"נתניהו דורש נאמנות לביבי לפני נאמנות למדינה"
השר לשעבר ונסיך הליכוד מיכאל איתן מתמודד עם מחלת פרקינסון שהידרדרה במהירות, אבל עדיין אמיץ יותר מכל הליכודניקים. בראיון נוקב הוא חושף את ההתנקשות הפוליטית שביצע בו נתניהו אחרי תחקיר 'ביביטורס', מדבר על הזעזוע העמוק שהוא חש כשהוא רואה את ראש הממשלה ושר המשפטים מנסים לרסק את המדינה, מסביר איך סיכל את המינוי של יואב גלנט כרמטכ"ל וגם מספר על המצבים שהרגליים שלו פשוט לא יכולות לזוז
לפני שלוש שנים התבשר השר לשעבר מיכאל (מיקי) איתן, כי הוא חולה במחלת הפרקינסון. פרופ' קרין נהון, בת זוגו, הייתה איתו כשהתבשר על המחלה. "כשיצאנו מדלת הרופא", היא נזכרת, "קיבלנו שתי החלטות: האחת, שאנחנו לא מסתירים את המחלה, והשנייה שאנחנו נלחמים בה. היה ברור שאנחנו ביחד במסע הזה".
מאז, יום־יום, הוא מתמודד עם המחלה, מנסה לנצח את הסימפטומים. פה ושם גם יש ניצחונות קטנים. אבל גם מתוך הקושי הגדול הזה, כשהיד רועדת והרגל קופאת לרגעים, הוא לא מפסיק לעקוב, ובעיקר לדאוג, אחרי מה שמתרחש במדינה ובעיקר בליכוד ממנו הוא בא.
30 שנה היה חבר כנסת בליכוד. הדנ"א של המפלגה הזאת, ועוד יותר מזה של העומד בראשה, מוכר לו היטב. "במארס 2011, חשף רביב דרוקר את פרשת 'ביביטורס'", הוא מספר. "כל מיני אנשים, שרים וחברי כנסת, נשלחו אז על ידי נתניהו להגן עליו בתקשורת. אני דיברתי עם עיתונאי ששאל אותי מה עמדתי בנושא, ואם אני מגנה את התנהגותה של משפחת נתניהו בפרשה. השבתי, שלדעתי הנושא הזה דורש בירור משפטי ומאחר ששמעתי כי משפחת נתניהו הגישה תביעת דיבה נגד רביב דרוקר, אני מקווה שהחשדות יתבררו בבית המשפט, ושנתניהו ייצא צודק. לא אמרתי דברים קיצוניים. חזרתי על הדברים האלה גם באיזו תוכנית טלוויזיה. זמן לא רב לאחר מכן, בשיחה בארבע עיניים אצל נתניהו בלשכה שלו, הוא התייחס לראיונות האלה שלי, ואמר לי: 'אני ממנה שרים כדי שיגנו עליי, ואתה לא מגן עליי בכלל'. עניתי לו: 'ביבי, אני לקחתי קו נכון והוגן לכל הצדדים, לא יכולתי אחרת, ואני באמת סבור שהדברים צריכים להתברר בבית המשפט'. הוא חזר ואמר שוב שהוא ממנה שרים כדי שיגנו עליו. ברגע הזה היה לי ברור שאם לא יהיה נס משמיים, אני אצל נתניהו סיימתי".
"פרשת 'ביביטורס'", סיפר השבוע מקורב למיכאל איתן, "אכן הייתה זו שהכריעה את גורלו הפוליטי, אבל תמיד הוא שילם מחיר על היושר שלו. הוא לא היה מוכן שלא להיות נאמן לעצמו ולערכים שלו כדמוקרט, ואם היה צריך לבחור, היה ברור במה הוא בוחר".
"נתניהו דורש נאמנות לביבי לפני נאמנות למדינה", אומר איתן. "אגב", הוא מוסיף, "כשהתפרסם הסיפור על נ' שהיה מועמד לתפקיד ראש המוסד, ונתניהו שאל אותו אם יהיה נאמן לו, אמרתי לקרין, 'זה מזכיר לי משהו'".
× × ×
במהלך השיחה היד רועדת, הדיבור איטי. מדי פעם הוא מתעייף. ובכל זאת השיחה מרתקת, הוא נשאר אותו איש שמדקדק במילותיו, בורר את המטפורות, ולא חושש לומר את הדברים בדיוק, אבל בדיוק, כמו שהוא חש אותם.
אנחנו נפגשים בדירתו ברמת־גן, קומה עשירית בשכונה שקטה. גם בתוך הכאוס שנפל עליהם, כשהתגלתה מחלתו, הבית מוסיף לשדר אופטימיות ונינוחות. המרפסת מוצפת בפרחים.
איתן, 75, גדל בתל־אביב כבן יחיד. אמו הייתה מעורכות הדין הראשונות בארץ. אביו עסק במסחר. הוא גרוש ואב לשלוש בנות. במשך השנים התגורר בכוכב יאיר, היישוב שעמד בראש צוות ההקמה שלו. היום הוא מתגורר ברמת־גן, עם פרופ' נהון, בת זוגו בעשר השנים האחרונות, חוקרת ומרצה בכירה בתחום הפוליטיקה של המידע ובנושאי חברה וטכנולוגיה. על המפגש עם קרין, בת 47, הוא מספר: "נפגשנו לפני עשר שנים בכנס של איגוד האינטרנט וזו הייתה כמו מכת ברק בינינו. כשחליתי, קרין אמרה לי, 'אני איתך באש ובמים, עד השמיים ובחזרה'”.
קרין, פער הגילים לא הרתיע אותך?
“פער הגילים הוא לא רלוונטי, זה מעולם לא היה דבר שהפריע לנו. עכשו זה מורגש קצת יותר, אבל זו המחלה שגובה מחיר, לא הפער”.
איך את מתמודדת עם מצבו?
“מחלת הפרקינסון של מיכאל הייתה אירוע לא פשוט במשפחה. אחד הדברים הקשים במחלה הוא לראות את השינויים וההידרדרות עם הזמן. אבל המזל הוא ששנינו לוחמים באופיינו, ולא מאפשרים למחלה לשלוט בנו”.
מה היה הרגע הקשה שלך בכל זה?
“כשהסתכלתי למוות בעיניים, ולא ראיתי שם חמלה; כשראיתי אותו מתייסר בכאבים הנוראיים שמלווים את המחלה, איך הגוף לא מצליח לתפקד. את חוסר האונים הגדול הזה”.
איתן: "לפני שלוש שנים התברר לנו שאני חולה בפרקינסון. זו הייתה מכה, כי זה היה זמן לא רב אחרי שהשתחררתי מהחברות בכנסת והתחלנו ליהנות מהחיים. הלכתי ביוזמתי לרופא כי הרגשתי שיש לי בעיות של ירידה בתפקוד, למשל, חוש הריח נעלם לי. הייתי אצל רופא שאמר לי שאין לי שום דבר, ושאבוא בעוד חמש שנים. כעבור שנה הגעתי שוב, והמצב בינתיים הידרדר. חשתי טונוס בשרירים ואיטיות בתגובות, ואז איבחנו את הפרקינסון".
איך הגבת?
"השלב הראשון לא היה קל, כי אף אחד לא מכין את עצמו להידרדרות הזאת. בהתחלה ההידרדרות הייתה מאוד מהירה. המחלה הכתה והגוף קמל בפתאומיות. אבל זו מחלה מאוד אישית, ויש סימפטומים שונים אצל כל אחד, ויש כאלה שחיים איתה עשרות שנים, ויש כאלה שההידרדרות אצלם היא מאוד מהירה, ובהתחלה, גם אצלי אנחנו הגענו להידרדרות מהירה עד כדי כך שכבר היינו מוכנים שאעבור לכיסא גלגלים. אבל לאט־לאט, בעזרת הרבה עבודה עם מאמני כושר ופיזיותרפיה המצב השתפר. אני אמנם הולך בקושי, אבל עוד לא מתיישב על כיסא גלגלים. אני הולך מרחקים קצרים במאמץ גדול. זו מחלה מאוד סיזיפית, ויש תופעות של פריזינג שהרגליים נתקעות ולא יכולות לנוע. אני מחלק את היממה שלי לשעות שאני מקדיש למלחמה במחלה, ולשעות שאני נהנה מפירות המלחמה הזאת, כשאני משתחרר מהכאבים".
איך אתה מתמודד עם כל זה?
"אני משתדל להדחיק את הרגשות שלי בנושא הזה. אולי זו הדרך שלי להתמודד, לא לנבור בעצב ובכעס. אני אפילו לא יודע אם הם קיימים בתוכי, עד כדי כך אני מדחיק. יש לי הרבה מה לעשות במהלך היום כדי לשפר את התפקוד שלי, ואני לא עסוק בלבכות על מר גורלי. אני חי בתחושה שהגורל שלי סך הכל היה חיובי. ואני שמח על מה שעשיתי בחיי ומודה לכל מי שתרם לזה".
יש מחשבות על מוות?
"מדי פעם חולפות מחשבות. אני רוצה למות בלי סבל, כשאני עדיין מתפקד. אני אומר לסביבה שלי שברגע שאני לא אתפקד אני מעדיף שלא להיות. אני לא רוצה למות בסבל, ולא במצב של חוסר עצמאות. אבל בשלב הזה אני מנסה להתמקד באיך אני משפר את החיים, ופחות להתעסק בנושא של המוות".
ואיך אתה משפר את החיים?
"אם יום אחד אני לא עושה ספורט אז יש נסיגה, לכן אני עוסק הרבה גם בכושר וגם בריפוי בעיסוק, בבית ובכפר המכביה. יש לי מטפלת ופיזיותרפיסטית ומאמנת כושר. יש רגעים של קשיים, אבל אין רגעים של ייאוש. אומרים עליי שאני אופטימי חסר תקנה".
איתן הצטרף לליכוד כסטודנט באוניברסיטת תל־אביב. הם היו אז קבוצה של צעירים - רוני מילוא, דן מרידור, בני בגין, מיכאל קליינר ומיכה רייסר. ב־2013, כשהאווירה הציבורית השתנתה ונכנסו לליכוד כוחות חדשים כמו משה פייגלין ומירי רגב, התנועה השתנתה, ואיתן, כמו מרידור ובני בגין נדחקו לשוליים. הם נתפסו כמייצגים את הליכוד הישן והליברלי, שנאמן לערכיו של בגין. אחד מחבריו לקבוצה הזאת אמר עליו השבוע: "מיקי איתן היה הסמן הערכי בינינו. אף פעם לא חשש להביע את דעתו גם במחיר של עימות".
איתן כיהן בכנסת משנת 1984 עד 2013, והיה בין היתר גם שר המדע והטכנולוגיה, יושב ראש ועדת החוקה חוק ומשפט, יושב ראש הוועדה לביקורת המדינה ויושב ראש הקואליציה.
"הליכוד השתנה", אומר איתן, "בשנים האחרונות ראיתי ממש לנגד עיניי את התנועה הופכת להיות קיצונית יותר, בגלל העובדה שהגורמים המקורבים ליו"ש הפכו להיות המשפיעים הגדולים בה, גם על האידיאולוגיה וגם על האווירה. בקדנציה האחרונה של כהונתי בכנסת, היינו בני בגין, דן מרידור ואני, ואיווט ליברמן קרא לנו ה'פיינשמקרים', בגלל המאבק המתמיד שלנו להגנת הערכים הדמוקרטיים. הפער בינינו לבין התנועה הלך וגדל, נוצרה מציאות שכבר לא התאימה לי. היה אוסף מצטבר של החלטות שיצר את השינוי בתנועה, בהשקפות שלה ובמסר שלה. התחילו תהליכים שפוגעים בעקרונות של זכויות אדם ובעקרונות הדמוקרטיים. וכשהתקרבנו ל־2013, בפריימריז האחרונים, לא נבחרנו במקומות ריאליים. אנחנו המשכנו לדבר כמו הוותיקים, והדור הצעיר היה יותר ימני ויותר מתלהם. אני דמוקרט וליברל, חלק ממחנה לאומי־ליברלי שמחויב למאבק על האינטרס הלאומי, ובמקביל מחויב לחירויות הפרט וזכויות המיעוטים.
“ואין לי טענה לקבוצה הזאת שרצתה לקדם עניינים שנוגעים ליהודה ושומרון, בעצמי הקמתי את הלובי למען חזית ארץ ישראל, אבל אחרי אוסלו הגעתי למסקנה שצריך להגיע להסכם עם הפלסטינים. זה כבר לא היה הבית שלי. התחילו בליכוד אז גם גושים פוליטיים חדשים שהייתי מנותק מהם, וראיתי איך התנועה משתנה לנגד עיניי. ובעיקר לא הייתי מוכן להשתתף במשחק של מי שמחביא את דעותיו. אני לא מאמין שבשביל ללכת לעוד קדנציה חבר כנסת צריך להחביא את הדעות שלו, כמו שאני רואה שעושים עכשיו".
ומה אתה חושב כשאתה רואה את הליכוד של היום?
"בשביל נתניהו והתומכים שלו, הליכוד זו רק הפלטפורמה של ביבי. מבחינתם, בלי ביבי אין ליכוד. יש אנשים בליכוד שמטעמים רגשיים שלהם תומכים בנתניהו עם כל יכולת הרטוריקה שלו וההסתה שלו נגד אוכלוסיות. הוא באמת המלך שם, מלך כל יכול, אבל נתניהו הוא מלך ללא בלמים".
בימים האחרונים היה מיכאל איתן מרותק מול הטלוויזיה, נסער מהדרמות שהתרחשו מול עיניו. "כבר הרבה זמן" הוא אומר, "קרין אומרת לי שהמצב קשה, ואני אומר לה, שעדיין לא הגענו לקווים האדומים. וכששמעתי את מנדלבליט מציג את כתב האישום, ואחריו את נתניהו עם 'לחקור את החוקרים', אמרתי לקרין, 'זהו, הקווים האדומים נחצו'. בגלל ההתקפה על מערכת המשפט ועל המשטרה, וההסתה נגד הפרקליטות, והעובדה שאנשים כמו שי ניצן צריכים להסתובב עם שומר ראש. לכן, אחרי שנים שנמנעתי לדבר, אני מדבר עכשיו".
מה באמת הרגשת כשצפית במנדלבליט מקריא את כתב האישום?
"חשבתי להוריד את הכובע בפני היועץ המשפטי לממשלה ובפני מערכת אכיפת החוק. זה עצוב שראש ממשלה בישראל מעורב בפרשיות שחיתות כאלה, אבל מצאתי נחמה בזה שהמערכת באה ומעמידה את הנאשמים לדין. לא מאוד הופתעתי מעצם הדברים, כי כולנו ראינו את הנהנתנות ואת התובענות, ואת הסיגרים של ביבי. אני מסתכל על ראשי הממשלה שהיו לנו כאן בעבר, ואני לוקח את בגין כדוגמה, את ההתנהגות הצנועה וההקפדה על כל משאב של המדינה. מאוד צורמת כל ההתנהגות של הזוג נתניהו והחברות הזאת שלהם עם הטייקונים. זאת אחת החולשות של נתניהו, ההתחברות לבעלי הון ובעלי אינטרסים".
ואיך חשת לגבי תגובתו של רה"מ?
"אני חושש שאם וכאשר ביבי נתניהו ייבחר לקדנציה נוספת לשלטון, הביטויים של 'לחקור את החוקרים', יהפכו להיות גם לחקור את המנכ"לים, לחקור את עורכי הדין, לחקור את מנהלי הפרויקטים, לחקור את היועצים המשפטיים, לחקור את כל מי שלא חושבים כמוהו, ובשטח יהיו גם צוותים שיתעסקו בזה. אני חושש שיש סכנה לדמוקרטיה עד כדי כך שנהפוך לדיקטטורה. אנחנו כפסע מדיקטטורה. אני חושש שראש הממשלה והכוחות המתנדבים שלו יעזרו לממש שלטון יחיד, בעזרת איומים או מתן טובות הנאה. אני מודאג מאוד מה יקרה כאשר יחקרו את החוקרים ויאמצו את שיטת אוחנה לגבי זה שלא צריכים למלא את כל פסקי הדין של בית המשפט. האזרח יצטרך למלא הכל, אבל הכוונה של אוחנה היא שמי שבשלטון יוכלו להתחמק משלטון החוק. בעיקר הייתה לי תחושה כששמעתי את הדברים של נתניהו, שהנה, הוא שורף את המועדון. ידעתי שהדברים האלה יחלחלו אל אלפי מעריציו, החיילים בשירות מהפכת הנגד".
והשר אוחנה, כשהוא יוצא נגד מערכת המשפט, גם הוא חייל במהפכת הנגד?
"אוחנה נבחר לתפקיד שר המשפטים על מנת שדרכו ביבי יוכל לקדם את המאבק המשפטי שלו. בעיני ביבי זה חלק בלתי נפרד מעיסוקו של שר המשפטים. כי, כידוע, השרים חייבים בראש ובראשונה נאמנות לראש הממשלה. הבחירה של אוחנה מזכירה במידה מסוימת את המינוי של איוב קרא לשר התקשורת. נתניהו לא ממנה אנשים עם עמוד שדרה סביבו, אלא אנשים שנוחים לו. מה היה צריך בכלל את המינוי הזה של אוחנה, מה היה כל כך דחוף למנות בממשלת המעבר הזאת שר משפטים? אבל הוא מונה על מנת לקדם את ענייניו המשפטיים של נתניהו.
"אוחנה משקף בעיניי בחור צעיר, חסר ניסיון, שהתגייס לשרת את ראש הממשלה, גם במחיר פגיעה באינטגריטי שלו, ובמחיר פגיעה באינטרס הציבורי העליון של הגנה על מערכת אכיפת החוק. הוא משרת את נתניהו ולא את המדינה. אני מקווה שאולי הם יתעשתו ויבינו את הטעויות שעשו. אין רבים בין חברי הכנסת בעשרות השנים האחרונות שנאבקו יותר ממני נגד המגמה של האקטיביזם השיפוטי, אבל את הביקורת השמעתי מתוך הערכה והכרה בחשיבותה של המערכת המשפטית להבטחת זכויות המיעוטים וזכויות האדם במדינה. הביקורת שנשמעת היום היא ביקורת שמטרתה אינה לשפר את המערכת, אלא לרסק את המוסדות הללו, וזה מסוכן".
זה לגיטימי בעיניך ששר מבקר בצורה בוטה כזאת את המערכת שעליה הוא ממונה?
"השר אוחנה נכנס לתפקיד שר המשפטים כדי להיות הזרוע המבצעת וההרסנית של נתניהו. הם מטפחים תהליך של דמוניזציה של מערכת המשפט, דמוניזציה של 'חבורת תופרי התיקים' לדבריהם. מציגים את הפרקליטות כמדינה בתוך מדינה. מבחינתו של השר אוחנה, הצלתו של ביבי מפני משפט היא כמו הצלת המדינה. כי אוחנה חושב כמו שביבי חושב. וביבי חושב - המדינה היא אני. 'ל'אטה סה מואה'".
מה היית מצפה מרה"מ נתניהו נוכח האישומים?
"היה רצוי שיעזוב את כיסא ראש הממשלה ויתפטר, אבל עומד לזכותו החוק שמאפשר לו להישאר. אבל בית המשפט, ולא המפגינים ברחוב, הוא שצריך לקבוע אם נתניהו אשם או לא אשם".
× × ×
לפני הבחירות האחרונות מיכאל איתן פירסם פוסט שבו שבר שתיקה ארוכת שנים וכתב: "לראשונה בחיי לא אוכל להצביע ליכוד". במשך תקופה ארוכה התלבט. באחד הימים, כשקרין הייתה בכנס בירושלים, הרים אליה טלפון ואמר לה: "דברים בשלו בי. כתבתי. אני רוצה שתראי". כשחזרה הביתה וקראה את הטקסט אמרה לו: "זו רעידת אדמה". והוא אמר: "מי ישמע לי בכלל, אני כבר מזמן בטריבונות". לאחר מכן הגיעו אלפי תגובות שהפתיעו אותו.
ולמי הצבעת בסופו של דבר?
"הצבעתי לכחול לבן. אני חושב שכחול לבן מייצגת יותר מכל גוף אחר היום את המילים לאומי ליברלי, שילוב שהדריך אותי לאורך כל פעילותי. הרגשתי שהליכוד הוא לא הבית שלי יותר. במישור האמוציונלי יש לי שם הרבה חברים, אבל אני לא שלם עם הליכוד של ביבי. במשך 50 שנה הליכוד היה הבית שלי ואני מאמין שהוא יחזור להיות כזה".
מה אתה חושב על גדעון סער והצעד שעשה?
"הוא נכנס למאבק לא פשוט, אבל הדבר החשוב הוא שהניתוח שלו צודק, ואם הוא ייבחר יש סיכוי סביר שתהיה ממשלה יציבה לתקופה ארוכה. גדעון סער נטל את נפשו בכפו, ונראה אם יצליח להתגבר על השלטון האבסולוטי של ביבי בליכוד, שלטון שהוביל את הליכוד למצב שהוא נמצא בו היום.
"מצד אחד ישנו נתניהו, ומצד שני עומד מולו גדעון סער כתובע זכות להתמודד מול ביבי ולהציג אלטרנטיבה שתהיה מקובלת על שחקנים פוליטיים ממפלגות אחרות, ותאפשר הקמת ממשלת אחדות רחבה עם הליכוד וכחול לבן. גדעון סער לא נושא אידיאולוגיה זרה לליכוד. הוא יכול להגשים את עקרונות הליכוד לא פחות טוב מנתניהו. זו הייתה יכולה להיות פתיחת הפלונטר".
כלומר, הנוסחה להתרת הפלונטר היא בידי גדעון סער?
"כן, גדעון סער בא כאן עם הצעה לשחרר את הפלונטר הזה, להגיע למשא ומתן בין הליכוד בראשותו לבין כחול לבן. מנגד עומדים ישראל כץ, ניר ברקת, ויולי אדלשטיין ושותקים, בגלל חישובים והערכות פוליטיות של פוליטיקאים. הם מחשבים את הדרך הנכונה ביותר בשבילם להגיע לצמרת. הם שואפים להיות המחליפים של נתניהו. הייתי הרבה יותר שמח וגאה אם היו נשמעים גם הקולות שלהם. אבל הם הולכים בעקבות נתניהו. הוא, בכדי להרוויח קולות בקלפי, תוקף את היריבים הפוליטיים, והם למדו מנתניהו ותוקפים את גדעון סער כאילו הוא היריב שלהם. הופכים אותו ללא לגיטימי. כל זה עלול לסכן את הדמוקרטיה".
האם נתניהו יצליח להקים ממשלה?
"אני מקווה שלא. נתניהו פילג, הסית, ומאיים על שלטון החוק. הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות זה שהוא יקים ממשלת ימין צרה עם החרדים רק כדי לפתור את הבעיות המשפטיות שלו. מצד שני, לנתניהו מגיע שבחים על התוכנית הכלכלית שיזם בממשלת שרון שהוציאה את המשק ופתחה עידן של התרחבות ופעילות כלכלית מוצלחת למרות המחיר שהליכוד שילם. זו הייתה הוכחה להשקעה פוליטית נכונה לטווח ארוך. בנושא הביטחוני לנתניהו מגיעה הערכה על כך שידו לא הייתה קלה על ההדק ויש להניח שמדיניות זו של ריסון ואיפוק חסכה דמים".
היית השר היחיד שנלחם בממשלה נגד המינוי של גלנט לרמטכ"ל. היום אתה וחבריך מחוץ לליכוד וגלנט בפנים בתפקיד בכיר .
"אני לא מקשר אחד לשני. אני לוקח על עצמי את האחריות על עניין אי־מינויו של גלנט לרמטכ"ל, אבל אין לי תסמינים של התקרבנות על זה שאני, לוחם הצדק, בחוץ וגלנט בפנים. אני חושב שכשמדובר ברמטכ"ל, הוא חייב להיות אדם אמין, נקי מכל רבב, כי הוא המנהיג של הצבא, חיילים נושאים אליו עיניים".
בוא נחזור רגע לפרשה הזאת.
"ביום ראשון הייתה אמורה להתקיים ישיבת ממשלה בעניין אישור מינוי גלנט לרמטכ"ל. במוצ"ש מתקשר אליי מישהו מעמיקם והוא מבקש לשלוח לי בפקס חומרים בכל הקשור לפרשת הקרקעות שנחשפה על ידי העיתונאי קלמן ליביסקינד. עברתי שעות על החומרים האלה. אמרתי לקרין, 'תשמעי, אנחנו הולכים להצביע היום על האישור הזה, ויש פה דברים חמורים, אני לא יכול להצביע על זה, אני אבקש שידחו את הישיבה'.
"ואז הגעתי בעצם לישיבת ממשלה ודרשתי שידחו את זה בשבוע, וביבי אמר לי שמאז קום המדינה תמיד ההצבעה לרמטכ"לות הייתה פה אחד ולחץ שלא אהיה היחיד שאהיה נגד. שלא ייתכן שתהיה התנגדות. אמרתי לביבי שאני מבקש ממנו לדחות את ההצבעה ולאפשר את השלמת הבדיקה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שבדוח שלו היה כתוב שחלק מהדברים לא נבדקו. ביבי אמר לי שזה דחוף ובסוף באמת הייתי המצביע היחיד נגד. לא רק שהצבעתי נגדו, גם התראיינתי ברדיו".
אני זוכרת.
"בסוף מבקר המדינה פירסם דוח קטלני והעביר אותו ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי ראה שהתביעות שלי מתעצמות על ידי מבקר המדינה והוא הניח שאני עלול לפנות גם לבג"ץ, אם הוא לא יעשה כלום, הוא כתב דוח משלו וקבע שם במפורש שגלנט לא ראוי להיות - בשל הדברים האלה - רמטכ"ל. הייתי אדם אחד נגד 28, ואני שלם עם זה. עד היום אני מרגיש שמנעתי שגגה מהממשלה. דרך אגב, לא היה לי שום עניין אישי עם גלנט, לא הכרתי אותו קודם, גם היום אנחנו לא מתראים, אני בספק אם נפגשנו.
"פרשת גלנט הייתה אחת מיני פרשות שונות שטיפלתי בהן בנושא השחיתות וטוהר המידות. אני מאמין שאין להקל ראש בתופעה כי לצערנו הרב יש בישראל יותר מדי עובדי ציבור ונבחרים שמרצים עונשים בכלא".
אני רואה שיש לך עוד משהו שחשוב לך לומר.
"כן, חסרה לנו חוקה לישראל. חלק מהמחירים שאנחנו משלמים היום בגלל היעדר חוקה, ניתן היה לחסוך. החוקה צריכה לייצר יציבות במערכת היחסים בין רשויות המדינה ויציבות של מוסדות הממשל. זה מכשיר חינוכי שמשפיע על התנהגותם של האזרחים. שוטר שחונך על ברכי החוקה מפזר הפגנה בצורה אנושית יותר".
מה אנחנו לא יודעים על נתניהו, איזה סודות על נתניהו אף פעם לא סיפרת?
"לא סיפרתי על האמביוולנטיות בכל מה שקשור לנושא הפלסטיני. יש בו דואליות. אני זוכר שבזמנו היה הסכם 'ביילין־איתן'. בשנים 1996־1997 יוסי ביילין ואני יצרנו קשר. הייתי יושב ראש הקואליציה והוא היה באופוזיציה. היה צריך להחליט על הסדר קבע לאחר הסכמי אוסלו. התקיימו בינינו מפגשים קבועים, נתניהו היה כל הזמן בסוד העניינים. הכל היה בידיעתו. קיבלתי ממנו אישור לפעול ולקיים את הפגישות האלה ועידכנתי אותו בצורה שוטפת. היה מוסכם בינינו שהוא 'מאחורי הקלעים'. אני זוכר שמרבית הפגישות שלי עם ביילין היו במכון הישראלי לדמוקרטיה. נתניהו איפשר לי לרוץ בערוץ הזה, כשבין היתר בדקנו לא רק את הערוץ הפלסטיני, אלא גם את האפשרות להקמת קואליציה רחבה בין העבודה לליכוד".
המסמך, שכונה 'הסכם ביילין־איתן' שניסחו אז חברי הכנסת מיכאל איתן ויוסי ביילין, וחתמו עליו גם זאב בוים, שלמה בן עמי, אליעזר זנדברג, יהודה לנקרי, חיים רמון ומאיר שטרית, ביטא הסכמה בין הגורמים במפלגותיהם, באשר להסדר הקבע עם הפלסטינים. במסגרת העקרונות שהוסכמו במסמך, נקבע כי לא יפונו יישובים יהודיים, וכי תקום ישות פלסטינית מפורזת בעלת הגדרה עצמית, או אוטונומיה מורחבת, או מדינה פלסטינית.
"כשהגענו לקו הסיום", סיפר השבוע איתן, "והתפרסם המסמך הזה, שסיכם את העבודה המשותפת, הרוחות בימין התלהטו. כל אנשי יש"ע והקיצוניים שבליכוד כעסו על נתניהו, ולכן הוא לא נתן למסמך גיבוי פומבי. אמרתי אז, אתם עוד תתגעגעו למסמך הזה. אני מספר את זה, כי זה מראה את ההתחבטות והדואליות שיש לנתניהו עם כל הנושא הפלסטיני".
האם נעלבת מנסיבות עזיבתך את הליכוד?
"לא. בטח שרציתי להיבחר ב־2013, וכשנודעו תוצאות הבחירות הפנימיות וישבו כאן פעילים חפויי ראש, אמרתי להם שאין מה להצטער כי הלכנו למאבק דמוקרטי. שמונה פעמים נבחרתי, ובפעם התשיעית לא. ככה זה בדמוקרטיה. עוד כשהתפרסמו תוצאות הבחירות הפנימיות בליכוד, ושובצתי במקום לא ריאלי, קיבלתי פנייה מציפי לבני להצטרף ל'תנועה', והחלטתי שהמסר של אדם שעובר ממקום למקום על מנת לשמור על כיסא, הוא לא המסר שאני רוצה להעביר ולשמר".
אני מבינה שאחרי פרשת 'ביביטורס' לא היה לך סיכוי בליכוד.
"האמת היא שגם בלי הפרשה הזאת לא היה לי כבר סיכוי, כי הפכתי להיות יותר ויותר יוני בעיניהם. יום אחד אני זוכר שבאתי לאחד הסניפים של הליכוד, אמרו לי שם, 'אנחנו רואים שאתה מצדד בשתי מדינות לשני עמים'. הייתי באמת השר היחיד שבא לנאום בר־אילן להזדהות עם ביבי. אמרתי, 'אני תומך בשתי מדינות, אבל גם נתניהו תומך, מה אתם רוצים דווקא ממני'. ואז, להפתעתי, ענו לי: 'תשמע, כשביבי מדבר בבר־אילן על שתי מדינות לשני עמים הוא לא מתכוון לזה, כולנו יודעים, וכשאתה אומר, אתה מתכוון לזה'. אנשי הליכוד למדו לקבל את השקרים האלה. זה הפך לנורמה. כאילו זאת איזו תחמנות הכרחית".
בוא נסתכל קדימה. מה עוד היית רוצה להספיק ולראות בחייך?
"הייתי רוצה לראות את השלום. זו מילה שלצערי הרב נמחקה מהלקסיקון שלנו. אבל אני מהרהר בה הרבה. כבר הפסקנו להילחם להשגת הסדרים שאולי היה אפשר, עם מאמץ, להגיע אליהם. אני בכל זאת מקווה לזכות לראות את השלום". ×
לפנייה לכתב/ת 
