מה עוצר נשים מהלגיע לעמדות ניהול בכירות ומדוע נשים בדרגי הביניים חוששות מקידום ונמנעות מהגשת מועמדות לתפקידי מפתח? מחקר פנימי חדש של האגף לשוויון מגדרי בנציבות שירות המדינה בראשות מיכל לזרוביץ' ביצע מחקר רחב בנושא, זאת בעקבות הנתון הרשמי לפיו רק רבע מהמשרות הבכירות ביותר בשירות המדינה מאוישות על ידי נשים, וכי רק כ־35% מהמועמדויות לסגל הבכיר הן של נשים.

האגף לשוויון מגדרי בנציבות פנה לכלל המנהלות בדרג העתודה הניהולית (דרג ביניים) ושאל אותן: מה עוצר אתכן ומה יעזור לכן להתגבר על מכשולים בדרך? חלק מהתשובות הצליחו להפתיע את אנשי הנציבות. למרות הטענה השגורה בפי רבים לפיה נשים לא מגישות מועמדות משום שהן המטפלות העיקריות במשפחה וחוששות להפר את האיזון בין בית לעבודה, רק 20% מהמנהלות שהשיבו לסקר ציינו נושא זה כחסם העיקרי לחוסר ההתמודדות במכרזים.

גם טיעונים החוזרים על עצמם בנושא של לקיחת אחריות כבדה של תפקיד בכיר, או חשש מפוליטיקה ארגונית, לא עלו כלל כבעיות מרכזיות שציינו הנשים.

אולם החסם המרכזי שחזר ועלה בקרב נשים בכל הגילאים והסטטוסים המשפחתיים היה הערכה עצמית נמוכה. 35־40% אחוז מהנשים מעריכות כי הן אינן בשלות מספיק וחוששות כי לא יעברו את שלבי המיון השונים, כגון מרכזי הערכה וועדות הבוחנים. התחושות הללו עלו במחקר, זאת על אף שישנם נתונים המצביעים כי דווקא ביצוע הנשים במכוני מיון לא נופל ואף עולה על זה של גברים. במילים אחרות: הן פשוט לא מאמינות בעצמן.

מאפיין משמעותי נוסף שעלה כחסם הוא תחושת הנשים שיש חוסר בתמיכה משרדית. מעל 40% מהנשים מדווחות כי הן זקוקות לתמיכה משרדית כהצהרה או על ידי המנהל הישיר על מנת להגיש מועמדות.

כמו כן, ובאופן שאינו מפתיע, נראתה מגמה של עלייה בניסיון להתמודד על תפקידים ככל שעולה גיל הילדים. אמהות לילדים בגילאי 0־3 הגישו הכי פחות מועמדויות לעומת אמהות לילדים מעל גיל 14 שם שיעור ההתמודדות ביניהן עומד על כ־40%.

מנציבות שירות המדינה נמסר כי עם כניסת נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ הפכו נושאי השוויון המגזרי והגיוון התעסוקתי לנושאי ליבה מרכזיים בהם עוסקת הנציבות.