רצח צפוי היטב

אתם מכירים את הפורמט: משפחה עשירה חיה באחוזה מבודדת, וראש המשפחה הזקן (כריסטופר פלאמר, כבר בן 90 ומרשים מתמיד) מת בנסיבות מסתוריות. לכולם היה אינטרס להרוג אותו, כולם חשודים.

הגיבור שלנו הוא לכאורה בלש מפונפן שבא לפתור את התעלומה (דניאל קרייג במבטא דרומי מלאכותי נורא, הכי רחוק מג'יימס בונד), שלפעמים מתנהג כאילו הוא צעד אחד לפני כולם, ולפעמים מעמיד פנים שהוא מטומטם, סטייל אינספקטור קלוזו. כמובן שכולם מודעים לזה שהסיטואציה מזכירה ספר מתח של אגתה כריסטי, וגם את משחק הלוח "רמז" ששיחקנו בילדותנו.

אז אם הפורמט מוכר ונדוש, איך מחדשים? כאן אני לצערי בדעת מיעוט. בעוד העולם מתפעל ממעשיית הרצח שתפר הבמאי המוכשר ריאן ג'ונסון ("לופר" וגם "מלחמת הכוכבים" האחרון), תסריטאי עילוי בדרך כלל, לדעתי אין כאן חידוש מדהים או משעשע במיוחד. נכון, רוב השחקנים עושים את עבודתם נאמנה (ובהם ג'יימי לי קרטיס, דון ג'ונסון, מייקל שאנון, ובמיוחד כריס אוונס, הלא הוא "קפטן אמריקה", כצעיר מפונק וגס רוח), ויש כמה סצנות מצחיקות. אבל "רצח כתוב היטב" הוא מסוג הסרטים הזחוחים שמעמידים פנים שהם מעניינים הרבה יותר ממה שהם באמת. נכון, הסרט לכאורה מספק טוויסט על הז'אנר: התעלומה הראשונית נפתרת מוקדם מהצפוי, ואז הסרט פונה לכיוון אחר, ערמומי יותר, אבל זה לא מספיק.

ואם יש מקום שבו "רצח כתוב היטב" ממש עיצבן אותי, הוא בניסיון לדחוף בכוח מוסר השכל פוליטי רב־תרבותי. גיבורת הסרט האמיתית היא בעצם האחות ההיספנית שטיפלה באב המשפחה (אנה דה ארמס מ"בלייד ראנר 2049"), הלב והמצפון של הסיפור. מהר מאוד הסרט מעמת אותה מול בני המשפחה, שמייצגים בבירור אמריקה טראמפית גזענית, שמעמידה פנים שהיא נחמדה למיעוטים אבל בעצם עושה הכל כדי להפיל אותם. במיוחד אוונס, שמתענג פה על תפקיד שהוא בעצם ה"אנטי־קפטן־אמריקה". אני אוהד לרוב סרטים קלילים שמנסים להיות משל למשהו מורכב יותר, אבל למה לדחוף הכל בגרון?

בעיה אחרת היא קרייג, שמבוים בתפקיד מוקצן מדי, עם מבטא מזויף שגורם לו להרגיש כמו דמות ב"חבובות". מצטער ריאן ג'ונסון, אפילו בסרט "מלחמת הכוכבים" שלך היית מעודן ומורכב יותר.