עברים משנאה

אפשר לראות אותם עומדים בפינות הרחובות של הערים הגדולות ומטיפים — גברים שחורים, חזקים פיזית שממטירים מבול של שנאה מכל הסוגים: גזענות, הומופוביה, אנטישמיות והכחשת שואה. הם לא שונים מקבוצות ניאו־נאציות רבות שמציפות את אמריקה, אבל כשאנשים שמגדירים את עצמם Black Hebrew Israelites — "שחורים עבריים בני ישראל" — מפזרים אנטישמיות, זה כבר יותר קשה להבנה או לעיכול.

בשבוע שעבר התברר כי דיוויד אנדרסון, שיצא עם חברתו פרנסין גרהאם למסע הרג שהסתיים במותם של שוטר ועוד שלושה אנשים בסופרמרקט JC Kosher בג'רזי־סיטי, היה בעבר חבר בארגון ה־Black Hebrew Israelites. פתאום החלה לחלחל ההבנה כי לצד עלייה קיצונית בתקריות אנטישמיות מצד קבוצות ימין ניאו־נאציות, צריכה ארצות־הברית להתמודד גם עם אנטישמיות שלא מגיעה מאנשים לבנים עם קעקועי צלב קרס על הזרוע. "כשאדם לבן עושה פיגוע שנאה, הוא תמיד מוגדר כ'זאב בודד' שלא מייצג את כולם, אבל כשאדם שחור או חום עושה משהו כזה, כולנו צריכים להתנצל", אומר מרקוס גלאק, שהיה בעבר חבר בתנועת ה־Black Hebrew Israelites.

למה אנשים שמגדירים עצמם עבריים ו"בני ישראל" הם גם אנטישמים?

"זו אידיאולוגיה מסובכת שהייתה אחת הסיבות שבגללן עזבתי. יש שם אנשים שחושבים שהם היהודים האמיתיים, ואילו היהודים 'הלבנים' הם זיוף. זה מעוות, אבל כמו כל אידיאולוגיה, יש לכך הרבה סיבות היסטוריות וסוציולוגיות. התנועה הזאת מורכבת מהרבה פלגים, רק מיעוט קטן הוא אנטישמי, אבל עכשיו כל השחורים בארה"ב צריכים להסביר שאנחנו לא כאלה. כאילו שלא מספיק קשה להיות גם שחור וגם יהודי בעולם הזה".

יוצאים לרחובות. "שחורים עבריים בני ישראל" מפגינים בגבעת הקפיטול | צילום: AFP

"רק אלוהים יכול לעשות צדק"

לתנועת ה־Black Hebrew Israelites יש היסטוריה ארוכה ומורכבת בארה"ב עוד מימי המאה ה־19. מאז הוקמה, התפצלה לעשרות תתי־תנועות ולסניפים שונים בגלל חילוקי דעות אידיאולוגיים ופוליטיים. מה שמאחד את רובם זו האמונה שהם־הם הצאצאים האמיתיים של יהודי התנ"ך — כי הרי כשבני ישראל יצאו ממצרים, הם לא היו לבנים. חלק מחברי התנועה מתנהלים כמו כל זרם ביהדות: עורכים ברית מילה, שומרים כשרות ומציינים חגים, אבל הפלגים הקיצוניים הפכו עם השנים לשונאי יהודים, שלטענתם מנכסים לעצמם את היהדות.

"האמונה של חלק מסוים היא שה־Black Hebrew Israelites הם אחד מ־12 השבטים, ובעתיד יחליפו את "היהודים המזויפים'", אומר גלאק, "הם סבורים כי 12 שבטי ישראל הורכבו מקבוצות אתניות שונות, שאף אחת מהן לא הייתה לבנה. הם מסתכלים על היהודים היום, ומבחינתם אלה אנשים לבנים שלא יכולים להיות יהודים באמת".

הגל הראשון של התנועה נוצר בשנות ה־90 של המאה ה־19 על ידי שחורים דתיים שהנרטיב של יציאת מצרים ריתק אותם, בגלל טראומת העבדות הקולקטיבית. הגל השני התבסס בהארלם בתקופת הפריחה של 1920, והוא כבר היה קרוב יותר למיינסטרים של היהדות. הגל השלישי והקיצוני ביותר נוצר בשנות ה־60 וה־70 הסוערות, שאז נפרדו כמה קבוצות מהתנועה המקורית וכינו את עצמם "בני ישראל השחורים", ולא רק "הודים שחורים". וכמו הרבה ארגונים בתקופה הלוהטת ההיא, גם הם היו מיליטנטים ומסוכנים.

"יהודים הם תמיד הקורבן העיקרי". הסופרמרקט הכשר הפיגוע בג'רזי־סיטי אחרי הפיגוע | צילום: AP

ארגון SPLC, הארגון המרכזי למעקב אחרי תנועות שנאה בארה"ב, מגדיר פלגים מסוימים כ"קבוצות שנאה", אבל לא את התנועה כולה. היידי בייריץ', מנהלת אגף המודיעין של SPLC, אמרה בשבוע שעבר כי "הקבוצות בתוך התנועה שנכללות בהגדרת 'קבוצת שנאה' הן כת מסוכנת. אלה אנשים שחיים בהפרדה מלאה, ואוסרים על הנשים להתחתן מחוץ לכת. הם רואים באדם הלבן רשע ומאמינים שאלוהים יהפוך את הלבנים לעבדים שלהם. מעל הכל, הם סוחרים באנטישמיות, ומכנים את היהודים 'מתחזים' או 'בני שטן', מכיוון שהם רואים את עצמם בני ישראל האמיתיים".

כמעט בלתי אפשרי להעריך באילו מספרים מדובר, אם כי ברור שזו קבוצת שוליים קטנה למדי, שגם נמצאת בשנים האחרונות במחתרת. "הקבוצה לא ידועה בביצוע מעשי אלימות המוניים", אמרה בייריץ׳, "אין תיעוד של אלימות כמו שיש לקבוצות עליונות לבנה בארה"ב. רוב חברי ה־Black Hebrew Israelites אינם גזענים ואנטישמיים ואינם תומכים באלימות, אבל יש בהם מגזר קיצוני שגדל מדי שנה".

אחת הבעיות הגדולות באווירה הקיימת היום בארה"ב היא שקיצוניות שחורה מזינה את עליית הקיצוניות הלאומנית הלבנה ומושכת אליה מגויסים. טום מצגר, אחד הוותיקים בתנועת העליונות הלבנה באמריקה, כינה פעם את ה־Black Hebrew Israelites כ"המקבילים השחורים שלנו ושותפים לדרך". חבר בתנועה, אדם העונה לשם אש ישראלה (Ash Yasharahla) והוא חלק מקהילה המכונה I Am Israel, אמר בשבוע שעבר ל"ניו־יורק טיימס" כי הפיגוע בג'רזי־סיטי היה מרושע. "אסור לבלבל בין ההטפות של אנשים בפינות רחוב עם קריאה לאלימות. אין ספק שהיה כעס גדול אצל שני האנשים שעשו את הדבר הזה. הכעס שלהם היה כלפי המון דברים, ואני חושב שהרגשות מוצדקים בגלל מה שקרה ועדיין קורה לנו כאנשים שחורים באמריקה, אבל אנחנו לא דוגלים באלימות. אנחנו מאמינים שרק אלוהים יכול לעשות צדק".

"מאות שנים של התעללות"

בעיית האנטישמיות שמגיעה מממקורות לא ניאו־נאציים גדולה הרבה יותר מכפי שהמיינסטרים האמריקאי מוכן להודות. בשנה שעברה הייתה עלייה של 105 אחוז בתקריות שנאה בארה"ב, כשחצי מהן התרחשו בניו־יורק והסביבה. "אחד מכל שישה יהודים בארה"ב גר בניו־יורק", אומר פרופ' בריאן לוין, מנהל המרכז לשנאה וקיצוניות באוניברסיטת קליפורניה סטייט ופרשן ברשת CNN. "רק השנה כבר היו בניו־יורק יותר מ־400 תקריות אנטישמיות. הנרטיב שרואים בניו־יורק שונה מהנרטיב הלאומי. את לא רואה אנשי עליונות לבנה עם לפידים וסדינים לבנים צועדים ברחובות ברוקלין, אלה לא מי שתוקפים שם יהודים עם פאות".

הנפגעים הם אכן בעיקר חרדים שכמובן קל לזהות את יהדותם, ובחלק גדול מהמקרים הם מוכים בידי נערים שחורים או היספנים, שמוציאים עליהם תסכול שאין להם שום קשר אליו. "האווירה בארה"ב בשנים האחרונות רעה מאוד", אומר גלאק, "וההיסטוריה מלמדת אותנו שיהודים הם תמיד קורבן עיקרי בתקופות של מתחים חברתיים וכלכליים".

מה מייחד את אנשי ה־Black Hebrew Israelites?

פרופ׳ לוין: "לאנטישמיות יש הרבה צורות ופנים, אבל דעות קדומות זה לא משהו שאפשר להסביר באופן רציונלי. השורה התחתונה היא שהחבר'ה האלה אמנם נמצאים ברחובות ולפעמים מטרידים ומפחידים, אבל באופן כללי הם לא אלימים. הבחור הזה בג'רזי־סיטי שנא גם שוטרים. היו לו הרבה בעיות".

היסטוריית היחסים בין הקהילה השחורה לקהילה היהודית בארה"ב ארוכה ומסובכת, ונשענת על שילוב של תחושת גורל משותף מול לא מעט טינה. "מצד אחד, אנחנו מחוברים מאוד לסיפור יציאת מצרים ומאות שנים של רדיפה והתעללות", אומר גלאק, "אבל תראי את הדברים מהצד השני: אבות אבותינו הגיעו לכאן לפני מאות שנים, בניגוד לרצונם. העבדות זה משהו שאמריקה לא התמודדה איתו אף פעם, ועד היום אנחנו סובלים מההשלכות. היהודים הגיעו לכאן כפליטים בעיקר מאירופה, והיום זו אחת השכבות הכי מבוססות ומצליחות באמריקה. אז היה אולי סיפור מקורי משותף של עבדות ורדיפה, אבל הסיום של הסיפור הזה שונה לגמרי עבור שתי הקבוצות. אם מוסיפים לזה את האמונה שבני ישראל האמיתיים היו שחורים, כל זה ביחד יכול לייצר שנאה מסוכנת. אנדרסון הרג גם שוטר, אז הוא כעס על המון דברים. אבל אני וכל היהודים השחורים שאני מכיר רואים ביהודים הלבנים אחים שלנו. יש גם אנשים שחיים בישראל, ואני יודע שאפילו שם לא קל להיות יהודי שחור והמשטרה קודם כל רואה את צבע העור".

הנציגות הישראלים של "השחורים העבריים" התבססה כידוע בדימונה בסוף שנות ה־60'. בן־עמי בן־ישראל, שנולד כנוצרי בשם בן קרטר וטוען שלילה אחד בא אליו המלאך גבריאל בחלום ואמר לו להוביל עליית שחורים לישראל, הקים את סניף התנועה בשיקגו ב־1966. שלוש שנים לאחר מכן עלה עם עוד 30 איש לארץ ואלה התיישבו בדימונה. מה שהתחיל כיחסים מתוחים, הפך עם השנים להשתלבות מלאה של "השחורים העבריים" בחברה בישראל. בן־עמי הלך לעולמו ב־2014, כשהוא אב ל־25 ילדים ישראלים מארבע נשים.

דוגמה נוספת לצד החיובי של התנועה הוא הרב קאפרס פונייה, קרוב משפחה של מישל אובמה. כמו רבים מחברי תנועת "השחורים העבריים", פונייה נולד נוצרי והתגייר, והפך עם השנים למגשר בין פלגים שונים. היום הוא אחד הרבנים המובילים בתנועה, ומחובר היטב לצמרת הקהילה היהודית בארה"ב.

סופרמרקט JC Kosher נמצא בין כנסייה קתולית למסגד ומסביבו חנויות בבעלות שחורה. זה נראה כמו כור היתוך אמריקאי, אבל מתחת מבעבעות הרבה בעיות, בוודאי בעידן של ג'נטריפיקציה ומחירי נדל"ן מאמירים בלי גבול. השכונה מורכבת מיותר מ־90 אחוז אוכלוסייה שחורה ענייה, ובשנים האחרונות הייתה אליה הגירה איטית אך מתמדת של יותר מ־100 משפחות יהודיות, שנמלטו ממחירי הדיור הבלתי נסבלים של ברוקלין והתיישבו במקום זול בהרבה. עד השבוע, היחסים היו סבירים ופחות מתוחים מהצפוי, גם אם לא הייתה שם אהבה גדולה. עכשיו תוהים שם איך ממשיכים.

"אני לא שונא יהודים, אבל יש הרבה שכן שונאים אותם", אמר גבר שהזדהה רק בשם "ג'ון", "יש לנו מספיק בעיות משלנו בלי שעכשיו נצטרך להסביר שמה שקרה פה הוא לא באשמתנו. אני לא מבין למה הם מתעקשים לגור פה".

זו אמריקה, למה שלא יגורו כאן?

"יש פה הרבה אנשים שכועסים על העירייה והממשלה והמשטרה, והם רואים אנשים שבאים לכאן וקונים דירות וחנויות שאנחנו לא יכולים לקנות. מספיק שיום אחד מישהו מתפוצץ וזו סכנה לכולם. עכשיו אני צריך גם לפחד שהשוטרים יהרגו את הבן שלי וגם לפחד שמישהו ששונא יהודים יעשה להם משהו. דווקא בגלל שזו אמריקה, לפעמים צריך לחשוב בהיגיון, לא כולם צריכים להיות שכנים". •