מדי יום מתעורר מוחמד אלשיך בן ה־16 בביתו שברמאללה והולך לבית הספר בקרבת ביתו. אבל רק כשיום הלימודים מסתיים, בסביבות 14:00, מתחיל באמת המסע הרציני שלו. אלשיך נוסע לקונסרבטוריון בירושלים, בו הוא לומד לנגן על פסנתר, אבוב וגם לימודי תולדות המוזיקה. כדי להגיע לשם, אמו מסיעה אותו למחסום קלנדיה. משם עליו ללכת כברת דרך עד לתחנת אוטובוס לשער שכם, שם יצטרך לצעוד עוד קצת, עד לקונסרבטוריון בעיר העתיקה.

"האוטובוסים בדרך והבעיות במחסום, התורים הארוכים, הופכים את הדרך לירושלים לקשה בשבילי", הוא אומר. "כשהייתי ילד קטן, אמא הייתה זו שהסיעה אותי כל הזמן הלוך חזור לירושלים. כשהתבגרתי, אני עושה את זה לבד. לוקח לי שעה וחצי־שעתיים להגיע לשיעורי מוזיקה. לחברים שלי מירושלים לוקח חצי שעה".

אבל אלשיך לא מתלונן על המצב המורכב. "זה נכון שאני מבלה שלוש שעות בדרכים בכל יום כזה. אני מגיע הביתה אחרי 20:00 ובקושי יש לי זמן לעשות שיעורים", הוא אומר, "אבל התברכתי, אני מסתדר עם הלימודים בבית ספר ביחד עם אהבת חיי, הנגינה על פסנתר".

אלשיך, פסנתרן מחונן, נולד למשפחה ערבית־רוסית ברוסיה. אמו ממוצא רוסי, ואביו, יליד רמאללה, למד ברוסיה רפואה. מאוחר יותר חזרה המשפחה לרמאללה, שם החל ללמוד נגינה על פסנתר בגיל 9. הוא זכה במספר פרסים בתחרויות לפסנתרנים צעירים ברחבי העולם, ודניאל בארנבוים בכבודו ובעצמו אמר שצפוי לו עתיד גדול.

השבוע הוא ינגן עם תזמורת סימפונט רעננה בקונצרט "בטהובן — הדיאלוג הנצחי", בניצוחו של עומר מ. ולבר. אלשיך יבצע את הקונצ'רטו השלישי, הדרמטי והסוחף של בטהובן, כשהקונצרט ילווה בקטעים נבחרים ממכתביו של בטהובן עצמו, שיקריא השחקן גל אמיתי. הקונצרטים יתקיימו בימים שלישי, רביעי וחמישי (5־3 בדצמבר) במשכן העירוני למוזיקה ואמנויות ברעננה.

"כנער צעיר, תמיד עולה בי המחשבה בשביל מה אני צריך לעשות את זה. כלומר, להתאמן כל כך הרבה שעות על יצירות קלאסיות כשבעצם אני יכול להיות עם החברים או מול הטלוויזיה", אומר אלשיך. "אבל אחרי שאני עולה על הבמה ומנגן יצירה, הסיפוק שלי עצום, ואז אני בעצם עונה לשאלות האלו שמציפות אותי כל פעם מחדש. אני יכול להגיד על בטוח שאני יודע שזה התחום שאני רוצה לעסוק בו כל החיים".

איזה מוזיקה אתה אוהב לשמוע?

"בבית אני לא ממש מאזין למוזיקה לא קלאסית, אבל לפעמים אני אוהב לשמוע שירים של קווין. זה לא שההורים שלי חינכו אותנו להקשיב למוצרט מבוקר עד הערב. ממש לא. זו בחירה שלי להקשיב ליצירות קלאסיות רומנטיות, מתקופת הבארוק, באך, שופן וכמובן בטהובן. אני מתחבר לזה מאז שהייתי צעיר מאוד" .

מפריע לך לנגן לצד ישראלים על אותה במה?

"ממש לא. נסעתי לאחרונה למחנה מוזיקה בבוסטון, שם יצא לי להכיר נער ישראלי בן 13. כולנו שווים, ככה אני רואה את זה. אין בעיניי הבדל, כולנו ילדים של אלוהים. אחד פסנתרן ערבי, האחר יהודי, השלישי הולנדי וכן הלאה. ואם לומר את האמת, אני גם לא מתעניין במה שאנשים אומרים עליי. אני יודע שמדברים, אבל אני משתדל להתעלם מזה ולהתרכז בנגינה שלי, שהיא כל חיי".

אלשיך, כאמור, גרף לא מעט פרסים בתחרויות ברחבי העולם. אחת הזכיות האלה זימנה לו חוויה בלתי נשכחת. היה זה כשזכה בתחרות הבינלאומית ע"ש פרדריק שופן לפסנתרנים צעירים באסטוניה ב־2016. בזמן שהשופטים דנו ברשימת הזוכים וטרם קיבלו הכרעה סופית, הוא שיחק עם חברים בחוץ בשלג. "זרקתי כדורי שלג, השתעשעתי כמו ילד קטן, זה שיחרר אותי מכל הלחץ של ההמתנה אחרי הקונצרט לתוצאות", הוא מספר. "אלא שקרתה לי תאונה קטנה. החלקתי ושברתי את האף ואת השיניים בזמן שהשופטים הכריזו שזכיתי במקום השני בתחרות. אני זוכר שאמא שלי התקשרה בסקייפ לאבא שלי, שמזל שהוא רופא ומבין עניין, והוא הדריך אותה דרך הטלפון איך לטפל בי. היא עשתה איזו פעולה ליישר לי את השבר באף, כי אבא הדגיש שצריך לעשות את זה מיד עם הפציעה ולא לחכות. דיממתי מהאף, אבל כשעליתי לבמה לקבל את הפרס, אף אחד לא ידע מה קרה לי כמה רגעים קודם. מצחיק אותי כשאני נזכר באירוע הזה .פסנתרן לא אמור להיפצע ככה בזמן המתנה להכרזת השופטים. אבל זה מזכיר לי גם שאחרי הכל עדיין ילד בעצמי".