אולי שמעתם צליל צורם במהלך מסיבת העיתונאים של אביגדור ליברמן אתמול. זה היה הצליל של בלון שהולך ומתנפח, רגע לפני שהוא מתפוצץ לתוך עצמו.

ליברמן נשא אתמול נאום רווי באיבה למיעוטים – חרדים וערבים. הוא טרח והאשים, במלוא הפופוליזם, את "שני הצדדים" באי־הקמת ממשלת האחדות החילונית שהוא מקדם. לפי כל הסקרים, הציבור חושב אחרת: בכל אחד מהם חשבו יותר נשאלים שנתניהו אשם יותר בכישלון הקמת הממשלה. זה מובן. נתניהו לא בא למשא ומתן להקמת ממשלת החלומות של ליברמן רק עם מפלגתו, אלא עם המפלגות החרדיות עצמן. מאוד מפתיע שנכשל המיזם הליברמני החילוני, בהתחשב בכך שצד אחד לא מוכן לנטוש את החרדים. הרי נתניהו בא לפגישת השידוך עם ליברמן וגנץ כשהוא כבר נשוי, ואז התאונן שהם לא רציניים מספיק. אבל זו רק זווית אחת. נתניהו גם לא רוצה להיפרד מכס ראשות הממשלה, למרות שקיבל פחות מנדטים, והוא רוצה שהמערכת הפוליטית תיתן לו כתב מחילה בסגנון אפיפיורי אם וכאשר יועמד לדין, כך שיישאר בבית בבלפור, נטול סמכויות אך מרובה כיבודים.

ליברמן יודע שרוב האחריות לכישלון האחדות מוטל על נתניהו, אבל הוא ממשיך לשחק את תפקיד מזכ"ל האו"ם. לא בדיוק או"ם: הבחירות באופק ולכן הוא עוסק בשלהוב הרגיל נגד החרדים והערבים וממצב עצמו כמרכז אולטימטיבי. ספק אם זה יוליך שולל את המצביעים מהמרכז־שמאל שהלכו אחריו במבט מצועף, מאמינים שליברמן יפיל את נתניהו. לאורך כל הקמפיין הבהיר נתניהו עצמו כי ליברמן עומד להפיל אותו, ואמר זאת לכל הקהלים – בימין, במעוזי ישראלים דוברי רוסית, עד כדי כך שבעיתון המקורב לו הייתה כותרת ראשית(!) שבה אמר ראש הממשלה כי מי שאינו רוצה בו – שיצביע לליברמן. ומה קרה? המצביעים הצביעו לליברמן, ויצרו גוש של 65 מנדטים שלא רוצים בנתניהו. אבל ברגע האמת ליברמן, למרות שקיבל היתר מוחלט לכך מבוחריו, לא אזר את האומץ לתמוך בממשלה חלופית. זה היה נראה כמו חבירה לממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת, עניין שעשוי להזיק לו בקרב על הימין בעידן שאחרי נתניהו.

מה שחרג מהטעם הטוב אתמול הוא הטפות המוסר של ליברמן לצדדים על אחריות לאומית. בני גנץ איננו חשוד או נאשם במעשים פליליים חמורים – כאלה שכבר שיגרו ראש ממשלה אחד לכלא. אם מחר בבוקר גנץ יוחלף על ידי כל ח"כ אחר מכחול לבן, שום דבר לא ישתנה בעמדת המפלגה. אם נתניהו יוחלף מחר בבוקר, עד הצהריים תהיה ממשלה בהסכמה הדדית מופלאה. האחריות איננה שווה, וליברמן הוא לא מבוגר אחראי. די היה להאזין להצעתו אתמול לבחירה ישירה של ראשות הממשלה, עם מתן כוח לראש הממשלה לבטל חוקים, להקים ממשלה ללא תמיכת הכנסת (ממשלת מומחים, כמובן) שתוכל גם להעביר תקציב, שוב, ללא תמיכת הכנסת. חבל היה על הדקות היקרות: זו הצעה מעשית לביטול הדמוקרטיה הישראלית כליל.

הניסיון של ליברמן לרקוד על כל החתונות יגיע בקרוב לקיצו, ככל הנראה בבחירות, ובכלל לא בטוח שהציבור יעניק לו אותו הכוח שהעניק קודם לכן. עמדת ממליך המלכים נוחה ותשומת הלב התקשורתית נעימה; התמכרות מיותרת לכך תיגמר בהחמצה מוזרה. √

הכותב הוא עורך חדשות החוץ בחדשות רשת