חידת חמיצר

שום דבר לא הכין את התסריטאי גיורא חמיצר לרגע שבו ישב עם שני בניו, בני שמונה ו־13, מול הטלוויזיה בביתו בתל־אביב וצפה איתם בנאום "לחקור את החוקרים" של נתניהו ביום שבו היועץ המשפטי לממשלה הודיע על הגשת כתבי האישום נגדו. "זה היה רגע מאוד קשה", הוא מספר, "מבחינתם זה ראש הממשלה, והם שומעים אותו אומר דברים איומים ונוראים על המדינה. הסברתי להם שאנחנו רואים משהו מאוד חריג בהיסטוריה, ומאוד קשה. השתדלתי גם לתת להם את התקווה שזה לא יימשך עוד זמן רב. צריך לזכור שהעתיד נמצא בידיים שלהם. תוך 20 שנה הם ינהלו את העולם. במובן הזה אני מרגיש שיש לי הרבה אחריות. ולא רק לגבי הילדים שלי, אלא כלפי ילדים בכלל".

חמיצר, 48, בנו של החידונאי דן חמיצר, הוא כותב מחונן והיוצר של סדרות ילדים מצליחות כמו "השמיניה", "האי", "החממה" ו"שכונה". לפני כמה שנים אפילו נטפליקס הגדולה הפיקה כאן בישראל גרסה אמריקאית לסדרה "החממה", שהוא עצמו כתב בשינויים המתבקשים. ועם כל זה לא הספיק, בימים אלו הוא מפרסם שני ספרים חדשים בסדרה בשם "רוני ותום", המספרים על הרפתקאותיהם של ילד וילדה תל־אביביים שנקלעים לתעלומה, ותוך כדי פתרונה הופכים לבלשים מקצועיים.

חמיצר, הספרים שלך מקסימים. אבל לא הצלחתי לשכנע את הילדים שלי, בני עשר ו־13, לקרוא אותם. מה לעשות?

"תתחיל להקריא להם. רוב הקוראים שלי קוראים את הספרים עם ההורים שלהם. במקרה הכי גרוע אתה יוצר איתם סוג של אינטימיות ובמקרה הטוב הם ימשיכו לבד. ההתחלה תמיד קשה למי שלא רגיל לקרוא".

למה הקריאה כל כך קשה לדור הזה?

"הילדים לא אשמים. המציאות היא שרוב הספרים שמגיעים אליהם לא מספיק מושכים ומעניינים".

כשקראתי את הספרים שלך הייתה לי הרגשה שהם כתובים קצת כמו תסריטים. הם מאוד תכליתיים, בלי תיאורי נוף או אווירה.

"כתבתי אותם אחרי שכתבתי יותר מ־800 תסריטים. זה מה שאני יודע לעשות. אני תמיד כותב מתוך פאניקה שילדים יאבדו את הסבלנות ויעברו הלאה. השיטה הזאת מוליכה לזאת שאני לא שם בספר שום דבר שאינו מחויב המציאות. אני מאוד מקפיד שהעלילה כל הזמן תזרום כדי שלא יפסיקו לקרוא".

יש הבדל, מבחינת התודעה שלך, בכתיבה של תסריט או פרוזה?

"בוודאי. תסריט זה כמו לכתוב מתכון: אלה הוראות הכנה למשהו שמישהו אחר צריך לעשות. זה לא הדבר עצמו. תסריט אף פעם לא ייצא אפילו 60 אחוז ממה שאני מדמיין, בגלל כל מיני אילוצים. בספר אתה כותב משפט, וזהו. כתבתי גם מתוך תחושה של חופש. פתאום אני לא צריך להתחשב בכל מיני גורמים כמו תקציב או ליהוק, ועושה מה שאני רוצה. נהניתי מאוד".

ככותב, הוא אומר, הוא לא מכין לעצמו שום סקיצה. "השיטה שלי גם בסדרות וגם בספרים היא שאני אף פעם לא יודע כלום ולא מתכנן שום דבר קדימה, וכמו שאני מפתיע את הקוראים, ככה אני מפתיע את עצמי. אם אני מתכנן, זה יוצא משעמם".

אבל ככה אתה כאילו עובד על שפת התהום. כי אם פתאום ייגמרו לך הרעיונות?

"נכון. זה מלחיץ, אבל אני מת על זה, כי זה שומר את הכתיבה רעננה וטרייה. ואני גם כבר מספיק מנוסה בשביל לדעת שבסוף הכל יהיה בסדר".

מלאכת הכתיבה

הכתיבה לילדים הגיעה במקרה. אחרי שחרורו מצה"ל, חמיצר עבד בערוץ הילדים. ואז עזב הכל ונסע לניו־יורק, שם עבד ולמד עשר שנים. עם שובו לארץ חזר לערוץ הילדים ויצר בזו אחר זו כמה מהסדרות המצליחות ביותר, ששודרו עונות רבות ולמעשה הגדירו דור של מעריצים צעירים שהתבגרו תוך כדי צפייה בהן.

למעשה, היית כמעט בן 35 כשחזרת לארץ והתחלת להפציץ עם הסדרות המצליחות. אתה אוהב לכתוב?

"לא. אני כותב סובל, רוטן ומבואס. אני כל הזמן בחרדה. בעיניי זו מלאכה מייגעת וסיזיפית. עד היום אני חושד באלה שמספרים לי שהם נהנים מזה. אבל אם אתה רוצה להוציא סיפורים לעולם, זה מה שצריך לעשות. וזה כנראה המקצוע שלי. כשחזרתי לארץ אחרי שנים בניו־יורק, הרגשתי תקוע ואבוד. לא היה שום דבר שהחזיק אותי. נכנס לי לראש שאני רוצה לכתוב טלנובלה למבוגרים. אבל אף אחד לא נתן לי לעשות את זה. אבל אז התפנה פתאום תקציב בערוץ הילדים, וככה הגיעה לעולם השמיניה. ובעצם מאז אני עושה את אותו הדבר, לאותו קהל יעד".

הופתעת מההצלחה של השמיניה?

"חיכיתי לה. לקח קצת זמן עד שזה תפס, אבל זה מה שרציתי שיקרה. לא הייתי מוכן למה שקרה אחר כך. זה שינה לי לגמרי את החיים, כי זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שיש לי כישרון, ואני ממצה אותו. ופתאום יש לי קהל. זה כמובן מגיע עם המון אחריות ולחץ, כי פתאום כל סדרה צריכה להיות יותר טובה מהקודמת".

והיום התרגלת כבר?

"היום אני מאושר. אני מאוד את אוהב את המקום שאני נמצא בו. עוד מימי 'ששטוס', אני תמיד כותב לאותו קהל של בני תשע עד 14, וזה קהל מדהים".

אז למה ספרים פתאום? למה לא עוד סדרה?

"כי התפנה לי זמן. והתחלתי את זה בתור משהו שלי ושל שני הבנים שלי. כתבתי כל יום פרק והקראתי להם. ואז התאהבנו בזה ויצא ספר. אבל זה התחיל כפעילות הורית, תרפיה שלי בתקופה ללא עבודה".

הוריך התגרשו כשהיית בן שנתיים, ולמעשה אמך גידלה אותך. ייתכן שהכתיבה שלך לילדים מפצה אותך קצת על ילדות שלא הייתה לך?

"לא גדלתי במשפחה רגילה. זה לא עניין של פיצוי, אבל עברתי הרבה דברים בילדות שאני משתמש בהם בכתיבה שלי. לא מתוך טראומה. היו לי הרבה חוויות קיצוניות. היו תקופות שהייתי מלך הכיתה והיו תקופות שהייתי הילד הכי דחוי בכיתה".

יש סופר שקראת כילד והשפיע עליך ככותב?

"אריך קסטנר. הוא בעצם המציא את הז'אנר הזה שאני כותב בו. כל הסרטים והסדרות שנעשו מאז למעשה נשענים על הדברים שהוא פיתח".

הנשיקה הלהט"בית הראשונה

לזכותו של חמיצר אפשר לומר שביצירתו הוא לא חשש מעולם לגעת גם בתופעות קשות או שנויות במחלקות, כמו פערים עדתיים או מתחים מיניים. "החממה" עסקה לא מעט בנושאים פוליטיים, ושלוש העונות של הסדרה "שכונה" עסקו בפערים שבין עשירים לעניים ואף הוצגה בהן הנשיקה הלהט"בית הראשונה בסדרת נוער ישראלית.

יש לך שני בנים במערכת החינוך הישראלית. אתה גם חושב, כמו הורים רבים, שבית הספר הוא רק בייביסיטר, ולא הרבה יותר?

"מערכת החינוך שלנו לא במצב מדהים. והרלוונטיות שלה לחיי הילדים הולכת ומתרחקת. אבל לדעתי הילדים הם 90 אחוז הורים ועשרה אחוזים כל השאר — בית ספר, סדרות, אינטרנט. אם ההורים משקיעים בילדים, שום בית ספר לא יהרוס את זה".

איך אתה מתמודד עם מגפת המסכים שפוגעת בילדים?

"הבעיה היא לא הילדים, אלא שההורים כל הזמן במסכים. גם הילדים שלי לא יותר מכורים ממני. המלחמה צריכה להיות על מה שהם עושים במסכים. אי־אפשר למנוע את זה מהם בכוח. נותר לנו רק לבקר ולפקח".

נחזור להתחלה. איך שומרים על הילדים מפני המציאות הביטחונית והפוליטית הכל כך קשה אצלנו?

"אני תמיד בעד להגיד להם את האמת, גם אם היא איומה. אבל תמיד לזכור לתת להם גם את התקווה".

עטיפת הספר