יום שלישי, חמש וחצי בערב, רחבת מוזיאון תל־אביב. חבורה קטנה ונמרצת מתרוצצת בפאתי הבמה הארעית שנמצאת בהליכי הקמה, ולא נחה לרגע. הם חוד החנית של המאבק הציבורי למען ראש הממשלה בנימין נתניהו. השמות שלהם לא יגידו כלום לציבור הרחב, ואפילו לא לרבים מהליכודניקים: האיש מאחורי קומנדו ביבי הוא גיא לוי, לשעבר דוברו של השר אמיר אוחנה וכיום יועץ פרטי לפיתוח עסקי, שעושה כעת את הבאלאנס למיקרופונים. רונית לוי, תושבת עפולה שמוכרת יותר בכינויה "רונית הביביסטית", מוודאת שהגדרות המקיפות את טבעת הגולדן רינג שסביב לבמה הדוקות. אבי סבג, איש עסקים בתחום מוצרי השמן, עובד כמו חמור כדי לעצב את הבמה — אבל לעולם לא יעלה עליה כשהזרקורים יפעלו. לצידם עוד כמה פעילי ליכוד יותר מוכרים: יגאל מלכה, אורי הרוש ועוד אישה ששמה אורלי. לאורלי יש כמובן שם משפחה, אבל למרות שהיא מגיעה לכל ההפגנות לוי אפילו לא יודע מהו. היא שמורה אצלו בטלפון כ"אורלי ביבי".

הם הכירו והתחברו בהפגנות בפתח־תקווה, שקרמו עור וגידים כמעט שנתיים אחרי שהשמאל התחיל להציף את כיכר גורן במחאה על גרירת הרגליים של היועץ המשפטי לממשלה בחקירת התיקים. לוי הוא זה שמוביל את כל האופרציה. הוא חי בבאר־שבע, ולקח כמה ימים חופש מהעסק העצמאי שלו. כדי לחסוך כסף על גרפיקאי הוא עיצב בעצמו את השלטים באמצעות תוכנת פאוור פוינט, ואסף אותם בעצמו מבית הדפוס בפתח־תקווה בדרך לתל־אביב. בניגוד לרוב המפגינים שתועדו באמצעי התקשורת, לוי במפגש פנים מול פנים איתו לא עושה רושם של אדם הזוי, מופרע, או אפילו קיצוני במיוחד. למעשה, אף אחד מחברי הגרעין המייסד אינו כזה. הם בקיאים בכל פרט ופרט בתיקי נתניהו, שוחים בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל ויש להם משנה סדורה בכל הנוגע לסיבות שלהם להתייצב באופן כל כך מוחלט מאחורי ראש הממשלה הנאשם בפלילים.

• • •

"האנשים פה הם כאלה שגם אם לא חיו בשנים ההן, בשבילם שלטון מפא"י זה עשרות שנים שבהן הדירו אותם", מסביר לוי מה עומד מאחורי האידיאולוגיה שלו. "קרו עוד כמה דברים מאז, אבל בשנים האחרונות מגיע בנימין נתניהו, איש שאי־אפשר לתאר בכלל את היכולות ואת העוצמה שלו בכל התחומים, והוא גם נותן לישראל השנייה הרגשה שהיא חלק ממדינת ישראל. שאכפת לו מהם, והם יודעים להחזיר אהבה. אבל אז פתאום מגיעה האליטה הישנה, מרגישה שאנחנו באמצעות הדמוקרטיה, בהצבעה בקלפי, גנבנו לה את המדינה. הם משתגעים מזה, ומה שקורה פה עכשיו זה ניסיון של האליטה הזאת לעשות הפיכה באמצעות מערכת המשפט".

אתה נראה בן אדם רציונלי. אתה באמת מאמין במושג הזה של הדיפ־סטייט?

"כן".

אז איך עוברים המסרים, איך חברי הדיפ־סטייט יודעים מה לעשות?

"התורה ברורה לגמרי. יש נשיא עליון, אהרן ברק. הוא מתווה את הדרך, הוא כתב את הספר, הוא בעצם כתב את התנ"ך, 'הכל שפיט, הכל בגי"ץ' — זה עשרת הדיברות. משם אין הרבה מה ללמד. כל אחד מהם יפעל במקום שבו הוא נמצא כדי לחזק את הכוח שלהם וכדי להחליש אותנו".

אז יש פה בעצם קונספירציה מאורגנת?

"אני לא חושב שזה ברמה של חבורת אנשים שיושבים בחדר סודי ומתכננים איך להפיל את נתניהו. יש אצלנו אנשים שחושבים ככה, אבל זה מיעוט. זו פשוט הפוזיציה שלנו כבני אדם. אם אני שופט, או איש פרקליטות ומגיע אליי תיק של בנימין נתניהו אחד, שאני לא מחבב ולא אוהב אותו, כשאני אבוא לשפוט כל מעשה שלו, כאדם עם פוזיציה, אני אשפוט אותו לחומרה. ולכולנו יש פוזיציה".

ככה אתה חווה את מה שקורה עכשיו בתיקים של נתניהו?

"חד־משמעית. ככה מרגיש כל מי שאתה רואה פה ועוד מאות אלפים בבית".

לא נתניהו הוא העניין, הם מתעקשים, אלא "ישראל השנייה". פעם זה היה מושג שנאמר מעל הראש של האנשים האלה, ונשמר לפאנלים מפונפנים באקדמיה. אבל עכשיו יש פה הרגשה שמשהו השתנה. הם הפנימו את המושג הזה לתוכם, אומרים אותו בקול רם, אפילו בגאווה.

אם "ישראל השנייה" היא הקורבן — עבור לוי ואלפי האנשים שמגיעים להפגנות למען נתניהו, מערכת המשפט היא המייצגת האולטימטיבית של "ישראל הראשונה" והיא המטרה האמיתית שאליה מכוונים חיצי ההפגנה. בזמן שראשוני המפגינים מתגודדים וממתינים, לוי עומד עם ערימה של שלטים ועושה בהם סדר. לצד שלטים כמו "לעולם לא תצעד לבד", כהבטחה לנתניהו או "אוחנה אוחנה אוחנה", כאות הערכה לשר המשפטים הטרי והכוכב החדש שלהם, בולטים כמה שלטים שמכוונים היישר לרקה של בכירי הפרקליטות שעסקו בתיקי נתניהו: "שי ניצן לחקירה" ו"בן־ארי למעצר".

זה לא קצת קיצוני?

לוי: "קודם כל צריך קצת לעשות רעש, ככה מדברים עליך. חוץ מזה, בן־ארי עשתה עבירה, מי שעושה עבירה צריך ללכת למעצר".

אז תרשה לי לאתגר אותך עם שם אחד: אביחי מנדלבליט. הכי לא חלק מהמיליה של אהרן ברק שאתה מתאר פה.

"לדעתי הוא קורבן. אם הוא היה צריך פה לפעול באובייקטיביות מוחלטת הוא היה האדם הכי חזק במדינה. הוא פשוט קורבן, כי הוא אחד מתוך מאה אנשים שחושבים אחרת ואתה לא יכול לפעול ככה באובייקטיביות. אתה מקבל חומר מהמשטרה שהוא כבר בצבע אנטי־ביבי, אין לך דרך להפוך אותו".

סליחה, עכשיו גם משטרת ישראל נגד ישראל השנייה?

"להב 433 זה האולטראס של ישראל הראשונה. הם אלה שחקרו את נתניהו", הוא אומר, ובבקיאות בלתי נתפסת מתחיל לנקוב בשמות של חוקרים שעסקו בכל תיק.

ומה היעד הסופי?

"שתוקם ועדת חקירה בראשות מישהו שאנחנו יכולים להאמין בו. הילה גרסטל, רות גביזון. מישהו שאנחנו יכולים לסמוך עליו שישים שקיפות בתוך התהליך".

אי־אפשר להתעלם מהאלימות ומהמסרים האלימים שמלווים את ההפגנות למען נתניהו. הנושא הזה עמד בלב הסיקור של ההפגנה במוזיאון תל־אביב, ועורר מיד דיון סוער לא פחות: עד כמה הפעילים האלימים והקריאות האלימות מייצגים את המאבק. אישית, הרגשתי בטוח מאוד לכל אורך האירוע ברחבת המוזיאון. אבל אי־אפשר להתעלם ממה שעבר על עיתונאי התאגיד יואב קרקובסקי, למשל, שזכה למטר יריקות, לקריאות "שמאלנים לקבר" ולניסיון לחטוף ממנו את המיקרופון תוך כדי שידור. היו גם קריאות דוחות במיוחד נגד אמנון אברמוביץ', היה שם מיצג של מסור שותת דם שעליו נכתב "הפרקליטות", על היד שאחזה בו נכתב "התקשורת" ושתי אלה עושות יד אחת כדי לערוף את ראשו של נתניהו. היה גם שלט שקרא לשחרר את יגאל עמיר, והיה עו"ד יורם שפטל שקרא לשי ניצן ולליאת בן־ארי "ראש הנחש". אז, לפי התרשמותי כמי שנכח שם, הרוב המוחץ של המפגינים לא היו חלק מההתנהגות הזאת, אבל מדינת ישראל כבר למדה על בשרה שבקצה של כל התלהמות, עלול לעמוד אדם אחד עם אקדח.

אחד הדברים שהכי חשובים ללוי ולחברי הקומנדו של נתניהו הוא להדגיש שבניגוד לאיך ש"ישראל הראשונה" אוהבת לצייר אותם, לא מדובר בדוגמאות מייצגות. "בכל עשרת אלפים איש שתשים ביחד, תמיד תמצא כמה אידיוטים", הוא אומר. "בעיקר באירועים כאלה שמושכים אליהם אנשי קצה". 

אז איך אתה דואג שמהקצה הזה לא ייצא מישהו שיעשה מעשה קיצוני?

"אנחנו כל הזמן מדגישים את זה שאנחנו באים לשמור על שלטון החוק. אנחנו רק דורשים ועדת חקירה. אנחנו, אני והחברים שלי, לא אומרים, 'בואו לבית המשפט עם לפידים וגרזנים'. אנחנו רוצים שקיפות בבית המשפט. בסופו של דבר, אנחנו מגיני הדמוקרטיה".

• • •

הברית החדשה הזאת שנרקמה בתקופה האחרונה בין תומכי נתניהו מקרב "ישראל השנייה" לבין כמה מתנחלים בכירים ובני הציונות הדתית, היא ברית כועסים מרתקת, אבל ספק רב אם תחזיק מעמד כי אין חפיפה הגיונית בין כל מרכיביה. לוי מודע לכך. "אני מבין שיש הבדל משמעותי בדנ"א הליכודי לעומתם. אנחנו מאוד ליברלים והם לא", הוא אומר. "אבל גם הם מבינים שיש פה תהליך מטורף שחייבים לעצור".

בשיתוף הפעולה בין הפלגים השונים מגיע הקומנדו של נתניהו עם יתרון ברור: תמיכה כלכלית. חברי הקומנדו טוענים בעקשנות שאיש לא מפעיל אותם, שאף גוף לא מממן אותם, שאף ראש ממשלה לא תפס עליהם בעלות. ביום ראשון האחרון, יומיים לפני ההפגנה, הגיע לוי לערוץ הכנסת בשביל כמה דקות באולפן. הוא הוצב לצידו של אורי זכי, שמאלן, פעיל "החזית להגנה על הדמוקרטיה" ולא פחות מזה, בן הזוג של ח"כ תמר זנדברג ממרצ, והסביר בעוקצנות, "חברנו גם לעמותות נוספות שהחליטו לשתף איתנו פעולה. אנחנו לומדים מהשמאל, יש לנו דרך ארוכה להתקרב אליהם אבל אנחנו מנסים". אחרי השידור הוא היה מרוצה מהדוגמה שיצאה לו. "אצלנו אין את הקרן החדשה שתשפוך עלינו כסף", הוא מדגיש, "אצלנו הפגנה זה משהו שאתה מרים מהאוטו שלך, בטלפון שלך, על חשבונך. אם לא תעשה לבד, לא יהיה".

למעשה, הוא מבהיר, כמותו, כמעט אף אחד מחברי הקומנדו לא דיבר עם נתניהו מעולם. הדבר הכי קרוב אולי התרחש בהפגנה השבוע. נתניהו עצמו כידוע לא בא לאירוע, אבל במהלכו דאגה לשכתו להתקשר לטלפון הסלולרי של אחד מעוזרי הח"כים שהיו במקום. את הטלפון הזה הגישו לסבג, חבר הקומנדו של לוי, והשיחה תועדה בווידיאו. "תשמע, אבי סבג זה בנאדם קשוח שלא ראיתי דבר כזה. הוא עשוי מברזל", לוי מתעקש. אבל כשנתניהו מדבר איתו, סבג משתנק מדמעות. "כבוד ראש הממשלה, רק שנמשיך, אנחנו לא נעזוב אותך", הוא ממלמל. "גם אני לא יכול לראות את הסרטון הזה בלי לבכות", מוסיף לוי.

בסיומו של האירוע חברי הקומנדו יצאו בתחושת ניצחון אדירה. השאלה שהולידה דיונים סוערים בין המחנות — אם הגיעו 3,000 איש או 15 אלף והאם מדובר בהצלחה או כישלון — בכלל לא מעסיקה אותם. בתום ההפגנה לוי חזר לביתו בבאר־שבע בשתיים וחצי לפנות בוקר ולמרות שהיה אחרי יומיים בלי שינה, לא הצליח להירדם. בפוסט בפייסבוק כתב, "ככה נראה בן אדם שלא ישן יומיים אבל כל הגוף שלו מפוצץ אנרגיות, ההתרגשות מציפה לו את הלב והמחשבות רצות לו בטירוף בראש!"

"אני אספר לך משהו על הליכודניקים שנראה לי שאנשים לא יודעים אותו", אומר לי לוי למחרת בשיא ברצינות. "אנחנו הרבה יותר עיוורים לצבע, לגזע, למין ולהעדפה מינית ממה שנדמה לכם. אני בכלל מגה־ליברל. הייתי ב־20 מצעדי גאווה, אני לוקח לשם את הילדים שלי. אבל הקהל שלנו מאוד רגיש לסטריאוטיפים. כשליכודניק רואה אשכנזי, מבוגר, מסודר, לבוש יפה, הוא יהיה בטוח שהאיש הזה נגדו. אבל ברגע שהמחסום נפתח, כשאתה רואה שהאיש הזה מקבל אותך, אנחנו נהיים עיוורים ואז כשהוא איתך בתוך המחנה אין שום משמעות לעדה, לצבע, לנטייה המינית, לכלום. תראה את ההערצה שיש אצנו לגדי טאוב, לשמעון ריקלין. הם בטח לא ישראל השנייה. רק תן לנו את ההרגשה שאתה מסתכל עלינו בגובה העיניים. אמיר אוחנה הוא גיי שיש לו בן זוג ושני ילדים ותראה את הקבלה שלו אצלנו. אתה צריך לראות את זקני הליכוד, חברי בית"ר, עם הכיפות, הם רואים את אמיר, מחבקים אותו, מנשקים אותו. זה לא מעניין אותם שהוא הומו. אצלנו בפנים אין חלוקה למעמדות ולישראל ראשונה או שנייה".