אנשים החולים במחלות קשות נעזרים כמובן ברופאים, אולם חשוב להביא בחשבון גם את הרוח, שהרי לא סתם אומרים "נפש בריאה בגוף בריא". לפני כמאה שנים החל להתפתח בעולם תחום הליווי הרוחני ובשנים האחרונות הוא הפך למקצוע רשמי במערב. בישראל התחום החל לצמוח בראשית המאה ה־21 בסיוע הפדרציה היהודית של ניו־יורק, ובשנת 2012 הקימה ד"ר עינת רמון ממכון שכטר למדעי היהדות את תוכנית מרפא, התוכנית האקדמית היחידה בישראל המכשירה מלווים רוחניים המסייעים למשפחות וליחידים המתמודדים עם מצוקות שונות.

לרוב, שירות מקצועי של תמיכה וליווי רוחני ניתן לחולים סופניים וכרוניים, לקשישים ברמות מודעות שונות, לתלמידים בבתי ספר, לנוער בסיכון ועוד, אך למעשה הליווי הרוחני מתאים לכל אדם ‑ גם למי שחווה מצוקה ומנסה לברר את משמעות חייו, או חש בה בעקבות מעבר דירה, פרידה ושאר משברים ידועים.

תפקיד המלווה הרוחני הוא לאתר את המשאבים הרוחניים של כל אדם ולהביאם לידי ביטוי בעיתות משבר, קצר או מתמשך. הליווי יאפשר למטופל "לזקוף קומה" ולחזק את ההיבטים החיוביים בהשקפת עולמו ובמעשיו, מבלי להתעלם מן ההיבטים המכבידים על חייו. הסיוע ניתן באמצעות כלים שונים כגון מדיטציה, תפילה אישית, נוכחות פעילה, שירה, קריאה ולימוד משותפים המעצימים את יכולת השרידות הרוחנית. אף על פי שבתוכנית מרפא לומדים עקרונות מתוך מקורות היהדות, המלווים הרוחניים מעניקים את השירות לכלל האוכלוסייה - יהודים, נוצרים ומוסלמים מכל הגילים, כי בתהליך שומר כל אחד מהצדדים על השקפת עולמו ועל אמונתו.

"המלווים הרוחניים מעניקים חסד ועזרה למטופל עצמו ופעמים רבות גם למשפחה העוטפת אותו, שמושפעת מהמחלה לא פחות מהחולה עצמו", אומרת ד"ר רמון. "החשיבות של הליווי הרוחני היא שהליווי נעשה לכל אורך תקופת המשבר. המלווים הרוחניים לומדים להגיע ממקום של ענווה, לומדים את המשמעות של להיות שם עבור אדם גם כשאין מה לומר לו, ואם אפשר - לראות היכן נמצא שביב של תקווה בחייו. לעיתים הליווי הרוחני חורג מעבר למחשבות, לרגשות ולתחושות, כיוון שהוא מעניק משמעות וחיבור גבוה יותר לתודעה. זה בעיקר עוזר למלוּוה לחלוק את מה שמעיק עליו ולהתמודד עם מה שעובר עליו. לכל אדם חולה יש צוות רחב המטפל בגופו ובנפשו, והתפקיד של המלווה הרוחני שונה לגמרי, שכן הוא מטפל ברוח האדם, וכך בעצם הוא משלים את הטיפול".