איך תיראה מדינת ישראל בעוד 20 שנה? מה ומי יהיו הכוחות המניעים שלה? האם היא תישאר אומת הסטארט־אפ והספר? על פי הנבואה של מבחני פיז"ה, כל ההישגים המרשימים שהושגו בזיעת אפיים בשבעים שנה עלולים לרדת לטמיון. מבחני פיז"ה, בשונה אולי מכל מבחן אחר שנערך בישראל, בודקים יכולת חשיבה עצמאית, הסקת מסקנות ולמידה תהליכית. לא תמצאו שם שינון או מבחן על חומר מסוים, אלא בדיקה של מסד ידע שאמור היה להירכש לאורך שנים. הפעם הפשלה גדולה מתמיד. הציון של מדינת ישראל הוא נכשל מהדהד. הציון במדעים, קריאה ומתמטיקה - נכשל. נמוך מאד ביחס למדינות ה־OECD ונחשב לגרוע בכל פרמטר. הציון בכמות המצטיינים - נכשל. אחוז המצטיינים נמוך באופן משמעותי (8 אחוזים לעומת 20 במדינות דומות). ומי המצטיינים? בנים יהודים ממרכז הארץ כמובן. לא חשבנו אחרת. הציון בצמצום פערים - נכשל נכשל נכשל. מדינת ישראל היא המדינה עם הפערים הדרמטיים ביותר. בין פריפריה למרכז, בין בנים לבנות, אבל בראש ובראשונה: בין יהודים לערבים. המגזר הערבי נמצא בפער של חצי שנת לימוד תמימה מזה היהודי, והפער הזה רק הולך וגדל. ומה עם החרדים, אתם שואלים? הם לא נבחנו בכלל. אפשר לדמיין איך ייראו התוצאות במקרה שנכניס גם אותם אל המשוואה.

למשרד החינוך הישראלי תקציב עצום. הגדול ביותר אחרי משרד הביטחון. הסיפור פה הוא בכלל לא סיפור של כסף. הסיפור הוא פשוט שמערכת החינוך שלנו היא למעשה שיקוף מדויק של החברה האזרחית. נייר הלקמוס שמשמש ראי עכור של התהליכים הגלויים והסמויים במדינת ישראל. מדיניות שהמוטו שלה הוא "מצבנו מצוין בניכוי הערבים והחרדים" היא מדיניות שמקדמת נחשלות. מדיניות בה כולנו סובלים משירותי רווחה, רפואה וחינוך כושלים היא מדיניות שלעולם לא תוכל להצמיח מצוינות. במשרד החינוך ניסו לצמצם פערים בין המגזר הערבי ליהודי, למשל, תוך הקצאת תקציבי ענק. זה לא עבד. במחוזות של הזנחה, אלימות, פשיעה ותחושת שקיפות ועוינות לא תוכל לצמוח סקרנות. זה סולם הצרכים של מאסלו.

בתהליכים חברתיים אין פתרונות קסם. רק טיפול עשרת אלפים לכל המערכת האזרחית יכול לעזור בקצה לילד שנמדד במבחן פיז"ה ואמור להיות הבטחת העתיד שלנו. בזמן שפוליטיקאים מחליפים האשמות כמו גרביים, המערכות הכי חיוניות בגוף הפועם שנקרא מדינת ישראל נמצאות בקריסה ואין שום קברניט שמתיימר להציע טיפול שורש. מבחני פיז"ה מעידים כאלף עדים שאנו חיים היום על אדי הדלק של הצלחות העבר, ולחסד הזה יש דד־ליין. אם לא נתעשת נגלה שהדד־ליין קרוב מתמיד.