גירושים נפלאים

איני יודע עד כמה חייו האישיים של הבמאי נואה באומבך אכן מקופלים בתוך סרטיו, כמו שטורי הרכילות מייחסים לו ולאקסית שלו, השחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי, אבל לא בטוח שזה מאוד משנה. גם אם כן, הם רק מוסיפים להנאה הצרופה שמספקים המצבים על הקצה, הדמויות המורכבות והדיאלוגים המקוריים שהוא כותב ומביים - בין אם מדובר ב'חיים בין השורות' (2005), על נער שהוריו מתגרשים, או 'סיפור נישואים' החדש, שכבר עוסק בזוג המתגרש עצמו. לא בכדי עבר באומבך משולי הקולנוע העצמאי אל מרכז המיינסטרים, וסרטו גרף שש מועמדויות לגלובוס הזהב, שעל פי כל התחזיות יובילו אותו גם אל האוסקר.

שם הסרט, 'סיפור נישואים', הוא מסווה אירוני לתסריט העוסק בדינמיקה של זוג במהלך פירוק התא המשפחתי. ניקול (סקרלט ג'והנסון), שחלמה פעם להיות כוכבת בהוליווד וצ'רלי (אדם דרייבר), במאי בתיאטרון פרינג' ניו־יורקי, בוחרים להיפרד. זו לא החלטה של רגע: זה משהו שהתבשל זמן רב, למרות שפעם הייתה שם אהבה גדולה. ומכיוון שהזוג אינטליגנטי, מצויד באנטנות רגישות ויודע להכיל אחד את השני, השניים מסכימים לסדר בעצמם את הליכי הגירושים, בלי להתקוטט ובלי לערב עורכי דין. אבל הבחירה הנבונה לכאורה מולידה עימה דרמות מכאיבות ומלאות מרירות: היא רוצה להגשים את עצמה באור הזרקורים של הוליווד, הוא קשור למעריציו בתיאטרון הקטן בניו־יורק, ואף אחד מהם לא מוכן לוותר על ילדם בן העשר.

מעבר לסמליות בקונפליקט התרבותי, באומבך מכוון היישר לפצע הפעור של חוסר ההתאמה בין השניים. הוא נוגע בעצב הגלוי של כל אחד מבני הזוג - והתוצאה מפעימה. מזמן לא ראינו דיוקן כה עשיר ורב ניואנסים כמו אלה שמגלמים ג'והנסון ודרייבר, ובתפקידי משנה לורה דרן וריי ליוטה כעורכי דין מניפולטיביים. אין להם רגע מזויף אחד. כולם נסמכים על דיאלוגים חדים, משוננים, הגורמים לך לצחוק ולהתעצב בו־זמנית.

אבל לא לטעות: הסרט רחוק מלהיות מלודרמה הוליוודית. 'סיפור נישואים' מביא עימו סוג של קולנוע ריאליסטי, אמין, המתבונן בגיבוריו ברגישות פסיכולוגית נדירה ומעצב אותם באמפתיה רבה. גם אם הטון עצור ומאופק, כל אחת מהסצנות טעונה ברגשות עזים. איכותו האנושית של 'סיפור נישואים' עושה אותו לאוניברסלי, ואת נואה באומבך לאינגמר ברגמן של ימינו.