המפץ הגדול או בריאת העולם? למה לא גם וגם?
פרופ' דניאל חנן מט מפגיש בספרו החדש את הגישות המדעית והקבלית להיווצרות היקום ומוצא לא מעט נקודות השקה. למה הוא מבקש להפסיק להתייחס לאלוהים כאל "אבינו שבשמיים"? ומהי התרומה הפמיניסטית של הקבלה?
לכאורה אין שונים מהם. מצד אחד תיאוריית המפץ הגדול, המוכרת על ידי המדע והעולם המודרני כאירוע שבו נוצר היקום, ומצד שני סיפור בריאת העולם התנ"כי – המספר כיצד יצר אלוהים את העולם ויושביו בשבעה ימים.
פרופ' דניאל חנן מט מציע גישה אחרת, שדווקא מוצאת השקה מסוימת בין המפץ לבין בריאת העולם, או ליתר דיוק לפרשנות הקבלית לבריאת העולם. פרופ' מט, מרצה באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה בעברו, מבקש בספרו "אלוהים והמפץ הגדול" לאחד את הסיפור המודרני ואת הסיפור הקבלי וליצור דרכו משמעות חדשה לטבע הדברים, לאלוהות ולדת היהודית, מנקודת מבט רדיקלית שמאתגרת את המדע המודרני והדת המסורתית כאחד.
"תיאוריית המפץ הגדול היא באמת סיפור בריאה עכשווי", אומר פרופ' מט. "רוב העולם המודרני והמדעי מאמין במיתוס הזה, אבל מנגד כמעט כולם חונכו על בסיס המיתוס המסורתי. כולם אומנם מכירים את סיפור בריאת העולם מתוך ספר בראשית, אבל במקביל אליו יש תיאור שונה של בריאת העולם לפי הקבלה. התיאור הזה מצד אחד מאוד שונה מהסיפור המקורי של ספר בראשית, אבל מצד שני מקביל במקצת לסיפור המדעי".
חלקו הראשון של הספר הוא דיאלוג קולח בין התיאוריות המדעיות על היווצרותו של היקום והתפתחותו לבין ציטוטים מדברי מקובלים מראשית ימי הביניים על יצירת העולם, ומתוך כך מהותה של האלוהות. דרך הציטוטים הללו מנסה מט להראות את ההקבלות והדמיון המפתיע שבין המקורות השונים והלכאורה סותרים.
"על פי המקובלים, 'הקבלה' או 'ספר הזוהר' הם הפירוש הכי עמוק ואמיתי של התורה. בעצם, אין הפרדה חדה בין הקבלה לבין התורה. כל דבר שמופיע בקבלה מבוסס על פסוק כזה או אחר מהתורה, ובפרשנות מוצאים הקבלות ברורות לסיפור המדעי. קחו למשל את מושג האַיִן הקבלי ואת מה מה שהמדענים מכנים 'הריק הקדמון'. בשני המקרים ההעדר הזה מתואר כמלא אנרגיה ופוטנציאל. המדענים מדברים על ריק מלא בחלקיקים, והמקובלים מדברים על ריק שהוא בעצם שופע ומהווה אוצר בלום של ההוויה כולה".
במה בעצם הדברים שעליהם כתבת בספר חשובים ורלוונטיים לחיי היומיום שלנו?
"אני חושב שלבני אדם יש צורך עמוק בסיפור. אנשים צריכים איזושהי מסגרת, פירוש על החיים ועל היקום ואיך הכול התחיל. הם רוצים לשמוע סיפור שמארגן את החיים שלנו ומסביר איך אנחנו בעצם חלק מהעולם שמקיף אותנו. האנושות תמיד חיפשה תשובה לשאלה הבסיסית הזו".
מט עצמו הוא דוגמה לאדם שחי במקביל את הסיפור המדעי והקבלי. הוא נולד למשפחה יהודית מסורתית בניו ג'רזי, לאב ששימש כרב. "תמיד חשבתי מה נכון ומי צודק ביחס לבריאת העולם: המדענים או המסורת? למדתי תורה, מדרש ותלמוד, ובמקביל התעניינתי גם במדע וראיתי את המחלוקת ביניהם. תמיד חשבתי לחבר ביניהם ולראות אם יש הקבלות בין התחומים".
אתה מכנה את הסיפורים הללו "מיתוסים".
"מיתוס זה לא אומר שזה לא נכון, אלא שזהו סיפור מכונן, כזה שאפשר להאמין בו. גם בלימוד של מיסטיקה וקבלה יש שתי גישות שונות. ישנה הגישה המדעית, וישנה הגישה האינטימית והרוחנית לטקסט. אני תמיד הרגשתי שצריך את שתיהן. אם מתרכזים רק בגישה אחת, ברוחנית למשל, אז לא מבינים עד הסוף מתי משהו נכתב ומה היו ההשפעות שהובילו לכך. מצד שני, אם הולכים רק אחרי השיטה המדעית מאבדים את המסר הרוחני העיקרי שעולה מהדברים. כשאני לומד ומלמד אני מנסה לשלב את שתי הגישות, וזה מה שעשיתי בין היתר בספר".
מט הוא אדם צנוע המחזיק ברזומה אקדמי מפואר. הוא לימד מדעי היהדות כ-20 שנה באוניברסיטת ברקלי בטרם פנה למפעל המחקרי המאתגר של חייו: תרגום ספר הזוהר לאנגלית. "העיסוק הזה התחיל בשנות ה-90. מישהי ממשפחת פריצקר, משפחה יהודית עשירה משיקגו, החלה ללמוד את הזוהר עם רב אורתודוקסי. היא לא ידעה עברית או ארמית, ולכן הם השתמשו בתרגום ישן של ספר הזוהר שלא היה מוצלח במיוחד. זה הוביל את המשפחה לממן תרגום מחודש של הספר - 'מהדורת פריצקר'. זו הייתה משימה עצומה שלקחה לי 18 שנים. תרגמתי את גוף הזוהר, פירוש הזוהר על התורה, שיצא בסוף בתשעה כרכים. בהמשך יצאו שלושה כרכים נוספים של פרשנות הזוהר על חיבורים נוספים, כמו שיר השירים או מגילת רות, שתרגמו אנשים אחרים".
בספרו הנוכחי משתמש מט בבריאת העולם כנקודת פתיחה שממנה הוא ממשיך ודן בטבעה של האלוהות לאור שני הסיפורים: המדעי והקבלי. "אני מנסה לדמיין מחדש את האלוהים", הוא מסביר. "הייתי רוצה שנפסיק לחשוב על התפיסה המסורתית של אלוהים כ'משהו שנמצא שם למעלה' ומדריך את הכול. במקום זה צריך לראות את אלוהים כחיוּת. חיוּת שממלאת את כל המציאות. תמונה כזו של אלוהים לא רק יותר מושכת את בני האדם אלא גם יותר צודקת, כי אין משהו שם למעלה אבל יש אנרגיה".
אבל מדענים לא מדברים על אלוהים.
"מדענים מדברים על היחס בין אנרגיה לחומר. הדיבור הזה מקביל לאופן שבו המקובלים מתארים את היחס שבין האל לעולם. האל אינו נפרד מהעולם. כשקוראים את התורה חושבים שהוא נפרד מהעולם, בקבלה עם זאת אין הפרדה חדה".
אז מהו אלוהים לשיטתך?
"אלוהים זה פשוט שם שאנחנו נותנים לאחדות כל הדברים. יש אחדות של כל הדברים בעולם, יש חומר ראשוני ואנחנו קוראים לו בשם. רוב התיאורים שאנחנו נותנים לאחדות הזו משליכים בעיקר עלינו. רוב התיאולוגיה היא תיאורים שאנחנו, בני האדם, יצרנו והשלכנו אותם על האל. בפועל התיאורים האלה אומרים יותר על היוצרים מאשר על האל עצמו. המקובלים מכנים את האלוהים אַיִן, למה אין? כי לפי הגישה שלהם אי אפשר להגדיר אותו. מצד שני הם ממשיכים ומתארים את הפעולות שלו דרך הספירות (מושג בקבלה המתאר רובד בהופעת האלוהות בעולם הגשמי), אבל האין היא ההגדרה היותר צודקת, כי כל מה שאומרים על אלוהים הוא מטעה.
"כשאני אומר את המילה אלוהים, אני מנסה שלא לחשוב על הדימוי המסורתי של 'אבינו בשמיים', אלא על האל כחיוּת, ואז אין מרחק גדול בין התיאורים. אני מודע לכך שקשה לסלק את דימוי האב שבשמיים, זה אפשרי רק כשמרחיבים את ההגדרה של מה זה אלוהים. זו הסיבה שבגללה אני מדבר בספר על תפקידו של האגו בתהליך. כשאנחנו משוכנעים שאנחנו והאל נפרדים, אנחנו נשארים עם האל המסורתי. אם נבין שאנחנו לא נפרדים לגמרי, נפגוש את האל המחייה הנמצא בכל".
איפה נכנס פה המדע?
"מדען היה אומר שבעצם כל החומר, כל מה שאנחנו רואים - שולחן, כיסא, אדם - זו בעצם אנרגיה קפואה. האנרגיה נראית כישות נפרדת, אבל בסופו של דבר אין הבדל משמעותי בין דברים שונים בעולם. כל דבר הוא בעצם מבנה מסוים של אותה אנרגיה בסיסית ומשותפת. מקובל בכל דת או מיסטיקן היה אומר שאנחנו רואים מולנו מבנה של האנרגיה האלוהית, אנרגיה שלוקחת כל מיני צורות שונות, ובסופו של דבר הכול זה אחד ומגיע ממקור אחד. המקובלים נוהגים להשתמש בביטוי מספר נחמיה 'ואתה מחיה את כולם', ולפעמים הם אומרים 'אתה מהווה את כולם'. אני מבין את זה כחיזוק של התודעה שלנו לנוכחות הזו.
"אם אנחנו יודעים שיש חיוּת אלוהית בכל דבר ודבר, זה אומר שיש שבריר של אלוהות, של האינסוף, בתוך כל אחד. אם כתוצאה מכך אנחנו מתייחסים לאדם אחר כאל 'צלם אלוהים', זו חוויה דתית מוצלחת. דרך 'בין אדם לחברו' אתה גם מתייחס לאל, וזה כאמור לא רק לבני אדם, אלא גם לטבע כולו. כל מה שקורה לנו במהלך היום הוא הזדמנות לגילוי החיוּת הזורמת הזו, אם התודעה שלנו מכוונת לשם.
"אלברט איינשטיין כתב מכתב לרב בארצות הברית ואמר שזו אשליה לחשוב שאנחנו נפרדים מהיקום כולו, ותכלית הדעת היא להראות שאנחנו מאוחדים עם היקום. מיסטי? כן, אבל מתברר שגם מדעי".
אתה מגלה בספר ערנות מאוד גדולה להיבטים הפמיניסטיים של הקבלה.
"זו התרומה הכי גדולה אולי של הקבלה, ככה מאזנים את התיאולוגיה, לא רק של היהדות אלא של כלל הדתות המערביות. היהדות, האיסלאם והנצרות מאוחדות בכך שאלוהים הוא גבר. הקבלה אומרת שהאין הוא אומנם נטול מגדר, אבל בספירות יש צד נקבי וגם זכרי. בתנ"ך אין כמעט זכר לתיאורים הנקביים של האל. לכן ה'שכינה' היא כל כך רדיקלית. להגיד שהאל הוא חצי זכר וחצי נקבה זה מהפכני. זו הסיבה אולי לכך שמי שחיבר את הזוהר, רבי משה די לאון, אמר שמקובלים רק מעתיקים את מה שנמסר להם. תארי לך שהוא היה מביא את הרעיון שלו שהאל הוא אישה, היו צוחקים עליו. ברגע שאומרים שהעתיקו זה מאפשר התקבלות.
"השכינה היא לא המצאה של המקובלים, היא מופיעה כבר בתלמוד ובמדרש, ושם זה לא ברור שהשכינה היא נקבה. המילה היא בהטיה נקבית אבל לא מעבר. לא תמצאי בתלמוד 'הקדוש ברוך הוא הוא השכינה' במשפט אחד, זה רק בקבלה. היא מופיעה כאשר חז"ל מדברים על נוכחות האל או על היחס האינטימי בין האל לבין עם ישראל. בזוהר לפתע אנחנו שומעים על הזיווג האלוהי בין הזכר לנקבה, וזה כל כך רדיקלי. זה הביטוי של נוסח "לשם ייחוד קודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא) ושכינתיה (ושכינתו)" שאומרים לפני שמקיימים מצווה דתית. זו אמירה שהמצווה הזו נעשית לטובת השלום והשלמות של הזיווג האלוהי בין הקדוש ברוך הוא לבין השכינה.
"אני רוצה לסייג ולציין שגם בקבלה ההיררכיה קיימת. הספירה הזכרית היא מעל הנקבית, שרק מקבלת ממנה. הם לא היו כל כך ליברלים אחרי הכול, אבל מה שהם מגלים בתורה עוזר לנו לשנות את הבנתנו, גם על האל וגם על הפטריארכיה.
"מה שמעניין הוא שבמזרח העתיק, בארץ כנען, היו אלות. היו האשרה, עשתורת, ענת, והיו מבני ישראל שנמשכו לעבודת האלה. התנ"ך נלחם נגד זה והצליח לנקות את הדת מהצד הנקבי. אלפיים שנה אחר כך הנקבה 'חזרה' דרך השכינה לתיאולוגיה היהודית. זה עוד פירוש למהי 'גלות השכינה'. בעיניי זו לא רק העזיבה של העם את הארץ, אלא ההיעלמות של הצד הנקבי של האלוהות".
בתחושה שלי, יש פער מסוים בין התיאורים שלך של האל והעולם לבין הירידה לקיום תורה ומצוות, זה בטח פער שיהיה חזק במיוחד עבור הקוראים החילונים של הספר - האם אנשים שאינם מקבלים על עצמם את עול מצוות המלא במובן האורתודוקסי גם יצליחו להתחבר לדברים?
"אני לא ממליץ שכל אחד יהיה מקובל. אי אפשר להיות מקובל אמיתי בלי לקבל את 'עול מלכות שמים' והמצוות. מקובלים קיימו מצוות. מצד שני, אפילו אדם שאיננו דתי יכול ללמוד הרבה מהקבלה. העיקר בעיניי זה לראות את החיים כאפשרות 'לטעום את האל'. אני מתכוון לפסוק מתהילים 'טעמו וראו כי טוב אדוני'. לא כתוב שם לטעום מה, אבל בעיניי הפירוש הוא 'טעמו את החיים, ותראו שיש שם זרם אלוהי שמהווה את הכול'. באופן הזה לכל אחד ישנה אפשרות להיות רוחני, גם אם לא דתי. במקביל יש דרכים שונות לקיים מצוות. למשל שבת, יש כאלו שישמרו את השבת על פי ההלכה, ויש שיראו אותה כהזדמנות לזמן עם המשפחה ללא מחויבויות מקצועיות שונות. גם בכיוון המעשי יש גישה מסורתית דתית ויש גישה פתוחה. אני לא אומר שהקבלה ממליצה דרך אחרת מלבד מצוות מסורתיות, אבל אני מוצא שם גם גישות חדשות לדת".
