חופשה בדימונה

על קיומו של "מלון דרכים" בדימונה שמעתי לראשונה מפי אחד מידידיי, שסיפר על חוויה מדברית שהייתה לו בקיץ האחרון, כשהדרים כדי לצפות במטר המטאורים. "בשלוש לפנות בוקר פרסנו שמיכה על אדמת המדבר, וחיכינו למטאורים", סיפר.

"איפה ישנתם לפני ואחרי?" שאלתי.

"במלון בדימונה", השיב בטבעיות, כאילו אין אחד מלבדי שאינו יודע על קיומו של המלון.

"מלון בדימונה?" פערתי את עיניי, "אתה לא מתבלבל?"

אבי ורונית אלקיים, בעלי המלון: "לא חשבנו לרגע שדימונה היא עיירת נופש שוויצרית. אבל באנו לתת ולא נשברנו"

לא, הוא לא התבלבל. כשבוע לאחר שווידאתי שאכן קיים כזה, יצאתי מהמרכז הסואן והדרמתי לדימונה. כבר בנסיעה התגנבה הרגשה קצת אחרת. כביש 25, שמחבר בין באר־שבע לדימונה, עוטף אותנו בסוג של שקט. בדרך חשבתי איך זה שרוב סובביי, שערכתי להם בוחן קצר לפני הנסיעה, לא ידעו גם הם על המלון, ורק דאגו להזכיר שעבורם דימונה היא אותה עיר שמתקשרת ל"סוף העולם שמאלה", או לכור הגרעיני ולפרשת "מרגל האטום" מרדכי ואנונו.

ההיסטוריה מספרת איך הוקמה דימונה לפני 64 שנים, כשהובאו אליה 23 משפחות של עולים מצפון אפריקה והשתקעו במקום הלום החום והקושי. ב־1969 הוכרה כעיר, ונכון להיום מתגוררים בה כ־35 אלף תושבים.

דווקא את אופי החיים הלא פשוט הזה ביקשו לעצמם אבי ורונית אלקיים, שקבעו שם את ביתם ב־1992. שניהם נולדו בטבריה, אך הכירו זה את זה בתל־אביב. לאחר שחרורו מצה"ל עזב אלקיים (60) את קיבוץ גונן, שבו חי כילד חוץ מאז גיל 13, והתמכר לכל מה שקשור לידיעת הארץ. הוא למד לימודי ארץ ישראל במכון אבשלום, ולאחריהם היה בין מקימי בית ספר שדה אלון תבור. בגיל 26 עזב את אלון תבור והקים את חברת "דרכים", שסיפקה שירותי תיירות ארץ־ישראלית למערכת החינוך ולחוגי משוטטים.

צילום: חיים הורנשטיין

"לאחר שעברנו לגור יחד, היא נתפסה לחלום שלי", הוא מספר על רעייתו, ומביט בה כאילו רק אתמול נישאו. "גרנו בתחילה במרכז, עד שהבנו שרווינו את חיי העיר הגדולה והעמוסה, והתלבטנו אם לחזור לקיבוץ, ללכת להתיישבות או להקים בית ספר שדה פרטי. החלטנו ללכת על האפשרות האחרונה, כשהמטרה הייתה להקים בית ספר שדה מיוחד במתכונת אירופית: כזה שמציידים בו את המטיילים בבוקר במפת האזור, ובערב מעניקים להם פינוק של ארוחה וספא. התחלנו לשוטט בארץ וחיפשנו מקום שיענה על ההגדרה של המילה 'ציונות'. הגענו לכנרת, שם המליץ לנו מינהל מקרקעי ישראל להקים בית ספר שדה במפרץ אמנון. לקח לנו בדיוק כמה דקות להבין שזו לא הציונות שאנחנו מחפשים, וממשיכים".

גמלים בחוות ממשית | צילום: ישראל יוסף

ומהכנרת לדימונה?

"בדיוק. החלטנו ללכת על הדרום. ראינו את השטח, שהיה ריק, לאחר שבעבר הייתה בו המעברה של דימונה. התאהבנו והחלטנו שזהו. אנחנו פה".

"כשהגענו לפה", ממשיכה רונית, "הנגב היה מילה שלא קיימת בכלל על המפה. היו לנו שנים מאוד קשות. לקח זמן ובסוף בנק הפועלים הסכים ללוות אותנו, כי האמין בנו ועדיין מאמין בנו. עד היום אנחנו ממשיכים להחזיר לו את החוב".

"לא חשבנו לרגע שדימונה היא עיירת נופש שוויצרית. אבל באנו לתת ולא נשברנו. כך נולד בית ספר שדה 'דרכים', שהפך למלון לפני כחמש שנים" מסכם אלקיים.

מה קרה? נהייתם מפונקים?

"ממש", הוא צוחק, כשהוא יושב במשרדו שבמלון, מעשן סיגר וגומע עוד כוס קפה. "לא בכינו לאיש, אבל הרגשנו שאנחנו לא שורדים כלכלית. לרגע לא חשבנו לעזוב את דימונה, אבל הבנו שאנחנו חייבים להמציא את עצמנו מחדש. החלטנו להפוך את המקום לבית מלון מדברי".

לפני כשלושה חודשים העניק משרד התיירות למקום את התואר "מלון בוטיק". במלון, שמקבל את פני האורחים בתפאורה של קשתות חיצוניות, חאן בסגנון מרוקאי ופסנתר שמנגן מאליו, יש 60 חדרים סטנדרטיים ושתי סוויטות מפוארות. בני הזוג הם אנשי הקבלה ונותני השירות, ובנוסף יש צוות של כ־15־20 עובדים, בהתאם לתפוסה, כולם תושבי דימונה. "כן, גם הם ביקרו פה", הוא מחייך, כשהוא רואה את מבטי נתפס לתמונותיהם של שמעון פרס, יצחק נבון ובנימין נתניהו.

הח"כ המזמר

לפני כשנתיים השיק הזוג את יוזמת ערבי הזמר. בכל יום שישי מגיע למלון עודד כהן, עם אקורדיון ומצגת, והאורחים נסחפים לזמר ארץ־ישראלי, כל פעם סביב נושא אחר, וגם רוקדים. "את רואה נכון", מחייך אלקיים, כשלמלון נכנס ח"כ מאיר כהן (כחול לבן), ראש העירייה לשעבר. "מאיר לא עוזב את דימונה ולא אותנו".

"נכון", מאשר כהן. "כל ערב שישי רעייתי ואני מגיעים לפה לשיר", ומתמסר בחיוך לסלפי שמבקשים ממנו האורחים, ואז ממשיך לשיר את השירים לתוך הרמקול. "זו ארץ ישראל היפה באמת".

במלון יש גם בריכה חצי אולימפית, שפתוחה רק בקיץ, וגם שירותי ספא. בנוסף מסייע הזוג אלקיים לאורחים לבחור את הסיורים באזור - רגליים או ממונעים. "תכתבי שאנחנו לא משרד נסיעות ולא מתווכים. התשלום ניתן ישירות למדריכים".

"אתם מאושרים פה?" אני שואלת בסיומו של ערב השירה, לאחר עוד כוסית של יין מאחד היקבים באזור.

"חד־משמעית. מאוד", הוא משיב ללא היסוס ומחבק שוב את אשתו, רגע לפני שהם פורשים לשנת הלילה בדירתם, שכמובן ממוקמת במלון. "מימשנו חלום, ועם כל הקושי, ועדיין יש פה קשיים, אנחנו ממשיכים ומקווים שיגיעו לפה עוד ועוד אורחים, ויבינו גם הם שלנגב עולים ולא יורדים. בעלות סבירה לגמרי האורחים גם נהנים וגם מבינים באמת ציונות".

מחירים:

• סופ"ש: 820 שקל לזוג כולל ארוחת ערב ובוקר, ערב שירה וסיור באזור. באמצע השבוע: 520־560 שקל לזוג, כולל לינה וארוחת בוקר

• הסוויטה המפוארת: 1,050 שקל ללילה (סופ"ש ואמצע שבוע).

• הסוויטה המשפחתית: 720 שקל לזוג, 900 שקל למשפחה (סופ"ש ואמצע שבוע)

• חשוב לדעת: לא מעלים מחירים בחגים.

גמלים וצלילים

מקומות מומלצים בדימונה ובסביבתה

1 אגם שמעון פרס: האגם החדש בפארק בן־גוריון בעיר הוקדש לנשיא התשיעי - שמעון פרס ז"ל. המתחם, שהוא חלק מהפארק, כולל מזרקת אור וצליל, אמפיתיאטרון לאירועים וגן משחקי מדע. סמוך לאגם נמצא גן משחקים נגיש לילדים עם מוגבלויות.

2 קהילת העבריים: בדימונה מתגוררים יותר מ־3,000 בני קהילת העבריים, המכונה "חבר משה", שהוכרזה ב־2006 כקיבוץ עירוני. הם מתגוררים במרכז קליטה לשעבר. זו קהילה טבעונית שמזמינה את המבקרים לסיורים מודרכים במקום הכוללים, בין

היתר, הצגה של מתקן בישול סולרי, בית יולדות ללידה טבעית ובנות 70 שרוקדות במרץ.

3 עתיקות ממשית: כשמונה ק"מ מדימונה, על כביש 25 , נמצאים שרידי העיר הנבטית ממשית. היא משתרעת על שטח של כ־ 40 דונם וכוללת מבנים עם אולמות, חצרות ומרפסות.

4 חוות הגמלים: סמוך לממשית, על דרך הבשמים הצפונית, נמצאת חוות הגמלים. החווה מגדלת ומטפחת גמלי רכיבה ועוסקת בטיולי גמלים, אירוח מדברי והדרכת שטח.

5 חוות הצברים של אורלי: בין דימונה לירוחם, על כביש 204 , נמצאת חוות צברי אורלי, החווה הגדולה בישראל לגידול צבר. המטיילים מוזמנים לבקר במטעים ובבית האריזה ולטעום מהסברסים, זאת לצד סדנאות אפייה ובישול מתוצרת החווה, פינת ליטוף

וג'ימבורי.