{ }
ראשון 08 בדצמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יאיר שגיא
    24 שעות • 02.12.2019
    אופטימיות זה שם המשחק
    זה כבר סוג של תופעה בעולם הגיימינג: ילדים וצעירים על הרצף האוטיסטי שהופכים לאלופים. דווקא בקהילה שאוחזת בתדמית של ניכור וניתוק הם מוצאים אושר, עצמאות וקשר אנושי. מאחורי המסך הם יכולים להשתייך, לנצח וליצור קשרים בתנאים שלהם. לרגל היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות, שמענו מצעירים על הרצף איך קונסולת משחק יכולה לשנות חיים
    ליאור אוחנה

    נופר הראל בת ה־20 היא אלופת גיימינג. הכישרון שבו היא מתמרנת את המשחקים על קונסולת הנינטנדו שלה גורם לה להיראות כאילו המציאו את המכשיר בשבילה. כשהיא משחקת, לא משנה כמה נסערת הייתה קודם, תוך שניות הנשימה הופכת סדירה, החיוך חוזר לפנים, ואפילו אפשר לשמוע אותה מזמזמת את שיר הנושא של המשחק. המהירות והחן שמאפיינים את המהלכים שלה גורמים לה להוביל טבלאות גיימרים, וגם מביאות דמעות של שמחה וגאווה לעיני ההורים שלה. שניהם עדיין לא מאמינים שכל מה שהיה צריך כדי לשנות את חייה של בתם, שנולדה על הרצף האוטיסטי, זה משחק מחשב.

     

    זה כבר הפך לתופעה מוכרת בקהילת הגיימינג. ילדים על הרצף האוטיסטי כמו נופר נחשבים לאלופים במשחקי מחשב וקונסולות. הם מבינים מהר את המשימות, מאוד יצירתיים וזריזים. המשחקים עובדים על הגבלת זמן והילדים האלו לא רק משתלבים, אלא עומדים בראש.

     

    ואולי זה לא צריך להפתיע אף אחד. הנה עובדה שתשמחו לדעת — הממציא של משחק הפוקימון האגדי, סטושי טג'ירי היפני, אובחן כבעל תסמונת אספרגר, שהיא חלק מהקשת האוטיסטית. בילדותו נהג ללכוד חרקים ולשמור אותם בתוך קופסאות מיוחדות וב־1991 החליט להפוך את התחביב של ילדותו למשחק מחשב שמכר, נכון ל־2019, במעל 140 מיליארד דולר.

     

    "תמיד אהבתי משחקי מחשב אבל רק לפני שנה קיבלתי את הקונסולה הזו", נופר מסבירה לי לאט אבל בהתרגשות רבה. "הייתי משחקת פעם במחשב של ההורים אבל הוא היה גדול ולא היה כיף לשחק בו. המשחק האהוב עליי הוא פוקימון ואני אלופה בו".

     

    לנופר שתי אחיות, ענבל בת ה־16, גם היא על הרצף האוטיסטי, וליאל בת ה־9, שלומדת בכיתה מיוחדת בגלל קשיי הסתגלות. אימן, מירב, עזבה את עבודתה כדי לטפל בשלוש הבנות, ואביה הוא מפרנס יחיד. "פניתי לעמותה והם הסכימו לתרום לי מכשיר סוויץ' משלי", מספרת נופר. "מצאתי את העמותה לבד באינטרנט, אף אחד לא עזר לי. זה היה החלום שלי והגשמתי אותו".

     

    מה את הכי אוהבת במשחקי מחשב?

     

    "אני חושבת יותר טוב כשאני משחקת, אני יכולה להיות מהירה יותר. ביום־יום אני פחות נפגשת עם חברים אבל בתוך המשחקים יש לי המון חברים שמדברים איתי בצ'ט, וזה עושה לי טוב".

     

    "עד שנופר הכירה את הנינטנדו בגיל 18 היא לא יצאה מהבית לבד לשום מקום", מספר אביה, בני, כשדמעות בעיניו. "היא שמעה דרך פורומים על כנס משחקים שמתקיים בת"א. אני עובד רוב שעות היום וזה היה בצהריים, לא יכולתי לקחת אותה. אחרי כמה ימים היא הגיעה אליי עם תוכנית מוכנה שבה כתוב איזה קו של אוטובוס יכול לקחת אותה, באיזה שעות ולאן היא תגיע. היא כבר קנתה כרטיס והכל היה מוכן. לא האמנתי, אחרי כל המאמץ הזה שלה לא יכולתי לסרב".

     

    צילום: יאיר שגיא
    צילום: יאיר שגיא

     

    בני לא ישן לילות בידיעה שהבת שלו יוצאת למשימה שבעיניו היא בלתי אפשרית. "באותו יום נצמדתי לפלאפון, דיברתי עם האנשים של נינטנדו וביררתי חמש פעמים שבאמת מחכה לה כרטיס. היא יצאה לדרך והגיעה כמעט שעה לפני שהדלתות נפתחו. היא אוהבת להקדים, כמו אבא שלה", הוא צוחק. "בחזור היא עלתה על רכבת לכיוון הבית. אספתי אותה רועד מהתרגשות, בכיתי. לא האמנתי שדבר כזה קטן ופשוט יקנה לילדה שלי כל כך הרבה עצמאות".

     

    "להיות לבד ולהרגיש שייך"

    קהילת הגיימינג מתמודדת לרוב עם תדמית שלילית למדי: בני נוער שיושבים מול המחשב, לא יוצרים קשר משך ימים ומשתתפים במשחקים אלימים. לא פעם מאשימים את הדור הזה באובדן היכולת לקשר אנושי. אבל המציאות היא, לא פעם, ההפך הגמור: קהילות שהתחילו ברשת הפכו למפגשים מציאותיים חוצי שכבות, גיאוגרפיה וגם מוגבלויות. מאחורי המסך כולם מתחילים מאותה נקודה, לא משנה המראה החיצוני או המוגבלות הפיזית. הילדים שכל חייהם היו אחרונים בכל תחרות הפכו למובילים בקהילת הנינטנדו בארץ.

     

    ניר גלעדי בן ה־8 משפיים אובחן בגיל צעיר כאוטיסט. קשיי הסתגלות והתפרצויות הובילו בסופו של דבר לסילוקו מבית הספר היסודי בו למד. הוריו, אורית ואיתי, מספרים שהדבר היחיד שמפיג את הבדידות הגדולה של ניר הם המשחקים. "הוא ילד גאון. אחד החכמים שיש, חייכן ופיקח ברמות שאי אפשר להבין", משוויצה אמו אורית. "בנוסף לכל הוא גיימר תותח במהות שלו. הנינטנדו הציל אותנו, בחודש הזה שהוא סולק מבית הספר וישב בבית לא הייתה לו אף מסגרת. הוא משחק, יוצר עולמות ומלמד את האחים שלו לעבור שלבים".

     

    צילום: לנס הפקות
    צילום: לנס הפקות

     

    מה לדעתך הסיבה לכך שניר טוב כל כך במשחקי מחשב?

     

    "לדעתי, לילדים אוטיסטים הרבה יותר קל להיות נוכחים במקומות של דמיון, שלא דומים למציאות, משחקים שאפשר להיות בהם לבד ולהרגיש שייך, כי מסביבך משחקים עוד אלפי ילדים. הם לא מחויבים להתמודד עם החברה באופן פיזי ומתרגלים מערכות יחסים דרך הצ'טים. יש לי ילד בן 26 והוא בשוק מההצלחה של ניר, הוא גיימר אלוף בעצמו וניר קורע אותו. הוא לא מבין איך הוא יודע לעשות דברים בצורה שהוא עושה".

     

    וזה גרם לו להיות גם יותר חברתי?

     

    "כמובן. הלכנו איתו לפתיחה של חנות נינטנדו והיו שם הרבה ילדים עם אוטיזם, כולם מחויכים, שמחים. הוא מעריץ את הקהילה הזו והם מעריצים אותו בזכות מי שהוא. גם אם לפעמים הוא לא יודע להעביר רגשות במילים, דרך המשחק הוא מתקשר. יש לו גיימרים שהוא מטורף עליהם ביוטיוב, כל המהלכים במשחק הם באנגלית ודרכם הוא למד אנגלית בצורה יוצאת דופן, קורא וכותב. הגיימינג מציל את ניר וילדים כמוהו. אומרים על משחקי מחשב שזה דבר לא חינוכי, אבל המקומות האלה מצילים את הילד שלי".

     

    בכל העולם ישנן שתי חנויות נינטנדו - אחת ביפן, השנייה בישראל. החנות נפתחה לפני חודש בדיזנגוף סנטר בתל־אביב והפתיחה משכה הרבה גיימרים, גם ילדים כמו ניר. "נינטנדו בנוי על קהילתיות", מספר רון קלדס (39), מנכ"ל חברת אור גיימינג, הנציגה הרשמית של נינטנדו בישראל. "אנשים צריכים להכיר כדי להתקדם בשלבים, ללמוד אחד מהשני. אחד מהדברים שהכי ריגשו אותי לראות בפתיחה של החנות היו ארבעה חברים שפשוט ישבו עם המכשיר שלהם בצד ושיחקו יחד, לא על מסכי הענק שהצבנו אלא לבד, על הרצפה. הקבוצה הייתה מורכבת מילד צעיר, בחור מבוגר, ילד על הרצף האוטיסטי ועוד נערה, כולם דיברו באותה שפה, שיחקו ופיתחו אחד את השנייה, וזה היה מדהים".

     

    לצפות בנופר בפעולה גורם לאסימון ליפול באופן סופי. בתוך המשחק היא שווה, מתמודדת עם שאר הילדים, שמנסים לנצח אותה בכל דרך מבלי להתייחס למגבלות. כשהיא מנצחת שלב, כל הקהילה שם כדי לעודד אותה. בתוך המשחק היא הגיבורה.•

     

    ידיעות אחרונות