גוגל הוא לא חברו הטוב ביותר של מפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ בימים אלה. ערב אחד הוא גילה שעברו המקצועי הוכתם, ושהוא נחשב לכדור משחק רך במיוחד בידי בלפור, שתול של מקורבים לשעבר של רה"מ בנימין נתניהו, ניר חפץ ושלמה פילבר, לפחות לפי התכתבויות ביניהם. "לא היה כיף לקרוא את השם שלי בהתכתבויות האלה", אומר מפקד גל"צ בראיון ראשון. "והתבאסתי במיוחד, בעיקר בגלל הפער בין האדם שאני מכיר, כלומר אני, והמערכות שהפעלתי לאורך השנים בסטנדרטים של עשייה עיתונאית, לבין חלופת ההודעות שלהם".

הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

לפי הפרסום שחשף העיתונאי רביב דרוקר בחדשות 13, פילבר וחפץ – לימים שניהם עדי מדינה בתיקי נתניהו – התכתבו כשפילבר היה מנכ"ל משרד התקשורת והוא וחפץ עסקו בניסיון להשפיע על איוש עמדות מפתח בתאגיד השידור המתהווה. אלקבץ כיהן אז כעורך הראשי של רשות השידור וגם מונה לסמנכ"ל הרדיו של התאגיד. באותה חלופת הודעות המליץ חפץ לפילבר על אלקבץ כעורך הראשי של חטיבת החדשות שתוקם בתאגיד. "היה לך ביד בינגו וזרקת לפח", כתב חפץ, "אני לא הבאתי את שמעון. להפך. אתה הובלת לשם. זה מהלך של פעם ב־50 שנה. לא מסוגל להבין למה לא מינית שם עורך ראשי".

ופילבר ענה: "אחד משניהם (אלקבץ או מנחם הורוביץ שגם שמו עלה בהקשר – ר"ש) ימונה בהמשך. גם שמעון העדיף את הטקטיקה הזאת".

עד עכשיו שמר אלקבץ על שתיקה בנושא, אבל סימני השאלה שעלו מאז, ומשליכים גם על כהונתו הנוכחית כמפקד גלי צה"ל, הרגיזו אותו. "מותר לניר חפץ לחשוב שאני ראוי להיות עורך ראשי של החדשות, אבל לא רק הוא חשב ככה, אלא גם עיתונאים ברשת ב' ובחטיבת החדשות, כאלה שביקשו ממני להתמודד לתפקיד. אמרתי לאורך כל הדרך שאני לא רוצה את התפקיד".

ברדוגו

למה לא רצית לעמוד בראש חטיבת החדשות של התאגיד?

"כי אחרי שנתיים וחצי בראש גוף שהחרב מתהפכת מעל הראש של אנשיו יום־יום, שעה־שעה (רשות השידור ‑ ר"ש), כשאנחנו קמים כל יום לספינים מטורפים של סגירה־פתיחה, צריך מישהו שיוביל וינהיג, להביא חדשות וסיפורים. לא רציתי לעזוב את האנשים ברשות השידור והחלטתי שאני נשאר איתם. ברמה האישית, הוריי נפטרו אז בהפרש של עשרה ימים. במקביל הקמתי שבע תחנות רדיו חדשות לתאגיד".

אתה יכול להבין מאיפה זה בא? למה סומנת כמישהו שיועיל לאינטרסים של נתניהו?

"לא. במבחן המעשה והתוצאה יכול להיות שהם הבינו שיש מישהו שרוצה לעשות שינויים ולהביא גיוון של קולות נוספים, אבל בשום פנים ואופן לא תחת אמירה של פוליטיקאי. כי את זה לא אעשה לעולם".

חפץ | צילום: יאיר שגיא

אני אעלה שאלה פרובוקטיבית. אולי הם חשבו: אלקבץ, מזרחי, דרום, כנראה משלנו, ליכוד. בלי להכיר אותך לעומק.

"זו שאלה גזענית כי היא לוקחת את כל מה שאתה ומתייגת. אתה רואה שאנחנו נמצאים עכשיו במלחמה בין ישראל השנייה כביכול, לבין מי שמגדיר עצמו כאליטה. אבל אני לא בא מהמקום הזה. עובדה, אני ההוכחה שאפשר להיות כל מה שאמרת ולהצליח. צריך באמת לשאול את חפץ ופילבר למה הם התכוונו".

ואם אתה בכל זאת נכנס לראש שלהם? למה הם חשבו שאתה בכיס שלהם, שאפשר לגנוב איתך סוסים?

"יכול להיות, אולי, שהם ראו בי מישהו שנוח לדבר איתו והוא קשוב. אבל אני קשוב לכולם, בלי יוצא מהכלל, ואני מדבר עם אנשים ושומע אנשים. כדי לצאת מכל טירוף המערכות ולזכור מאיפה באתי, אני תמיד מקפיד לעשות את הקניות בשוק ולנסוע לפעמים בקווי 4 ו־5 בתל־אביב. ברגע שזה מגיע לעבודה המקצועית, מה שקובע זה רק הרצון שלי לעשות מוצר עיתונאי טוב".

צרור | צילום: אורן גולן

בעבר פילבר לא ביקש ממך לקדם דברים שקשורים לנתניהו?

"מה היה יכול לבקש? עליי הוא בוודאי שלא לחץ, וגם לא זכורות לי בקשות מיוחדות".

וניר חפץ?

"כיועץ תקשורת קיבלתי ממנו יותר תלונות על תגובות שלא שודרו, אבל לא באופן חריג. כמו שכל דובר עושה והיה עושה, לא פחות ולא יותר. העברתי את הפניות לגורמים המקצועיים רק בנושאים כמו למה לא הכנסתם תגובה".

ברקאי | צילום: אוראל כהן

מה הדבר הכי חמור שהוא ביקש?

"השיח שלי איתו לא היה ברמה של דברים חמורים וגם לא יומיומי. זה בעיקר היה בתקופה של בחירות 2015, כשהיה לחץ גדול מאוד. אבל דאגתי כל הזמן שיהיה מרחב של הגנה אווירית. המסר שלי לכתבים היה כל הזמן שהם לא צריכים לפחד, אלא לעשות את העבודה שלהם. אנשים כמו אריה גולן, קרקובסקי, נויבך, כרמלה מנשה וערן סיקורל כותבים שזו הייתה אחת התקופות הטובות מבחינת חופש עיתונאי לקול ישראל. הם גם כתבו לי הודעות מעודדות בימים האחרונים, כשנושא חפץ ופילבר עלה לכותרות, והדגישו כמה עזרתי לחופש העיתונאי שלהם".

אם היום תראה את פילבר וחפץ במקרה, תגיד להם משהו?

"שום דבר. לא עושה מזה עניין. מודה שכן הפתיע אותי לראות את השם שלי בהתכתבויות שלהם".

ככתב צעיר (משמאל). “תמיד היו לחצים"

זה די מעליב לשמוע שאתה כלי משחק בידי אנשי ראש הממשלה, שככה הם רואים אותך.

"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך. לא נעלבתי כשהשם שלי צץ בהתכתבויות האלה. למדתי בשירות הציבורי שלהיעלב זה לא בתוכנית העבודה".

מי שמכיר אותך פחות, יכול לחשוב שהיית כלי משחק של חפץ ופילבר.

"בגלל זה אמרתי לעצמי שאבוא לדבר איתך, לא?"

אלקבץ משדר. “אנשים שאלו מתי אני אבוא עם הנבוט" | צילום: ישראל יוסף

× × ×

התחנה הצבאית, יום שלישי השבוע, חמש בערב. לצד ברדוגו, במקומו של ירון וילנסקי, ישבה מאחורי המיקרופון העיתונאית אילאיל שחר, לשעבר הכתבת המדינית וכיום ראש מחלקת החדשות. על קו הטלפון שרת התרבות מירי רגב. השיחה בין השלושה מתמקדת תחילה במו”מ הקואליציוני, בדרישות של כחול לבן, בתנאים של נתניהו, בגדעון סער. ברדוגו, כמדי ערב, מוביל את הראיון. בשלב מסוים הציגה שחר שאלה משלה לשרה רגב. “האם ראוי שבמצב שנוצר, השר אוחנה, שהוא שליחו המובהק של ראש הממשלה שהוגש נגדו כתב אישום, ימנה פרקליט מדינה?” לפני שרגב הספיקה לענות, ברדוגו הגיב בכעס. “אה, את מציעה שיעברו על החוק אילאיל? אני אשכרה לא מבין את הדבר הזה”, רתח המגיש ונזף: “זה הזוי להגיד דבר כזה בשידור! זה בלתי נתפס”. גם רגב הצטרפה לנזיפות: “גם אם זה נוח לך וגם אם זה לא נוח לך, זה המצב. השר הממונה יקבע”. שחר ניסתה להגיב, אבל ברדוגו היסה אותה: “גברת אילאיל שחר, למה את לא חוזרת לטענה שמנדלבליט מונה כדי להגן על נתניהו? כי עכשיו הוגש כתב האישום? הזוי!” שחר ניסתה לטעון שהמינוי לא עומד במבחן הסבירות המשפטית, מה שהצית עוד יותר את חמתם של ברדוגו והשרה רגב. “יש פה בכלל ספק שהשר הוא שליחו של נתניהו?” שאלה שחר, וברדוגו הגיב: “זו זילות! זילות! הוא נבחר ציבור”. לאחר שהשרה רגב ירדה מהקו, סיכם ברדוגו את השיחה בנזיפה נוספת לשחר: “לפני שאת אומרת אמירה כזו, את צריכה להכיר את החוק,עם כל הכבוד”.

נוה | צילום: יאיר שגיא

אלקבץ, שמעת את זה?

“האזנתי, ויש לי מה לומר לשניהם. אעשה זאת בשיחתי עימם”.

אלו לא ימים קלים, כאמור, עבור שמעון אלקבץ. אם לא די בחלופת ההודעות בין פילבר לחפץ, שהציגו את אלקבץ כמעין "שתול של בלפור", אותו חפץ גם הגיש לאחרונה תביעת דיבה נגד יעקב ברדוגו, הפרשן הפוליטי הבכיר של התחנה, ומי שמושך אליה לא מעט אש. בתביעה טוען חפץ כי בקבוצת ווטסאפ, ברדוגו הפר לכאורה צו איסור פרסום הנוגע לחקירתו. אז מה הקשר לגל"צ? במכתב שלפני הגשת התביעה ציין חפץ: "מצוי בידינו מידע חד־משמעי, מגוף ראשון, השופך אור חדש על אודות פעולות ומגעים סמויים מעין הציבור, שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו בתחילת שנת 2016 בנוגע למינויך לתפקיד שדר ומגיש בכיר של תוכנית אקטואליה יומית בשעת האזנת השיא של גל"צ. כידוע לך היטב, זמן קצר לאחר ביצוען של פעולות חשאיות אלה זכית במינוי בו חשקת זמן רב, הפכת בזכותו לדמות ציבורית רבת־השפעה, והס מלהזכיר את העובדה כי אתה נהנה מאז גם ממקור הכנסה קבוע, הנשען על תקציב הביטחון".

ברדוגו, חשוב לציין, לוהק למשבצת השידור היוקרתית בימי קודמו בתפקיד של אלקבץ, ירון דקל, אבל אלקבץ נשאר בתחנה ביפו עם העננה.

שטייף | צילום: יריב כץ

אז איך אתה מסתדר עם זה?

"מסתדר עם מה?"

שלפי מה שחפץ טוען, ברדוגו הוא למעשה "שתול" של בלפור.

"ברדוגו משמש כבר 15 שנה כפרשן פוליטי בתוכניות אקטואליה ובפאנלים בגלי צה"ל. לרצועת השידור בחמש בערב הוא שובץ לפי החלטת אבי ברזילי וירון דקל, בתחילת 2016, כשנה וחצי לפני כניסתי לתפקיד. ברדוגו מעולם לא הגדיר את עצמו כעיתונאי, אלא כאיש תקשורת ועורך דין".

אוקיי, לא הגדיר, אבל בשביל הציבור הוא פרשן פוליטי של גלי צה"ל, כלומר עיתונאי.

"נו? ברדוגו בשביל הציבור הוא פרשן וכשהוא מגיש את התוכנית בשעה חמש יש מאות אלפי מאזינים שרוצים לשמוע אותו ואת וילנסקי. והם שומעים שידור מעניין, שהרבה מאוד פעמים לוקח את המרואיינים למקומות ומחוזות שהם לא ציפו. התוכנית מפתיעה, והשילוב ביניהם הוא שילוב מנצח".

השאלה היא לא אם זה עובד או לא, אלא אם, כפי שחפץ טוען, ברדוגו הוכנס לרצועה כ"האיש של רה"מ".

"מה זה אומר? הטענות שברדוגו הוא שופר של בלפור נשמעות מהיום הראשון שבו הוא משדר בתחנה, וביתר שאת בשנים האחרונות. אבל אני גם מקבל המון תגובות טובות על ברדוגו. אנשים מספרים לי שהם שלא יוצאים מהאוטו כדי לא להחמיץ משהו מהתוכנית, שהם ממש מחכים לשעה חמש. התפקיד שלי הוא לוודא שהסטנדרטים העיתונאיים שלנו נשמרים".

דיברת על סטנדרטים. אני מחזיר אותך ליום שלפני הבחירות האחרונות: ברדוגו מקדיש את כל פתיחת התוכנית למתקפה על גבי אשכנזי מכחול לבן.

"תראה, הרצועה בחמש מביאה את הקול שלהם, ונכון שהקול של ברדוגו הוא קול שיוצר סביבו המון גלים. אבל אני צריך לבחון כעורך ראשי את הדברים במונחים של קווים אדומים ובמונחים של חופש ביטוי. גלי צה"ל זה לא רק ברדוגו".

כלומר?

"אני מדמה את התחנה לנושאת מטוסים. ברדוגו יכול להוות מעין רוח פרצים עם מי מלח שניתזים על הנוסעים וזה לא נעים וזה מלוח וזה מטלטל, אבל עדיין זה חלק מהסיפור הישראלי. כשבאים לסיור בתחנה 35 נגדים בכירים, הם מתעקשים לראות את ברדוגו ולדבר איתו. כשאני נמצא בסיור בארה"ב, מנהל מחלקה קרדיולוגית בלוס־אנג'לס, יהודי, אומר לי שהוא מחכה לשמוע את ליפשיץ, שלונסקי וברדוגו בשמונה בבוקר, ושזה עושה לו את השבוע. אני לא יכול לפעול לפי מה שהברנז'ה מצייצת בטוויטר. אני בא עם דרך".

אתה בעצם אומר פה: ברדוגו הוא אולי נציג דעתני של בלפור, אבל מביא לי רייטינג, אז נמשיך.

"את זה אתה אמרת. אני אומר משהו אחר: מבחינתי ברדוגו הוא עוד אחד מסך השדרנים והמגישים שיש בתחנה, שמשדר בשעה אטרקטיבית, בחמש, והוא חלק ממכלול שמורכב מהרבה דעות".

אבל היום הוא סוג של ספינת דגל בגל"צ.

"בעיניי, לכל אחד יש את הייחודיות שלו ואת השעה שלו, ובעיניי כל אחד הוא מלך. אפי טריגר מוביל רצועה בבוקר עם מספרים יפים, ישי שנרב הוא צעיר שידע לקחת את הרצועה האגדית של ניב רסקין ורפי רשף ובונה אותה. וכמובן רזי ברקאי ורינו צרור ויעל דן ואברי גלעד. אז בעיניי ברדוגו הוא חלק מספינת הדגל".

אתה אוהב את התוכנית שלו עם וילנסקי?

"מאזין לה. כשנכנסתי לגלי צה"ל אמרתי שאני בא מאהבה גדולה למקום וכל מה שאעשה אני אעשה באהבה. חד־משמעית, אני אוהב את האנשים שלי, ועושה הכל כדי שהם יוכלו לחיות ביחד. לא תמיד הם אוהבים אחד את השני, אבל כן את השידור. אין פה עניין של אהבה לתוכנית כזו או אחרת. אני ענייני".

ואחרי התביעה של חפץ, אתה רואה באור אחר את ברדוגו? זה לוז־לוז קלאסי: כל החלטה לרעת ברדוגו, יגידו שהתחנפת לשמאל. אם תמשיך איתו כרגיל, יגידו שביבי שוב התערב.

"אבל כמו שאמרתי, בשנים האחרונות טענו נגד ברדוגו שהוא השופר של בלפור, והוא המשיך לשדר. שמעתי את הטענות האלה. אתה צריך לשאול את דקל, שמינה אותו, על מה שניר חפץ טוען. אני מזכיר שזה קרה שנתיים לפני שמוניתי".

אבל זו הירושה שלך, בעיה שאתה מתמודד איתה.

"מי קבע שזו בעיה? יש כתב תביעה שנשלח נגד ברדוגו. בוא נשמע את מה שיש לברדוגו להגיד. כתב התביעה של ניר חפץ כלפי ברדוגו הוא לא נגד גלי צה"ל. אז אמתין להליך שיתברר".

לא דיברת עם ברדוגו בנושא?

"שאלתי אותו, הוא אמר, 'המפקד, אני מטפל בזה מול היועצים משפטיים שלי'".

לא רצית באופן אישי, כמפקד, לשמוע מה יש לו להגיד?

"את מה שהיה לו לומר, הוא אמר".

× × ×

החודש הקשה של אלקבץ כולל גם מכתב ששלחו אליו לפני כשבועיים כמה מעיתונאי התחנה – בהם רזי ברקאי, ורינו צרור, המזוהים במפה הפוליטית עם השמאל - בעקבות הפרסומים על תביעת חפץ, כשהם טוענים להשפעות פסולות וחמורות על התחנה. “בשבועות האחרונים מלאו כלי התקשורת פרסומים שונים המערערים את יסודותיהם העיתונאיים של גלי צה”ל”, נכתב שם. “אין זה סוד שהמציאות העיתונאית השתנתה בשנים האחרונות בתחנה, ושלצד שינויים מתבקשים שנעשים בתקשורת כולה, של גיוון הקולות, עלה בה ניחוח פוליטי של השפעה חיצונית פוליטית לא עניינית בחלק מן השידורים”.

אלקבץ הודף את הטענות: "מותר לעיתונאים אצלנו לכתוב מכתב. אני מכיר את דעותיהם האישיות של חלק מהכותבים. שום דבר לא חדש לי בעניין הזה, אבל עדיין אני מכבד את דאגתם לבית. אני רק אומר שהבית הזה הוא של כולנו, ושל אזרחי ישראל וחיילי צה"ל. וכל מי שמשדר בו, הוא דייר בדמי מפתח".

מה לגבי עצם הטענות שלהם?

"עוצמתה של גלי צה"ל הייתה מאז ומתמיד בריבוי הקולות שלה. התחנה פועלת בעצמאות מוחלטת והשדרנים עושים את מלאכתם באופן הכי חופשי והכי יצירתי. הדרישות שלי מהם זה להביא כמה שיותר סיפורים וחשיפות עיתונאיות, ואת קולה של החברה הישראלית על כל גווניה".

אז הם טועים? הם מדברים על תחנה שמתפקדת בצילן של השפעות זרות.

"אילו השפעות זרות? מי השפיע עליהם? הם כתבו את המכתב, צריך לשאול אותם. הם לא באו עם מקרה קונקרטי במכתב".

הם לא התלוננו קודם?

"הם מדברים איתי בעיקר על ברדוגו. אני אומר להם את מה שאני אומר תמיד: שכשהיינו ילדים הייתה לנו שקית מרופטת עם גולות בכל מיני צבעים. התחנה הזו תהיה עם כמה שיותר קולות".

השתכנעו?

"עובדה שלא, הרי כתבו מכתב".

נפגעת מהמכתב? יש שיראו בו אפילו מעין מרד.

"למה מרד?"

עיתונאים בכירים בתחנה שיוצאים נגדה.

"זו לא יציאה נגד התחנה. הם אוהבים את גלי צה"ל ושומרים על התחנה. לגיטימי. זה רק עניין של השקפות שונות, והתפקיד שלי הוא לדאוג שבגינת הפרחים הזו יהיו פרחים מכל הסוגים והצבעים, כולל פרחי בר".

רזי ברקאי הוא אולי בכיר השדרים שלכם, והוא בחזית הזו.

"אז מה זה אומר? שאני לא אמשיך להילחם עליו כמו שעשיתי בשנתיים האחרונות כדי להמשיך את העסקתו בתחנה? עשיתי זאת גם השנה. הוא אחרי גיל הפנסיה וצריך בכל שנה לחדש לו את החוזה. רזי הוא קול מאוד חשוב לתחנה".

נפגעת ממנו אישית?

"אין פה עניין של פגיעה אישית. אני לא כזה. מותר להם. כתבו. אני לא בן אדם שיודע לנטור".

דיברתם אחרי המכתב?

"כשהוא אמר לי שנצטרך לשבת, אמרתי לו שנשב. התשובה שלי אליו תהיה דומה למה שאמרת לך".

נזכיר שקיצצת אותו בשעה.

"מאוד פשוט: רציתי לייצר יומן צהריים שייתן תחרות ליומן של קול ישראל. רינו שידר ב־12 ואני קידמתי אותו לשעת פריים־טיים, 10, כדי לתת תחרות לקרן נויבך. לא היה אפשר לעשות את זה אם לא הייתי מוריד לרזי שעה".

התחנה מתכוונת לחדש לו את החוזה?

"החוזה חודש בחודשים האחרונים לשנה נוספת. גם לגבי רינו, שצפוי לפרוש באוגוסט 2020, הכוונה שהוא יישאר".

ושניהם חתומים על המכתב.

"אז הם חתומים גם על המכתב וגם על חוזים חדשים".

אצטט לך את העיתונאי בן כספית: הוא קורא לגלי צה"ל "אוסף של בוטים וטוקבקיסטים" ומכנה אותך "חייל ממושמע של בלפור". 

"שכחת לציין שהוא גם כתב שאני צנוע. ברצינות, בן כספית יכול להביע את עמדותיו גם ב'מעריב' וגם ברדיו. מותר לו לכתוב, וזו דעתו. אנחנו בגלי צה"ל נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים כבר 70 שנה. זה בא לידי ביטוי גם בזה שעיתונאים שכותבים נגדי ומצייצים נגדי ברשת מתארחים בתוכניות בגלי צה"ל, מגיעים להיות שדרים אורחים. זה לא שיקול מבחינתי. כשנכנסתי לתחנה ביטלתי את עקרון החרמות. אין אנשים מוחרמים בתחנה והיא פתוחה לכולם".

מי היה מוחרם עד אז?

"היו עיתונאים שהוחרמו. אני לא מחרים אף אחד".

עברת שתי מערכות בחירות בגל"צ. היו לחצים מפוליטיקאים?

"השאלה מה זה לחצים. לא כל פנייה היא לחץ; לא כל תרעומת או כעס, חוצים גבולות. אני שומע את הדברים, מעביר את מה שאני צריך להעביר לממונה על פניות הציבור. אבל חייב להגיד שאני דואג שכל מה שמגיע לקומה החמישית, ללשכת מפקד גלי צה"ל, נשאר שם ולא יורד לדסק".

איומים היו?

"בתקופת שתי מערכות הבחירות, היו כאלה שהיה לא נעים לשמוע את הטון שלהם, פוליטיקאים או נציגים שלהם. אז אני שומע וממשיכים".

פניות מראש הממשלה עצמו?

"לא. פגשתי אותי פעמיים בחיי, פעם אחת כמנהל קול ישראל ועורך ראשי של רשות השידור, לשיחת היכרות, ופעם אחת כמפקד גל”צ, לשיחה ראשונה. היו שיחות ענייניות, קצרות, וזהו. מאז לא".

אביגדור ליברמן צייץ כשהיה שר ביטחון שלא צריך להשמיע את שיריו של יהונתן גפן, אחרי פוסט שכתב.

"זו לא הייתה הוראה מפורשת, אלא ציוץ. מעולם לא נתתי הנחיה לשדר את שיריו של יהונתן גפן ומעולם לא נתתי הנחיה שלא לשדר".

ליברמן פנה אליך ישירות?

"שר הביטחון דיבר איתי בנושא, ואמר שמה שגפן כתב לא בסדר. הקשבתי לדברים שלו, אמרתי, 'תודה אדוני השר', והתקדמנו. רזי שאל אותי באותו בוקר אם הוא יכול לטפל בפרשה ולשים שיר של גפן. התשובה שלי הייתה כן מוחלט".

אגב, אחת ולתמיד: יש הנחיה לא להשמיע בתחנה אמנים שלא שירתו בצה"ל?

"אין הנחיה כזו בתחנה וגם אני מעולם לא נתתי הוראה כזו".

אוקיי. אראל סג"ל טען שעזב את גלי צה"ל בגלל ש"אמרו לי על מה לדבר ועל מה לא לדבר", בעיקר בהקשר של ביקורת על הצבא. 

"אני יכול להגיד לך בוודאות מוחלטת שהצטערתי על עזיבתו של אראל סג"ל. חשבתי שגם הקול שלו צריך להישמע. התוכנית של אראל סג"ל קיבלה עצמאות עיתונאית מוחלטת".

לא אמרו לו על מה לא לדבר?

"תגיד, לאראל סג"ל באמת אפשר להגיד על מה לדבר ועל מה לא?"

אולי בגלל זה הוא עזב?

"חוזר: הייתה לו עצמאות מוחלטת. מניח שלפעמים יש רצון לאנשים לעשות שינוי. ההצעה האטרקטיבית שהוא קיבל, גם ב־103 וגם בתאגיד, עשו את שלהן".

גם עמית סגל וירון דקל ברחו לך.

"היה ברור שדקל יעזוב כי הוא חיפש עבודה. ההליכה של שניהם, בהתראה כל כך קצרה, הפתיעה אותי. אבל החיים ממשיכים והתוכנית של קרן מרציאנו ואודי סגל אטרקטיבית ומנצחת בעיניי. בסקר פנימי שלנו הם מנצחים ברייטינג".

אז הכל מושלם.

"כן התאכזבתי מהעובדה שירון עידכן אותי בשבע בערב וכמה דקות אחר כך יצאה הודעה של התאגיד. מאז לא יצא לנו לדבר. לגבי עמית, חשבתי ואני עדיין חושב שהוא העיתונאי המוכשר ביותר שיש פה".

× × ×

אלקבץ נולד בשנת 1966 וגדל בשכונה ד' בבאר־שבע, אז שכונת מצוקה. אביו היה איש קבע בבסיס צאלים ולפני כן בחיל הים. אמו הייתה עקרת בית וקופאית בשק"ם בעיר. הוא הבכור מבין שישה ילדים. המשפחה עברה טרגדיה כשהאח הצעיר, איציק, נפטר בגיל 21 מלוקמיה. "הוא היה ילד מאוד מופנם ויפה תואר. המוות טילטל את המשפחה ואותי. ההורים כמובן לקחו את זה מאוד קשה".

כשלמד בתיכון מקיף ו' במגמה לצילום, הכיר את אשתו ענת, היום מטפלת באמנות. השניים גרים באשדוד ובקרוב יעברו לכפר עזה. "אנחנו מהתיכון ביחד, מגיל 16. לפעמים עוברת בי מחשבה שאולי גם היא וגם אני היינו יכולים לנסות לפני גם דברים אחרים, אבל בהסתכלות אחורה, עברנו כל כך הרבה, כך שאתה לא מרגיש שהפסדת משהו".

בגיל 13 התחיל לכתוב במקומון 'שבע' בבאר־שבע. מאז עשה מסלול ארוך ובמגוון תפקידים: עיתון ‘חדשות’, גל"צ, הקמת רשת המקומונים 'ידיעות תקשורת' יחד עם אמנון רבי, 'מעריב', ניהול שורה של תחנות רדיו אזוריות ועוד. ב־2011 מונה לראש מינהל תרבות במשרד התרבות תחת השרה לימור לבנת. "היא בעיניי ההוכחה שאפשר לתת לפריפריה ולתמוך בחברה הערבית והחרדית בלי לפגוע במוסדות התרבות בתל־אביב".

בניגוד לרגב?

"גם השרה רגב, לפי מה ששמעתי, עשתה מהפכה בכל מה שקשור לתמיכה בחברה הערבית, אבל לא מדברים על זה. אולי כי אין אינטרס לדבר על זה".

ב־2015 מונה למנהל קול ישראל, שהיה אז בהליכי פירוק. "הייתי אמור לבוא לתשעה חודשים ונשארתי שנתיים וחצי. בסוף 2015 מוניתי לעורך ראשי של רשות השידור. זו הייתה תקופה מטלטלת וקשה, רכבת הרים. אנשים שאלו את עצמם כל הזמן מתי אני אבוא עם הנבוט, ואני נפגש איתם, מכיל, מעודד, מלווה ומתקן עוולות, מחזק את המרכיב העיתונאי. הלילה שבו הודיעו על סגירה היה בלתי נשכח. היה הלם גדול, תחושה שהאדמה נשמטת".

אבל היו גם לחצים פוליטיים.

"תמיד היו לחצים. לאורך כל הדרך תמיד דאגתי שברגע שאכנס בשערי קול ישראל או גל"צ, יהיו רק הערכים שעליהם גדלתי, וזה אומר עיתונות. כשקרן נויבך, למשל, נכנסה ללחץ בתקופה שבה הייתה אחת המבקרות הקשות של מתווה הגז והיו איומים לתביעות משפטיות, היא קיבלה מטרייה אווירית מוחלטת".

אנשי נתניהו הרימו טלפונים?

"זו הייתה תקופה סוערת, בתוכה בחירות. כולם התקשרו וכולם דיברו, אבל לא היה משהו יוצא דופן מבחינת ימין־שמאל־מרכז־חרדים. לכולם היו תלונות".

במהלך אותה תקופה איבד את אביו ואמו בסמיכות מצערת. "כשניהלתי את קול ישראל, בעיצומו של תהליך הסגירה, היו דיונים ארוכים שנמשכו ימים רבים. אמא שלי עברה באותו זמן ניתוח חסימת מעיים שהסתבך. כשבועיים הייתה מונשמת ומורדמת בסורוקה, ואני הייתי על הקו ירושלים־באר־שבע מדי יום. תוך כדי זה שהיא מונשמת ומורדמת, אבא שלי נפטר בגיל 77, בבית אבות סיעודי. אמא נפטרה עשרה ימים אחריו. יצא שהם לא ידעו האחת על פטירתו של השני, ואנחנו היינו פעמיים בשבעה, ברצף. למרות הכל התעקשתי להיות עם האנשים בקול ישראל".

אלקבץ הגיע לגלי צה"ל לפני כשנתיים, בסיום הקדנציה של ירון דקל, שעל פי פרסומים שונים, בתקופתו עלו טענות קשות על התערבויות פוליטיות בתכנים.

אולי אתה אוכל את מה שדקל בישל?

"אני לא אחראי על מה שהיה בתחנה בתקופת דקל".

באיזה מצב מצאת את החדשות אחרי? דיברו על התעמרות, צעקות, גניזת תחקירים והתערבות בוטה בתכנים.

"אני יכול להתייחס רק לנקודת הזמן שמתחילה ב־1 בספטמבר 2017, כשקיבלתי את הפיקוד על גלי צה"ל. כשנבחרתי, אמר לי רינו צרור, 'נשמנו לרווחה'. רציתי להרגיע את המערכת, להתכנס לעבודה בתוך האולפנים. אבל זה לא שהייתה תחושה של איזו קטסטרופה או משהו כשנכנסתי".

× × ×

אלקבץ מספר שהטלפון שלו כולל את כל מספרי החיילים בגלי צה"ל. הוא אוכל בחדר אוכל עם החיילים ויש לו קבוצת ווטסאפ עם כל האזרחים עובדי צה"ל, עם 160 חיילי סדיר ועם חיילים טבעוניים וצמחוניים, "כדי שהמטבח יוכל לדאוג להם בצורה טובה". בתקופתו הונהג פרויקט שידורים מהפריפריה, "וגם חיוב של מינימום שיר אחד בשעה, ישראלי, לכל תוכנית אקטואליה, בבחירה של עורכי המוזיקה".

העברת אותנו לגלגלצ. גלגלצ קיפח לאורך שנים ארוכות את המוזיקה המזרחית. גם מצבן של הזמרות לא ממש טוב בדירוג ההשמעות.

"עם כניסתי לתפקיד היו שלושה דברים שחשובים לי: להשוות את היקף המוזיקה הלועזית לעברית, ואנחנו מתקרבים לשוויון; להגדיל את היקף ההתייחסות ליוצרים הוותיקים, וזו עבודה שמתבצעת; ולתת יותר ביטוי למוזיקה המזרחית והים־תיכונית".

אתה מרוצה מגלגלצ?

"כן. נמצאת שם חבורה מופלאה של עורכים. אנחנו כן במלוא תשומת הלב על העניין של המוזיקה המזרחית, ולקחנו על עצמנו לבחון איך גלגלצ מקדמת את נושא ההשמעה של הזמרות. בסוף גלגלצ אמורה לשקף את מה שיצרה במו ידיה, שבט אחים ואחיות, גם בתחומים האלה".

בשנתיים וקצת שהוא מנהל את גל"צ, היו לו גם לא מעט עימותים מתוקשרים. הוא, למשל, השעה את עירית לינור אחרי שאמרה על הנשיא ריבלין, "בתור נשיא וסמל ישראלי אתה קורא לאזרחי ישראל לצאת לרחובות? על מה? חתיכת חצוף! מי אתה?" מצד שני, דברים בוטים אחרים שלה עברו בשתיקה. למשל, כשאמרה על איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, "לדעתי, פוליטית, היה עדיף לעבור ב'יילו' קרוב, לקחת שני מתדלקים שיבואו בתור הנציגים של הציבור הערבי".

אלקבץ: "היא לא הושעתה אלא הורחקה, וזה היה בעיקר על האופן שבו הביאה את הדברים על הנשיא. לגבי עודה, כמו שעירית הסבירה, היא התכוונה שהיה אפשר לקחת נציגים מהעם ולאו דווקא חבר כנסת שלדעתה לא משקף. לא היה פה עניין גזעני".

אברי גלעד הציע כובעים מחודדים כדי להבדיל בין אתיופים לשחורים אחרים.

"הדברים נבחנו על ידי הממונה על פניות הציבור וקיבלתי את התנצלותו הכנה של אברי".

תפוח אדמה לוהט שאיתו נאלץ להתמודד אלקבץ הורכב מפרשת "מין תמורת מינויים", שחשפה העיתונאית הדס שטייף בעניינו של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה. "החומרים הושגו בדרך של עבירה על ידי פריצה לסלולרי של יו"ר הלשכה", נטען מהצד של נוה, שהגיש תביעה נגד שטייף. "יש כאן עבירה על חוק האזנת סתר, חוק המחשבים וחוק הגנת הפרטיות". ביום שלישי השבוע הודיעה הפרקליטות כי לא יוגש נגד שטייף כתב אישום, מכיוון ש"לולא פנייתה... לא הייתה נפתחת חקירה חשובה זו".

ידעת שכנראה הייתה פריצה לסלולרי של נוה?

"הסיפור של אפי נוה מתברר עכשיו בבתי משפט. בצורה נחרצת אני יכול לומר לך שגלי צה"ל לא חרגה במילימטר בשידורים שלה על הפרשה והקפידה על הוראות צו איסור הפרסום. הסיפור של השגת החומרים של שטייף? אין לי עליו תשובה, כי אני עצמי לא יודע איך הושגו החומרים. התפקיד שלי כעורך ראשי היה לוודא שכל מה שמתפרסם, ראוי לשידור מבחינה ציבורית וכמובן בכפוף לסיוע משפטי שקיבלנו".

והפריצה לטלפון?

"אתה יודע איך החומר הגיע ומי נתן? ברור לך שנעשתה פריצה מוזמנת לטלפון? אני לא יודע על דבר כזה".

אבל אתה מבין את הבעייתיות.

"זו פרשה שנמצאת גם בחקירה משטרתית. השאלה מה נעשה עדיין נשארת פתוחה ובוא נחכה להליך המשפטי".

שטייף הפסידה בתביעת דיבה נגד נתן זהבי, על פרסומיה כי פגע מינית בנשים. בסופו של דבר משלם המיסים יכסה את זה.  

"הפרקליטות עירערה על החלטת בית משפט השלום. גם פה צריך להמתין לתוצאות".

בית המשפט מתח ביקורת חריפה על התנהלותה בנושא.

"הדס שטייף היא עיתונאית ותיקה ומנוסה שמכסה את תחום הפלילים ומטבע הדברים חשופה יותר לתביעות. הגיבוי שקיבלה ממני כעורך ראשי בכל הקשור לעבודתה בגלי צה"ל היה מתבקש".

תגיד, בעידן של היום המדינה בכלל צריכה את גלי צה"ל, תחנה שכל היום מתכסחת בין ימין לשמאל? יש דברים הגיוניים יותר להוציא עליהם כסף?

"היא לא כל הזמן מתכסחת. היא עושה עוד דברים. גלי צה"ל היא גם ‘אלה האחים שלי’, ערבי משוררים, ‘ספרים רבותי ספרים’, יהיה בסדר ועשרות רבות של תוכניות בתחומי התרבות, המורשת והחברה בישראל".

אתה לא חושש שהתחנה תיסגר?

"החרב מונפת מעל גלי צה"ל מאז הקמתה. שמע, אשרי האיש חושש תמיד".

razs@yedioth.co.il