"היינו בטיפול זוגי אינטנסיבי, ויום אחד ליאון פשוט קם באמצע ויצא"
פאולה רוזנברג כבר רגילה שקוראים לה 'שתלטנית' ומאשימים אותה שהיא מקטינה את בעלה ליאון רוזנברג בתוכנית המשותפת שלהם. אבל במקום להתבאס, היא פותחת את הפה. בשיחה פתוחה היא חושפת את המשקל שלה, מספרת על הרגע שבו היא ובעלה כמעט התגרשו ומסבירה למה ההקפדה על דייט קבוע שאין בו סקס רק מגבירה את התשוקה
פאולה רוזנברג מתייצבת לראיון שלנו באיחור של 50 דקות. 50! דקות! הנסיבות שהביאו אותה לייבש אותי ככה, לבד, בחושך, במשך כמעט שעה בבית קפה רועש בגבעתיים לא באמת חשובות לסיפור כמו הדרך שבה נכנסה, בתנופה, למקום המפגש שלנו; בחיוך רחב, לבבי, אבל לא מאוד מתנצל, שמלמד לא מעט על האופן שבו מתנהלת אחת הנשים הכי מעניינות כיום בטלוויזיה. בעולם תקין הסיפור הזה היה מעצבן מאוד, אבל איכשהו רוזנברג מצליחה להפיס את דעתי בלי לבזבז זמן על תירוצים או חנופה. היא מסתערת עליי בעשרות סיפורים ובאנקדוטות קטנות שקרו לה בדרך אליי. האנרגיות הגבוהות שלה, שמגיעות ארוזות בשמחת חיים וצחוק מתגלגל, הן הטריק האפקטיבי ביותר של אנשים חיוביים כל כך כמו רוזנברג: אי־אפשר לכעוס עליה באמת.
משם רוזנברג מדלגת מיד לנושא הבא שמעניין אותה לדסקס בו. שעה קודם לכן שודר ב'הכוכב הבא' האודישן המפתיע של ליאון רוזנברג, בעלה ושותפה הצמוד לתוכנית הבוקר שלהם ב'קשת', 'פאולה וליאון'. לוח הזמנים הצפוף שלה, כאמור, לא איפשר לה לראות את הרגע הזה בשידור, אבל גם בלי שראתה פריים אחד, היא בטוחה שליאון היה נהדר. היי, זה לא שיש באמת אופציה אחרת.
לא קצת מוזר שהוא הלך לזה? לא קצת פדיחה?
"למה? כל אדם שרוצה לחוות חוויה, זו נראית לי הזדמנות נהדרת. אני מעודדת את ליאון לעשות כל מה שעושה לו טוב. פאסון זה דבר מעפן שאנשים המציאו כדי לא לחוות את החיים. אני לא מבינה את המושג הזה, 'פדיחה'".
אז רק כדי לוודא שהבנתי נכון: בעולם שלך אין דבר כזה "לעשות פדיחות"?
"הילדות המתבגרות שלי אומרות לי לפעמים שאני עושה להן פדיחות. אז אם מפריע להן שאני מגיעה לבית הספר שלהן בפיג'מה בלי חזייה, אני משתדלת לשים חזייה. אבל אם זה כן קורה, מה כבר אנשים יגידו? ראיתי את פאולה בלי חזייה והציצי שלה לא כמו של ילדה בת 12? אז מה. זאת לא פדיחה. אני בן־אדם. למה, הציצי שלהן כן נראה בגיל 43 כמו של ילדה בת 12? אנשים אומרים: 'יואו, איך פאולה עשתה פדיחות', אבל אחרי חמש דקות הם חוזרים להתעסק בחיים שלהם".
מאוד חיובי מצידך.
"אנשים שואלים אותי הרבה אם אני באמת חיובית או שאני משחקת אותה. התשובה האמיתית היא שאני בן־אדם שנורא מודע למה זה כשלא טוב לי. אני חושבת שהפרידה של ההורים שלי נבעה מזה שהם לא היו אותנטיים אחד עם השני עד הסוף, ולא ביטאו עד הסוף את מי שהם, וכל אחד ניסה להתאים את עצמו למי שהבן־אדם השני רצה שיהיה. יכול להיות שיש לי מין שריטה כזאת בעניין, כי עובדה: בכל פעם שניסיתי להתאים את עצמי למה שאנשים אחרים רצו שאהיה, נהייתי בן־אדם עצוב, חלש, עייף. אנשים כל כך עסוקים באיך יפרשו אותם, שהם כבר תקועים במקום כדי שאף אחד לא יגיד עליהם כלום. אני מעדיפה להתפלש בבוץ של החיים מאשר לעמוד בצד ולא להשתתף".
× × ×
לא רק, אבל הרבה בזכות הדחף להתפלש בבוץ - ולא לקחת את עצמה ברצינות רבה מדי - הפכה פאולה רוזנברג ללב הפועם של תוכנית הבוקר שלה ושל ליאון. מי שהתגלגלה לטלוויזיה כמעט במקרה, כשהגיעה לייעץ בנושאי תזונה בריאה, הפכה בשנים האחרונות לסיבה העיקרית להדליק את הטלוויזיה בתשע בבוקר. גם בשביל לקבל מתכון למרק עדשים וחומוס, אבל לא פחות חשוב מזה - כדי לעקוב מקרוב אחרי אופרת הסבון הסוערת של פאולה וליאון, הזוג הטלוויזיוני שמתנהג על המסך, ובכן, בדיוק כמו כולנו, כשאין מסביב מצלמה. כאן גרים בכיף רגעי דביקות מביכים, עקיצות הדדיות ומאבק מינים מענג שכבר סידר לשניים חיקוי משובח ב'ארץ נהדרת' - שבו פאולה היא האישה הדומיננטית, המשליטה טרור תזונה טבעונית, ואילו ליאון הוא הגבר הכנוע שבקושי מוציא מילה מהפה.
הטוקבקיסטים לקחו את זה אפילו צעד קדימה. הם האשימו את פאולה בחוסר כבוד כלפי בעלה, ועודדו את ליאון לעמוד על שלו. המציאות כמובן יותר מורכבת, אבל רוזנברג לא מתלוננת, ואפילו קצת נהנית מתשומת הלב. היא כבר מבינה שהנוכחות שלה לא תמיד באה טוב לאנשים, ומלכתחילה מעולם לא התכוונה לצמצם את עצמה לתפקיד "אשתו־של". "תמיד עוררתי אמוציות, פשוט עכשיו זה בטלוויזיה. מאז ומתמיד הייתי בן־אדם שיש לו מה להגיד ולאנשים יש מה להגיד על זה. מעולם לא הייתי שתוקה".
לכולם יש מה להגיד על הזוגיות הטלוויזיונית שלכם. יש דברים ממש נבזיים. זה לא משהו שמחלחל למריבות שלכם?
"ליאון ואני ילדים להורים גרושים. אמנם ההורים שלנו התגרשו בבגרותנו, אבל שנינו חווינו מקרוב את הקשרים של ההורים שלנו. לכן נורא ברור לנו מה לא שווה. חרא לעולם לא יודחק. הוא יצוף באותו רגע. אם ליאון ירגיש בשידור שלא נתתי לו לדבר, בהפסקת הפרסומות הראשונה הוא יתעצבן עליי ויגיד: 'בפעם הבאה את נותנת לי לדבר. לא מעניין אותי כלום!' הדבר האחרון שהייתי אומרת על ליאון הוא שהוא בן־אדם חלש. אם כבר ההפך".
ואת, שתלטנית?
"ממש לא. אני אוהבת שליטה. ויש הבדל בין שתלטנות לאדם שאוהב שליטה. אני מכירה הרבה אנשים כאלה, אבל נשים שאוהבות שליטה מפרשים אותן באופן מיזוגיני מאוד. אני בן־אדם מאוד מתלהב ואימפולסיבי. אם יש לי משהו להגיד בתוכנית, אני אגיד אותו באותו הרגע, לא משנה לי אם דיברתי קודם. באותה מידה, יכול להיות שיהיו שלושה אייטמים שלא יהיה לי שום דבר לומר.
"היום אני יותר עסוקה בלבדוק עם עצמי אם התנהגתי בסדר, ואז פשוט לנשום. אחת לחודש בערך אני עונה לטוקבק, וכותבת עליו פוסט. כשמישהי כותבת לי: 'חבל שאת לא נותנת יותר כבוד לבעלך'. אני עונה: 'מצחיקולה. אם ליאון ירגיש שלא נתתי לו כבוד ברגע ספציפי, אני אבקש ממנו סליחה'. אבל אני לא חיה עם בעלי בסיסמאות. יכול להיות שיש אישה, שבשבילה ברגע שבעלה נכנס הביתה, אם הוא פינה את הפח, היא אומרת לו: 'תודה שאתה עוזר לי'. אצלי המושג הזה, 'תודה שאתה עוזר לי', לא קיים בלקסיקון. היא רואה את העולם אחרת ממני. אני לא יודעת איך להעביר את זה בתקשורת כדי שזה יהיה יותר ברור, אבל אני אנסה: נשמות, ליאון הוא בן־אדם מבוגר בן 46, אם הייתי כל כך משתלטת והיה לו כל כך רע, הוא היה הולך. לא רק שלא רע לו, אני מאחלת לכל הגברים שתהיה להם אישה מפרגנת, קשובה, שנמשכת אליהם כמו שאני נמשכת לליאון".
בכנות, כמה מכות יש מתחת לשולחן?
"מלא. הוא נותן לי, ואני נותנת לו. לפעמים הוא נותן לי מכה, ואני לוקחת לו את היד ומחזירה אותה בחזרה אליו. לפעמים אולי רואים את זה. זה, מתוך נימוס לקהל, לא דחוף לי שיראו, ואני לא בן־אדם חסר גבולות, אבל אם יראו מדי פעם, לא נורא. רוב הצופים ראו במשך שנים דימוי מושלם של בני־אדם מתוקתקים שתמיד אומרים את המילה הנכונה. זה גורם לדאון־גרייד בערך העצמי. לכל בן־אדם שמופיע על המסך יש אחריות לא לגרום לאנשים להרגיש פחות טוב עם עצמם. אם בן־אדם מסיים לראות את התוכנית שלנו ואומר, 'אני דווקא לא כזה דפוק', אני סבבה. זה הרבה יותר נעים לי מאשר בן־אדם שמסיים את התוכנית בתחושה ש'הם מושלמים והזוגיות שלי בחיים לא תהיה מושלמת כמו שלהם'".
× × ×
היא בת 43. נולדה בארגנטינה ועלתה עם משפחתה לישראל כשהייתה בת שש מטעמים ציוניים. זיכרונות הילדות שלה, כילדה זרה בארץ שאינה מכירה, עמוסים בתמונות לא פשוטות. הסיפור המוכר והנוגע ללב על העולה החדשה שמתעללים בה בבית הספר, בדרכה חזרה הביתה, שישבה קרוב לנהג כדי שתוכל לברוח מהר מהילדים שרדפו אחריה כשהאוטובוס עצר. כמו פורסט גאמפ, גם היא למדה לרוץ מהר כדי לברוח מכל הבריונים. "כל יום היה מאבק הישרדות מחדש. אבל מצאתי את האסטרטגיה איך להינצל. רצתי מהר לגן של אחותי וידעתי שאם היא תבכה כשהיא תראה אותי, הגננת תכניס אותי לגן שלהם".
לאחר כמה שנים בהוד־השרון עברה משפחתה לכפר־סבא. "הגעתי ביום הראשון לכיתה החדשה וסיפרתי לכל הילדים שבבית הספר הקודם הייתי ילדה ממש מקובלת, מלכת הכיתה, וזה עבד. זייפתי קורות חיים, והאמינו לי. גם הרגשתי שמגיע לי להיות מלכת הכיתה. ידעתי שכשאני אהיה מקובלת, אני לא אתן לאף אחד להתעלל באף ילד. הרגשתי שאני צריכה שהכוח יהיה אצלי כי אני יודעת להשתמש בו נכון, ועד היום אני מרגישה ככה. אני אדם מוסרי, ואם יש לי כוח, אני משתמשת בו לטובה. זה אולי נשמע מוזר, אבל זאת חוויית החיים שלי".
את ליאון הכירה לפני 15 שנים דרך חברים משותפים. היא הייתה אז גרושה טרייה אחרי שלוש שנות נישואים, ועשתה הסבה מקצועית מהחיים שחשבה שהיא צריכה לחיות - ג'וב יוקרתי במשרד עורכי דין, חתונה בגיל צעיר, בית מתוקתק - לחיים שחלמה עליהם. היא עברה הסמכה בלימודי תזונה טבעית, צמחי מרפא ואימון הוליסטי. לזוג יש שתי ילדות, בנות עשר ו־12. במקביל הלכה וביססה את מעמדה כגורו תזונה ולייף־סטייל לדור שלא ידע את אודטה, וכמודל נשי שקשה להתווכח איתו, למרות שממש מתחשק. היא מדברת על הכל, אוכלת הכל (חוץ מבשר), ולא מתנצלת על כלום. במידה רבה הזיווג הטלוויזיוני עם ליאון עזר גם לו להמציא את עצמו מחדש אחרי שנים שבהן חיפש את מקומו על המסך, ויחד הפכו לפאוור־קאפל של שעות הבוקר, מהסוג שמנצח את הסטטיסטיקה של הגירושים ונותן טיפים לחיים טובים יותר.
עם כל ההכלה, היו משברים גדולים? עד כמה הייתם קרובים לפרידה?
"היינו מאוהבים ברמות של תשוקה מטורפת מהרגע שהכרנו ועד הלידה הראשונה, שלוש שנים אחרי. המעבר להורות, כמו אצל הרבה זוגות, לא היה פשוט. זה היה אחד הרגעים שבהם הבנתי בבירור את ההבדלים בינינו כגבר ואישה. זה היה משבר שלי עם עצמי. עד אז לא ידעתי שאני פמיניסטית. בתקופה הראשונה נשארתי בבית, אבל אז, כשליאון חזר, לא רציתי להיות זאת שמנקה את הבית. הלכנו לטיפול זוגי המון זמן. הייתה תקופה שהקלפים היו צריכים להתחלק מחדש, והתבלגנו לגמרי. שנינו באנו עם שריטות מאוד גדולות מהבית והילדות שאנחנו עדיין עובדים עליהן.
"לפני שנתיים היה השבר הכי גדול בינינו. היינו בטיפול זוגי מאוד אינטנסיבי, עד שיום אחד ליאון פשוט קם מהטיפול באמצע ויצא. ואני אמרתי, אוקיי, אני לא עושה כלום. אני ממשיכה להתנהל בחיי. שנים חייתי בפחד שאם אני לא עושה, אז אף אחד לא יעשה. כשהמורה שואלת מי מוכן להתנדב להכין עוגה, אני מיד מצביעה כי אני בלחץ שאף אחד אחר לא יעשה את זה. כשצריך לשאול משהו מרואיין, אני יודעת מה השאלה שצריך לשאול עכשיו ואני מפחדת שאם אני לא אשאל אותה, אף אחד לא ישאל. אני לא יכולה להסביר לך מאיפה זה בא. זה משהו באופי שלי. שנים היה קשה לי לסמוך על אנשים. הייתי ילדה מבוגרת מגיל קטן, ההורים שלי עשו כל שביכולתם, אבל היו להם את הקשיים שלהם, ולכן להגיד ש'אחרים יעשו' זה לסמוך שדברים יסתדרו בלעדיי. קשה לי מאוד להישען על אנשים, ובפעם הראשונה לפני שנתיים, בתקופה המשבר, זאת הייתה הפעם הראשונה שאמרתי, 'אני לא פותרת את המשבר הזה'. ועל אף שקשה לי, אני עושה צעד אחורה. למזלי, ליאון הרים הילוך ועשה את הצעדים שצריך כדי שנתגבר על זה. זאת הייתה הפעם היחידה שאולי דמיינתי באילו ימים הבנות יהיו אצלי ובאילו אצלו".
בשנה האחרונה, לצד ההגשה המשותפת בבוקר, השיקו השניים גם פודקאסט זוגי, 'יחסינו לאן' - שבו הם מדברים על כל מה שלא הספיקו או לא נעים לדבר עליו מוקדם מדי בבוקר. "הבנו שהאותנטיות בטלוויזיה זה משהו שמעניין את הצופים בטלוויזיה, אבל גם אותנו. החלטנו לפתוח שם נושאים שמעניינים אותנו, כמו שחיקה בזוגיות ארוכת שנים. אחת העצות הכי טובות שקיבלנו בפודקאסט שלנו היא לייצר לאב־דייט, ובו לא להגיע למגע מיני, אלא רק לליטופים. לבוא בהחלטה שלא תהיה חדירה. בבסיס מה שיש לנו יחד, זה ששנינו אנשים שהתשוקה נורא חשובה להם, ואנחנו מצליחים לשמר אותה הרבה בזכות ליאון".
וגם קצת נגד הטבע בימינו. הרבה אנשים מתפתים במצב הזה לפתוח את הזוגיות שלהם או מהרהרים בפוליאמוריה.
"שנינו נורא קנאים ונורא רכושניים ולא יודעים לשקר, ואלה שלוש תכונות שמקשות מאוד לנהל יחסים פתוחים. סליחה על השטחיות, אבל אני חושבת שליאון נורא חתיך ונורא מושך אותי ולמזלי גם אני נורא מושכת אותו. יצא לנו פוקס".
בגידה היא דיל־ברייקר?
"בגידה היא פגיעה באמון שלי. גם אם הוא יספר לי בבוקר שאחרי, הוא עדיין שיקר לי".
נניח שהיה שיכור, דבר הוביל לדבר, נגרר לערב פרוע, אבל מצטער נורא, בא לו למות. תסלחי?
"אין כזה דבר. ליאון בעצמו אומר שגבר שמוצא את עצמו בשלוש לפנות בוקר באיזו מסיבה, מלכתחילה מאפשר לעצמו את הדבר הזה. כנ"ל אישה. ליאון יכול לצאת עם החברים שלו, אבל אם בשעה אחת החברים שלו ימשיכו למקום אחר, הוא יחזור הביתה. אנחנו יכולים לדבר על זה שאנחנו נמשכים לאנשים אחרים. הוא חופשי יכול לספר לי על מישהי שראה באיזה מקום ושיגעה אותו. אבל כל עוד הוא יספר לי על זה, אנחנו במקום בטוח. שנינו התחברנו סביב היכולת שלנו לשמוע את זה אחד מהשני. זה רק מדליק אותנו. אני לא אסלח על בגידה. אני נורא קיצונית בדברים האלה".
ואם זה בהסכמה?
"מה, קשר פתוח? לא מתאים לנו באופי. אני בן־אדם נורא איסטניסט. אני חולת ניקיון, ולחשוב על נוזלי גוף של בן־אדם אחר, קשה לי לחשוב על זה בכלל. אני לא בנויה ליחסים פתוחים על רקע היגייני. כשחברות שלי סיפרו לי על חוויות עם יותר מבן־אדם אחד, אני תמיד הייתי חושבת: עוד ריח גוף? עוד ריח פה? עוד שערות? טו־מאץ' בשבילי".
ואישה?
"אין מצב לצרף אישה. אני סטרייטית בלטה. אני נורא מחוברת לחברים הגייז שלי כי אנחנו יכולים לפנטז יחד על גברים, אבל להיות עם אישה זה משהו שבחיים לא משך אותי. אולי עוד גבר הייתי מסכימה. אבל ליאון לא יסכים. זה נורא מצחיק לראות אותנו מקנאים אחד לשני. גם אם אני אספר לו על משהו מסעיר שהיה לי פעם עם איזה אקס שלי, זה מעורר את קנאתו, ולהפך. זה מעורר את היחסים שלנו. אנחנו חיים על הקנאה של הבגידה בלי הבגידה עצמה. הפנטזיה של הבגידה מספקת אותנו".
× × ×
האמת שגם אם הייתה רוצה לבגוד, לא בטוח שרוזנברג הייתה מוצאת את הזמן. לוח הזמנים שלה עמוס כמו ועדת הבחירות לכנסת הבאה. חוץ מהתוכנית והפודקאסט, בשנים האחרונות היא מרצה כמעט בכל מקום על נושאי תזונה, העצמה, אורח חיים בריא ודימוי גוף חיובי. יש לה גם קליניקה לרפואה טבעית ושינוי הרגלי חיים. קשה להתייחס לרוזנברג כאל אישה מלאה, בטח כשפוגשים אותה פנים אל פנים, אבל איכשהו בעולם שסובל מהפרעת אכילה מתמדת, רוזנברג הפכה למי שמייצגת תפיסת מציאות שפויה בכל מה שנוגע למשקל. בניגוד לרוב האנשים בעולם, שהיו מעדיפים טיפול שורש מאשר לחשוף את המשקל שלהם, לרוזנברג אין בעיה לדבר עליו.
"אני נשקלת פעם בשלושה חודשים. בפעם האחרונה זה היה 67 קילו. בג'ינס אני מידה 40, ויש לי 38 סטרץ'. בחולצה זה תלוי, כי בחזייה אני 75E, אז זה תופס מקום. אני יכולה להיות מדיום או לארג'. מה, אם אני לא אגיד את המשקל שלי יחשבו שאני ובר רפאלי באותה מידה? מה מביך בזה? זה כמו בנות שמסתירות את הגיל שלהן. נשמה, את לא נראית בת 30. או שאת בת 55 או 62. מה זה משנה? אנשים מתביישים כי הם בטוחים שאנשים מתעסקים בהם מלא. הם לא.
"עם זאת, אני נגד קבוצות שקילה, כי אני חושבת ששם עושים שינוי דרך השפלה. זה משפיל להישקל מול כולם כי זה דבר אינטימי. אם אני בוחרת לספר לך את המשקל שלי זה דבר אחד, אבל אם מעמידים משקל וכל אחת צריכה להישקל בתורה זה משפיל. הייתי בשומרי משקל לפני הרבה מאוד שנים. קצת לפני שהתגרשתי. כשאתה מחפש שינוי אתה מחפש אותו בכל מיני אפיקים בחיים".
כמה זמן ביזבזת מהחיים שלך על שנאה עצמית?
"אני זוכרת שבמלחמת המפרץ, כשהייתי בת 16, אכלתי המון מהלחץ והשמנתי מלא. הסתכלתי על עצמי במראה ונראיתי לעצמי שמנה, אז פצחתי בדיאטה קיצונית של 600 קלוריות ליום. אבל אני באמת לא יודעת להיות רעבה. אני לא מצליחה לתפקד כשאני רעבה. עשיתי יומיים את התפריט הזה ונפלתי למשכב. אמא שלי קנתה לי פרעצל, אכלתי אותו מיד וזה עבר לי. פעם אחת ראיתי חברה מקיאה וניסיתי להקיא בעצמי, היה לי טעם מגעיל בפה והבנתי שזה לא בשבילי. אנשים מתבלבלים וחושבים שהפרעת אכילה קשורה באוכל. היא לא. זה מצב של בדידות נפשית או חוסר איזון רגשי. אצל אחד זה יבוא באנורקסיה, אצל אחר באובדנות".
ואת יודעת שאת נראית טוב או שצריך להזכיר לך?
"אני נראית מעולה, ואני חושבת שזה קשור באמא שלי, שתמיד, כשהייתי מסתכלת במראה לפני שיצאתי מהבית, הייתה אומרת לי: 'יאללה יאללה, לכי, את נראית טוב בסך הכל'. אני מסתכלת על עצמי במראה היום 20 שניות. אם זה נראה לי סבבה, אני ממשיכה. אני לא מתעכבת על הפרטים. היו לי תקופות בחיים, לפני הלידות, כשהייתי הרבה יותר רזה. שבעה קילו פחות. מאז הלידות אני אוכלת כמעט אותו דבר, מתעמלת קצת פחות כי יש לי פחות זמן, וזה מה שיש. אני לא חיה בתחושה שאסור לי כלום. אני אוכלת שוקולד, גלידה, וכל מה שבא לי. אני רואה סביבי בנות שנורא מגבילות את עצמן, ואני לא יכולה. משקל, כמו כל דבר בחיים, זה עניין של עלות ותועלת. מה המחיר של ארבעה קילו פחות? שאהיה רעבה בלילה? אין מצב. קראתי לא מזמן על הגילטי־פלז'ר של ג'ניפר אניסטון. היא לא אוכלת עד שתיים בצהריים, אבל לפעמים כשבא לה, היא מרשה לעצמה מיץ סלרי. אם זה המחיר, אני בחיים לא אשלם אותו".
לפני חצי שנה התערערו חייה המקצועיים של רוזנברג, אחרי שעובדת שלה בקליניקה טענה שנהגה בה בתוקפנות וגרמה לה נזק רפואי. "אני בן־אדם נורא לא פורמלי בחיים. גם לא עם העובדות שלי. הייתה לי עובדת אחת שניצלה את האמון שלי. היא ביקשה ממני לעבוד מהבית, כי היא לא רוצה להיות לבד בקליניקה. הסכמתי. עם הזמן, חלק מהמטופלות שלי התחילו לספר לי שראו אותה עושה דברים אחרים בשעות שהיא אמורה להיות בקליניקה. קלטתי שהיא עובדת מהבית אבל לא באמת עובדת. כשעימתתי אותה עם הדברים, היא סיפרה שהיא בהיריון. אמרתי סבבה, מה זה קשור? למה את משקרת? למה את לא עובדת? אם את לא מרגישה טוב, קחי חופשת מחלה. זכויות נשים זה אחד הדברים הכי חשובים שיש, ומספיק כמה נשים כאלה שינצלו את הזכויות האלה לרע, כדי לפגוע בכל אוכלוסיית הנשים. אחרי עוד ניסיון, ביקשתי אישור ממשרד העבודה לפטר אותה.
"ואז היא התחילה להעליל עליי עלילות פסיכיות, כמו שאני צורחת עליה וגורמת לה נזק רפואי. חצי שנה לא ישנתי בלילה. במשך 15 שנה בקליניקה מעולם לא הרמתי את הקול על עובדת. לא אכפת לי שאומרים עליי שאני שתלטנית, אבל אם יגידו שאני משקרת ומתעללת, או עושה משהו לא מוסרי, זה גומר אותי. החלטתי שאני לא מוותרת. לקחתי עורך דין, זה עלה לי עשרות אלפי שקלים. חודשים לא משכתי לעצמי משכורת. זאת הייתה מילה שלה נגד מילה שלי, ולשמחתי שיקול הדעת של הגורמים במשרד העבודה היה נכון. הם גילו בעצמם את הסתירות בגרסאות שלה. למזלי, היא הלכה עם השקר שלה רחוק מדי. קיבלתי מכתב ממשרד העבודה שאומר שהעובדת הזאת שקרנית וכל מה שאני אמרתי הוא אמת ואישר לי לפטר אותה למרות שהיא בהיריון".
בתור מישהי ששום דבר לא נחשב בעיניה כפדיחה, מה בכל זאת היה צריך לקרות בראיון הזה כדי שתצאי מובכת?
"אולי אם תספר לחברים שלך שראיינת את פאולה והיא מה זה סתומה ומשעממת. אם זה יגיע אליי אני גם אתפדח וגם איעלב עד עמקי נשמתי. אם תגיד שיש לי צלוליטיס בירך ושומנים בבטן זה לא יביך אותי, אבל אני עדיין איעלב. כי אני בכל זאת רגישה לאללה. ראית מה זה? גם שתלטנית, וגם רגישה".
