הילדה שאפילו אמא שלה מפחדת ממנה

בני היא ילדה בת תשע, מופרעת ומסוכנת, שאפילו שירותי הרווחה נואשו ממנה. היא שואפת לחזור לגור בבית אמה אבל האם, המגדלת עוד שני ילדים קטנים, חוששת מהתפרצויות הזעם של בתה הסוררת. עם עלילה כל כך טעונה ומורכבת, קל להבין למה הסרט "מחוץ למערכת" מעורר הדים בכל מקום שאליו הוא מגיע.

"התגובות לסרט משתנות ממדינה למדינה. יש מדינות שמגיבות מאוד אמוציונלית. הקהל הפיני למשל עזב בהלם ובבכי את האולם. היה להם קשה לנשום, והרגשתי ממש רע. לא רציתי לגרום לאף אחד טראומה", מספרת בראיון במאית הסרט, נורה פינגשיידט. "כשהצגתי בקיץ את הסרט בפסטיבל ירושלים התגובות היו מאוד חיוביות. אני עדיין מקבלת הודעות באינסטגרם ובפייסבוק מאנשים מישראל שאומרים לי שהוא הרשים אותם והם עדיין מדברים עליו".

"בילדות נכנסתי לצרות". פינגשיידט

איך מגיבים בהוליווד לסרט כל כך לא הוליוודי?

"התגובות בארה"ב מאוד קיצוניות. יש אנשים כמו סנדרה בולוק שמתים על הסרט, אבל יש כאלה שחושבים שהסרט קשה וקיצוני מדי. בפאנלים רבים שאלו 'מה הדיאגנוזה של הילדה?' ואם יש תרופה למחלה, וזה משהו שלא שואלים אותי במדינות אחרות".

פינגשיידט, במאית גרמנייה מבטיחה, שוהה כעת בהוליווד ("לפעמים אני חווה הלם תרבותי, אבל רוב הזמן זה כיף גדול"), כדי לקדם את הסיכויים של סרטה החזק והמטלטל, הנציג הרשמי של גרמניה לקרב על האוסקר הסרט הזר המצטיין. בקרוב תתחיל צילומים של סרט חדש לנטפליקס בכיכובה של סנדרה בולוק - עוד הוכחה שפינגשיידט היא אחד השמות החמים בתעשייה הצמאה לקולות נשיים חדשים, מקוריים ומיוחדים.

אבל נקודת המוצא שלה הייתה הרבה פחות ממבטיחה. "כילדה הייתי מאוד היפראקטיבית. אתה מכיר את הילדים האלה שיש להם יותר מדי אנרגיה ולא יכולים לשבת בשקט? לפעמים לא כיבדתי את המורים ועשיתי עוד דברים בסגנון הזה. ולכן נכנסתי לצרות. היום היו קוראים לזה הפרעת קשב", מתוודה פינגשיידט.

"עכשיו אני מאוד מתורבתת, אבל בילדותי זה לא היה המצב. הייתי בעייתית. כשהייתי בת שמונה הוריי לקחו אותי לחופשה בישראל, כדי שאכיר את המדינה. היינו חלק מקבוצת מטיילים ודיברתי בלי הפסקה, ההורים שלי התבדחו שאי־אפשר לכבות לי את הרדיו. היה לי כל כך משעמם ואני זוכרת את התחושה הזאת שאת מעצבנת את מי שמעלייך כל הזמן".

בסופו של דבר הצליחה לתעל פינגשיידט את הפרעות הקשב וההיפראקטיביות שלה ליצירה קולנועית, אבל היא לא שכחה את הילדה או הנערה שהייתה. "תמיד רציתי לספר סיפור על בחורה פרועה", היא מודה. וכך נוצר "מחוץ למערכת", "שהרעיון הבסיסי שלו אישי מאוד", אבל במרכזו דמות הרבה יותר פרועה ואלימה ממה שהייתה פינגשיידט בילדותה. "מחוץ למערכת" שזכה בפסטיבל ברלין האחרון בפרס "דב הכסף" לסרט "המעניק פרספקטיבות חדשות לאמנות הקולנוע", ינעל השבוע (שלישי הקרוב בסינמטק תל־אביב) את פסטיבל "סולידריות" — פסטיבל ת"א לקולנוע וזכויות אדם. כמו כן, ניתן לזמן את הסרט בספריית yesVOD24/7.

כאמא זה בוודאי היה לך קשה לעסוק בסוגיות כאלה, לראות ילדים שאין להם עתיד?

"כן, לגמרי. זה לא הוגן שיש ילדים שנולדים לתוך המצב הזה. לקח לי חמש שנים לכתוב את התסריט. רגשית זה היה קשה מאוד, כי השקעתי במחקר על בתי יתומים ופסיכיאטריה של ילדים, וזה היה מדכא מאוד. לפעמים הייתי עוזבת את המוסדות הללו וחושבת האם אני לא צריכה לעשות משהו מועיל יותר בחיים שלי? אולי לעזור לילדים? בסוף לקחתי הפסקה מהמחקר למשך שנה, מאחר שהוא השפיע עליי יותר מדי, גם על חיי האישיים. אבל אני אוהבת קולנוע וזה התחביב היחיד שלי ובסופו של דבר עשיתי את הסרט".

פינגשיידט חבה חלק נכבד מהצלחת "מחוץ למערכת" לכוכבת שלו — הלנה זנגל, שבזכות ההופעה הנדירה ועוכרת השלווה שלה מועמדת לאוסקר האירופי. "בזמן שכתבתי את התסריט חשבתי שאין סיכוי שאמצא ילדה שתוכל לשחק את התפקיד. בסבב האודישנים הראשון הלנה הייתה הילדה השביעית. היא הייתה שונה מאיך שדמיינתי את בני — ילדה רזונת עם שיער כהה. הלנה היא בלונדינית עם פנים של מלאך, שיכולה להפוך תוך שניות למשהו מאוד מפחיד. אגב, בחיים הלנה היא לא ילדה אלימה. היא פשוט שחקנית טובה וחכמה ויש לה המון אנרגיה".