פצצה מטקטקת
מתבגרות בטרנינג וגופייה שמאנפפות את השיר: 'די זקן חרמן, עזוב לי את המותן'. בנות עשר שמדקלמות את הלהיט: 'באסט דאט פוסי'. ובחורים יפים, שהצופות מפרגנות להם בתגובות כמו: "בא לי לאנוס אותך". דנה ספקטור צללה לתוך הטיקטוק, הרשת החברתית שכבשה את הילדים שלכם, כדי להבין איך היא הפכה לטינדר של הנוער והאם אתם יודעים במה הם צופים כל היום
מהפגישה שלי עם ג'קלין ומאיה, שתיים מכוכבות ה'טיקטוק' הכי גדולות כרגע בישראל, אני חוזרת בדיכאון כבד. אני יודעת שאין לי שום סיבה, השמיים תכולים ורכים כמו שמיכה של תינוק, עוד שנייה אני אגיע הביתה ואכין פתיתים. ועדיין, משהו במפגש שלי עם האפליקציה הכי פופולרית אצל בני נוער וילדים כרגע בעולם, גורם לי להרגיש כמו חלב פג תוקף שסיים את תפקידו בגלגול הזה. ממילא העולם הזה כבר לא שייך לי יותר. כבר הפסקתי להבין אותו, או לרצות להבין אותו. אני לא מבינה למה אנשים צעירים מכלים את העלומים היקרים שלהם בישיבה בחדר החשוך שלהם וצפייה בסרטונים מטומטמים כמו זה שראיתי קודם - מתבגרת בטרנינג שעומדת בסלון ושרה בקול מאנפף של בלון הליום: "די זקן חרמן, עזוב לי את המותן". ואז מגיע החבר שלה, עול ימים לא מגולח כבן 16, שנראה כאילו שלפו אותו משנ"צ, ושר לה בחזרה: "לא עזבי שטויות, בואי תאכלי לי את הבוטן". מאיפה הגיע השיר הדלוח הזה שמכונה, והלוואי שאני טועה, 'שיר הבילביל'? למה כולם בטיקטוק מבצעים אותו? מה לעזאזל כל כך מצחיק בו שאנשים ממהרים לתת לו לייק?
× × ×
אלו היו שעתיים קשות, השעתיים שבהן ישבתי מול ג'קלין ומאיה, במטרה ללמוד איך עושים סרטון ויראלי מוצלח. זאת למרות שמדובר בחונכות הכי טובות שטירונית טיקטוק כמוני יכולה לבקש לעצמה. מאיה ג'ריס היא בת 21, עם פנים חזקים של כוכבת טלוויזיה, שנראית כמו הילדה הקשוחה עם הקעקועים והקפוצ'ון מאיזו דרמת פנימיות חדשה. ואפילו היא קשישה בהשוואה לחברה הכי טובה שלה, ג'קלין אגבקיאן, בת ה־16, שהגיעה לפגישה ממש אחרי בית הספר, עם תיק הגב והכל. יש לה אמנם שיער שחור ארוך ועיני במבי ענקיות, אבל זה לא היופי האקזוטי שלה שהפך אותה ללהיט. לא, מה שהופך את ג’קלין לכוכבת טיקטוק עם 150 אלף עוקבים וחמישה וחצי מיליון לייקים, זה כישרון הריקוד הבלתי נתפס שלה. בחיי, הילדה הזאת מסוגלת לגרום אפילו לפרסומת לחומוס להיראות כמו הקליפ החדש והמסוגנן של בילי אייליש, עם הדרך שבה הבטן שלה נעה לגמרי מעצמה, כמו קופסת קצב שרירית.
"אז מה נעשה בסרטון שלנו?" שאלתי אותן, די מקווה שהן יענו לי משהו כמו: "את ממש מגניבה ונראית צעירה יחסית לגילך, אז פשוט ניקח שיר ונלמד אותך את התנועות". אבל אחרי דקה של שתיקה סמיכה בחדר, היה ברור שהן לא ממש רואות בי פוטנציאל לסרטון טיקטוק ויראלי. המבטים המבולבלים שלהן העידו שמבחינתן, גם אם ימקמו אותי בפינה הכי צדדית של הפריים, כל הלייקים יישאבו לחור השחור של האפליקציה. כי בכנות, מי ייתן לייק לסרטון שבו מישהי רוקדת לצלילי הלהיט הנוכחי של הטיקטוק, 'באסט דט פוסי', נניח, כשבצד עומדת אישה מבוגרת ברעמת תלתלי גבעטרון אדומים, ומעלימה את כל תחושת הקוליות בתנועה אחת של מרפקי המגה־גלופלקס שלה.
אבל רגע, הזכרנו את הלהיט הנוכחי של הטיקטוק, 'באסט דט פוסי'. תרגום קצרצר של יצירת המופת הזאת, ברשותכם: "בקע את הפות הזה, בקע אותו חזק ולרווחה, תקציף את הפות הזה כמו איזו תערובת מוכנה לעוגה, תמצצי פין של ניגר, לה לה לה". זה נשמע אפילו עוד יותר בוטה באנגלית, אם זה אפשרי בכלל, מה שמסביר למה לא יכולתי להאמין שהשיר הזה מככב כרגע ברשימת הטרנדים המומלצים של טיקטוק. כלומר שכולם, כולל הבת החמודה של השכן שלכם, מבצעים אותו באפליקציה.
ישר נזכרתי בכתבות שקראתי לאחרונה באתרים בינלאומיים על הטיקטוק. איך בארה"ב וגם באנגליה שוקלים להוציא מחוץ לחוק את האפליקציה, כי המשטרה טוענת שהיא שורצת פדופילים. ובאמת, מה יש להגיד על עולם שבו ילדה בכיתה ג' שרה על ואגינה מפוצפצת בחדר השינה הוורוד שלה לעיני אלפי גברים זרים? ואם כבר רוצים לעשות את זה קל, למה שלא ניתן לפדופיל השכונתי מפתח למקלט הציבורי וחבילת בובות לול בצבעים זוהרים?
זה גם עונה על השאלה - האם אתם יודעים מה הילדים שלכם עושים בטיקטוק כל השעות האלו? התשובה היא כמובן, לא, אין לכם מושג ירוק. וגם אם תשתלטו על העניינים כמו הורה שנות אלפיים קשוח ותעקבו אחרי כל הריקודים והאתגרים שלהם ‑ זה לא יעזור לכם. כי ברגע שתורידו לשנייה אחת את העיניים, כי בכל זאת, צריך גם לעבוד, יגיע שיר חדש עם מילים כמו "תטמפרר את הוואגינה הזאת כמו גנאש שוקולד", ובת העשר שלכם שוב תשאג אותו בשמחה, בעוד איזה שוכן מרתפים קירח, אחד ממיליארד המשתמשים של הטיקטוק, בוהה בה במבט רעב ומאוד־מאוד רחוק מאבהי.
× × ×
בחזרה לג'קלין ולמאיה, כפרה עליהן, הן באמת משתדלות לחפש משהו שנוכל לעשות יחד בסרטון. "אה, אולי תראי משהו שעשיתי עם אמא שלי?" אומרת ג'קלין בחמידות אין קץ, ואני פתאום מתעודדת. אתמול בלילה נפלתי על איזו בלונדה בת 17 ממילווקי שרוקדת עם אמא שלה, מילפית פצצה ירוקת עיניים. זה היה מקסים, אפילו מעורר השראה, לראות אמא ובת מדלגות מעל פער הדורות בכמה צעדי ברייקדאנס מיומנים. אבל מתברר שלא. בסרטון של ג'קלין, רואים אותה יושבת על הספה ליד אמא שלה שלובשת טרנינג, ונראית כאילו היא מתה לחזור לנטפליקס, כשהיא מנסה ללמד אותה מין שיר בני נוער דבילי שדורש שימוש זריז באצבעות. "ג'וני ג'וני הופ, ג'וני הופ, ג'וני ג'וני ג'וני", היא אומרת לאמוש, ומדגימה לה את תנועת הידיים. אמא של ג'קלין מנסה לחקות אבל לא ממש מצליחה, היא מגלגלת עיניים ושתיהן נקרעות מצחוק.
כן, טיקטוק היא ממש לא המקום בשבילך אם עברת את גיל 40. למעשה, 90 אחוז מההורים הישראלים שראיתי בסרטונים הופיעו שם כסייד־קיקס משעשעים בעל כורחם. משהו כמו, "תראו איזה חמוד האבוש הקשיש שלי, איך הוא נוחר מול הטלוויזיה ולגמרי לא יודע שהוא משודר עכשיו לעולם כולו". או, "בואו נקליט את אמא שלי צורחת עליי ברוסית שאני אוריד את הזבל ונהפוך את זה לסאונד מוביל". רק סלביות שעדיין מדברות לדור הצעיר, נגיד ליהיא גרינר, אשלי וקסמן בקשי או נעמה קסרי, מורשות להפיק סרטונים זוהרים שבהן הן נראות מעולה, מאופרות במיליון נצנצים ואפילו שרות ורוקדות.
"אל תהיי לוזרית", אני נוזפת בעצמי, "אז מה אם את מרגישה לידן כמו משהו שזחל ממערות קומראן. הן ילדות, הן לא יודעות שהיית פעם הסנסציה של מועדון האליזבת, תביאי להן איזה שיר אייטיז כמו 'ביג אין ג'אפן' ותראי להן שיש לך את זה עדיין". "רוצות לעשות שיר מהתקופה שלי?" אני שואלת, מוכנה כבר בשלוף עם האייפון על שירים של 'א־הא'. "אממ", אומרת מאיה, וג'קלין בוהה בקיר. "זה לא עובד ככה", מסביר לי גם לאון שניידרובסקי, כוכב טיקטוק בעצמו והמנהל שלהן בסוכנות הפרסום 'טינק', שמייצגת מלא טאלנטי רשת צעירים. "לא בוחרים שיר שאת אוהבת ועושים לו כוריאוגרפיה. אם את רוצה להצליח, תפתחי את ה'דיסקבר' באפליקציה ותראי איזה שירים או סאונדים הכי הולכים כרגע".
"אבל למה לא שיר שאני אוהבת?" אני בוהה בו בבלבול, "כי לא תקבלי ככה לייקים", הוא אומר, ואני מרכינה את הראש. לתומי חשבתי שזה מה שבני הנוער עושים בטיקטוק. קמים בבוקר שמחים כי יש להם יום שיער מושלם? מעמידים פנים שהם אריאנה גרנדה ב'סבן רינגס'. חוזרים מבית ספר אחרי יום מגעיל? מבצעים עם מברשת שיער את 'פיינד יו איגיין' של קמילה קביו. לא עלה על דעתי שהעולם החדש הזה הוא הרבה פחות רומנטי. עולם שבו לא משנה כמה את עצובה כי את מרגישה שמנה או כי הפיצו תמונות בעייתיות שלך ‑ עדיין תבחרי שיר טיפשי עם סאונד של תינוק צוחק שכוכבת טיקטוק מוויסקונסין הפכה לוויראלי. אם זה יעבוד, תתנחמי באלפי לייקים גנריים ובעשרות תגובות שכותבות לך, "חחחחח, קורע", בשמש הקרה הזאת של הפופולריות, שמצליחה לחמם רק לכמה רגעים.
ג'קלין ומאיה כבר לא צריכות לבצע שירים של מישהו אחר כדי לקבל לייקים. בזכות כישרון הריקוד המדהים והסוואג הטבעי, הן הפכו למפורסמות גם בעולם המציאותי. כבר עכשיו הן מופיעות בכל מיני קניונים בארץ, ובחנוכה הקרוב יעלו על במה בפתח־תקווה וישירו וירקדו לפני אלפי ילדים וילדות במופע 'טיקטוק שואו'. יחד איתם יופיעו שניידרובסקי בכבודו ובעצמו ועוד המון כוכבים שהנוער אוהב, ביניהם אלרום ומיכל מצוב, נבו עמרני ובייבי ג'ואל. "כתבנו ממש עלילה שמתרחשת בתוך הטיקטוק", אומר שניידרובסקי, "עם שתי קבוצות שמתחרות ועושות אודישנים אחת נגד השנייה ובסוף המופע אני אבחר בנאמבר גדול מי ישתתף במופע הזה". בנוסף, יעלה בחנוכה בהיכל מנורה מופע נוסף סביב היישומון. שמו 'טיקטוק לייב', ושם יופיעו אסף גורן ולהקת פורמולה שאהובה מאוד בקרב הילדות, ואפילו כוכב אמריקאי מאוד מפורסם. ג'סי אנדרהיל.
שני המופעים האלו ינסו לקחת מהפסטיגל הוותיק את הכתר ולהכתיר את עצמם כפסטיגל לדור החדש. במקום סלבים מהטלוויזיה, יהיו שם סלבים של הטיקטוק, במקום שירים שכתב צביקה פיק, הם ירקדו וישירו את הלהיט שכתבו בן זיני וטיילור מלכוב במיוחד לטיקטוק, 'תותים'. וככה זה הולך (בתמלול חופשי): "תותים תותים, נו שחרר כבר עם התותים. סמוך עליי כפרה שהתותים ייצאו מבסוטים. הו כפרה, כולה שייק כפרה, עכשיו זה לא תמרה, תראו איך שהיא שרה".
× × ×
קצת הסברים על טיקטוק, שהחליפה את אינסטגרם כאפליקציה שכל בני הנוער והילדים מבלים בה כרגע. אתם אולי מכירים אותה כ'מיוזקלי', שהייתה יישומון של סרטונים קצרים של 15 שניות, שכללו בעיקר ילדים שעושים ליפס סינק ורוקדים לצלילי שירי פופ. לפני שנה בערך נרכשה מיוזקלי על ידי חברה סינית בשם 'בייטדאנס', תמורת כמיליארד דולר. איכשהו בגלגול הסיני נוסף לה משהו חדש. באזז. היא גם הפכה לטיפה יותר אירונית ומודעת לעצמה, מקום של נונסנס וטירוף עם אתגרים יותר ויותר מגוחכים, כמו להרקיד את החתול שלך באוויר לצלילי 'מיסטר סנדמן', והצליחה למשוך אליה כמעט מיליארד משתמשים.
ממש כמו בפורנו, גם טיקטוק מתחלקת לכמה קטגוריות עיקריות: 1. היפים והיפות - יצורים צעירים ומושלמים חיצונית ששרים ורוקדים ברצינות ושולחים מבטים פתייניים למצלמה. 2. מצחיקולים - קומיקאים כמו ג'ימי פאלון ויובל המבולבל וגם ‘סופר קופר 46’, חיילת מהממת עם שיער דבש, עיניים ירוקות ושפתי אנה זק שמעלה סרטונים מבריקים ואירוניים, עם שירי שביזות כמו: "מגירה נפתחת, מגירה נסגרת, מי זה שם דופק בדלת?". 3. מופע כישרונות - למשל, אמן החושים הטיקטוקאי שחר ליבנה. 4. המבוגרים - קטגוריה שכוללת את זרם אמהות הטיקטוק, שגם הוא מתחלק לשניים. המילפיות, שמנסות להתחרות בטינאייג'ריות שלהן. והאמהות המתוקות, נשים רגילות לגמרי שמבצעות שירי אהבה מהסבנטיז עם הבעל המקריח, או עושות ליפסינק לשירים של קייטי פרי.
ואולי זה מה שאחראי למצב הרוח השחור שנפל עליי עכשיו, שאני לא מוצאת לי קטגוריה. ובאפליקציה כמו טיקטוק זה ממש בעייתי. כלומר, את חייבת שיבינו תוך 15 שניות מי את ומה את רוצה, האם את מוזרה? פצצה? אירונית? לאף אחד אין זמן לחשוב "מי זו המבוגרת הזאת שנראית קצת עצובה והאם היא סובלת ממשבר גיל המעבר?"
את הבעיה הזאת ג'קלין ומאיה החכמות פותרות באמצעות הכוריאוגרפיה שבחרו לסרטון הראשון שלי בטיקטוק. "תתחבאי מאחורי השולחן", מאיה אומרת, "וכשאני אגיד, תקפצי ותתקדמי למצלמה, ואז תעשי את התנועה הזאת". מדובר בהנפת יד שמזכירה לי את התנועה של פלאש גורדון ומסתיימת באגרוף על החזה. "רק תנועה אחת?" אני שואלת באכזבה. "כן", מאיה אומרת, "בואי נתאמן על זה ביחד". ומה אתם יודעים, זה לוקח לי לפחות רבע שעה, 15 דקות של אימונים על תנועת יד אחת שמיילי סיירוס מבצעת מתוך שינה כשהיא על אוברדוז של ויקודין. וזה כבר קובר סופית את כל החלומות שלי להתגלות ככוכבת פופ בינלאומית בגיל הבלות. בעיקר אחרי שאני צופה בסרטון עצמו שנפתח בנערה יפהפייה עם תנועות היפ־הופ מיומנות מתקרבת למצלמה, נעלמת, במקומה צצה עוד צעירה יפה אחת שמשדרת קשיחות סקסית, ואז פתאום מגיחה לה אישה מבוגרת עם שורשים לא צבועים. היא מסתכלת לצדדים כאומרת, "מה אני עושה פה?" ואז, בפתאומיות, מניחה את יד ימין שלה על זרוע שמאל בתנועה נוקשה של חייל בצבא הפרוסי, שאחריה היא מתופפת על החזה שלה כאומרת: "נזכרתי שאני בעצם רובי ויליאמס בתקופת 'טייק ד'את''".
"הרסתי לכן", אני לוחשת בקול שבור כשהסרטון נגמר, "מה פתאום", אומרות לי שתיהן באגביות המקסימה הזאת של בני דור ה־Z. בכלל, רגשות גדולים, כואבים, כל רגשות הריטה הדרמטיים האלו שלנו, לא רצים טוב אצל הצעירים היום. הם הילדים הראשונים שגדלו עם מסך ביד, ולכן גם על הלב הם מדביקים מגן זכוכית.
× × ×
"תשמעי", אמר לי קודם ניתאי, משתמש טיקטוק בן 16, "מדובר בעצם בטינדר לצעירים". והוא צודק, כי לפני כל דבר אחר, טיקטוק בעיקר משמשת את הילדים שלנו כדי לבהות ברצף סרטונים בלתי מתכלה של ילדים יפים, ולנסות לייצר איתם קשר בתגובות. אני יודעת את זה, כי בשעה וחצי שאני צופה בפיד שלי, למדתי על בני נוער יותר ממה שלמדתי כל החיים שלי. אחד הטרנדים החזקים כרגע זה לקחת שיר אהבה בכייני בשם 'פולינג', של טרוור דניאל, ולהצביע עם האצבע שלך באוויר על הכתובית "דברים שעושים לי את זה בבנים/ בנות". אחר כך אתה אמור להתנועע כמו לולב סנטימנטלי בחדר, ולהצביע על המסך שבו הקלדת רשימה של תכונות רצויות בבני המין השני. במקום הראשון אצל הבנים הישראלים, אני מגלה, מופיעה כמעט תמיד התכונה החיונית: "עונה מהר להודעות".
"למה עונה מהר להודעות?" אני שואלת את ניתאי, "כי למי יש כוח לכל הבנות האלו שחיות בסרט, וכשאתה כותב להן הודעה בפרטי או בתגובות ולוקח להן שנתיים להתייחס אליך?" הוא אומר, "אתה רוצה להגיע לאינטראקציה כמה שיותר מהר. למשל, אתמול, כתבתי למישהי הודעה, היא ענתה לי ישר, ועוד יומיים אני נוסע אליה למושב".
מה שמחזיר אותנו לסוגיית הפדופילים, ולעובדה שבארה"ב יש עכשיו רעש ציבורי גדול נגד הטיקטוק, שמוצגת בתקשורת כגן עדן לטורפים מיניים. "זה ממש לא נכון", אומרת ניצב ליאת קילנר, מפקדת מוקד 105 בלהב 433, מוקד ההגנה על ילדים בסייבר. "נתחיל בזה שפדופילים נמצאים בכל מקום שילדים נמצאים בו ברשת. הם כבר לא צריכים לצאת לגינות ציבוריות כמו פעם, הם נכנסים לאפליקציות הכי נפוצות בחיי הילדים, אז ברור שיש כאלו גם בטיקטוק. הדבר הטוב שהורים צריכים לדעת לגבי חברת טיקטוק, הוא שאנחנו עובדים מולם בממשק ישיר. החברה מאוד מודעת להגנה על הילדים ברשת ומסרבת לאפשר לפדופילים להשתמש לרעה בפלטפורמה שלהם. הם תמיד משתפים איתנו פעולה ומסייעים מיד. למשל, טיפלנו בשני אירועים של ילדות בנות עשר או 11 שקיבלו פניות מיניות וחברת טיקטוק פתרה את זה במהירות והפגינה שוב שיש לה אפס סובלנות לעבירות מין".
"לי מחקו סרטונים שבהם אני לובשת דברים מה־זה רגילים, כמו חולצת בטן או סטרפלס", מספרת צעירה בשם נועה, "וחברה שלי קיבלה מלא תגובות מאיזה אובססיבי אחד שכתב: 'תורידי את הבגדים ותרקדי', ויום אחד הוא פשוט נעלם".
"אז למה נהיה לטיקטוק כזה שם רע בעולם?" אני שואלת את ד"ר נמרוד קוזלובסקי, מרצה סייבר באוניברסיטת תל־אביב וראש מחלקת רגולוציה וטכנולוגיה בהרצוג פוקס נאמן. "מרבית האפליקציות שהיו פופולריות עד כה בקרב קטינים היו של חברות אמריקאיות שצייתו לחקיקה האמריקאית המחמירה בנוגע לפעילות מקוונת לקטינים. זה מקרה ראשון של אפליקציה סינית מאוד פופולרית, שרחוקה משליטתה של מערכת החוק והאכיפה המערבית. אז מצד אחד, האמריקאים לא רגועים. ומצד שני צריך לזכור שהאמריקאים היו רגילים להגמוניה בחברות האינטרנט הגדולות, וכעת הן רואות תחרות הולכת וגוברת מחברות סיניות. זה משפיע כמובן גם על חלוקת ההכנסות מהרשת. לכן, ייתכן בהחלט שיש גם אינטרס מכוון לשמועות על פעולות פדופיליות, כדי לפגוע באפליקציה".
ויש גם את העסק הזה שנקרא 'מי־טו'. בטיקטוק רואים מאוד חזק את ההשפעות של התנועה, כלומר, אפשר ממש להרגיש איך חלה תזוזה טקטונית בגישה של בנים כלפי בנות. עכשיו הבנות הן אלו שצדות את הבנים. "בהתחלה היו בטיקטוק בעיקר בנות שהגיעו מהמיוזיקלי", הסבירה לי ג'קלין, "אבל לאחרונה הגיעו המון בנים יפים ושריריים עם בלורית. הם אפילו לא רוקדים, רק עומדים מול המצלמה, שולחים מבטים מיוסרים ורומנטיים ומלטפים את הבלורית או מראים את הקוביות. הילדות ממש מחפצנות אותם. בחור כזה יכול להגיע למיליון עוקבות שכותבות לו, 'איזה הורס אתה', ו'מה הייתי עושה לך' ואפילו, 'בא לי לאנוס אותך'".
"קוראים להם פאק־בויז", הסבירה לי טיקטוקרית אחרת, "בנים שהייתי מוכנה לדפוק. הבנים לא סובלים שקוראים להם ככה, הם בטוחים שהם אמנים רציניים שיודעים לרקוד, אבל הבנות יודעות, אלו בחורים שמבססים את כל הלייקים שלהם על להיראות טוב וסקסי ולמשוך בנות".
"אני לא אוהב כשהן קוראות לי פאק־בוי", אומר לי נער יפה שנכנה נועם משוהם. "זה נראה לי לא צודק. זה שאני בן ונגיד נראה לא רע לא אומר שאסור לי לאהוב לרקוד ולשיר. הרי כולם יודעים שזה לא בסדר לחפצן בנות, אז למה זה בסדר לחפצן בנים? יש גם בנות שכותבות לי, 'עכשיו תוריד חולצה ותרקוד', תאמיני לי שזה מביך אותי ולפעמים ממש עושה אותי עצוב. הייתה ילדה אחת שחרשה על כל הטיקטוק שלי והתחילה ממש לכתוב לי באובססיה על איזה שרירים יש לי בגב, ושאם אני אבוא אליה הביתה יהיה לי משתלם. היא לא מבינה שזה דוחה אותי? שהיא מתייחסת אליי כמו איזה חתיכת סתום שבטוח יבוא אליה הביתה בשביל סקס".
ג'סי אנדרהיל האמריקאי, שיגיע בחנוכה להופיע ב'טיקטוק לייב', הוא מי שכל הבנים היפים האלה היו רוצים להיות. הוא בן 21, כוכב בינלאומי ענק בטיקטוק. יש לו 4.6 מיליון צופים, שהן בעיקר צופות שבאות לראות אותו מלטף את הבלורית המחומצנת והמתולתלת שלו ומנענע בכישרון את גופו המלוטש. כשהוא הגיע לארץ בפעם הראשונה, היו צריכים להזמין משטרה כדי לפנות אותו מרוב שהמעריצות השתוללו בדרך אליו.
"תמיד שרתי ורקדתי", הוא אומר לי, "כילד הייתי יושב ורואה הופעות של מייקל ג'קסון בלופ. בחיים לא דמיינתי שאהפוך לסוג של זמר או שחקן ושישוו אותי לג'סטין ביבר". הטיקטוק הראשון שלו היה דווקא של ברונו מארס, "ופתאום התגובות התחילו לזרום: אתה רוקד ממש יפה, תעשה את זה יותר. ואז הבנתי, מה שאני עושה גורם לאנשים לחייך".
זה לא מוזר לך שאתה כוכב כמו ג'סטין ביבר, למרות שלא כתבת או הלחנת שום שיר? אני שואלת. הוא מתעלם, ועונה לי רק, "איך שאני חוזר הביתה מישראל אני מתחיל לעבוד על אלבום עם שירים משלי".
אתה נעלב כשקוראים לך פאק־בוי? אני שואלת, "אף אחד לא קורא לי ככה", הוא עונה, "אני חושב שפאק־בוי זה מה שקוראים לחקיינים שלי, שצובעים את השיער שלהם לבלונדיני כמוני ומתלתלים אותו כמוני. אני עובד מאוד קשה על הכוריאוגרפיה שלי ועל כל תנועה".
× × ×
אז האם ההורים יכולים להירגע שהילדים שלהם בטיקטוק? תלוי. מפדופילים כאמור, אין מה לחשוש במיוחד, אבל מתכנים מיניים די קיצוניים, בהחלט כן. עכשיו אני מדברת עם אנג'ל ברנס, כוכבת טיקטוק וחברה בלהקת הבנות 'פורמולה'. "אני אגיד לך את האמת", היא מגלה, "הילדים הקטנים לא מבינים את המילים. אמיתי אני אומרת לך. השירים האלו זה לא איזה חינוך טוב, נכון, אבל את צריכה להבין שאפילו אני לא הבנתי מה אני שרה בדיוק, ואני בת 18. השיר קיים כי מישהו העלה אותו והוא התחיל לרוץ חזק, זהו. אנחנו לא תולים במה שאנחנו עושים בטיקטוק כאלו משמעויות כבדות, כמוכם".
כמה דקות לפני כן דיברתי עם אחותה הקטנה והכריזמטית מאוד, היאנס ברנס, בת 16 וחצי, גם היא כוכבת ידועה באפליקציה. לשתיהן יש סיפור חיים לא פשוט, ואבא שיושב בכלא כבר שנים. "כשהייתי ילדה זה לא היה קל", אומרת היאנס, "כולם ידעו שאבא שלי, שאני אוהבת הכי בעולם, אסיר. היו לי מלא קטעים רעים עם זה, פעם זרקו עליי אבנים, ילדים היו מגיעים לכיתה עם עיתון שרואים בו את אבא שלי באזיקים. המיוזקלי שלי, שהפך אחרי זה לטיקטוק, עזר לי, זה נהיה ממש מקום שמח שאפשר לברוח אליו".
איך התחלת עם הטיקטוק?
"הסרטון הראשון שלי היה עם אנג'ל, כשבישלנו עם אמא שלי פתיתים ושניצל, לא ראו אותה אבל היא הייתה מאחורה, כפרה עליה, אנחנו ממש משפחת קרדישאנס־ברנס מטריפולי. זה היה ריקוד שעשינו לשיר של ג'סטין ביבר. מהר מאוד זה תפס, גם אנג'ל וגם אני, נהיו לנו מלא עוקבים ולייקים. פתאום לא היה עליי חרם, ההפך, אנשים התחברו לתוכן שאני מייצרת, לזה שאין לי בעיה להצטלם על הבוקר בפיג'מה או לעשות מעצמי צחוק כשבא לי. היום, גם אם קמתי לא טוב, אני יכולה להעלות סרטון שלי שרה, זה מעביר אותך ישר למצב רוח אחר".
היה מרגש לשמוע את האחיות ברנס ולהבין כמה מהילדים שמגיעים לטיקטוק הם בעצם ילדים מוכשרים ורגישים שמצאו שם מפלט מהחיים הלא־מושלמים שלהם. סינדרלות של טיקטוק. אתה מעלה סרטון שלך רוקד ופתאום הצג של הלייקים מתחיל להשתולל כמו מכונת מזל, ומחר בבוקר תקום וכבר לא תהיה ילד הכאפות של מקיף יהוד, תהיה מישהו. סאמבדי.
קחו למשל את ניק, המכונה גם ניקיטה (nickepyzh), מתבגר ג'ינג'י חמוד, שהפך לתופעת טיקטוק היסטרית. ניק ידוע בעיקר בשני דברים, הריקוד שלו, במיוחד הטוורק הביונסאי שהפך לסימן ההיכר שלו - אותו נענוע שאין לו בעיה לדפוק גם בשירים קשוחים, שהפאק־בויז עסוקים בלהראות בהם את שרירי הזרוע. הבחורים היפים מצידם, הוא מספר לי, קוראים לו "גייזר" בתגובות, שילוב של גיי וגזר, על שם צבע השיער שלו.
"בהתחלה זה העליב קצת", הוא מסביר לי, "היום הבנתי שאין לי שום כוונה להסתיר סנטימטר ממי שאני. אז אני רוקד נשי בעיניהם? סבבה, ככה אני אוהב לרקוד. אני אעלה איזה סרטון שבא לי ואביע את מה שאני מרגיש כרגע, ומי שיש לו בעיה עם זה בעצם לא שלם עם עצמו. לפני כמה זמן פנתה אליי קבוצת בנות מהאינסטגרם ואמרה לי שעזרתי להן מאוד עם דימוי הגוף השלילי שלהן, שנתתי להן השראה לאהוב את עצמן. וזה בשבילי הכל, שהמסר שלי עובר, תקבלו את עצמכם, אל תיתנו לאף אחד להעליב אתכם ולהגיד לכם מי להיות".
"אנחנו יותר מקבלים את עצמנו מהדור שלכם", אומרת אנג'ל. "הנה, דמי לובאטו שהשמינה עכשיו העלתה תמונה בבגד ים. אני למשל, יש לי פיגור שכלי עם הקטע של הדיאטה, קשה לי נורא עם הגוף שלי, אני כל הזמן חושבת כמה עליתי. אז מצד אחד אין מצב שאני אחשוף ב'טיק' שאני עושה דיאטות, כדי לא להשפיע לרעה על בנות, אבל גם לא אפסיק לעשות דברים כי שמנתי, אני אעלה תמונה שרואים את כל הגוף שלי, בלי פילטרים ובלי העמדות".
× × ×
אני יושבת מול יובל עם דמעות בעיניים. השם המלא שלו הוא יובל שם טוב, או יובל המבולבל בשבילכם, אבל בשביל מיליון וחצי המשתמשים מכל העולם שעוקבים אחריו בטיקטוק, הוא ידוע כיובי גרובי. הסרטונים שלו הם באמת נהדרים, ויצירתיים. יש אחד שבו הוא מחופש למשה רבנו ושר את 'ג'יזס' של קניה וסט, עוד אחד שבו הפרצוף שלו צבוע בכל פעם בצבע גואש אחר, וכן, הוא אשכרה מרח על עצמו חבילות שלמות של גואש, בעוד אשתו אומרת לו כמו תמיד, "אבל מה אתה עושה?"
"אני מרגישה כל כך לא רלוונטית", אני אומרת לו, "כל כך לא מדברת את השפה. ובכלל, מאיפה הגיעו כל האנשים היפים והצעירים האלו, איך הילדות בארץ נהיו כל כך יפות פתאום?"
"רגע, רגע, תירגעי", יובל אומר לי בקול העורב המפורסם, כשהוא מביט בי בעיניים טובות ומלאות האמפתיה. "את יכולה לתאר לעצמך שאני מבין מה זה שערוריות ומה זה כשמנסים לגרום לך להרגיש בושה. אני יודע שגם את עברת דברים דומים, אז מה זה בשבילך להעלות סרטון טיקטוק. קטן עלייך. כשרק התחלתי בטיקטוק המגיבים ניסו ללעוג לי. הם קראו לי גרו, כמו הדמות המפחידה והקירחת מ'המיניונים'. אז אמרתי: אני דומה בעיניכם לגרו? בסדר, קבלו סרטון שלי צבוע בלבן ועם איפור שחור בתור גרו בסופרמרקט. למדתי את זה מטיריון לאניסטר ב'משחקי הכס', שאמר פעם: אם צוחקים עליך, קח את הדבר שצוחקים עליו אצלך ותקצין אותו עוד יותר. וזה עבד, כי את חייבת להבין שיש משהו נפלא בטיקטוק. אם רק יש לך אומץ להיות אתה, לאף אחד לא אכפת בן כמה אתה". ×
לפנייה לכתב/ת 
