הסיפור של סקרלט

כשהבמאי המוערך נוח באומבך החל לעבוד במוחו על תסריט שעוסק בהתרסקות חיי נישואים, הוא ייעד את התפקידים הראשיים לאדם דרייבר ולסקרלט ג'והנסון. באומבך התעקש על השניים ופנה אליהם בשלב גיבוש הרעיונות, עוד לפני שהתחיל בכלל לכתוב. כשיצר קשר עם ג'והנסון ב־2017, הוא כלל לא היה מודע לכך שהיא בעצמה מתמודדת עם תהליך פרידה כואב מבעלה השני, העיתונאי הצרפתי רומיין דוריאק, אבי בתה רוז דורותי (אז בת 3). בתביעת המשמורת שהגישה באותה עת לבית המשפט העליון במנהטן, טענה ג'והנסון כי נישואי בני הזוג "שבורים ללא תקנה".

ג'והנסון הופתעה מההצעה של באומבך. "כשנפגשתי עם נוח, הייתי באמצע תהליך גירושים. לא ידעתי בכלל למה אנחנו נפגשים, והוא לא ידע שאני מתגרשת", גילתה במפגש עיתונאים בפסטיבל ונציה האחרון. "כשבאתי לפגישה ידעתי שנדבר על פרויקט שנוח עובד עליו. זה היה אחרי שלא התראינו תקופה ארוכה, אבל מסיבה כלשהי, על אף שעבר זמן רב, הרגשתי כאילו לא עבר זמן כלל מאז שנפגשנו לאחרונה. אני חושבת שהתפרצתי לחדר, הזמנתי כוס יין לבן והתחלתי להתלונן. הוא הקשיב לי בתשומת לב, ואז היה שלב שהוא אמר: 'מצחיק שאת מספרת לי על הגירושים, יש לי פרויקט שאולי ממש תרצי לעשות או כזה שלא תרצי להסתכל עליו בכלל, ובטח לא להשתתף בו — נראה איך תרגישי לגביו'".

ניכר שלג'והנסון, שמאורסת כיום לקומיקאי קולין ג'וסט ("סאטרדיי נייט לייב"), עדיין קשה לדבר על הפרידה מדוריאק והמשבר שטילטל את חייה. "אלה דברים נורא אישיים לדבר עליהם", היא מודה. "במהלך הפגישה עם נוח, במובן מסוים החוויה של הגירושים התפוגגה לי, והיה לי קתרזיס. איכשהו הפרויקט הזה הגיע לי בזמן הנכון והסכמתי מיד להופיע בסרט".

"סיפור נישואים", שעלה בבתי הקולנוע ועולה בנטפליקס בשישי הקרוב, צפוי לככב בעונת הפרסים שמתרגשת עלינו. ג'והנסון מעידה שבתהליך יצירת הסרט "לאף אחד מהנפשות הפועלות לא היה אגו. יש כל כך הרבה מעצמנו בסרט הזה, גלוי לעיני כל. העבודה על הסרט הייתה מתישה ומאתגרת".

למרות שהסרט עוסק בקריסת התא המשפחתי, ואף הושווה ליצירות הקודרות של הגאון השוודי אינגמר ברגמן ("פרסונה", "תמונות מחיי נישואים"), הוא לא חף מהומור. "החיים הם דינאמיים", סבורה ג'והנסון. "הרבה דברים עצובים הם גם קורעים מצחוק. לדעתי, בכל מקרה".

"סיפור נישואים" מזכיר לנו עד כמה ג'והנסון (35), שהייתה עסוקה בשנים האחרונות בביסוס מעמדה ככוכבת הכי רווחית בהוליווד, והופיעה בעיקר בסרטי אקשן וקומיקס ("הנוקמים", "קפטן אמריקה"), היא שחקנית מעולה ואיכותית. מן הראוי שהיא תזכה בפרסים בטקסים הקרובים, ומגיעה לה ללא ספק מועמדות לאוסקר.

ג'והנסון עברה דרך ארוכה מאז שהייתה ילדת פלא ("הלוחש לסוסים"), פרצה בהמשך בסערה עם "אבודים בטוקיו" וכבשה את הצמרת של בירת הסרטים. עכשיו היא מרגישה שיש לה יותר אפשרויות מבעבר. "האקלים הפוליטי־חברתי כיום כל כך שונה. יש כל כך הרבה הזדמנויות נפלאות עבור נשים בכל הגילים לשחק דמויות מסוגים שונים. בשנות ה־20 שלי, ואפילו בסוף גיל ההתבגרות, הרגשתי שאיכשהו לוהקתי תמיד לתוך תבניות. הפכו אותי להיות מאוד מינית, ואני מניחה שבאותה תקופה זה היה נראה הגיוני לכולם. זו הייתה תקופה אחרת. אפילו שזה לא היה חלק מהנרטיב שלי הוא נוצר עבורי, כנראה בידי חבורה של גברים מהתעשייה. זה אמנם עבד אז, אבל היה לי קשה מאוד להבין איך לצאת מתפקיד הנערה התמימה, או 'האישה האחרת' - כי זה לא משהו שאי פעם כיוונתי אליו".

ג'והנסון מספרת שהיא הרגישה צורך "להתנער מהתוויות ומהקופסאות האלה, כי לא רציתי לעבוד על דברים שידעתי איך לעשות או שידעתי שאני יכולה לעשות. בזמנו חשבתי שאולי אני צריכה עבודה שונה בתעשייה הזאת, שתהיה מספקת יותר, כי היה נראה שאין לי לאן להתקדם. ואז הייתה לי הזדמנות לעשות מחזה של ארתור מילר בברודוויי, והוא שינה לי לגמרי את התפיסה על איך אני יכולה לעבוד ואילו הזדמנויות יכולות להיות בהישג ידי".

ואם מדברים כבר על השינוי באקלים הפוליטי והחברתי, אי־אפשר שלא להזכיר את נושא מי־טו. ג'והנסון פעילה מאוד למען זכויות נשים ואף נשאה נאום נוקב בצעדת הנשים שנערכה בוושינגטון. היא גם יצאה נגד ג'יימס פרנקו, אחרי שצצו האשמות נגדו מצד נשים. אבל בניגוד לשחקנים ולשחקניות אחדים שנשבעו לא לעבוד יותר עם וודי אלן, בגלל ההאשמות של בתו דילן פארו, לג'והנסון שעבדה עם אלן בשלושה סרטים ("נקודת מפגש", "סקופ" ו"ויקי כריסטינה ברצלונה"), יש גישה אחרת. "אני אוהבת את וודי", הכריזה לאחרונה על דפי "הוליווד רפורטר". "אני מאמינה לו ואעבוד איתו שוב בכל הזדמנות. אני פוגשת את וודי בכל פעם שמתאפשר והיו לנו הרבה שיחות על הפרשה. הייתי מאוד ישירה איתו והוא היה מאוד ישיר איתי. אני מאמינה לו שהוא חף מפשע".