודרת בכאן. אני לומד באולפן פעם בשבוע וכחלק משיעורי הבית שלנו, אנחנו צריכים לצפות בפרק אחד של הסדרה הזאת, והיא מצוינת. אם יום אחד יעשו שם פרק על עולים חדשים שהגיעו לישראל בעקבות האהבה, הם מוזמנים לפנות אלי בשמחה".

מה ההורים שלך אף פעם לא הבינו לגביך?

"את הדמיון המטורף שלי. כשהייתי ילד היו לי שני חברים דמיוניים בדמות אבנים: חואן ותמרה. הייתי משוחח איתם שעות וזה היה משגע את אמא שלי, שיום אחד לקחה לי את האבנים ואמרה לי, 'זהו, נגמר'. חבל, כי אני חושב שבכל ילד שיש לו דמיון מטורף מסתתר אמן או יוצר או מישהו סופר־קריאטיבי שרק מחכה להוציא את הכישרון שלו החוצה".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך?

"אף פעם לא כתבו עליי בשום מקום בספרד. בארץ, את כל מה שכתבו עליי, לא קראתי בגלל שאני קורא עברית נורא לאט. אם זה חשוב, אסי מקריא לי".

מתי הרגשת אבוד לאחרונה?

"בכל פעם שמישהו מתקשר אליי בטלפון ומדבר איתי מהר בעברית, אני מרגיש אבוד. לפעמים קורא לי שמצלצלים אליי, ומדברים ואני אומר, 'לאט־לאט' ואז מגלה שזו בכלל הודעה מוקלטת ואני מנתק ומרגיש נבוך. לא נורא, זה הכל בקטנה לעומת הרגע הזה שאסי ואני הולכים לישון יחד והוא מחבק אותי ולוחש לי באוזן t'estimo, שזה בקטלאנית 'אני אוהב אותך'".

מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

"בכל יום, כשאני מתקלח בבית ויוצא מהמקלחת עירום ורוקד עם עצמי לצלילי הזמרת רוסליה ורואה שכל החלונות פתוחים גם אצלי וגם אצל השכנים בבניין הצמוד, אני מרגיש שזה הרגע הכי מביך שלי. אני מבקש סליחה מהשכנים שלי ומודה להם שלא הזמינו לי משטרה"