למחזור השמיני של העונה, זה שהתקיים רק לפני חודש וקצת, נכנסו מכבי ת"א, והפועל באר־שבע בשוויון נקודות. השתיים נפגשו כששתיהן עדיין לא הפסידו אפילו פעם אחת בליגה ובאר־שבע נתפסה, כרגיל בשנים האחרונות, כזו שתרוץ ראש בראש עם הצהובים. שם, בבלומפילד, החלה הנפילה.

ארבעה מחזורים עברו מאז ההפסד 2:0, לא יותר מדי, אבל השוויון בצמרת הפך לפער ענק של 9 נקודות. 3 נקודות בלבד השיגה באר־שבע בארבעת המשחקים האלה, האחרונים. ניצחון אחד ושלושה הפסדים שמסכמים את אחד החודשים החלשים ביותר של המועדון זה שנים. בתקופה הקצרה הזו רק כפר־סבא ורעננה השיגו פחות נקודות מבאר־שבע.

את ההתרחקות מהמקום הראשון אפשר להסביר באמצעות שלושה שלבים, כשהראשון הוא זה שהתרחש עוד לפני פתיחת העונה, אז נבנה סגל מוגבל יחסית. החלק השני שייך לברק בכר, שלא מצליח למצוא את איזון הקסם בין שחקני הסגל שכן יש לו. ואז, בעקבות אלה, מגיע השלב השלישי והאחרון – קושי מנטלי של שחקנים רבים והיעדר מנהיגות. אנחנו, בכל מקרה, נתחיל את הסיפור מההתחלה, כלומר מהקיץ.

אפורה ולא ממש יעילה

אחרי עונת הכשל הקודמת החליטו בבאר־שבע ללכת על קו ברור – החתמת שחקנים רעבים, עם אופי טוב, שיש להם עוד מקום לשיפור. אנשי הקבוצה, בעיקר אלונה ברקת, הצהירו על כך בכל מקום, התגאו בדבר. יש לכבד את העובדה שלמועדון יש דרך, אבל התוצאה שהתקבלה היא שלפחות כרגע, העונה, הסגל של באר־שבע שקוע בבינוניות. יש בו איזו בנייה לרוחב במקום לעומק. חסרים בו כוכבים.

באר־שבע נבנתה להיות יעילה ואפורה. זה בסדר, אבל קבוצה בסגנון הזה תתקשה פעמים רבות מול ההגנות הצפופות שמולה. בן שהר הוא בעצם החלוץ האמיתי היחיד, אין לו מחליף. בקבוצה ביקשו להיות סבלנים עם חוסה אנחל קארייו, אבל איבדו את הסבלנות בעצמם ושיחררו את הספרדי. עכשיו, כשבאר־שבע זקוקה לשער בסיום, בכר מעלה להתקפה את מיגל ויטור, בתקווה שהראש של הפורטוגלי יגיע לאיזה כדור גובה. הרעיון לא בדיוני, ליברפול עשתה את זה עם וירג'יל ואן דייק, אבל פה נס־ציונה ניצלה את היעדרות ויטור בהגנה והשיגה ניצחון.

הסגל הצר, שהשיג רק שני שערים משחקנים מחליפים עד עכשיו, גם לא נבנה בהתאמה של שחקן לשני. קחו את הקישור האחורי כדוגמה. דוד קלטינס הוא קשר מרכזי מצוין, אבל מתקשה לשחק את הקשר האחורי ביותר כיוון שהוא אינו מניע כדור בשלמות. לכן, במשחקים האחרונים נכנס למשבצת הזו עדן שמיר, שמיקומו האחורי מקשה עליו לעשות את מה שהוא הכי טוב בו, להצטרף לרחבה ללא כדור. שניהם שחקנים טובים, אבל לא בתפקיד הזה.

שהר, קלטינס וממן. צילומים: אורן אהרוני, עוז מועלם

איבד את הנוסחה  

בכר הוא המאמן הישראלי המוערך ביותר כיום, אבל גם הוא לא מצליח למצוא כרגע את הנוסחה הנכונה, זו שתצליח להוסיף ברק לאפרוריות הסגל מבלי לפגוע בו הגנתית. בעבר התרגלנו לראות את בכר מזיז חיילים על הלוח, משנה דברים בקצב מסחרר, אבל העונה אין קסמים. אף שפן שנשלף מהכובע לא עושה את העבודה.

הבעייתיות המרכזית עבור בכר נמצאת בתרומה ההתקפית של הקישור. כל השחקנים ששיחקו עבורו במרכז המגרש העונה – קבהא, קלטינס, שמיר, סבג וממן – רשמו יחד בישול אחד. רק קבוצה אחת נוספת מחזיקה בתרומת בישולים כה נמוכה מהקישור שלה וזו הפועל ת"א. 19 אחוז בלבד מההתקפות של באר־שבע מגיעות מהאמצע ולא מהאגפים, הכי מעט בליגה יחד עם רעננה. אם מסתכלים על כמות ההתקפות מהמרכז שהסתיימו באיום על השער, אפשר לראות שאצל קבוצות כמו מכבי ת"א ומכבי חיפה המספר הוא יותר מכפול.

בתחילת העונה באר־שבע הצליחה באמצעות משחק לחץ ועמידה נכונה לנצח גם עם קישור אפרורי, שכולל את קלטינס, שמיר וסבג, אבל החוסר בשחקן יצירתי באזור הזה זעק לשמיים. מרכז המגרש של באר־שבע לא רק שלא יוצר אלא גם לא מהווה בעצמו איום על השער. באר־שבע לא כבשה אף שער מבעיטה מחוץ לרחבה העונה. תוצאת שילוב הדברים האלה: כדי להבקיע שחקני באר־שבע צריכים לרוב להגיע ממש עד השער. הם מבקיעים בממוצע ממרחק של 5.5 מטרים מהשער, הנמוך בליגה.  

מליקסון הפצוע לא עמד לרשותו של בכר אז במשחקים האחרונים המאמן החליט שחנן ממן יהיה הג'וקר שלו. ממן היה טוב נגד נתניה, אבל בגדול השינוי פגע בקבוצה. הוא הוציא ממנה את האגרסיביות והעבודה על המגרש שכן היו לה, יותר מאשר תרם. בכר חייב לבצע שינויים, שיהפכו את הקבוצה שלו ליותר נוצצת, ליותר פותחת הגנות, אבל כל שינוי כזה לא מוכיח עצמו. בקיצור, הקבוצה לא מספיק התקפית וכל שינוי להפוך אותה לכזו, מוביל לפגיעה הגנתית. בכר הוא לוליין על חבל שכל הזמן נוטה לכיוון נפילה, לא מצליח לשמור על איזון.

איפה המנהיגים? 

מהרגע הראשון באר־שבע לא הייתה קבוצה מאוזנת, אבל בתחילת העונה, לפחות במשחקים באירופה, התוצאות הפתיעו לטובה, ואולי גם ההצלחה הרגעית הזו פגעה בקבוצה. כולם מצפים ליותר, ואחרי שבשבת בני־יהודה השוותה בטרנר נשמעו שריקות בוז. לא מעט שחקנים מתקשים להתמודד עם הסיטואציה.

אין ברדה, אין הובאן, אין אוגו, אין בוזגלו. השחקנים האלה ידעו להתמודד מנטלית עם סיטואציות בעייתיות ואף להשפיע על החברים לקבוצה בהקשר הזה. אין מנהיגים, אין שחקנים שמסוגלים להרים את עצמם מהקרקע לבד, בטח שלא אחרים. הדבר מתבטא גם במה שקורה לבאר־שבע תוך כדי משחקים. היא הולכת אחורה אחרי שכובשת, ויורדת ביכולת ככל שמתקרבות הדקות המכריעות. מאז החזרה מפגרת הנבחרת של חודש אוקטובר עומד מאזן השערים שלה במחציות השניות על 6:3 לרעתה.

לעניין המנטלי יש כמובן השפעה ברורה גם ממשחק למשחק והנה הערב (20.15) מגיע עוד אחד, בכפר־סבא. הלחץ בבאר־שבע גדול כיוון שבמחזורים הבאים הקבוצה תפגוש את מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. חזרה לעניינים ובאר־שבע יכולה להיות שוב במקום השני, אבל רצף המשחקים הקשה הזה גם יכול להכניס אותה לשנת 2020 כשהיא במקום הרביעי או החמישי.

עוד משחקים הערב: בני־יהודה - הפועל רעננה (19.00), מכבי נתניה - קריית־שמונה (19.45).