"טוענים שאני שתלטן, דומיננטי, אכזרי. הכל נכון "
אומרים שהוא הגורו של שחקני ישראל. שהוא מדריך אותם ואז משתלט להם על החיים. רשימת השחקנים שעובדת איתו כוללת כמעט את כולם, גם שמות כמו רותם סלע, מירי מסיקה, מיה דגן וגל גדות. ערן פסח, מנטור, קואוצ'ר, ואיש כריזמטי במיוחד חושף מה בדיוק קורה מאחורי הקלעים של העבודה עם הכוכבים הגדולים וגם משחק עכשיו בעצמו בסרט 'בשורות טובות' דמות שלקוחה מחייו הפרטיים: גיי שרוצה להביא ילד לעולם
"סוכנים מספרים שאני שובר שחקנים. לא: אני שובר להם את היסמניות והשפיטות. אנחנו לא שפוטים, לא כלבים ולא עושים לנו טובה!" יורה ערן פסח. "זה המקצוע שלנו. עלובים? אני מכיר סוכנות עלובות, של הפקה עלובה, שמזמינות שחקנים לצאת איתן לקפה. למה? כי היא עלובה, בלי חיים. לא תצא איתה? לא תקבל אודישנים. אז אני עושה לזה סוף". שנייה: זה רק לפני הקפה הראשון.
יש שמדברים על "כת". אחרים מספרים על "גורו". "מנטור", כמעט קטן עליו. הוא עצמו, שמכיר היטב את כל התארים מסתפק בתואר הצנוע: "קואוצ'ר". קואוצ'ר של שחקנים. ה־קואוצ'ר. קוראים לו ערן פסח. הסוד הידוע ביותר של עולם המשחק, אימת במאים וסוכנים, הדמות הכל־יכולה בשדה הבידור והטאלנטים המקומי. אחד נגד כולם. "אני דון קישוט, כן. ואתה יודע מה הבעיה של דון קישוט? שהוא באמת נלחם בטחנות רוח", הוא צוחק.
מה הדבר הכי גרוע שאומרים עליך מאחורי הגב?
"גם בפניי. הכל: שתלטן, דומיננטי, בוטה, אומרים שאני אכזרי מדי. וזה מאוד נכון. זה גם מקור הכוח בזוגיות שלי עם שחקנים. כי הם סמכו עליי לגמרי, מההתחלה. אנשים נפגשים ואומרים, 'ערן פסח, כן, הוא כריזמטי, סוחף, חד, קולע, מנטור, גורו'. אבל זה לא על זה, אלא על שיטת המשחק שפיתחתי, שמצליחה מאוד. צריך אדם עוצמתי כמוני כדי שזה ייצא, כי מטורף מה שנהיה עם זה".
השיטה. שיטת המשחק שהוא פיתח. פירוק הטקסטים והגעה אל הפעולה הנדרשת והסאבטקסט, המניע הנסתר. כבר יש סדנאות, בדרך גם פטנט, ספר שיחולל שערוריות ושאיפות התרחבות בינלאומיות. "בשלושה משפטים? הפרדה מוחלטת בין האדם לדמות. לנתק כל רגש שיש לך, ואל תפיל את זה על הדמות. בעבודה משחקית סטנדרטית בארץ, נניח אתה משחק אופה - אז תיפגש עם אופה, תתלבש כמו אופה, ו'איזה אופה היית?' אותי לא מעניין איזה אופה היית! בגדול, אתה בכלל לא מעניין אותי! לא כתבו עליך סרט. בוא נביא את הדמויות דרך האמת שלהן. לא דרך הרגשות של השחקנים. רוצה לשחק את עצמך? לך תעשה ריאליטי". מחייך. "לכן אני אפילו לא נפגש עם פליטי ריאליטי".
הוא קורא לעצמו "מאמן של מתעמלות רומניות". אלה שהביאו מדליות זהב וציון 10, אבל דפקו אותן הורמונלית, ננסיות בלי מחזור, חבולות בנפש? "לא! אלא שאין קשר בין הרגשות והאישיות והחיים שלכם, למה שאתם צריכים לשחק. בזה אני רומני. משחק זה התעמלות קרקע. אַת שני פליק־פלאקים עם 'צוקהרה'? או גלגלון ועמידת ידיים? אני מאוד קשוח. אני לא בשבילם, אלא למקצוע. אין לי בעיה שתרוויחו בתים מזה — רק שתשחקו טוב. לא 'צ'ארם' ולא 'כריזמה' ולא 'נוכחות'. כישרון. כמו מתעמלת רומנייה, מחפש לפתח כישרונות".
אתה אומר שלכל השחקנים שהגיעו אליך, אתה אחראי למהלכים דרמטיים משני קריירה. כולם?
"כל מי שאני עובד איתו, הייתי אחראי למהלך איתו. כן".
× × ×
כל הרשימה? רותם סלע, מלי לוי, רונה־לי שמעון, רן דנקר, מירב פלדמן, הילה וידור, חן יאני, יעל בר זוהר, סנדי בר, גיא זו־ארץ, שירי מימון, שרי גבעתי, נטע ריסקין, יובל שרף, אפרת בוימולד, עמית פרקש, נטלי עטיה, גפן ברקאי, הדר רצון, אנחל בונני, רועי אסף, מירי מסיקה. "התחלתי איתם כשהיו אנונימיים. אנשים לא מגיעים אליי במקרה. אני לא 'זורם'".
קודם כל, זו נבחרת ישראל בלוק מיליון דולר. תנאי הכרחי: הכי יפים. שהמסך ילקק אותם.
"אני עובד עם האנשים הכי יפים בארץ. אבל יופי חשוב בדיוק כמו כיעור, כמו שמן־רזה, זה שיקוף החברה. וזה לא בידור! רותם, מלי, רונה־לי היפות, עשו אצלי קריירה על זה ששיחקו מכוער. רותם חרדית אמא לארבע בלי גרוש. מלי, 'המשרד', אפורה מפתח־תקווה. קודם במשחק זה סגר להם את הדלת. לא רצו שהן ישחקו! הם יפים, כן. אז מה? לא סופר את היופי שלך! תגרום לאנשים להקשיב לך! אם ניטרלת את הכוח של היופי שלהם — אז הוא שחקן".
למשל?
"תראה מה היה עם מלי (לוי). איש לא רצה שתשחק. הייתה קבורה בדימוי, דוגמנית לוהטת, בלונד, אשתו של כדורגלן. אמרו, 'אל תעבוד איתה, זה יוריד את הערך שלך. אל תעז'. אז בוא אספר לך משהו. גיל 21, אמסטרדם, טיול אחרי צבא. ג'וינט ראשון, כולי בהזיות עם חבר. פתאום אני רואה פוסטר ענק לקוסמטיקה, פנים על הידיים ככה. שלט בגודל שלא הכרנו אז. כולי מסטול — עליה. אומרים לי: 'יא סאטלה, מה נתקעת? זו מיס ירושלים!' מלכה לוי, מיס ירושלים. מתייג בראש: מלכה לוי, סאטלה ראשונה באמסטרדם. עברו השנים, פוגש אותה דרך טלי שרון בפסטיבל ירושלים.
"טלי נחשבה חסומה בבית ספר למשחק. 'רגש, רגש, רגש'. אמרתי, טלי, הקריירה זה על האינטליגנציה שלך. כשהתחלנו היא נורא הצליחה. עבדנו על התפקיד ב'בטיפול'. טלי חולת סרטן (איריס, עונה 2). מזה נהיה הרעש. טלי עשתה כתבה ואמרה, 'ערן פסח גאון, שכל העולם צריך להכיר'. בוקר אחרי אני בדירה הג'יפה בבן יהודה. עשרות הודעות. זכיתי בג'קפוט. ואני לא רוצה! אני שחקן! מה זה קשור! כי ידעתי שכל המדינה תבוא עליי".
בוא אזכיר לך דברים שאמרת על השיטות שלך. "את חן יאני הכנתי לתפקיד בחור שמשנה את מינו בסרט 'נמס בגשם'. היא הייתה צריכה ללכת בלילה לבר להתחיל עם מישהי כשהיא לבושה כמו בחור. ביקשתי שלא תעצור עד שבחורה תאמר לה, 'בוא איתי עכשיו למיטה'".
"בשם המקצוע! אני לא מתעסק בחיי הבן־אדם. רק לשרת את הדמות".
רגע! עוד אחד. על מלי לוי: "אם אני עכשיו עושה לך שיעור משחק, אני יודע עלייך הכל. אם את גומרת, איך את גומרת, מה את אוהבת ומה לא, איפה את פתוחה ואיפה את חסומה. הכל". בסוף יוצא שאתה הכי מפשיט!
"יודע איך זה נשמע. ברור! אדייק: הכל דרך המשחק. בחיים לא אשאל אישית. משחקית, אעבוד איתה, אם היא מחוברת לכוס או לא. אם היא דמות שצריכה להיות מחוברת לכוס, זה מאוד מעניין אותי. בחיים, בחיים לא משהו אישי מול השחקן! זה לא מעניין אותי".
היו מקרים שהקִרבה לא הובנה נכון?
"כן. היה בעל של שחקנית שהתחיל לשלוח מסרים מאיימים. 'מה קורה פה?' 'היא נורא השתנתה'. והיא נורא הצליחה, כן. 'הכנסת לאישה שטויות לראש'. ואז, 'אתה עושה לה שטיפות מוח?' 'יש ביניכם משהו?' 'היא מאוהבת בך?' אני כבר רגיל שאומרים את זה עליי. שתלטן. בסדר. נכון".
חלק מהסוכנים, סליחה, די מתעבים אותך. גם יש במאים שמעקמים אף.
"נכון. אבל היום הם משלמים לי כסף ובאים אליי להתייעץ. בהתחלה אמרו, 'קרצייה, מי אתה? סטניסלבסקי?' נטע (ריסקין) למשל, קיבלה אודישן לסרט. הבמאי אמר לה, 'זה שלך. איזו דמות! ואני יודע שאת עובדת עם ערן פסח'. היא אמרה, 'זה הכל ערן'. הסרט יצא, ביקורות מדהימות. ואז כשהוא ראה אותי, מה יגיד? כי התפקיד מאוד הצליח. היום אני כבר חלק מהתעשייה. אבל אני לא עושה מה שצריך כדי להצטרף אליכם. רוצים? תבואו אליי".
דוגמה.
"למשל 'איש חשוב מאוד'. כתובה מדהים. רק למה אתה (יהודה לוי) משחק את עצמך?! שחקן מגלם דמות. שחקנים מפריעים לעצמם לשחק. ובכלל, כשאתה שחקן מובטל ונכנס לתפקיד, ואומר זה תפקיד חיי, זה הברייק שלי להצליח - זה רע מאוד! אתה קודם כל נותן. לא בשביל לקבל. אם תהיה טוב — יתעניינו מי השחקן הזה. מה זה בכלל להיות טוב? להיות מדויק".
אהבת את 'איש חשוב מאוד'?
"הצלחה אדירה. שירלי (מושיוף) אחת הכותבות הטובות בארץ. מה ששירלי צריכה לעשות זה להמשיך לכתוב את הדברים המדהימים שלה, ולא לביים. אסור לה לביים. אבל היא לא תזוז. זו בדיוק הבעיה שלה. היא עושה נזק. לשחקניות שלי, היא עשתה נזק".
נטע ריסקין? (גילוי נאות: הח"מ היה חבר קרוב של שירלי ושל נטע).
"אני הצלתי לנטע את החיים ועשיתי לה קריירה. יש לה כישרון שהוא החומר גלם. שים לב על מה עשתה קריירה, שעל זה אני אחראי. לא על 'להוציא את הכלב', תל־אביבית חרדתית, לזה לא הייתי מוכן. התעשייה אמרה, 'זה מה שאת'. אבל מי רצה לתת לה לשחק מרגלת? נטע השחקנית הכי טובה היום בארץ, מבחינת הפרויקטים.
"נטע מפריעה לכישרון שלה לשחק. בגלל שנפתחים לה בראש מיליון לינקים, אז היא מתבלבלת, ואני ממקד. הפרדה מוחלטת בין השחקן למה שהוא משחק. היא הנדיה קומנץ' שלי. נדלקתי על הכישרון שלה. הייתה צריכה להיפרד מנטע בשביל זה. ואז היא התחילה לשחק".
רותם סלע?
"עד היום יש אנשים שלא מבינים מה היא עושה איתי. הגיעה אליי אחרי שעשתה את 'רוקדים עם כוכבים'. יפהפייה, גיא פינס, מאוד מתוקה. הייתה עוברת עם האופניים ברחוב נהרדעא, רואה אותי במרפסת. אמרתי, אין לי מה לעבוד איתה. הגיעה לשיעור ניסיון. ואיזה מוכשרת היא!
"תראה. 'להיות איתה', טלנובלה יומית, זה לא הז'אנר שאני מכוון אליו. וההצלחה שלה זה על התפקיד הזה. אמרתי: זה לא את. מה שכתוב זה שקר. צריך לפענח מה יש מתחת. ואז אתה פותח את 'להיות איתה' — ולא רואה את רותם! משחקת מי שיש לה הכל, אבל אין לה כלום. ואז אנשים חשבו שראו ברותם צד אחר. כי היא באמת הלכה עם הדמות - ובמקביל יש פריים־טיים. וגם שם היא משחקת דמות! אז ככה: את עצמכם — למשפחה ולחברים. את הכישרון — לדמויות".
מיה דגן?
"שחקנית־על. שחקנית התיאטרון מספר אחת בארץ. מיה היא מה שאני קורא 'טריפלית': שרה, רוקדת, משחקת. בארץ, מוכשר זה טבעי, כריזמה וטקסטים. לא! בחו"ל מתייחסים לטריפל יותר. כמו שירי מימון. ניסיוננו בינתיים דל. גם היא טריפל, וכל מה שתחליט, יצליח".
יש מי שאתה מת לעבוד איתו ולא יצא?
"ג'וי ריגר. השנה כבר עבדנו על סרט, ואני יודע מה עוד לעשות איתה. כל הנוירוטיים החרדתיים, השחקנים הרגשיים, צריכים את השיטה הזו".
כישלונות? פרידות? פיצוצים?
"על רקע חילוקי דעות אמנותיים בלבד. עדי הימלבלוי, היה פיצוץ על מה שאמרתי בכתבה. מאז אנחנו החברים הכי טובים. גל גדות..."
גל גדות! מה קרה?
"לא הסתדר. באה אליי בתקופה שעשתה את'מהיר ועצבני'. היא גם חברה טובה של רותם. היא באמת וונדר־וומן אמיתית. אתה נשפך. בן־אדם מההתחלה ועד הסוף. עזוב את זה שהיא נכנסת הביתה, 1.90 מטר של מושלמות. מתחילה לדבר, איך שהיא נראית זה מכוער מול מה שיוצא לה מהפה. התאהבתי בה בשנייה שהגיעה.
"היה נעים כמה מפגשים. פתוח, אינטליגנטי, אמיתי. דרכינו התפצלו. זה נפל על שיטת העבודה. אז הייתי הרבה יותר קשוח בגישה. אולי זה הלחיץ אותה. נגמר יפה. בדרך כלל הופכים לי את הבית. כי זו בעיטה, 'תעוף לי מהבית', ולא מקבלים את זה טוב. לה זה היה טכני מדי. כיבדתי. אמרתי לה, כשתרצי, תבואי. בחיבוק ואהבה. והיה ברור שתכבוש את העולם. האמנתי מיד. בלי מניפולציה. סקרנות ואהבה למקצוע".
תעבוד עם שחקנים איקוניים, אושיות במה?
"לאורה ריבלין הגיעה. הייתי בהלם. מה יש לי לתת לה? ליידי גודייבה מדהימה. ואז: איך זה שהיא לא עושה מסך? כי אין לך טכניקה. מסך זה להסתיר, לא להראות. אחרי זה, לקחה פרס אופיר על 'ההיא שחוזרת הביתה'. ומאז עובדת נון־סטופ".
תיקי דיין?
"בטח! לשבור את ה'תיקי'! אתגר מטורף. לקחת את תיקי, למקום שבו בחיים לא הייתה. תיקי אדם מאוד אינטליגנטי, ואני לא אוהב לעבוד עם טיפשים. במאים אומרים לי, מעדיף ששחקן יהיה טיפש. ככה הוא לא שואל שאלות. בובות".
ג'ורג' קלוני!
"לא, הם כבר עושים כסף על מי שהם. אם הוא יבוא אליי, כבר לא יהיה קלוני".
× × ×
פסח, 43, נולד ביפו, באזור לא משהו. הבן הקטן, יש אחות גדולה, עורכת דין. אבא בולגרי, אמא מרוקאית. "בחרתי להיצמד לצד המרוקאי. אהבת חיים, חמימות מוח, להביע רגשות. הייתי ילד אבוד. מאוד בודד. בלי חברים. העו"סית אמרה, 'משהו לא בסדר עם הילד, כי בהפסקות הוא משחק עם עצמו'. שאלו, 'מה אתה משחק?' עניתי: 'אני בשואה והנאצים רודפים אחריי'. נלחצו. שלחו אותי לפסיכולוגים.
"גיל 15, בחורות? כלום. היו לי דברים לא קלים בילדות שגרמו לי להיצמד לעצמי. כמה טראומות בחוץ. הייתי לבד והחטפתי בחזרה. אני מחטיף. סצנה: קפטריה בתיכון 'מעיין' בראשון. צוחקים עליי. אני מבודד עם המון גאווה, הולך כמו טווס. ערסים באים להתעסק ואני עונה, 'אתה אפס'. וחוטף, ברור. אומץ, או חוסר מודעות. פנס בעין, לא ראש מושפל. הבנתי שאני צריך להיות חבר טוב של עצמי כדי לשרוד בעולם הזה. הבנה שבאה מטראומות".
הלכת לטיפול?
"שלחו אותי בילדות לכל פסיכולוג בארץ. 'משהו לא בסדר עם הילד. חייבים לברר מה'. גם קוראות בקפה, כן? והייתי מערבב את כולם. גם כי אני חכם מדי. וכי היה לי קל. לא האמנתי שהפסיכולוג רוצה לעזור לי. אז שאספר לו את כל מה שקורה לי? לפרוש את חיי? מאיפה אתה מכיר אותי? אז בוא, ערן, תוכיח לעצמך שאתה יכול לעבוד עליו. וזה בדיוק מה שעשיתי".
אחרי הצבא הלך ללמוד משחק אצל יורם לוינשטיין. "בבית ספר היו שיעורי 'גע בעצמך'. כן. זה השם. אתה עולה לבמה לספר על טראומה מחייך, ולראות שזה נוגע. בתמצית? תבכה. תעלה ותסבול. אמרתי, 'בוא נמציא סיפור ונראה אם אני טוב או לא. עולה לבמה, ומספר סיפור ק־ש־ה, על חייל שהייתה לו אינטראקציה מינית איתי, נעשה המפקד שלי, וסחט אותי. והמורה אהובה יובל בוכה, והכיתה מחבקת בסוף. סיפרתי שם וזרמתי על זה שלוש שנים".
בשלב מסוים בשיחתנו, כשנושא המיניות שב ועולה, אני מעיר בנימוס: "סליחה, בכלל אין לי מושג לגבי חייך הפרטיים. אבל רק אם זה רלוונטי למי שאתה, ובכלל יש לך רצון לספר". "אני הומו", הוא מפתיע את עצמו. "זה לא עניינו של אף אחד, אבל יצא ככה, אז אדבר".
אתה בכלל לא חייב.
"למה, בוא נדבר. גדלתי בסביבה מאוד הומופובית. עד גיל 30 שכבתי עם בנות ובנים. בבית ספר למשחק הייתי בארון. היו לי חברות. הייתי דו, אבל בלב ידעתי שאני יכול להתאהב רק בגבר. זה שהזין עומד גם וגם —זה לא נחשב. חברים אמרו, 'אין כזה דבר דו'. אבל אז הגיע המקום הרגשי. שזה לא על סקס. זה על הלב ואהבה. רוצה שאתחכם? כולנו דו־מיניים. אבל אצל גברים זה בכלל, 'להיות עם גבר שעוד יחדור אליי? זה דוחה! מחלת נפש!' הפחד העמוק של הגברים.
על מה ההתנגדות?
"אף אחד לא חושב שאני הומו. תבין את התסכול, בכל מקום שאני הולך בנים לא מתחילים איתי. בנות - כל הזמן. לא רק שלא נראה כמו 'ההומו' הסטריאוטיפי, יש לי הרבה בעיות עם איך שהקהילה נתפסת".
למשל?
"למשל מצעד הגאווה. לא מבין את הרעיון. יש לכם זכויות? למה לא ללכת ולעשות הפגנות בכנסת, בלי להראות את התחת? אני רוצה ילדים! אני בן 43! אני במשימת חיי! התחלתי בתהליך פונקדאות. מיליון כסף. אבל יותר מזה, התחושה: לא רוצים שאני אתרבה! למה יש לנו אותן חובות, ולא אותן זכויות? למה אנחנו סוג ב'?! כביכול התקדמנו. יש כבר הרבה כוח לקהילה, גברים יד ביד ברחובות. מצד שני, יש לך שר משפטים הומו שמצביע נגד הומואים! זו שנאה עצמית!
"מצד שלישי, אני יכול להבין את אלה שאומרים, למה עירומים על משאית עבור זכויות? יסקלו אותי על זה, אבל לא אכפת לי. יש משהו בתסכול של הדחייה שמניע הומואים לעשות דווקא. מודה, אין לי חברים הומואים. לא הולך למסיבות, לא באפליקציות, לא באורגיות, לא בסמים. זה מוריד מהערך של עצמי כבן־אדם. ראית מה קורה שם? גריינדר?
"הייתי שולח הודעה בגריינדר. 'נעים מאוד, מה שלומך?' מקבל תמונות פורנו. איך אתה חוגג את הקיום שלך? סקס וסמים. נשמה, זה לא הקיום שלך! לכו תילחמו על מה שחשוב! על ילדים! עם מה שאני עובר בשנתיים האחרונות, הדבר האחרון שבא לי זה לעלות עירום על משאית ולצעוק, טוב לי, אני חי!"
הכיסופים לילד ודימוי ההומו הם הסיבה המרכזית שבחר להשתתף ב'בשורות טובות', סרט חדש של ארז תדמור, לתסריט של רועי אסף. פסח הוא עורך התסריט. דרמה קומית פיל־גוד על משפחה לצורותיה השונות, והרצון הישראלי האחד, החזק כל כך: להתרבות!
רועי אסף, מתווך נדל"ן חלקלק, ואשתו נלי תגר, הם הזוג המגניב, שנאבק להיכנס להיריון. פסח, האח של אסף, הוא בעלים של בר, גיי, שגם מתחיל במקביל לעבוד על ילד. יש את האבא, שמיל בן ארי, שמרן קלאסי, והאמא, אוולין הגואל, שליבה הגדול תמיד יכיל הכל. יש את הרופא המזריע אלי גורנשטיין, יש רמי הויברגר, פרי־ספיריט עם ג'וינט שדוחף לפונדקאות, יש סצנות סקס אבל־בעצם־סטרילי, וקצת סוריאליזם לא מזיק. והכל באווירה הכל־ישראלית של מקלטים וצבע אדום.
פסח: "עניין אחד בסרט זה התל־אביבים שחיים בסרט. מגיעים לגיל 40: 'אוקיי, אנחנו בני 20, מתחילים את החיים'. זה לא עובד ככה! בגיל 22 היו לי שנתיים של מועדונים והומואים ועניינים. בהתחלה זה בום, נפקחות העיניים, קרנבל. ראיתי שם בני 40 עם עגילים, תקועים בגיל 20. ואמרתי: לשם - אני לא אגיע.
"הגעתי לבית ספר למשחק אחרי זוגיות של שלוש שנים. היום אני רואה שהוא בדיוק מהגברים האלה, 45 פלוס, שתקועים בגיל 20 עם ג'ל, עגיל, מסיבות סמים וחדרי כושר. אז הדבר הכי גדול שעשיתי בבית ספר למשחק זה להיכנס לארון".
המשחק בסרט הוא עניין חריג מבחינתו. עם השנים הציעו לו לשחק. מסרב. לא התכוון גם פה. "אבל ערכתי את התסריט לתפקיד דודו (האח ההומו). רצו שמות, אביב אלוש, עמוס תמם, גבר־גבר כזה. וכל התסריט בלשון נקבה, הומואית. כעסתי: זה לא יקרה בסרטים שאני עורך. זו האחריות שלי! אתם, שני סטרייטים שלא רואים מעבר לזה. אז תשכח מזה, ארז (תדמור)! לא יהיה פה הומואית שיגיד, 'אני מתה'! הוא יהיה גבר, ויותר 'גבר' מהדמות הראשית. אחרי חודשים, אני רואה שהדמות שנכתבת, מדברת ומתנהלת כמוני. וארז בסוף אומר, 'כן. אתה תשחק אותו'".
× × ×
קפה שני. הראשון שלו ממילא התקרר, לא נגע. עוברים לדבר קצת על הנושא הבוער, הטרדות מיניות בגילדת המשחק. פסח מגלה כי התערב אישית מספר פעמים בתקריות כאלה. "זה הרבה יותר נפוץ ממה שאנשים יודעים. למשל, חזרה על סצנה אינטימית קשה, ובמאי שנוגע לשחקנית בציצי. היא מזיזה את היד שלו. 'אבל למה אתה נוגע לי בציצי?' והוא אומר, 'כי אני צריך שחקנית שיש לה שלמות'. תקשיב: זה לא ילך! התקשרתי אליו, במאי מאוד ידוע, שעושה דברים לא כשרים עם השחקנית שלו. ואמרתי לו, בלשון הערסים: 'תקשיב טוב, יא בן של זונה! עזוב שאני מוציא אותה מהפרויקט. עוד פעם אשמע על דבר כזה, אחשוף אותך, אלך לעיתון, אגמור לך את הקריירה'".
אתה אינטנסיבי, עובד אחד על אחד, או אחת, עם השחקנים שלך. איך נמנעים מהקִרבה הזאת? עזוב הטרדות — ערבוב של אישי ומקצועי?
"לא נותן לזה לקרות. מה, לא היו הידלקויות עליי? אז אני לא ממשיך לעבוד. התחילו איתי באופן בוטה אצלי בבית. לא רק דרינק. פלוס. מיד מפסיק תקשורת. לא יכול לשתף פעולה עם זה. אני אפילו נעלב כשמתחילים איתי, כי זה גם אומר שהם לא מספיק מוכשרים".
מספר הלקוחות של פסח הגיע ל־84. עד שהעומס התחיל להכריע אותו. לפני שנתיים הגיע לבית חולים בסכנת חיים. "דימום פנימי שהכחשתי. המוגלובין אפס. מוות. ניתוח. רונה־לי שמעון (שאיתה עבד על 'פאודה') החזיקה לי לי במיון את היד, כל הלילה".
אז הוא צימצם, רק 35 קבועים באחד על אחד. במקביל התרחב. לפני שנה וחצי פתח את סדנאות המשחק שלו לקבוצות. הכל סולד־אאוט. חמש קבוצות, 80 איש סה"כ. מאז נוספו עוד 21 קבוצות. שלושה חודשים, מפגש שבועי בן שלוש שעות, 4,000 שקל. עכשיו תעשו את החשבון.
פינוקים, מרשה לעצמך?
"כן. מעט. קניתי ב־מ־וו. חלום ילדות שלי מיפו. אני הכי ג'וחש, אוטו חלומות של סוחרי סמים. כזה שבגיל 20 הבנתי שלא יהיה לי בחיים. וטניס, שרוף על טניס. נוסע לטורנירים בסינגפור, רולאן גארוס בפריז. מת על החפירות האלה בחמר. טניס, זה בדיוק השיטה שלי".
איפה פוגשים אותך בסיבוב הבא?
"מקווה שעם ילד. הלכתי פעם למסיבה ופגשתי את אביב אלוש. ואז פתאום הוא אומר לי, 'מי מאכיל את היד שמאכילה את כולם?' אמרתי, 'אני ניזון מהמקצוע. הסיפוק שלי זה ההצלחות של האחרים'. אביב התעקש. 'לא, מה אתה עושה עבור עצמך? למה אין לך ילדים? תתחיל להאכיל את ערן'. הוא לא יודע את זה, אבל הוא שם לי מראה בפרצוף. יצאתי מהמסיבה בדמעות".
לפנייה לכתב/ת 
