"לעולם לא תהיה לי החוויה הראשונית של ללמוד מאמא שלי איך להחליף טיטול"

אנחנו יושבים בבית החולים ואומרים לאחיות, מה שאתן מלמדות אותנו — זה מה שנשאר לנו. אין לנו סבתות, אחים, או חברים שיהיו איתנו כאן ויעזרו לנו. אנחנו מראים למשפחה בישראל את הילדה בסקייפ, כאילו אנחנו מוגלים", מספר אסף וייס. השבוע נולדה יובל, הבת הבכורה שלו ושל בן זוגו עידן שפי. וייס, שעמד בראש המאבק לתיקון חוק הפונדקאות, כך שיכלול גם זוגות גאים, במסגרת תפקידו כיועץ בכיר לשרת הבריאות לשעבר יעל גרמן — רצה מאוד שתיוולד לו ילדה בישראל, כשהוא מוקף בחברים ובבני משפחה. אבל המאבק נכשל, התיקון לחוק נפל, וכך נאלצו הוא ובן זוגו להביא את בתם בהליך פונקאות ארוך, יקר ומורכב בארצות־הברית. עכשיו הם לבד, רחוקים מבית. רחוקים מהחיבוק החם של המשפחה האוהבת, ומהעזרה שכל הורה טרי מבקש לעצמו ברגעים שבהם תינוק ראשון מגיח לחייו. דווקא ברגעים האלה אבא, אבא ותינוקת מתוקה ממתינים בקצה השני של העולם לסיים את ההליכים הפורמליים ולחזור הביתה.

לעבור את החוויה על בשרו החזיר אותו לימי המשא ומתן על תיקון החוק. "כשישבתי עם ח"כ אלי בן־דהן מהבית היהודי, הייתי שואל אותו, 'על מה ההתעקשות שלכם? בסופו של דבר הילדים האלה נולדים, זה לא שאתם מונעים מגייז לעשות פונדקאות. אתם לא עוצרים אותם, רק מתעללים בהם בדרך. אתם מענים את הנפש — אין שום השלכה אחרת'. ככה אני מרגיש עכשיו. המדינה לא הצליחה למנוע ממני להיות הורה. אני הורה היום, על אף מדינת ישראל. אבל בדרך היא עינתה אותי והיא ממשיכה לענות אותי. האיסור הפלילי לפונדקאות הורים גאים היא התעמרות ועינוי. הגלו אותנו בדרך להורות. לי לעולם לא תהיה החוויה הראשונית הזאת של אמא שלי שתלמד אותי להחליף טיטולים או איך לעזור לתינוקת להוציא אוויר אחרי הבקבוק. ולמה?"

מרוץ בכנסת

השאלה של וייס (36) נותרה מהדהדת. כשפגש לפני שש שנים את עידן (39) הוא היה עמוק בתוך המאבק לתיקון החוק. "תמיד ידענו שנרצה לעשות הליך פונדקאות", הוא מספר בשיחה מאוסטין, טקסס, בזמן שעידן מאכיל את בת היומיים. "זו הייתה השאיפה המשותפת שלנו. לפני כמעט ארבע שנים עברנו לניו־יורק, לצורך לימודי תואר שני וראינו את זה כהזדמנות", הוא אומר. "המשפחות התגייסו לסייע לנו במישור הכלכלי והתחלנו את ההליך במטרה לסיים אותו כשאנחנו שם. בסופו של דבר נאלצנו לעזוב כשהיינו בחודש שלישי".

צילום : קימברלי שרי

הם הכירו דרך אפליקציית דייטים וכבר בפגישה הראשונה אסף סיפר לעידן על מאבקו לקידום התיקון לחוק. "הוא היה להוט בשיחה הזאת, סיפר לי על כל התהליך ובסוף הסיפור אמרתי לו, 'טוב, נראה לי שנעשה פונדקאות יחד', מספר עידן וצוחק. "בדיעבד זה לא משהו שאומרים בדייט ראשון אבל זה נשמע מאוד טבעי".

וייס, עורך דין בהשכלתו, עבד במשרד פישר־בכר כשקיבל משרת הבריאות, יעל גרמן, הצעה לעבוד איתה אחרי בחירות 2013. "הייתי אחראי מטעמה על הפן המקצועי, כל רפורמה שרצתה לקדם, כל עבודה שהייתה קשורה לחקיקה, לרגולציה, להחלטות ממשלה. לשמחתי ולמזלי נפלתי על שרה שהיא אחת התומכות הגדולות בענייני שוויון לקהילה הגאה. יחד קידמנו דברים מדהימים".

כיום וייס הוא מנכ"ל עמותת יוניסטרים, שהוקמה בשנת 2001 במטרה לייצר מוביליות חברתית־כלכלית, על ידי חשיפת בני נוער וצעירים מנקודת זינוק נמוכה לעולם העסקים. "נושא זכויות אדם מלווה אותי לאורך כל חיי. כשחזרנו לישראל פגשתי את העמותה שהקים רוני צארום, שגדל בעצמו במשפחה קשת יום. הוא הלך ורכש השכלה, בנה את עצמו בעשר אצבעות, הקים סטארט־אפ, עשה אקזיט והחליט שהוא רוצה להעניק לכל נער ונערה את אותה הזדמנות שהייתה לו. כך הוא מחבר את הפריפריה למרכז. כל המגזרים והזרמים בישראל יכולים להתחבר סביב יזמות וחדשנות. זה גם מה שהקים את המדינה".

חוק הפונדקאות, או בשמו הרשמי "חוק הסכמים לנשיאת עוברים", חוקק ב־1996 והסדיר למעשה את האפשרות של זוג המורכב מגבר ואישה להיעזר באם פונדקאית שתישא את עוברם, במקרה שבת הזוג אינה יכולה לשאת היריון. "החוק לא תוקן במשך יותר מ־20 שנה", אומר וייס. בעקבות עתירתם של בני הזוג איתי ויואב פנקס ארד לבג"ץ בבקשה להכיר בהם כ"הורים מיועדים" במסגרת הליך פונדקאות, הוקמה ועדת מור יוסף על מנת לבחון את ההסדרה החקיקתית. הוועדה הציבורית קבעה במסקנותיה שיש ליצור מודל מדורג, כך שנשים רווקות תוכלנה גם להיעזר בשירותי אם פונדקאית, ואילו זוגות גברים יוכלו לעשות פונדקאות בישראל רק בדרך אלטרואיסטית, כלומר בעזרת אישה ש"תתנדב" לשאת את עוברם ללא תשלום.

צילום : קימברלי שרי

"היינו אז בממשלה ללא חרדים אבל עם מפלגה דתית־לאומית שהתנגדה לשוויון זכויות לקהילה הלהט"בית", אומר וייס. "בנוסף, התפתח שיח על זכויות האם הפונדקאית; האם פונדקאות היא ניצול נשים. תיקון החוק שניסינו להוביל הוא תיקון גדול שיאפשר שוויון מלא. הרגשנו שאנחנו חייבים להעביר את החקיקה כמה שיותר מהר, ידענו שאנחנו ברגע היסטורי בממשלה שיכולה להעביר את התיקון לחוק".

באותה תקופה הצטמצמה בפני זוגות גברים גם אפשרות הפונדקאות בחו"ל. "את הצעת החוק גרמן גיבשה עם משרדי המשפטים, העבודה והרווחה, הבריאות, החוץ והפנים. זו הייתה עבודה אינטנסיבית ומקצועית. נוסחה הצעה מקיפה כשהקו המנחה היה שוויון. כולם זכאים לעשות הליך פונדקאות בישראל. ההצעה נתקלה בהתנגדות פוליטית של הבית היהודי, לכן הקמנו צוות משא ומתן. ישבנו מול שולי מועלם, אלי בן דהן, ואיילת שקד. היו להם הסתייגויות רבות, לא רק בנושא הלהט"בי. העלו סוגיות הלכתיות. יצאנו במסע הסברה, ענינו לכל שאלה של נפתלי בנט, הצלחנו להגיע להסכמות ועלינו לוועדת שרים לענייני חקיקה. גם חברי הליכוד היו בעד הצעת החוק. בוועדת שרים לענייני חקיקה אמנם הבית היהודי לא תמך אבל יחד עם שרי יש עתיד והליכוד זה עבר.

"בסופו של דבר הצעת החוק עלתה לדיון, נתניהו ושרי הליכוד הצביעו בעד וההצעה עלתה לממשלה. ההצבעה הייתה אחד הימים המתוחים בחיי. פחדנו שישראל ביתנו והבית היהודי יצביעו נגד. הבנו שבשביל להעביר את הצעת החוק אנחנו צריכים קולות מהאופוזיציה. רצנו בין החדרים לשכנע. בכנות לא היינו בטוחים שההצעה תעבור, עד הרגע שהמספרים הופיעו על המסך. כל מי שהיה בכנסת הגיע למליאה כדי לראות את ההצבעה בשידור חי. כשהמספרים הופיעו הרגשתי ש־800 טון הוסרו מכתפיי. זו הייתה תחושה עילאית של הישג היסטורי מדהים".

"פתאום כולם התגייסו"

ח"כ יעל גרמן | צילום: אלכס קולומויסקי

אבל השמחה הגדולה לא החזיקה מעמד. כמה שבועות לאחר מכן ראש הממשלה נתניהו פיטר את ציפי לבני ואת יאיר לפיד, שרי יש עתיד התפטרו וישראל הלכה לבחירות. "ישבתי בבית קפה, ופתאום קפץ לי מבזק של וויינט על הפיטורים ומה שעבר לי בראש היה: 'זה קבר את הצעת החוק'. כולם יכולים לתמוך בביטוחי בריאות, בהוספת MRI, אבל זה נושא שאף אחד לא ירים. ובאמת, כולנו זוכרים מה קרה, ליצמן חזר להיות סגן שר הבריאות וקבר את ההצעה עם בטון. איתי ויואב חידשו את הבג"ץ והממשלה שינתה כמובן את עמדתה ב־180 מעלות. יעל ישבה בדיונים ומולה נציגי ממשלה שלפני כמה חודשים קידמו איתה את הצעת החוק שמדברת על שוויון ופתאום מדברים איתה על כך שלא לכולם יש זכות שווה להורות. ליצמן עשה מהלך של הפרד ומשול והגיש הצעת חוק שבה תינתן הזכות לרווקות ואת הגאים השאיר לשלב מאוחר יותר".

בקיץ 2018 נפתחה מחאת הלהט"ב הגדולה שכללה שביתה גדולה בתמיכת המגזר העסקי, חסימת כבישים ראשיים ברחבי הארץ ובשיאה של המחאה התקיימה הפגנה גדולה בכיכר רבין, בהשתתפות כ־80 אלף איש.

"גרנו כבר בניו־יורק", נזכר וייס. "יעל הרימה לי טלפון ואמרה, 'תקשיב, זו שעה גורלית'. שנינו הבנו שאם ההצעה תעבור היא תקבור את הסיכוי של להט"בים להתקדם למשך שנים ארוכות. משם התחלנו ליצור קשר עם כולם, השתלבנו באופן משמעותי במחאת הפונדקאות, בשבילי זה היה דבר מדהים. פתאום כולם התגייסו למאבק. ברור שהמחאה הגדולה לא הייתה מתממשת לולא הצעת החוק הממשלתית שקידמנו שנתיים קודם לכן".

לקראת ההצבעה הגיש ח"כ אמיר אוחנה הסתייגות להצעת החוק ודרש שהיא תכלול גם גברים יחידניים. למרות זאת, נתניהו הצביע נגד ההסתייגות שלו והכנסת אישרה את החוק. היום, אוחנה הוא שר המשפטים בממשלת מעבר. "מי שמכיר את מאחורי הקלעים יודע שהיכולות כרגע הן לא גבוהות, ותראי, זאת ממשלה שאין בה אפילו מאיפה להתחיל", מעיר וייס. "כשקידמו את הצעת החוק, ליצמן עמד על הבמה ואמר דברים כל כך חשוכים. חשוב אגב להדגיש, כל המאבק של הפונדקאות הוא בכלל לא על מימון או על השתתפות של המדינה — המאבק הוא על הזכות לעשות את זה".

אתה רואה את הצעת החוק שקידמת נקברת ויודע שזה קובר את הזכות שלך להפוך להורה כאן בישראל. מה זה עושה לך?

"זה בוקס בבטן. זה היה נורא קשה. בעבודה כיועץ בכיר של השרה, אני מקדם דברים מאוד ממלכתיים ואני מנסה להיות מנותק מהסיפור של עצמי אבל אין מה לעשות, זה נוגע בך. זה מחזיר אותך למחשבות על המשמעויות וההשלכות עליך. זאת הייתה נקודה קשה. אם יש נושא אחד עם תחושה של החמצה זה הפונדקאות. יעל קראה לזה סכין בלב".

מגייסים כסף לילד שני

לאורך הדרך הארוכה והמסובכת לילד, שמר וייס על קשר עם הבוסית לשעבר. "כל הזמן דיברתי על זה עם יעל, כמה זה הציניות של הגורל, שבסופו של דבר אני ועידן עושים את ההליך בארצות־הברית", הוא מספר. "היום כשכבר יש לי ילדה אני מבין את גודל העניין, כמה בלגן היה לנו בשנתיים האחרונות. עזבי את ה־170 אלף דולר, את המשפחות שהתגייסו ואת ההלוואות. יש כל כך הרבה עניינים משפטיים, ביורוקרטיים, ענייני ביטוח רפואי מורכב. ואנחנו עוד בארה"ב. תחשבי על זוגות שעשו את ההליך בתאילנד או בנפאל. זאת התמודדות עם מצוקות נפשיות כל כך קשות. זה רכבת הרים רגשית של חוסר ודאות, אתה צריך להבין מה החוקים במדינה הזרה אומרים, איך אתה מטפל בילד, מי הפונדקאית. גם לנו היה הליך לא קל. הייתה לנו תרומת ביצית שנכשלה, היינו צריכים להחליף תורמת, שמעבר לעניין הכספי יש גם אלמנטים רגשיים. יש קשר שנוצר ופתאום נגדע. צריך לפתח מערכת יחסים עם מישהי אחרת. בהליך שלנו התחלנו עם תאומים ואיבדנו עובר אחד בשבוע ה־15. אני לא יכול לתאר את התחושה, שאתה יושב בתל־אביב בשיחת וידיאו עם הפונדקאית בזמן סקירה. אתה רואה בווידיאו הקטן בדיקה שגרתית והרופא אומר, 'טוב, זה הדופק של עובר אחד, נלך לבדוק את הדופק של העובר השני. רגע, ננסה מכאן, ננסה ככה, טוב, אני לא שומע את הדופק של העובר השני'. השעה אצלנו שתיים בלילה. עד ארבע לפנות בוקר אנחנו יושבים ובוכים על העובר".

מעבר לאובדן העובר מבינים בני הזוג שהמסע להורות לא נגמר, שעליהם להתחיל לגייס כספים להיריון נוסף כדי שליובל הקטנה יהיו אחים בבוא העת. "תחשבי על זה שאם היינו עושים את ההליך בארץ, היינו בסכומים האלה מממנים שלושה הליכים. עכשיו כשאנחנו אחרי הלידה אנחנו חווים את זה הכי קשה".

ההיריון היה לא קל, אבל הפונדקאית של אסף ועידן איפשרה להם להיות חלק בלתי נפרד מהתהליך. "הייתה לידה קשה. 20 שעות בחדר הלידה. היא מהממת, הכניסה אותנו ללידה עצמה, הביאה צלמת במתנה שתתעד לנו את הלידה ואת כולנו יחד. וכשיובל יצאה לאוויר העולם הרגליים שלי רעדו. לשמוע את הבכי שלה, הייתי עם דמעות. זאת הייתה נקודה שלא האמנתי שהגעתי אליה. זה היה אחד הרגעים המדהימים בחיי".

אסף ועידן יצרו קשר עם קהילה יהודית שתבצע הליך גיור לתינוקת. "ממניעים דתיים הממשלה הגלתה אותנו, ועדיין חשוב לנו לעשות הליך של גיור ולהביא את יובל יהודייה ארצה. זה רק מראה כמה החיים הרבה יותר חזקים מכל הסדרה ממשלתית וכל חוק שמתיימר לדבר בשם היהדות. זה לא חובה, אבל חשוב לנו לעשות גיור". •