בני גנץ איבד שלשום את המנדט, וכמה מנדטים איבד אתמול בנימין נתניהו? עוד לפני חתימתו של היועץ המשפטי לממשלה על כתב אישום חמור נכשל נתניהו פעמיים בניסיון להרכיב ממשלה. ללא קשר לדיון בשאלות המוסריות והמשפטיות, מצבו הפוליטי של ראש הממשלה ברור עד כאב: סיכוייו להגיע ל־61 מנדטים כמעט לא קיימים, ומכאן - גם סיכוייו להרכיב ממשלה חמישית במספר.

אבל הוא מתכוון להיאבק. נאומו הלוחמני אתמול העיד שוויתור לא עולה על דעתו. השאלה אם על דעתו עולה גם מוצא מהמבוי הסתום. בוחריו מכירים אותו, אבל עדיין לא ברור אם הוא עדיין מכיר מספיק את בוחריו. האם ינהל קמפיין נגד הפרקליטות או ינסה להחביא את הפרשה ולהתמקד בנושאים כמו סיפוח הבקעה? אלה לא יהיו בחירות, זו תהיה מלחמת אזרחים בניכוי הנשק. יש קהל רחב שמאמין במה שאמר אתמול נתניהו, אבל הוא רחוק מלהספיק למשהו שמזכיר ניצחון.

האנשים החשובים ביותר ב־20 הימים הקרובים הם סער, אדלשטיין, כץ וברקת: אם אכן יודיע היועץ המשפטי לממשלה שנתניהו לא יוכל עוד להרכיב ממשלה, האם הם יקומו בגלוי ויפעלו להקמת ממשלה חלופית? כדי שזה יקרה הם יצטרכו לשבת יחד בחדר אחד ולסמוך זה על זה, דבר שלא קרה עשור. לכאורה, יש חתימות שם בחוץ שמחכות למי שיאסוף אותן. האיום הגדול על נתניהו נשקף עכשיו מבית.

אל נשיא המדינה הגיעו גם בשבועות האחרונים שליחים רמי דרג מעולמות שונים, מטעם עצמם ומטעם אחרים, שהפצירו בו לשקול שוב חנינה בטרם משפט שתציל את המדינה עצמה גם במחיר עיקום לא אלגנטי של החוק. הנשיא הקשיב ושתק.

קביעה שנתניהו איננו יכול להרכיב ממשלה, בניגוד ללשון החוק ורוחו ואולי - תלוי בתוצאות - בניגוד לעמדת כמחצית מאזרחי ישראל, תהיה טעות אומללה של מנדלבליט וניצן. הדרישה לכיבוד החוק שהשמיע אתמול היועץ חייבת להתבטא גם בכיבוד חוק היסוד. מוטב להם שההיסטוריה תזכור שהבוחר שלח את נתניהו הביתה ולא היועץ.

למראה מנדלבליט קורא לאט ובקול רם את סעיפי האישום נגד נתניהו בשוחד אפשר היה להיזכר באירוע דומה, 20 שנה קודם לכם: השופט יעקב צמח קורא לאט ובהטעמה גרונית של עולי עיראק את ההרשעה של אריה דרעי בשוחד. דרעי בנה את מאבקו על הטענה לאפליה עדתית מצד מערכת המשפט, ונתניהו - על רדיפה שמאלנית. תמונתו של מנדלבליט חובש הכיפה נועדה לקעקע, גם בלי מילים, את הקייס של נתניהו. במקרה הזה, המדיום הוא המסר.