חמין וטעים

האוכל האהוב עלינו ביותר הוא זה שאנו מפנטזים עליו בשעת רעב קיצוני. בשביל רבים זו מנת חמין עם כל המרכיבים ועם קישקע, ושיהיה נגיס והורס. עכשיו נפתחה העונה, אם כי מטורפים אמיתיים חוטפים קריז־חמין גם באוגוסט. הנה כמה הצעות אכילה כאשר אתם בדרך, כנראה בפקק, משובשים מעצבים ומרעב.

מסעדת רוזמרין במלון הנופש "נחשולים": המסעדה במתחם מלון הנופש היקר, ואת החמין מגישים שם בשבת בלבד. מה שצריך זה להתקשר מראש למלון ולבדוק אם יש מקום פנוי לצהריים (04-6399533). ימתין לכם שם חמין אשכנזי מוצלח ביותר, בניצוחו של שף המלון רמי קינן. החמין שזוף, נגיס מאוד, עשיר בבשר, עם יהלומי הכתר שהם גלילי קישקע נפלאים, ויש המון מהם בפנים. שלום, אני נוסעת לשם.

השקיות והקוקלות של דן אכדיה: אני נוהגת לעקוב אחרי השף של מלון דן אכדיה, גולן ישראלי, בשל סגנון הבישול שלו. אם הוא עובר מלון, אז גם אני. החמין שלו הוא עסק מורכב, עם הרבה שקיות, כמנהג חמינאים רציניים: קוקלות, קישקע, קטניות, אורז, עצמות מח, וכל מה שלא ממש בריא, אבל לוכד את הנפש. הצ'ופר: קוגלים בצד, אפויים ממושכות בתוך קופסאות שימורים: שחומים ונגיסים ורק ממתינים להשלים את הקישקע וקציצות הקוקלה. גם כאן יש לבדוק מראש בבית המלון אם יש מקומות לשבת בצהריים במסעדה.

טבית עיראקי במטבח של אילנה: נכון. אנחנו בחמין, אבל ה"טבית" החום־שזוף הזה הוא ללא כל ספק הסתעפות מספינת־האם. קונים אותו במשקל בדוכני המטבח של אילנה בשוקי האוכל של ימי שישי בדיזנגוף סנטר ובקניון ג'י בכפר־סבא, ואולי בעוד ירידים שווים. תמצאו שם גם חמין, אבל אין בו שום סגולה מושכת. לעומת זאת הטבית העיראקי של בשר ושל עוף, הוא שיחוק: דביק כמו יציקה ובאלפי טעמים שזופים ובשרים נמסים. קונים בשישי, מעבירים בבית לסיר חשמלי, מחממים בלילה וסוחבים חם לצימר או לדרך, וכמה שלא תקנו תצטרכו עוד.

הסיר של סנדר: גם זה חמין מתנייע. מזמינים מבעוד מועד סיר או שניים של חמין ממסעדת "סנדר" בדרום תל־אביב, ומחממים על פלטה לפני שיוצאים לדרך. החמין, תוצר של בית אוכל יהודי ותיק ומנוסה, מקסים ומכיל כל מה שצריך.

החמין האשכנזי של הוד־השרון: הדוכן, שאין לנו שם מדויק שלו, מצוי בקניון עזריאלי הוד־השרון, ממש בפינה. כדאי להגיע מוקדם, כי אם לא - הקישקע נגמר. תמצאו בדוכן עוד סמלים של מטבח יהודי כמו קציצות דג ממולא (טובות), וכבד קצוץ (לא טוב!). את החמין הזה יש לאכול לוהט ממש, ואז הוא מתגמל אתכם על ההמתנה הצפופה: טעים ונגיס ומכיל רכיבים אשכנזיים בלבד. אפשר להתחרע עליו בבית, וגם לסחוב לדרך עטוף וכרוך במגבת חוץ גדולה, שכיסי האוויר בה שומרים את כל החום והניחוח.

המחירים בדוכני האוכל נעים סביב 60 שקל לקילוגרם אחד.

כך תכינו גלוויין בבית

אין על הגלוויין (Glühwein) הנהדר משוקי הכריסמס, ובמיוחד כשלא תצטרכו להידחק בין המונים נוצריים ובלי לטוס במטוס מלא המונים עבריים. המתכון של יוסי רוזנבלום, מכותבי "מסלול", שבדק וטעם את הגלוויין בכל רחבי וינה - ולגרסה הטובה ביותר הגיע דווקא בלובי המלון. יין מתוק ומושקע מאוד.

מצרכים:

1 ו־½ בקבוקי יין אדום טוב. (לא להתקמצן, היין יקבע את איכות התוצאה)

2 כוסות מים

1 מקל וניל חצוי

6 מסמרי ציפורן

1 מקל קינמון

1 כוכב אניס (לא חובה)

¼ כפית אגוז מוסקט

1 עלה דפנה (לא טעות)

6 גרגרי פלפל אנגלי

1/3 כוס סוכר

1 תפוז חתוך לרבעים

½ לימון סחוט

¼ כוס ברנדי / קוניאק / קלוודוס

הכנה:

בסיר גדול שיכיל את כל הכמות, להרתיח מים עם סוכר ועם כל התבלינים. (יין, ברנדי, תפוז ומיץ לימון - עדיין בצד).

לאחר הרתיחה לבשל תוך בעבוע במשך 15 דקות (לא לקצר).

להוסיף את היין ואת התפוז ולחמם כמעט עד רתיחה.

לכבות אש, להוסיף את מיץ הלימון והברנדי, לבחוש ולמזוג ביד רחבה.

שי לא צנוע

נוסעים? מתארחים? עסקים? קרוז? זו העונה הזאת בעולם שבה כולם מביאים ומקבלים מתנות, בדרך כלל בלי לחשב אם טיל בליסטי מאיראן ייפול על עץ האשוח שלהם. הנה רעיון קטן ומתוק וישראלי, למתנה נשית בכל גיל: אחד ממוצרי השיער והגוף של Nature Nut.

השיער מתקבל בוהק ומשיי, גם אם הוא זנב שמחובר לסוס, הניחוח נהדר והמחיר מתחשב. אפשר להזמין ערימה של טואלטיקה זו מאתר טבע ביוטי. ומניסיוני אפילו השפית באוניית Ncl Breakaway אמרה וואאאו. המתנה מרשימה גם אזרחיות עבריות. גם את הזעירות שבהן.

עורו החסכנים

רק אומרת שבגרמניה, בצרפת ובמיוחד באיטליה מחירי משחות השיניים הם מחצית ממחירן בארץ, ואף פחות מזה. וייתכן שגם במעצמות נוספות, מאלבניה ועד מיאנמר. מי שמבין וחוסך מצטייד בחזרה לארץ ויש לו גם מתנות מוזרות להעניק עם שובו. כדאי.