חורף חם בברלין
למרות הכפור, הגשם הצולף והפרצופים הזעופים של תושבי הבירה הגרמנית, יש הרבה מה לעשות כאן בעונה הקרה (חוץ מלבלות בברגהיין ולעשות שופינג בפריימרק). זאב אברהמי, ברלינאי ותיק, ממליץ על כמה אטרקציות לא שגרתיות - מקורס לבישול חרקים בסגנון אסיאתי ועד מסע בזמן אל ימי המלחמה הקרה
כשמדברים על ברלין, חייבים לדבר על מזג האוויר. בקיץ כל העיר עירומה, השמיים כחולים, כולם טוחנים בירות בפארקים ובאגמים, הרחובות מלאים בבליל שפות, האנשים נחמדים, יש אור עד 11 בלילה והלילות אינם נגמרים. מושלם. כמעט. כי ברלינאי טוב יודע בדיוק מה מצפה לו מעבר לפינת אוגוסט־ספטמבר: שמיים אפורים, רוחות שמקפיאות את הטמפרטורה, גשם צולף, רחובות קרחוניים, מקומיים מזעיפי פנים. אומרים שבגלל מזג האוויר הקיצוני הזה, מי שאינו סובל מדו־קוטביות בברלין צריך לגשת לטיפול.
ובכל זאת, מה אפשר לעשות בברלין בחורף, חוץ מלהתלונן על מחסור בוויטמין D או לצלול לתוך אחת ממאורות הטכנו שהעיר מציעה?
אחרי שיוצאים מהמיטה צריך לאכול, וקפה. שני מקומות לפני שמתחילים את היום:Les Patisseries de Sebastien, מאפייה צרפתית אורגינלית עם בעלים קצת מבולבל, אבל בעל ידי ולב זהב (כתובת: Invalidenstrasse 157). ולא רחוק משם - "דו בונר" (Brunnenstrasse 39), בית קפה קצת יותר מפונפן ומפנק. שני המקומות סגורים בימי שני ושלישי.
איך להגיע לתחנה הראשונה? מונית, קורקינט, רכבת תחתית? כל האפשרויות נחמדות ושמרניות, אבל אתם כבר בברלין, למה לא להיכנס למערכת הדם של העיר ולנסות לעשות דברים שהם קצת מחתרתיים? נגיד, להסתובב בברלין על מיטה שמחוברת לריקשה ולראות אותה במצב אופקי? השירות כולל שמיכות חמות (השירות ניתן עד אפס מעלות), אפשר לעשן ואפילו לשתות.
ניתן לקחת את הריקשה עבור 65 יורו לשעה (כל שעה נוספת - 25 יורו), לראות בצורה מעניינת את כל האתרים המעניינים של העיר, ועל הדרך להפוך לאטרקציה בעצמכם. הנהג, ריצ'רדס אקס, הוא גם העובד היחיד בעסק וגם הבעלים שלו. לפני שהפך לנהג ריקשות של מיטות בברלין הוא היה צלם מקצועי, כך שתמורת שמונה יורו נוספים, אתם יכולים לקבל גם תמונות מקצועיות שלכם בחזית של אתרי תיירות מפורסמים.
אפשר להסיר את השמיכות ולרדת בגזונדברונן, אחד המרכזים של שכונת המהגרים ודינג, והמקום שבו מתחילים סיורי התחתית של ברלין. לכל עיר יש חיים מתחת לפני הקרקע - תשתיות גז וחשמל, סיבים אופטיים, מערכת ביוב, אבל רק בברלין תוכלו לקבל סיור מודרך על מצבורי הנשק שנאגרו מתחת לפני השטח, מנהרות שנחפרו כנתיבי בריחה ממזרח העיר למערבה, בונקרים ומקלטים לרוב, מזכרת מההפצצות הכבדות על העיר במלחמת העולם השנייה, וכן תערוכה בשם "המיתולוגיה של גרמניה", המציגה את תוכניתם העתידנית והגרנדיוזית של היטלר ואלברט שפר, הארכיטקט המועדף עליו, לעיר הבירה.
הסיורים בני השעה וחצי עד שעתיים הם כמו מסע בזמן המאפשר להכיר את ברלין, ואת גרמניה בכלל, מזווית מבט קצה שונה. 78 מנהרות נחפרו כאן במהלך המלחמה הקרה. רק 19 עמדו במשימתן - למלט אל החופש במערב תושבים ממזרח העיר, שחיו תחת אימת השטאזי. לא רחוק מנקודת הסיום של הסיור נמצאים אתר הזיכרון והמוזיאון של חומת ברלין. שם, על הקרקע, בין פיסות דשא, ניתן להבחין בעיגולי פלדה קטנים המסמנים את המנהרות שנחשפו לפני השלמתן.
במרחק הליכה קצר מכאן אפשר לעצור לקפה וטוסט ב"גאלאו", בית קפה פורטוגזי בשכונת מיטה, או להמשיך לשכונת פרנצלאואר ברג לקפה ב־Meierei השווייצרי (כתובת: 42 Kollwitzstrasse). אם אתם ממש רעבים, תוכלו לעצור במסעדה הווייטנאמית האותנטית Umami, ליד מגדל המים ובית הכנסת המחודש בריקה־שטראסה, אבל לא כדאי להתמלא לפני העצירה הבאה (כתובת: 16־18 Knaackstrasse).
באנג'י עירוני
אלכסנדרפלאץ קצת איבדה מחיינו בשנים האחרונות, אבל היא עדיין שוקקת חיים, עם שווקים לאורך כל השנה, הופעות רחוב, מרכז הקניות אלקסה, סניף הדקטלון המקומי וכמובן - מגדל הטלוויזיה המפורסם. אבל זה כבר לא אותו מקום קסום שתואר בספרים רבים כל כך - בעיקר לא בלילות. ממש לא מומלץ להסתובב כאן בשעות הלילה, שבהן הכיכר מועמת לקטטות אלימות ולמלחמות כנופיות. ובכל זאת יש סיבה אחת טובה להגיע לאלכסנדרפלאץ, ולישראלים אפילו שתיים.
הסיבה האחת היא "בייס פליינג", המציעה שני סוגי פעילויות. בפעילות הראשונה, הנקראת "הליכת בית", תעלו לגג בגובה של 125 מטר, תיקשרו כמו שגרמנים יודעים לקשור, תעמדו על סף הגג, תיקחו שני צעדים, תגיעו למצב שבו אתם מאוזנים עם הקרקע, ותתחילו ללכת על חזית הבניין עד שתגיעו למטה.
הפעילות השנייה שהחברה מציעה היא "בייס פליינג"', הגרסה הגרמנית לבאנג'י: עולים לגג של מלון "פארק אין", לוקחים כמה דקות כדי לשאוב פנימה מראה פנורמי מדהים של ברלין, ואז מבצעים מהגג נפילה כמעט חופשית עד מעל לראשיהם של האנשים הנמצאים בכיכר.
אז מה הסיבה השנייה להגיע לאלכסנדרפלאץ, ולמה דווקא לישראלים? ובכן, מלון פארק אין, שממנו מבצעים את הנפילה הכמעט־חופשית, נמצא בדיוק מעל סניף של פריימרק. ואם כבר הזכרנו את פריימרק, חובה לציין שהסניף שלהם במערב העיר שווה הרבה יותר, והוא גם קרוב מספיק ל"קארשטאט ספורט", חנות ספורט וקמפינג שמשתרעת על פני שלוש קומות ובכל רגע נתון יש בה את הדיל הכי טוב בעיר (החנות מחליפה סחורה בכל שבועיים או שלושה, וכל הסחורה שהגיעה אליה רק לפני חודש מוצבת במרכז החנות במחירי רצפה).
אם תמיד חלמתם להיות נסיכי גולף, אבל לא היה לכם כסף לקנות את כל הציוד, או את הזמן שלוקח לסיים מסלול גולף שלם (18 גומות ובערך חמש או שש שעות של צעידות), ואם הגרסה של משחקי הווידיאו לא ממש עושה לכם את זה, גם פה יש לברלין פתרון.
באזור קצת פחות נחמד של העיר, ממש בכניסה לגורליצר פארק בקרויצברג, אחרי שתעברו כמה כנופיות שיציעו לכם ממיטב התוצרת המקומית, נמצא מתחם הגולף באפלה (Schwarzlicht. Minigolf Berlin). בכניסה תקבלו מחבט גולף, כדורים זוהרים (אחרת לא תראו) ופנקס ועט לרישום התוצאות.
כמו במשחק האמיתי, גם פה יש 18 גומות שאליהן אמורים להכניס את הכדור. דרגות הקושי מתחילות מחבטה ישרה רגילה לתוך הגומה, דרך ספירלות מטורפות, כשבגומות האחרונות מדובר כבר במשימה כמעט בלתי אפשרית. כך שאם אתם רציניים לגבי המשחק שלכם, ואם אתם מאוד תחרותיים, קחו בחשבון שאתם יכולים להיות בחדר התת־קרקעי הזה עם מוזיקת טראש עליזה במשך כמה שעות טובות (כתובת: Goerlitzer Str. 1, 10997).
למי שגולף או עוד חוויה תת־קרקעית לא באים בטוב, תמיד אפשר לנסוע בחשמלית ל"ג'אמפינג האוס" - מתחם ענק של טרמפולינות, בערך בגודל של אצטדיון כדורגל. יש כאן טרמפולינות קליעה לסל, טרמפולינות קרבות, טרמפולינות קרקע, טרמפולינות שמאפשרות לך לשחק את דמותך בתוך מסך טלוויזיה שניצב מולך, מתחם למחניים טרמפולינות, וטרמפולינות שקופצים מהן לתוך בריכת כדורים. לאחרונה הוסיפו למתחם מתקן שמאפשר ללכת באוויר בעודך קשור.
שלוש אזהרות לגבי "ג'אמפינג האוס": אחת, חובה להזמין מקומות מראש, בעיקר בסופי שבוע. שתיים, זו מסחטת אנרגיה, תצאו משם מיוזעים במקרה הטוב ועם שרירים תפוסים במקרה הרע. ושלוש, המקום די מבודד ונמצא באזור תעשייתי כך שאין הרבה אופציות לאוכל ושתייה, ומה שיש הוא גם יקר וגם תעשייתי.
חומוס ורימונים
כשרק הגעתי לברלין, לפני 11 שנה, האוכל פה היה משהו זוועתי. זוועתי. או שלא היה לו טעם, או ששחה בשמן, או שהיה קַארִיווּרְסְט (נקניקייה ברוטב קארי). הברלינאים לא היו אנשים שמתענגים על אוכל. אוכל לא נחשב אז ליציאה. המקומיים התייחסו אליו כמו שרכב מתייחס לדלק. כשהגעתי, אי־אפשר היה להשיג פה רימון, אפילו לא בעונה. חוץ מהשוק הטורקי, אף אחד לא ידע שיש דבר כזה שנקרא כוסברה.
היום אפשר למצוא רימונים כל השנה, וכוסברה מדוגמת יש בכל סופר גרמני (לא רחוק ממדפי החומוס!). מה שאני בא לומר זה שפריצתה של ברלין לתודעה לא הייתה רק בזכות הנדל"ן וההיי־טק, אלא גם דרך החך.
מי שעזרו לבצע את הפריצה הזאת היו בעיקר שווקי אוכל הרחוב, ובראשם Markthalle Neun שבקרויצברג, מתחם ענק שבימי חמישי בערב הופך לשוק עם דוכני אוכל שונים, מיוחדים, עם מאכלים מכל העולם, אבל גם סחורה ויצירה מקומיות, וכמובן - מבחר ענק של בירות ויינות. השוק פועל למשך שעות ספורות ומבקרים בו אלפי אנשים שזו היציאה שלהם, או רק ההתחלה של הערב. יש מקומות ישיבה מסודרים, ומדובר בעצם בהפנינג אוכל המוני.
שתי האטרקציות העיקריות כאן הן דוכן אסיאתי המציע אוכל שמורכב כולו מחרקים, ודוכן נוסף שאת האוכל בו מכינים פליטים מארצות ערב ואפשר גם לשבת איתם לשיחה וארוחה סביב השולחן. שני הדוכנים הללו הצליחו כל כך, עד שפעילותם חרגה אל מעבר לשוק: הדוכן האסיאתי מציע קורסים לבישול חרקים, ואילו דוכן הפליטים מציע את החוויה הזאת גם מחוץ לשעות פעילות השוק. אפשר להנות במקום ממבחר רחב של מתאבנים, מנות עיקריות וקינוחים על בסיס חרקים. בין המנות: מרק אפונה עם צרצרים צלויים, גליל ירקות טריים עם תולעים פריכות או חרקים וסוכריות על מקל מקורמלים. יורד טוב עם יין רומנטי.
פלנטה של טכנו
ואיך אפשר בלי קצת טכנו, מתפארת היצירה המקומית? ללכת לרקוד זו חוויה מאוד מומלצת בחורף הברלינאי. יש בעיר עשרות מועדונים, ואני אמליץ כאן על שני הבולטים שבהם. האחד הוא סיזיפוס (Sisyphos Nightclub), מועדון שהוא בעצם כפר קטן לבליינים, עם נחל קטן בתוכו, זולות ישיבה, קיוסקים, שלושה מתחמי ריקודים ואלפי מבלים מכל רחבי העולם. המועדון פתוח ברצף מיום שישי בערב עד יום שני בבוקר (מיקום: Hauptstrasse 15, 10317).
השני הוא ברגהיין (Berghain), אולי המועדון המפורסם ביותר בעולם. אפשר לכתוב הרבה על הסאונד, והמופע האורקולי, והתלבושות, ומה לא. מדובר בפלנטה אחרת. אבל גולת הכותרת היא הסלקציה בכניסה: נותנים להיכנס רק למי שחושבים עליו שיקבל כל אדם אחר במועדון באשר הוא, בלי גזענות, בלי דעות קדומות. זה הקסם של המקום. הברגהיין פתוח משבת בחצות עד יום שני בבוקר־צהריים (מיקום: Am Wriezener Bahnhof).
לפנייה לכתב/ת 
