השנה היא 1957. צרויה (שקדי) רונן, אז חיילת משוחררת כבת 20, תושבת כרם התימנים, חוזרת מעבודתה כתופרת ונקראת לעמוד על גג הסטודיו הכי מפורסם אז בתל־אביב – צלמניית פרי אור – כדי להצטלם לשטר חדש, 50 לירות ישראליות שוויו, שבנק ישראל שקד אז על תכנונו. לצידה עמד אז צנחן צעיר בשם אריה אייל. 62 שנים חלפו והשבוע נחנכה בתל־אביב התערוכה "על כסף" שמוקדשת כולה לשטר ההוא שיצא סופית משימוש ב־1984 ונודע בקרב האספנים כ"שטר החלוצים".

ביוזמת האוצרות תמר למדן וכרמית שיין עמלו 20 אמנים במשך מספר חודשים על הגרסאות שלהם לשטר: ביניהם אמן גרפיטי, טיפוגרף ואפילו רוקמת, אבל להפתעה שקרתה אתמול בערב החגיגי לכבוד התערוכה שעלתה במסגרת שבוע האיור בגלריה פורטה בנווה צדק וננעלת בשבת - אפילו האוצרות לא ציפו. למקום נכנסה צרויה (שקדי) רונן, היום כבר בת 82, בגודל טבעי ובצבעים, מלווה בכל בני משפחתה הנרגשים. לבאים סיפרה האישה הנמרצת, כיום אלמנה, אם ל־3 וסבתא ל־8 תושבת ראשון־לציון, כי את הכניסה שלה לפנתיאון הלאומי היא חייבת לידיד המשפחה שעבד אצל האחים שמיר, מעצבי־העל שחתומים על הרבה מהסמלים של ישראל.

באותה תקופה זכו האחים בשיתוף עם האמן יעקב צים במכרז לעיצוב סדרת שטרות חדשה - הדמויות, שהנציחה את תושביה של המדינה הצעירה: חיילת נח"ל קוטפת תפוזים, דייג, בנאי, מדען וגם זוג חלוצים אשר לפי בקשה מפורשת של דוד בן־גוריון היו אמורים לסמל את קיבוץ הגלויות - אשכנזי ותימנייה. שקדי־רונן סיפרה כי הגיעה לצילומים בחולצה סגולה והייתה נמוכה באופן משמעותי משותפה לצילום. "העמידו אותי על בלוקים", סיפרה אתמול, "הצטלמתי ושכחתי מזה". על השאלה אם קיבלה תשלום כלשהו היא משיבה בצחוק גדול. היא כמובן תוגמלה בכך שהופיעה על השטרות, אבל בגלל שהאחים שמיר עשו וריאציה לדמותה ולא ציירו אותה בדיוק, איש לא ממש זיהה את הדוגמנית, גם לא בבנק אליו נכנסה משכורתה.

"מדובר בשטר מאוד מתקדם בתפיסתו", הסבירה אתמול בערב החגיגי רווית דקל, אוצרת מרכז המבקרים של בנק ישראל. "יש בו גם אישה וגם גבר, את האישה מיקמו לפני הגבר וזה מראה על חשיבותה בהגשמת החזון הציוני. בניגוד להיום, שניהם אנשים אמיתיים אך אנונימיים. מאז לא נעשו שטרות כאלו".

צילום: סטודיו הצלמניה

רווית דקל, אוצרת מרכז המבקרים של בנק ישראל | צילום: טל שחר