בשבוע שעבר ציינו בישראל 72 שנה לכ"ט בנובמבר 1947, תאריך לועזי שתורגם באופן חלקי לתאריך יהודי על ידי דוד בן־גוריון, וזאת על אף שהחלטת האו"ם על הקמת מדינה עברית התקבלה בכלל בשנת תש"ח בתאריך עברי שיחול רק בשבוע הבא, ט"ז בכסלו. אך מעבר לשאלת התאריכים המבלבלת, מדובר באחד האירועים המרתקים בתולדות ישראל.

אני הייתי אז ילד בן 12, שישב לצד הוריו מול מקלט הרדיו והאזין לשידור הישיר מההצבעה באו"ם. השמחה הייתה גדולה, אבל בן־גוריון, ששהה אז במלון קליה בצפון ים המלח, לא הצטרף לחגיגה בלובי. לבתו רננה הוא אמר: "מי יודע אם לא ייפלו גם מבין הרוקדים כאן עתה". רוח זו נארגה בדבריו גם כחצי שנה לאחר מכן, לאחר הכרזת העצמאות ב־14 במאי 1948, ה' באייר תש"ח. "בארץ צהלה ושמחה – ושוב אני אבל בין השמחים, כביום 29 בנובמבר", רשם אז ביומנו. ואכן, חלוקת הארץ והכרזת העצמאות לאחריה הביאו להכרזת מלחמה על "הצד היהודי" מצד שש מדינות ערביות, שאליהן חברו צבאות לא סדירים וערביי ארץ ישראל.

אולם, סיפור האירועים שקדמו לכ"ט בנובמבר טרם סופר במלואו. הוא מפוזר בין השאר בזיכרונותיהן של חלק מהדמויות, דוגמת משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ואליהו אילת, הנציג של הסוכנות היהודית בוושינגטון, שייצגו את היישוב היהודי בעצרת האו"ם. היום, במערכת היחסים הקיימת עם ארצות־הברית, לא יאומן כי יסופר איך תמיכתה לא הייתה מונחת בכיס הציוני – לא לפני ההצבעה, וגם לא בתהליך ההחלטות שהגיע אחריה, שבו כמעט נהפכה הקערה על פיה, אלמלא התעקשותו של חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית לשעבר ובהמשך נשיאה הראשון של המדינה, להיפגש עם הנשיא האמריקאי הארי טרומן תוך שהסתייע ברעהו היהודי הקרוב של הנשיא אדי ג'ייקובסון. כן, טרומן לא רצה להיפגש עם וייצמן, אך אלמלא פגישה זו מי יודע כיצד הייתה מסתיימת הדרמה הזו.

דרמה נוספת התחוללה בוועדת אונסקו"פ, הוועדה של האו"ם לענייני ארץ ישראל. דוד שאלתיאל, ראש הש"י (שירות הידיעות של ההגנה), גייס את חיים הרצוג, אז עורך דין שחזר משירותו כקצין מודיעין בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, להוביל רשת ריגול בתוך הוועדה בעת פעילותה בארץ ישראל. מי שסייעה לו הייתה תמר אשל, לימים חברת כנסת. המידע נאסף בין השאר באמצעות האזנה לטלפונים, וכן מעקב צמוד אחרי חברי הוועדה.

בן־גוריון היה מעורב בכל. לאחר פרישתו מהמערכת הפוליטית העניק לי שני ראיונות מפורטים שבהם שוחח על ההליך שקדם להחלטה על הקמת המדינה. "אלמלא הרוסים אינני יודע אם היינו קיימים", הוא אמר, וחשף למעשה את חלקה הגדול של ברית־המועצות בהגשמת החלום הציוני. "אמריקה הטילה אז אמברגו על משלוחי נשק, וממשלת אנגליה רצתה להרוס את המדינה היהודית. הרוסים הם שהמציאו לנו הנשק. עד גמר מלחמת העצמאות עמדו הרוסים לימיננו בשכל ובעקשנות, יותר מכל מדינה אחרת".

גם בסיפור ידוע ומוכר לכאורה כמו הקמת המדינה, כך מתברר, עדיין רב הנסתר על הגלוי. √